#
כבר שכחתי איזה כייף זה לקרוא את ספריו. בדיוק כמו ששכחתי את הכייף בלזלול חפיסת שוקולד שלמה, בלי רגשי האשמה.
צ'יילד ברא גיבור המתאים להפליא לימים האלה. הוא אינו מבזבז – כסף או משאבים מתכלים. אין לו רכוש – כל מה שיש לו נכנס בכיס החולצה (מברשת-שיניים) ומשאיר מקום לאיזה חוט ברזל או בורג, אם צריך. הוא אינו טורח לכבס את בגדיו, אותם הוא לובש עד שהם ממש מלוכלכים (שבוע? שבועיים?), זורק לפח וקונה באחד מבתי הכלבו הענקיים סט בגדים חדש (בסדר הפוך, נראה לי). הוא מבזבז קצת מים וסבון כשהוא מתקלח במוטל, אבל אי אפשר לדעת מתי תזדמן לו שוב מקלחת. אין לו טלפון או מכונית או בית, הוא משתמש בתחבורה ציבורית או טרמפים, אם צריך הוא מדבר בטלפונים ציבוריים או פרטיים של אחרים. הוא אינו מעשן אבל צורך המון קפה ואוכל המון מזון תעשייתי הנמצא בכל דיינר במדינה הענקית בה הוא משוטט.
הוא אלוף שיתופי הפעולה. בכל פרק על עלילותיו הוא מצליח – הומלס חסר רכוש, כן? – ליצר קשרים ושיתופי-פעולה עם אנשים בעלי מעמד, השמחים להיות חברים לרגע (בדיוק כמו שאנחנו רגילים בעולם האמיתי בו אנו חיים, כן?) הוא יכול לפתוח בית ספר על אמנות שיתוף הפעולה והמשא-ומתן נושא הפירות (ואני הייתי מאד שמחה אם בית ספר כזה היה נפתח) בדרך כלל הוא זוכה ליחסי אמון מהטובים בהם הוא נתקל. את הרעים הוא מכסח.
הוא מוצא לו את הפושעים שלו לגמרי בלי עזרה. מספיק לו להעיף מבט בחלון של בית עבוט, נניח, לגלות טבעת קטנטונת מוצעת למכירה ולהצליח לארגן לעצמו תעלומה חדשה, לפגוש בפושעים חדשים וללמד אותם לקח. לפתור בעיות קשות של התמכרות לסמים, פציעות חמורות, פוסט-טראומה, ופשעים הנובעים מהכרח שבאופן רגיל אינם ניתנים לפיתרון גם עם כוונות טובות ותקציבים גבוהים, ולעשות זאת בכמה ימים, מקסימום שבועות.
אם ישאלו אותי שבוע מהיום על מה הספר – לא אדע מה להגיד. אם יעשו חידון טריוויה על ריצ'ר – אני די בטוחה שאצליח לעבור לסיבוב הבא.
לצ'יילד יש כישרון נהדר לכתיבת-מתח בלי להיזקק לגוויות, עינויים, מוזרויות ושאר טכניקות שסופרי מתח משתמשים בהם. הוא אינו סובל מחוסר-ביטחון, כותב ספרי "קרא והעבר הלאה" המיועדים רק לבידור, מעניינים ובלתי-זכירים והם, כמו ריצ'ר גיבורו, אינם מבזבזים משאבים יקרים כמו תאי-מוח של הקוראים.
*
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
