להתחיל את השנה עם ספרות עברית, בכל זאת ת-הא ש-נה ע-ברית ט-ובה, ועוד עם ספר מקסים שכזה זה תענוג. זוהי לי הפעם הראשונה בה אני מתודעת לספר של אשכול נבו וההתחלה נראית די מבטיחה.
אז ככה, היה היו 4 חברים, בשנות ה- 30 לחייהם, אשר חיו בעיר הגדולה, חיים רגילים ודי פשוטים, האחד- בעל אובססיה לניקיון והיגיינה, השני- נמוך ולוזר בכל הקשור למערכות יחסים, השלישי- נבון ואסרטיבי אך חם מזג, הרביעי- גבוה עם השיער הפרוע והמוזר שבחבורה. חייהם נסובו סביב האירועים הקטנים, ההתנצחויות והניסיונות לעזור לזולת ולו רק כדי לקבלת את התוצאה ההפוכה והלא רצויה. אהה, וכולם נהגו לסעוד בדיינר השכונתי ליד הדירה של.....סיינפלד.
סדרת הטלוויזיה המבריקה הזו, שתיארה את הרגעים הקטנים של החיים, העצימה אותם והפכה אותם לקומדיית מצבים, הייתה סדרה שנונה, ביקורתית ונוקבת על החברה האמריקאית. זו הייתה "תוכנית על כלום" אבל בעצם על הכל. הגיבורים חיו את החיים שלהם תוך כדי כך שהם חושפים עד כמה לעיתים כל אחד מאיתנו חי את חייו בצורה די ילדותית בגוף של מבוגר, שרק רוצה להימנע מלחשוף את חולשותיו מול האחר.
"סיינפלד" סיימה את דרכה ב- 1998....במקביל לזמן שבו מתחילה עלילת הספר שלפנינו הנפרסת על פני 4 שנים, ממונדיאל 1998 למונדיאל 2002. סיפורם של 4 חברים מימי התיכון, יובל, יואב (הידוע בכינויו "צ'רצ'יל"), עמיחי ואופיר, הנפגשים במונדיאל 1998 ומחליטים לרשום על פתקים היכן כל אחד חולם להיות בעוד 4 שנים, במונדיאל הבא. על פניו מדובר בסיפור די פשוט על חייהם של ארבעה חברים הצועדים במסלול מוכר וידוע: תיכון, צבא, אוניברסיטה, הטיול שאחרי, עבודה....נשמע די בנאלי ויש שיאמרו אף סיפור על כלום אבל בעצם הוא על הרבה. על חברות אמת העומדת במבחן הזמן – אהבה, בגידה, אובדן, נאמנות, חוויות ותקוות אבודות.
אותו קונספט של 4 חברים, הגרים בעיר הגדולה, המגולל את מערכת היחסים שלהם בתוך החברות ומחוצה לה, הוא שהציף לי את החבר'ה מ"סיינפלד". אומנם אשכול נבו אינו ג'רי סיינפלד והספר אינו מתאר קומדיית מצבים או בעל אמירה או ביקורת נוקבת על החברה הישראלית, אבל יש משהו סוחף בכתיבה, בתיאורים ובדיאלוגים, המתובל גם בהומור ולעיתים אף הומור עצמי של הדמויות, הנגמע בשקיקה.
חלק מהאירועים בספר העלו לי חיוך על השפתיים וגרמו לי להשתעשע במחשבה, של מה היה קורה אם ברוח הסיינפלדית היו מעבדים חלק מפרקי העלילה לסיטקום, כמו: האירוע המתאר את האפ(טר) פארטי מהאף של האישה הבוכייה; הניסיון הסוריאליסטי של אחת הדמויות למכור בשבעה לאלמן האבל משאפים קטנים המכילים גז צחוק; הקופירייטר החומרי שגילה ב "הודו לה' כי טוב" את הרוחני; וכיצד הייתה מתפתחת העלילה אם הכלה הייתה מלקקת את ההזמנות לחתונה; ומה היה קורה לגיבור, ולמערכת יחסיו עם מושא אהבתו, אם היה פועל ההיפך המוחלט ממה שהוא רגיל.......ויאדה, יאדה, יאדה..
בסיפור, הגיבור משתתף בסדנת כתיבה והמנחה מעיר לו כי " אתה כותב על שינויים אצל הדמויות שלך, אבל מתעלם כמעט לגמרי משינויים דרמטיים שהתרחשו בזמן ובמקום שעליהם בחרת לספר...."
אז 20 שנה אחרי, בעידן האינטרנט, הרשתות החברתיות והסמארטפון, מונדיאל 2018, צרפת שוב זוכה עם אותו דשאן דידייה (והפעם כמאמן), והמשאלה? היא עדיין ממשיכה לזוז ימינה..... כי כנראה שיש דברים שלא משתנים.....
המלצה חמה, קריאה מהנה!


















