הביקורת האהובה של דריה

משאלה אחת ימינה

קראתי את משאלה אחת ימינה רק עכשיו, למרות שהוא ספר די ישן. מה שהכי תפס אותי זו הפשטות שלו הכתיבה של אשכול נבו לא מתאמצת ולא מנסה להיות יפה מדי, ודווקא בגלל זה היא עבדה עליי. הדמויות הרגישו לי מאוד אמיתיות, כאילו אני יכולה לפגוש אותן ברחוב. מה שהיה לי הכי מיוחד זה לראות רמות של אכפתיות ומסירות שקצת קשה למצוא היום. יש שם דמויות (כמו יובל) שפשוט 'ננעלות' על מה שהן אוהבות בטוטאליות, ובשבילי זה היה הדבר הכי חזק בספר. אהבתי את הדינמיקה של החברות הגברית שם. יש משהו נורא יפה בלראות גברים שבאמת קשורים אחד לשני, בלי משחקי אגו. זה גרם לי לחשוב הרבה על החיים שלי ועל מה שאני מחפשת. דמות הכותב (יובל) ממש נגעה בי. הוא לא מפחד להיות חשוף, להודות בחלומות שלו ולהיות נאמן למה שהוא מרגיש, גם אם זה נראה 'יותר מדי'. זה גרם לי לתהות אם עוד אפשר למצוא היום בחורים כאלה שקטים, יציבים, שלא נותנים לציניות של העולם להרוס להם את התמימות ואת היכולת להתרגש מדברים פשוטים. זה ספר שבאמת נכנס ללב כי הוא מרגיש אנושי. ממליצה לכל מי שרוצה רגע לעצור ולחשוב על מה שחשוב באמת.

7 אהבו