לפי הפרסומים, הישראלים מסתערים על הטיסות ל "טורקיה החדשה" - הלא היא דובאי. הסתערות שכזו כאילו לא ראו חול, מדבר וגורדי שחקים מימיהם. חלק מהעניין טמון כנראה בעובדה שכיום, בעידן הקורונה, כאשר העולם סגור אז אין כמו לטעום מהפרי האסור, וחלק אחר נובע מהסקרנות בלסמן וי על יעד חדש וזוהר.

הספר הזה עוסק ב"טורקיה הישנה", באיסטנבול. ארבעה אסירים פוליטיים בכלא תת קרקעי באיסטנבול, מתחילים לספר זה לזה סיפורים

"אם אתה צריך להסתכל על העולם פעם אחת, פשוט תסתכל על איסטנבול!" כך אמר המשורר והמדינאי הצרפתי אלפונס דה לה מרטין.

אני יודע שזה נשמע קצת מוזר שאחד כמוני שפרנסתו היא נסיעות וטיולים, עדין לא טייל בטורקיה. הגעתי עד קצוות תבל במזרח ובמערב, אך פרט לכמה ימים בקמר (Kemer), טרם זכתה אצלי טורקיה לטיפול יסודי יותר. למרות שעברתי אין סוף פעמים בשדה התעופה של איסטנבול בדרכי לטיסות המשך שונות, מעולם לא יצאתי

ספר מצויין.
מעבר לאשר כתוב על כריכת הספר, אומר:
למכירים את איסטנבול על רחובותיה ושכונותיה נכונה הנאה. דרך סיפורי האסירים מתגלה העיר על יופייה וכיעורה על טובה ורשעותה, על ימיה ולילותיה.
גדולתו של הסופר היא גם ביכולתו להמציא סיפורים שונים ומרתקים, מהם בדיחות מהם חידות ומהם סיפורי חיי האסירים בעת היותם חופשיים ברחובות איסטנבול.