נובלה הודית קטנה וחביבה . גאצ'ר גוצ'ר הוא לא מונח מהשפה ההינדית אלא סתם סוג של ג'יבריש שמשמעותו תסבוכת קשה להתרה . אז עכשיו , בכל פעם כשכמה סיכות או גומיות אצלי במשרד יתערבבו אלה באלה ואני לא אצליח להפריד אותן , במקום קריאת הלעזאזל המסורתית אני אפלוט גאצ'ר גוצ'ר ג'ק ריצ'ר ! ( ריצ'ר לא כל כך קשור והוא סתם איזה סימן בשביל שאני לא אשכח את המונח בג'יבריש ) . המספר – שאין לו שם בסיפור ואין לו מקצוע והוא סתם בטלן מגעיל – חי חיי נוחות על חשבון הדוד העשיר שהעסק שלו לאריזת תבלינים פורח ומשגשג . אשכרה החיים הטובים . אבל אז מתחיל ה גאצ'ר גוצ'ר , כאשר אישה מסתורית מחפשת את הדוד העשיר , ואניטה – אשתו של המספר , שהיא אישה דעתנית, עומדת לצידה לאחר שהיא כבר נזרקת מהבית – והבלגן המשפחתי מתחיל . וחתיכת משפחה יש לנו כאן : המספר , אשתו , הוריו , אחותו שנפרדה מבעלה והדוד העשיר והרווק – וכולם גרים ביחד . אז חוץ מדרמה קומית משפחתית עסיסית , נמצא כאן גם כמה אמירות על ההשפעה של התעשרות פתאומית על חיי האדם בכלל ובהודו הענייה בפרט . בספר יש מילון מונחים שמופיע ממש בסופו , וזה קצת הפריע לי . עדיף היה לשלב את המונחים בתוך הספר עצמו , בהערות שוליים , ולא להטריח את הקורא כל פעם לסוף הספר . אז בספר הזה אין פרלינים בלגיים , אבל תוכלו למצוא בו הוליגה , שזה ממתק עם עדשים וסוכר גולמי מתובל בהל , וג'לבי – שזזה כעכים קטנים מטוגנים בשמן וטבולים במי סוכר . גם כוסברע לא תמצאו כאן , אבל תוכלו להתכבד בגאראם מסאלה , שזה עלי דפנה עם קינמון וציפורן . ועוד שתי הערות קטנות : הספר תורגם מאנגלית ולא משפת המקור – וחבל , והוא חלק מסדרת ספרים קטנה וחדשה שיצאה בכתר תחת שם "הסדרה הקטנה" . בין השאר יצאו בה הספרים "שרוכים" (גם להם , כמו לגומיות ולסיכות יש נטייה ל גאצ'ר גוצ'ר . באסה ) ו – "חתולה אורחת" - שני ספרים ששמתי עליהם עין .

בדרך כלל , כשמישהו מתחיל משפט במילים " תאמין לי" , אני יודע שהדבר האחרון שאפשר לעשות זה להאמין לו . וכשמישהו אומר לי " סמוך עלי " , אני יודע בוודאות שאסור לתת בו שום אמון . אבל לכל כלל יש גם יוצא מן הכלל . הספר הזה הוא עונג צרוף . תאמינו לי , אתם יכולים לסמוך עלי . הספר הזה הוא ספר מצחיק , אבל בניגוד להרבה ספרים אחרים שמנסים בכל הכח לשעשע אבל זה יוצא להם בצורה מאולצת ומלאכותית , הספר הזה מצליח להצחיק בנונשלנטיות, בדרך אגבית , בלי להתאמץ . הסיפור לדעתי די שולי – מעין הרפתקת מתח קומית על סופר שנאלץ על פי פקודת המו"ל שלו לצאת ולחפש סופר אלמוני שכתב רב מכר היסטרי ושזהותו אינה ידועה . אבל העלילה היא באמת לא העיקר כאן והיא משמשת בסיס לשלל אנקדוטות וחוויות שונות ומשונות – ומאוד מצחיקות - שהסופר עובר בהרפתקה ההזויה שלו . הוא פוגש זונה עם שם כמעט זהה לזה של הסופר המסתורי , מתאהב בה ומפתח אובססיה כלפיה . הוא מסתובב ברחובות העיר ופוגש את שלל טיפוסיה ותמהוניה באווירה שהיא על הגבול הדק שבין הריאלי לסוריאליסטי . למשל , הוא משתכן במלון " בארטון-פינקי", והמלון מאוכלס עד אפס מקום וריק לחלוטין בו זמנית . האם הוא האורח היחיד בבית המלון? ואם כן , אז למה בחדר הכי חם ולוהט , שתקרתו שוכנת ממש מתחת לגג ? אז תאמינו לי , ספר ענק, אתם יכולים לסמוך עלי , לכל כלל יש יוצא מן הכלל ואני היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל . רגע : כשאני חושב על זה , אם " לכל כלל יש יוצא מהכלל." , גם לכלל זה צריך להיות יוצא מהכלל , ואז זה נוגד את ההנחה הראשונית. טוב , אז אל תאמינו לי – תאמינו לפואנטה , שבזכות ההמלצה שלה ברשימת הקריאה "2017 " הגעתי אל הספר הנהדר הזה.

התעוררתי לבד , והלכתי לישון לבד, וסעדתי במסעדה לבד, וראיתי סרט בקולנוע לבד . אבל אני לא בודד, מה פתאום ? אני טיפוס חברותי , אני . הרי יש לי טלפון נייד חכם, ויש לי אלף חברים דרך הווטסאפ והפייסבוק והטוויטר והאינסטגרם . וגם אתם בעצמכם חברים שלי בסימניה . אז מה זה משנה שלא ראיתי אף אחד מהמוני החברים במציאות ולא דיברתי איתם ולמעשה אני לא יודע עליהם כלום ? שטויות , העיקר שהם חברים שלי . ואם אני מרגיש עצוב ובודד בערב בתוך ארבעת קירות החדר שלי , תמיד אני יכול ליצור קשר עם איזה חבר טוב ולקבל חיבוק וירטואלי , ואם גם זה לא עוזר ואני מחליט לפנות לעזרה פסיכולוגית , אני יכול לעשות את זה דרך האינטרנט , בצורה מסודרת , דרך קופת חולים . אני לא צוחק , זה שירות שקופת חולים מאוחדת מציעה . בודד ? מה פתאום , אני לא בודד . רק קצת גלמוד . ככה , בקטנה . הספר הזה מטורף לגמרי . אבל ממש , על כל הראש (הבודד) . הוא הזוי ומטורלל והוא מגולל עלילה דמיונית במיוחד . זה לא ספר פנטזיה ולא סיפור מהאגדות , אבל הוא ממש לא מציאותי . איש בודד בשם תרלו דן מייסד חוג של אנשים בודדים , חוג שגדל והופך לקהילה שלמה והמונית של אנשים בודדים . הבודד הראשי שלנו מנסה למצוא את אשתו , שחטפה את בתו היחידה והסתלקה . רגע , זה רק קצה הקרחון ... אשתו היא בעצם סוכנת חשאית שעוקבת אחריו , כך שלא רק שהיא לא נעלמה מחייו , היא לא עוזבת אותו . זאת ועוד : הבת שלו ושל אשתו , איידה, מגייסת כוח FBI שיחדור למצודה המוגנת של אבא שלה . הזוי ? זה עוד כלום . במסעותיו לגילוי האמת על אשתו והסתלקותה תרלו דן מגיע לדיקטטור קוריאני וחוטף כמה סוכנים של ה- FBI . ותאמינו לי , זה רק ההתחלה . האמת ? לא ידעתי איך לאכול את הספר הזה . לפעמים הסופרת חופרת ומדי פעם הוא סתם משעמם ולעתים אפילו קשה להבין מה המשוררת בדיוק רצתה להביע . אבל אם נכנסים לראש שלו , בסך הכל הוא טוב ומומלץ לדעתי . מאחורי העלילה הכל כך הזויה , נקבל כמה אמירות עצובות ואמיתיות על האדם הבודד של המאה העשרים ואחת , שלמרות כל השכלולים הטכנולוגיים ( ואולי דווקא בגללם ) הוא בודד יותר מאשר אי פעם .

אני לא באמת כוורן . מקצועי האמיתי הוא ניהול ארכיון באיזה מוסד רפואי גדול , עבודה משעממת וחד גונית עם המון ניירות – ולא מהסוג הטוב , זה שמרכיב ספרים . כל עבודה קשה בעיניי , אבל אם יש עבודה שהיא קשה במיוחד לדעתי , היא עבודת החינוך בכלל ועבודת החינוך עם ילדים קטנים בפרט . להיות גננת או מורה ביסודי היא עבודה קשה ומאוד לא מתגמלת מבחינה כספית , אבל היא שליחות של ממש – ואני מאמין שהיא מעניקה הרבה סיפוק לעוסקים בה . נעמי הגננת מנהלת את גן הילדים שלה בצפון הישן של תל אביב כבר כמה עשרות שנים, לא הרחק מחוף " מציצים " הנוסטלגי. נעמי מנסה להנחיל לילדים יצירתיות וערכים והיא מרעיפה עליהם חמימות ואהבה. והנה פתאום, יש מאין , צץ איזה אדריכל שנראה לכאורה תאב בצע וזחוח ושמודיע לה שהוא רכש את הבניין עליו הוקם הגן ושעליה להתפנות ממנו בהקדם . אבל צרותיה לא מסתכמים רק באיום הממשי על מפעל חייה . גם חייה האישיים רוויים קשיים ובעיות ,ובראשם מערכת היחסים הקרה והמנוכרת שלה עם בנה . כן , הגננת הולכת יחפה , ומי שמטפחת ומפתחת ילדים זרים , לא מצליחה לעשות זאת עם הילד הפרטי שלה .מערכת יחסים בעייתית ומורכבת עם הרבה טינה , איבה וכעס . הספר כתוב בצורה חמה ונוגעת המשלבת גם לא מעט ציניות מושחזת , והוא לא נופל למלכודת הקלישאות של אדריכל יהיר ובעל אמצעים שגוזל את כבשת הרש של גננת אומללה. חוץ מזה , הספר ישראלי מאוד – ולהבדיל מספרים ישראליים אחרים – הוא גם אותנטי . יש בו נגיעות נוסטלגיות , ישראליות מאוד , והוא מצליח געת בנושאים שונים ומגוונים – ובעיקר בחינוך ילדים ובמערכת יחסים פנים משפחתית סבוכה בין אם לבנה . סגנון הכתיבה פשוט , לא מתיימר , נעדר גינונים מליציים . כתיבה בגובה העיניים , ולעיתים קצת יותר נמוך , תרתי משמע , עם יותר מדי משפטים כמו " תכף אני אנקה לו את הטוסיק" ו – " בית המקדש בתחת שלי " . קצת צורם לפעמים . אל הספר היפה הזה הגעתי בדרך משונה מעט , בזכות הבטחה שניתנה ולא קוימה על ידי סקאוט לשונרא לקרוא את הספר , ובעקבות הסכם מחודש שלי עם סקאוט ששנינו נקרא את הספר תוך חודש . סקאוט , ההבטחה ניתנה לפני חמישה ימים . באיזה עמוד את ? יש לך עוד שלושה וחצי שבועות . אני לא רוצה להגיע למצב שבו אני אצטרך להמליץ לך על הספר הזה : https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=987092 שונרא , תודה רבה .

נובלה הודית קטנה וחביבה . גאצ'ר גוצ'ר הוא לא מונח מהשפה ההינדית אלא סתם סוג של ג'יבריש שמשמעותו תסבוכת קשה להתרה . אז עכשיו , בכל פעם כשכמה סיכות או גומיות אצלי במשרד יתערבבו אלה באלה ואני לא אצליח להפריד אותן , במקום קריאת הלעזאזל המסורתית אני אפלוט גאצ'ר גוצ'ר ג'ק ריצ'ר ! ( ריצ'ר לא כל כך קשור והוא סתם איזה סימן בשביל שאני לא אשכח את המונח בג'יבריש ) . המספר – שאין לו שם בסיפור ואין לו מקצוע והוא סתם בטלן מגעיל – חי חיי נוחות על חשבון הדוד העשיר שהעסק שלו לאריזת תבלינים פורח ומשגשג . אשכרה החיים הטובים . אבל אז מתחיל ה גאצ'ר גוצ'ר , כאשר אישה מסתורית מחפשת את הדוד העשיר , ואניטה – אשתו של המספר , שהיא אישה דעתנית, עומדת לצידה לאחר שהיא כבר נזרקת מהבית – והבלגן המשפחתי מתחיל . וחתיכת משפחה יש לנו כאן : המספר , אשתו , הוריו , אחותו שנפרדה מבעלה והדוד העשיר והרווק – וכולם גרים ביחד . אז חוץ מדרמה קומית משפחתית עסיסית , נמצא כאן גם כמה אמירות על ההשפעה של התעשרות פתאומית על חיי האדם בכלל ובהודו הענייה בפרט . בספר יש מילון מונחים שמופיע ממש בסופו , וזה קצת הפריע לי . עדיף היה לשלב את המונחים בתוך הספר עצמו , בהערות שוליים , ולא להטריח את הקורא כל פעם לסוף הספר . אז בספר הזה אין פרלינים בלגיים , אבל תוכלו למצוא בו הוליגה , שזה ממתק עם עדשים וסוכר גולמי מתובל בהל , וג'לבי – שזזה כעכים קטנים מטוגנים בשמן וטבולים במי סוכר . גם כוסברע לא תמצאו כאן , אבל תוכלו להתכבד בגאראם מסאלה , שזה עלי דפנה עם קינמון וציפורן . ועוד שתי הערות קטנות : הספר תורגם מאנגלית ולא משפת המקור – וחבל , והוא חלק מסדרת ספרים קטנה וחדשה שיצאה בכתר תחת שם "הסדרה הקטנה" . בין השאר יצאו בה הספרים "שרוכים" (גם להם , כמו לגומיות ולסיכות יש נטייה ל גאצ'ר גוצ'ר . באסה ) ו – "חתולה אורחת" - שני ספרים ששמתי עליהם עין .

נובלה הודית קטנה וחביבה . גאצ'ר גוצ'ר הוא לא מונח מהשפה ההינדית אלא סתם סוג של ג'יבריש שמשמעותו תסבוכת קשה להתרה . אז עכשיו , בכל פעם כשכמה סיכות או גומיות אצלי במשרד יתערבבו אלה באלה ואני לא אצליח להפריד אותן , במקום קריאת הלעזאזל המסורתית אני אפלוט גאצ'ר גוצ'ר ג'ק ריצ'ר ! ( ריצ'ר לא כל כך קשור והוא סתם איזה סימן בשביל שאני לא אשכח את המונח בג'יבריש ) . המספר – שאין לו שם בסיפור ואין לו מקצוע והוא סתם בטלן מגעיל – חי חיי נוחות על חשבון הדוד העשיר שהעסק שלו לאריזת תבלינים פורח ומשגשג . אשכרה החיים הטובים . אבל אז מתחיל ה גאצ'ר גוצ'ר , כאשר אישה מסתורית מחפשת את הדוד העשיר , ואניטה – אשתו של המספר , שהיא אישה דעתנית, עומדת לצידה לאחר שהיא כבר נזרקת מהבית – והבלגן המשפחתי מתחיל . וחתיכת משפחה יש לנו כאן : המספר , אשתו , הוריו , אחותו שנפרדה מבעלה והדוד העשיר והרווק – וכולם גרים ביחד . אז חוץ מדרמה קומית משפחתית עסיסית , נמצא כאן גם כמה אמירות על ההשפעה של התעשרות פתאומית על חיי האדם בכלל ובהודו הענייה בפרט . בספר יש מילון מונחים שמופיע ממש בסופו , וזה קצת הפריע לי . עדיף היה לשלב את המונחים בתוך הספר עצמו , בהערות שוליים , ולא להטריח את הקורא כל פעם לסוף הספר . אז בספר הזה אין פרלינים בלגיים , אבל תוכלו למצוא בו הוליגה , שזה ממתק עם עדשים וסוכר גולמי מתובל בהל , וג'לבי – שזזה כעכים קטנים מטוגנים בשמן וטבולים במי סוכר . גם כוסברע לא תמצאו כאן , אבל תוכלו להתכבד בגאראם מסאלה , שזה עלי דפנה עם קינמון וציפורן . ועוד שתי הערות קטנות : הספר תורגם מאנגלית ולא משפת המקור – וחבל , והוא חלק מסדרת ספרים קטנה וחדשה שיצאה בכתר תחת שם "הסדרה הקטנה" . בין השאר יצאו בה הספרים "שרוכים" (גם להם , כמו לגומיות ולסיכות יש נטייה ל גאצ'ר גוצ'ר . באסה ) ו – "חתולה אורחת" - שני ספרים ששמתי עליהם עין .