“עוד בוקר עם חדשות ה"הותר לפרסום".
אבל ה"הותר לפרסום" כבר נהיה שגרה, עם שגרה צריך להתמודד
ובכל זאת הבוקר היה לי קשה במיוחד. למה? כובע.
לקחתי לי את הבוקר והתחלתי לעבוד מאוחר. שיקרתי לעצמי שאצא לרוץ, פעם זה היה עוזר לי, אבל לא הצלחתי להביא את עצמי לנעול נעליים.
אז חיפשתי באפליקציית ליבי ספר זמין מיידית, רצוי ספר קצר. ומצאתי! 150 עמודים מודפסים ועוד ספר עם הבטחה ש"הוא בא לעולם במטרה בלעדית לגרום לנו אושר ולרומם את רוחנו"

זה סיפור על סופר בלי פרוטה, הסופר מגיע למו"ל עם הצעה לספר חדש, וזה מבטיח לפרסם את ספרו בתנאי שימצא את הסופר ששלח כתב יד בעילום שם. ובכך מוצא את עצמו הסופר בהרפתקה אחר הסופר עלום השם.

הסיפור מאד ממוקד, לבררו לא מבזבז זמן בנתינת שמות לדמויות משנה + תיאור שיכול להעיד על אופיין או חשיבותן. וכך אנחנו מקבלים את השמן שלא שמן ואת הזקן ואת הגמד.
לעומת זאת, טרונסקו, דמות שדווקא כן קיבלה שם + כינוי (טוויטי) + סיפור מהעבר ונעלמה כמו שבאה ולא ממש הבנתי מה היא באה לקדם. אבל היא כנראה היתה אמורה להגיד משהו שפספסתי.
ספר מהיר ותזזיתי, הוא עובר הרבה במעט דפים דבר שעשה לי סחרחורת.

מה שכן הוא מצחיק וזה מה שמחזיק אותך לכל אורך הספר. טוב הוא גם כותב יפה.
דירוג מקורי 3, קיבל עוד נקודה כי הוא באמת קצר וזה לא בזבוז זמן משווע וכי למשך שעתיים הייתי בדרום אמריקה וזה היה מאד נחוץ.”

“הספר הקטן והמקסים הזה הוא פנינת חמדה מקסימה בתוך ים הסיפורת שקיימת היום. הסיפור של סמוך עלי מספר על אדם שהוא סופר במקצועו שמחפש משהו חשוב לעשות עם החיים שלו בזמן שהוא נמצא בנקודת שפל בקריירה שלו. הוא מקבל מהמו"ל שלו עבודה מזדמנת חד פעמית של עריכת מחקר כדי למצוא סופר אלמוני שכתב ספר מופלא על משמעות החיים ולא נודעו עקבותיו. הסופר יוצא למסע חיפושים והארה ברחבי אורוגוואי והתרבות המיוחדת שלה כדי למצוא את הסופר שכתב את יצירת המופת כי גם לו יהיה רווח בצידו.
לבררו כותב בצורה קולחת כל כך שהספר נקרא בכזו זרימה שהקורא פשוט יושב לו בשקט ונותן לסיפור התרחש מולו. כתיבתו של לבררו מצויינת, והתרגום גם הוא מצוין והסיפור לוקח את הקורא אי שם אל אורוגוואי הלא מתויירת הלא מפורסמת וממש מרגישים את חיי היום יום דרך משקפיו של דמות הגיבור.
הסיפור מלווה בקריצות הומור, בהרבה מחשבות עצמיות ובמסע חיפושים פנימי, אבל גם יש בו הרבה יחסים בינאישיים אינטימיים והרבה גסויות שלטעמי האישי דווקא הורידו מערכו של הספר, וללא אלו הייתי מעמיד את הספר לצידו של פרנסוס על גלגלים הנפלא והמקסים.
הספר מתאים למבוגרים ולכאלו שמחפשים סיפור אנושי ייחודי בשפה נפלאה ועם נגיעות הומור.
תהנו...”

“בדרך כלל , כשמישהו מתחיל משפט במילים " תאמין לי" , אני יודע שהדבר האחרון שאפשר לעשות זה להאמין לו . וכשמישהו אומר לי " סמוך עלי " , אני יודע בוודאות שאסור לתת בו שום אמון . אבל לכל כלל יש גם יוצא מן הכלל . הספר הזה הוא עונג צרוף . תאמינו לי , אתם יכולים לסמוך עלי .

הספר הזה הוא ספר מצחיק , אבל בניגוד להרבה ספרים אחרים שמנסים בכל הכח לשעשע אבל זה יוצא להם בצורה מאולצת ומלאכותית , הספר הזה מצליח להצחיק בנונשלנטיות, בדרך אגבית , בלי להתאמץ . הסיפור לדעתי די שולי – מעין הרפתקת מתח קומית על סופר שנאלץ על פי פקודת המו"ל שלו לצאת ולחפש סופר אלמוני שכתב רב מכר היסטרי ושזהותו אינה ידועה . אבל העלילה היא באמת לא העיקר כאן והיא משמשת בסיס לשלל אנקדוטות וחוויות שונות ומשונות – ומאוד מצחיקות - שהסופר עובר בהרפתקה ההזויה שלו . הוא פוגש זונה עם שם כמעט זהה לזה של הסופר המסתורי , מתאהב בה ומפתח אובססיה כלפיה . הוא מסתובב ברחובות העיר ופוגש את שלל טיפוסיה ותמהוניה באווירה שהיא על הגבול הדק שבין הריאלי לסוריאליסטי . למשל , הוא משתכן במלון " בארטון-פינקי", והמלון מאוכלס עד אפס מקום וריק לחלוטין בו זמנית . האם הוא האורח היחיד בבית המלון? ואם כן , אז למה בחדר הכי חם ולוהט , שתקרתו שוכנת ממש מתחת לגג ?

אז תאמינו לי , ספר ענק, אתם יכולים לסמוך עלי , לכל כלל יש יוצא מן הכלל ואני היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל . רגע : כשאני חושב על זה , אם " לכל כלל יש יוצא מהכלל." , גם לכלל זה צריך להיות יוצא מהכלל , ואז זה נוגד את ההנחה הראשונית.
טוב , אז אל תאמינו לי – תאמינו לפואנטה , שבזכות ההמלצה שלה ברשימת הקריאה "2017 " הגעתי אל הספר הנהדר הזה.”

“#
#
בדיוק כשחשבתי שאני וספרות לטינית זה לא, צץ הספר הזה והראה לי שנסיון לקטלג ולהכניס דברים למשבצות הוא בזבוז זמן ואנרגייה ומי שמשתמש בטכניקה הזאת מפסיד (חוויות) יותר משהוא מרוויח (זמן וסדר).

לבררו מספר על סופר אחד שחייו נתקעו. הוא נפרד מאשתו, הספר האחרון שכתב קבל דחייה מנומסת מהמוציא לאור שלו שהוא גם חבר שלו, בערך. חוץ מכל אלה הוא מרושש וצריך מזומנים מהר כדי לשרוד. אז הוא בולע את גאוותו, דוחף את האגו לתחתית הארון – משם יוציא אותו כשהזמנים ישתפרו - ויוצא בשליחות המו"ל שלו לאתר סופר אלמוני, שכתב יצירה חד פעמית, אולי בשם בדוי, ומתגורר, אולי, באיזו עיירה שכוחת אל רחוק מאד ממונטוידאו בירת אורוגוואי, בה מתגורר גיבורנו. (וכנראה גם לבררו)

(לא כל כך נדיר למצוא לוזר בספרים, ודאי לא נדיר לצחוק על חשבונו) כתיבתו של לבררו רעננה ואמינה, עם חוש הומור שמצחיק אותי (זה לא טריוויאלי). הוא אינו מבזבז את זמנו – גם לא את זמנו של הקורא – בתיאורים פיוטיים. הגיבור שלו אינו טיפוס פיוטי, והרפתקאותיו בחיפושו אחרי אותו סופר הן הרפתקאות ארציות, משעשעות, מצחיקות ואמינות. אנשים שאת דעתם אני מעריכה כתבו ביקורות מהללות על הספר הזה, ואני שמחה לצרף אליהן את חוות דעתי הצנועה.

הספר הזה חינני. לא נטול פגמים – כמו כל דבר חינני – אבל מושך אותך לקרוא אותו ונעים לך מאד לבלות במחיצתו. חן, כידוע לכל, הוא תכונה נדירה למדי ומי שניחן בה יכול לותר על יתרונות אחרים. ואני אשמח לקרוא עוד ספרים שלבררו כתב.”