נובלה הודית קטנה וחביבה . גאצ'ר גוצ'ר הוא לא מונח מהשפה ההינדית אלא סתם סוג של ג'יבריש שמשמעותו תסבוכת קשה להתרה . אז עכשיו , בכל פעם כשכמה סיכות או גומיות אצלי במשרד יתערבבו אלה באלה ואני לא אצליח להפריד אותן , במקום קריאת הלעזאזל המסורתית אני אפלוט גאצ'ר גוצ'ר ג'ק ריצ'ר ! ( ריצ'ר לא כל כך קשור והוא סתם איזה סימן בשביל שאני לא אשכח את המונח בג'יבריש ) .

המספר – שאין לו שם בסיפור ואין לו מקצוע והוא סתם בטלן מגעיל – חי חיי נוחות על חשבון הדוד העשיר שהעסק שלו לאריזת תבלינים פורח ומשגשג . אשכרה החיים הטובים . אבל אז מתחיל ה גאצ'ר גוצ'ר , כאשר אישה מסתורית מחפשת את הדוד העשיר , ואניטה – אשתו של המספר , שהיא אישה דעתנית, עומדת לצידה לאחר שהיא כבר נזרקת מהבית – והבלגן המשפחתי מתחיל . וחתיכת משפחה יש לנו כאן : המספר , אשתו , הוריו , אחותו שנפרדה מבעלה והדוד העשיר והרווק – וכולם גרים ביחד . אז חוץ מדרמה קומית משפחתית עסיסית , נמצא כאן גם כמה אמירות על ההשפעה של התעשרות פתאומית על חיי האדם בכלל ובהודו הענייה בפרט .

בספר יש מילון מונחים שמופיע ממש בסופו , וזה קצת הפריע לי . עדיף היה לשלב את המונחים בתוך הספר עצמו , בהערות שוליים , ולא להטריח את הקורא כל פעם לסוף הספר . אז בספר הזה אין פרלינים בלגיים , אבל תוכלו למצוא בו הוליגה , שזה ממתק עם עדשים וסוכר גולמי מתובל בהל , וג'לבי – שזזה כעכים קטנים מטוגנים בשמן וטבולים במי סוכר . גם כוסברע לא תמצאו כאן , אבל תוכלו להתכבד בגאראם מסאלה , שזה עלי דפנה עם קינמון וציפורן .

ועוד שתי הערות קטנות : הספר תורגם מאנגלית ולא משפת המקור – וחבל , והוא חלק מסדרת ספרים קטנה וחדשה שיצאה בכתר תחת שם "הסדרה הקטנה" . בין השאר יצאו בה הספרים "שרוכים" (גם להם , כמו לגומיות ולסיכות יש נטייה ל גאצ'ר גוצ'ר . באסה ) ו – "חתולה אורחת" - שני ספרים ששמתי עליהם עין .

אני לא באמת כוורן . מקצועי האמיתי הוא ניהול ארכיון באיזה מוסד רפואי גדול , עבודה משעממת וחד גונית עם המון ניירות – ולא מהסוג הטוב , זה שמרכיב ספרים . כל עבודה קשה בעיניי , אבל אם יש עבודה שהיא קשה במיוחד לדעתי , היא עבודת החינוך בכלל ועבודת החינוך עם ילדים קטנים בפרט . להיות גננת או מורה ביסודי היא עבודה קשה ומאוד לא מתגמלת מבחינה כספית , אבל היא שליחות של ממש – ואני מאמין שהיא מעניקה הרבה סיפוק לעוסקים בה .

נעמי הגננת מנהלת את גן הילדים שלה בצפון הישן של תל אביב כבר כמה עשרות שנים, לא הרחק מחוף " מציצים " הנוסטלגי. נעמי מנסה להנחיל לילדים יצירתיות וערכים והיא מרעיפה עליהם חמימות ואהבה. והנה פתאום, יש מאין , צץ איזה אדריכל שנראה לכאורה תאב בצע וזחוח ושמודיע לה שהוא רכש את הבניין עליו הוקם הגן ושעליה להתפנות ממנו בהקדם . אבל צרותיה לא מסתכמים רק באיום הממשי על מפעל חייה . גם חייה האישיים רוויים קשיים ובעיות ,ובראשם מערכת היחסים הקרה והמנוכרת שלה עם בנה . כן , הגננת הולכת יחפה , ומי שמטפחת ומפתחת ילדים זרים , לא מצליחה לעשות זאת עם הילד הפרטי שלה .מערכת יחסים בעייתית ומורכבת עם הרבה טינה , איבה וכעס .

הספר כתוב בצורה חמה ונוגעת המשלבת גם לא מעט ציניות מושחזת , והוא לא נופל למלכודת הקלישאות של אדריכל יהיר ובעל אמצעים שגוזל את כבשת הרש של גננת אומללה. חוץ מזה , הספר ישראלי מאוד – ולהבדיל מספרים ישראליים אחרים – הוא גם אותנטי . יש בו נגיעות נוסטלגיות , ישראליות מאוד , והוא מצליח געת בנושאים שונים ומגוונים – ובעיקר בחינוך ילדים ובמערכת יחסים פנים משפחתית סבוכה בין אם לבנה .

סגנון הכתיבה פשוט , לא מתיימר , נעדר גינונים מליציים . כתיבה בגובה העיניים , ולעיתים קצת יותר נמוך , תרתי משמע , עם יותר מדי משפטים כמו " תכף אני אנקה לו את הטוסיק" ו – " בית המקדש בתחת שלי " . קצת צורם לפעמים .

אל הספר היפה הזה הגעתי בדרך משונה מעט , בזכות הבטחה שניתנה ולא קוימה על ידי סקאוט לשונרא לקרוא את הספר , ובעקבות הסכם מחודש שלי עם סקאוט ששנינו נקרא את הספר תוך חודש . סקאוט , ההבטחה ניתנה לפני חמישה ימים . באיזה עמוד את ? יש לך עוד שלושה וחצי שבועות . אני לא רוצה להגיע למצב שבו אני אצטרך להמליץ לך על הספר הזה :
https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=987092

שונרא , תודה רבה .

בדרך כלל , כשמישהו מתחיל משפט במילים " תאמין לי" , אני יודע שהדבר האחרון שאפשר לעשות זה להאמין לו . וכשמישהו אומר לי " סמוך עלי " , אני יודע בוודאות שאסור לתת בו שום אמון . אבל לכל כלל יש גם יוצא מן הכלל . הספר הזה הוא עונג צרוף . תאמינו לי , אתם יכולים לסמוך עלי .

הספר הזה הוא ספר מצחיק , אבל בניגוד להרבה ספרים אחרים שמנסים בכל הכח לשעשע אבל זה יוצא להם בצורה מאולצת ומלאכותית , הספר הזה מצליח להצחיק בנונשלנטיות, בדרך אגבית , בלי להתאמץ . הסיפור לדעתי די שולי – מעין הרפתקת מתח קומית על סופר שנאלץ על פי פקודת המו"ל שלו לצאת ולחפש סופר אלמוני שכתב רב מכר היסטרי ושזהותו אינה ידועה . אבל העלילה היא באמת לא העיקר כאן והיא משמשת בסיס לשלל אנקדוטות וחוויות שונות ומשונות – ומאוד מצחיקות - שהסופר עובר בהרפתקה ההזויה שלו . הוא פוגש זונה עם שם כמעט זהה לזה של הסופר המסתורי , מתאהב בה ומפתח אובססיה כלפיה . הוא מסתובב ברחובות העיר ופוגש את שלל טיפוסיה ותמהוניה באווירה שהיא על הגבול הדק שבין הריאלי לסוריאליסטי . למשל , הוא משתכן במלון " בארטון-פינקי", והמלון מאוכלס עד אפס מקום וריק לחלוטין בו זמנית . האם הוא האורח היחיד בבית המלון? ואם כן , אז למה בחדר הכי חם ולוהט , שתקרתו שוכנת ממש מתחת לגג ?

אז תאמינו לי , ספר ענק, אתם יכולים לסמוך עלי , לכל כלל יש יוצא מן הכלל ואני היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל . רגע : כשאני חושב על זה , אם " לכל כלל יש יוצא מהכלל." , גם לכלל זה צריך להיות יוצא מהכלל , ואז זה נוגד את ההנחה הראשונית.
טוב , אז אל תאמינו לי – תאמינו לפואנטה , שבזכות ההמלצה שלה ברשימת הקריאה "2017 " הגעתי אל הספר הנהדר הזה.

מזל טוב לי. הספר הפיני הראשון שלי , והוא מהנה ביותר.

ספר קטן-גדול (129 עמודים כולל אחרית דבר מרתקת ) , שמגולל את סיפורו של חייל האמיץ שווייק - אופס – יוסה קפילה ,שסוחב (תרתי משמע...) חבל מהצבא כדי להביא אותו מתנה לאשתו , בהיותו דבר בעל ערך שהוא מצא בחזית . על הדרך (שוב תרתי משמע... ) נמצא גם את סיפורי החיילים המזדמנים הנוסעים ברכבת ממזרח פינלנד למערבה .

הסיפור רווי הומור שחור , מוחצן ומוקצן – לעתים ממש גרוטסקי , שנותן לספר ממד הזוי משהו אבל מצחיק , שובב וייחודי . לא קורה הרבה בספר מבחינה עלילתית , וזה אולי המגרעה היחידה שלו , אבל בהיותו קצר מאוד ( לדעתי ההגדרה נובלה יותר מתאימה כאן ), זה לא מי יודע מה מפריע .

הגעתי אל הספר הטוב הזה בזכות ההערה הנהדרת ברשימת הקריאה של פואנטה , רשימה שבה ההערות המלוות את הספרים פשוט נהדרות -והן מופיעות בצניעות נדירה לאור המקרים הרבים בהם אחרים מנצלים את הבמה הראשית כדי להביא את הגיגיהם בלי קשר לספר .

בבקשה :
https://simania.co.il/showList.php?listId=24003

התעוררתי לבד , והלכתי לישון לבד, וסעדתי במסעדה לבד, וראיתי סרט בקולנוע לבד . אבל אני לא בודד, מה פתאום ? אני טיפוס חברותי , אני . הרי יש לי טלפון נייד חכם, ויש לי אלף חברים דרך הווטסאפ והפייסבוק והטוויטר והאינסטגרם . וגם אתם בעצמכם חברים שלי בסימניה . אז מה זה משנה שלא ראיתי אף אחד מהמוני החברים במציאות ולא דיברתי איתם ולמעשה אני לא יודע עליהם כלום ? שטויות , העיקר שהם חברים שלי . ואם אני מרגיש עצוב ובודד בערב בתוך ארבעת קירות החדר שלי , תמיד אני יכול ליצור קשר עם איזה חבר טוב ולקבל חיבוק וירטואלי , ואם גם זה לא עוזר ואני מחליט לפנות לעזרה פסיכולוגית , אני יכול לעשות את זה דרך האינטרנט , בצורה מסודרת , דרך קופת חולים . אני לא צוחק , זה שירות שקופת חולים מאוחדת מציעה . בודד ? מה פתאום , אני לא בודד . רק קצת גלמוד . ככה , בקטנה .

הספר הזה מטורף לגמרי . אבל ממש , על כל הראש (הבודד) . הוא הזוי ומטורלל והוא מגולל עלילה דמיונית במיוחד . זה לא ספר פנטזיה ולא סיפור מהאגדות , אבל הוא ממש לא מציאותי . איש בודד בשם תרלו דן מייסד חוג של אנשים בודדים , חוג שגדל והופך לקהילה שלמה והמונית של אנשים בודדים . הבודד הראשי שלנו מנסה למצוא את אשתו , שחטפה את בתו היחידה והסתלקה . רגע , זה רק קצה הקרחון ... אשתו היא בעצם סוכנת חשאית שעוקבת אחריו , כך שלא רק שהיא לא נעלמה מחייו , היא לא עוזבת אותו . זאת ועוד : הבת שלו ושל אשתו , איידה, מגייסת כוח FBI שיחדור למצודה המוגנת של אבא שלה . הזוי ? זה עוד כלום . במסעותיו לגילוי האמת על אשתו והסתלקותה תרלו דן מגיע לדיקטטור קוריאני וחוטף כמה סוכנים של ה- FBI . ותאמינו לי , זה רק ההתחלה .

האמת ? לא ידעתי איך לאכול את הספר הזה . לפעמים הסופרת חופרת ומדי פעם הוא סתם משעמם ולעתים אפילו קשה להבין מה המשוררת בדיוק רצתה להביע . אבל אם נכנסים לראש שלו , בסך הכל הוא טוב ומומלץ לדעתי . מאחורי העלילה הכל כך הזויה , נקבל כמה אמירות עצובות ואמיתיות על האדם הבודד של המאה העשרים ואחת , שלמרות כל השכלולים הטכנולוגיים ( ואולי דווקא בגללם ) הוא בודד יותר מאשר אי פעם .

מאז שנרשמתי לאתר לקח לי בדיוק כמה דקות לקלוט שיש כאן בין החברים סופרים בעצמם . יש כאלו שמופיעים בשמם המלא ואותם לא קשה להכיר, ויש כאלו שמופיעים תחת כינוי . שמתי למטרה לעלות עליהם ... ההימור שלי היה יעלהר , אלון ושונרא , אבל מסתבר שטעיתי . לפחות בינתיים , כי חבר'ה , עדיין לא מאוחר :-) וכך אחרי שיטוטים רבים בארץ סימניה הענקית , הגעתי אל הספר הזה שכתבה אותו ( אם הבנתי נכון ) חברה באתר .

אפשר לכתוב על הספר הזה באמת המון המון דברים , אבל כל כך הרבה כבר נכתב עליו ואני באמת לא רוצה לחזור על דברים של אחרים . אבל ממש על קצה המזלג : הספר מרגש ונוגע ללב , עצוב מאוד אבל גם קצת מצחיק ( אם אפשר לקרוא לזה ככה , כי ההומור שחור בטירוף ) , הוא מתאר מקרה שקצת קשה לי להאמין שיכול לקרות במציאות - להתחזות במשך 20 שנה למת חי , אבל הסיפור מסופר בצורה כל כך אמינה ומשכנעת , שאני כבר לא בטוח ...

הייתי רוצה לציין שני דברים שהרשימו אותי במיוחד : האחד זה השפה העשירה . איזה שליטה מדהימה בעברית ! העברית מזמן לא הייתה בספרות העברית כל כך עשירה , משובחת ורב גונית , ( וזה בולט במיוחד על רקע ספרי המקור של השנים האחרונות שלדעתי כתובים בשפה רזה וענייה ) . ואגב , כשאני כותב על העברית בספר שהיא רב גונית , אני מתכוון לזה שיחד עם העברית הספרותית הסופרת משלבת כאן גם סלנג ושפה עממית , לעתים עם שיבושי לשון מכוונים , והיא עושה את זה בחן רב מאוד . אהבתי את זה מאוד .

הדבר השני זה הסוף של הספר . מה זה הדבר הזה ? הספר מתנהל לו פחות או יותר על מי מנוחות , ואז פתאום בום טראח עצום ודלי מים קרים ( קרים ? ? רותחים ! ! ) נשפך על הקורא המסכן והספר נגמר . ככה , בפתאומיות , בניגוד לכל הציפיות , כשכל כך רציתי לקרוא על מעלליה של המשפחה המתוארת בספר . עד עכשיו קשה לי להחליט אם אהבתי את הסוף או ש ...... אהבתי אותו מאוד ... הוא קשה וחזק , אבל נראה לי שחזק מדי . זה כבר לא שוקולד בטעם מריר , זה שוקולד בטעם מרור . מה עם קצת חרוסת לקורא המסכן ? ?

בשיטוטים שלי בסימניה הבנתי שאלון כבר כותב ספר . אני מציע ליעלהר ולשונרא ללכת בעקבותיו . ומהסופרת של הספר הזה אבקש במילה אחת קצרה : עוד !

מה יקרה אם אמות מחר בבוקר ? טוב , לא הרבה , למען האמת . יעשו הלוויה , יישבו שבעה , יגידו עלי מילים טובות שאולי לא באמת מגיעות לי וימשיכו הלאה . כי ככה זה בחיים . הם חזקים והם נמשכים והם מתגברים על כל מוות שלא יהיה . וכך נתקלתי למשל במקרים של הורים שאיבדו את ילדם והביאו ילדים אחרים לעולם , באלמנים ואלמנות צעירים שהתחתנו שוב (שמעתי שגם האלמן של גיבורת הספר התארס) וגם במקרים קיצוניים במיוחד כמו של בחורה צעירה שאיבדה את כל משפחתה בתאונת דרכים והצליחה לחזור לחיים ולהשתקם . אם זה טוב או רע אינני יודע , אבל החיים באמת חזקים יותר מכל מוות .

גיבורת הספר , דפנה מאיר נרצחה בדקירות סכין על ידי מחבל ולעיני ילדיה בינואר 2016. שנה לאחר מותה יצא לאור הספר , שמגולל את סיפור חייה ומותה על ידי אמצעים כמו התכתבויות , למשל בדואר אלקטרוני ובווטסאפ , עם בעלה , עם בני משפחתה , עם החברים והרבנים . כמו כן נמצא גם טורים שהיא כתבה במקומון של ההתנחלות בו היא התגוררה ובלוג עצות שכתבה בענייני מיניות ברשת. אל כל הקטעים האלה מתלווים קטעי קישור שהוסיפה העיתונאית יפעת ארליך, ולמעשה הם מבוססים על סיפורים שסופרו לה מפי קרוביה של דפנה . לזכותה של יפעת ייאמר שהיא לא התערבה יותר מדי , לא השתלטה על הספר ועל התכנים ונתנה לדפנה לומר את דברה . הו , ויש לה הרבה מה לומר , ובהרבה נושאים...

אהבתי את הספר . אהבתי למשל את הפרק הראשון של הספר שנקרא "דפנתן" , והוא מתאר את סיפור אהבתם של דפנה ונתן מאיר שהחל במוצב על גבול לבנון . אהבתי מאוד את הפרק הזה ואפילו את החידוד שבשם שלו . גם לפרק שנקרא "אישה עם ביציות" יש שם עם חידוד חביב , והוא מתאר את דעותיה של דפנה בתחום הפריון והמיניות בחברה הדתית. בפרק זה מובאת התכתבות חריפה ומעניינת שניהלה מאיר עם רבנים בנושא שבעה נקיים לנשים הסובלות מעקרות הלכתית שהפתרונות המוצעים להן אינם נותנים מענה מספק . יש פרקים שמעט שיעממו אותי , כמו הפרק השני שמספר את סיפורו של אביה של דפנה , והפרק השלישי שמתאר את חייה של דפנה בפנימייה בבני ברק ובחברת הנוער בקיבוץ טירת צבי.

האם הספר הזה מהווה אנדרטה לזכרה ? ככל הנראה כן . אבל נראה לי שהיא ראויה לכך . גם בזכות פועלה וגם בזכות הנסיבות הטרגיות של מותה .

אז מה יקרה אם אני אמות מחר בבוקר ? לא הרבה . אלא אם כן ארצח על ידי מחבל ואז תוכלו אולי לקרוא את כל ההגיגים שלי ...

אני לא באמת כוורן . בחיים האמיתיים אני עובד בסתם עבודה משרדית משעממת . חמישה ימים בשבוע , משמונה בבוקר עד חמש בערב . כמו כולם . למה השתמשתי בכינוי הזה ? אולי איזה פנטזיה ותיקה שיהיה לי מקצוע שונה , מיוחד , לא סטנדרטי .

הספר הזה עוסק במערכת היחסים הפנימית בין העובדים בתוך משרד פרסום בשיקגו של תחילת המילניום . לא נמצא כאן עלילה דוהרת , ולמעשה עיקר הספר מתרכז באינטראקציות הפנימיות בין העובדים . אני מניח שזה יכול לשעמם הרבה מאוד קוראים , אבל אותי זה דווקא עניין . הספר כתוב בצורה משעשעת , עם כמה זויות סיפוריות , והוא נכתב בגוף ראשון רבים . מאוד מקורי ומאוד מעניין . נוכל למצוא כאן גם התייחסות להתפוצצות בועת הדוט קום ולנקודת מבט אירונית על עולם הפרסום , כשהצוות עוסק בעיצוב מודעה שעניינה סרטן השד כאשר נפוצה שמועה שהמנהלת לין מייסון עצמה לוקה בסרטן ... מצד אחד העובדים מתייחסים באירוניה אל הקמפיין , אבל מצד שני מתייחסים אליו ברצינות תהומית בתקווה להיות מי שהצעתו תתקבל , וכך יוסר מעליו איום הפיטורים .

הספר הזכיר לי שתי סדרות טלוויזיה שמאוד אהבתי לראות , שתיהן בשם "המשרד" . גם בגרסתה האמריקאית וגם בגרסתה הבריטית . גם כאן נמצא מעט עלילה והרבה אינטראקציות ומערכות יחסים בין אנשים שמובעות בצורה יפה .

נראה לי שאנחנו ממעיטים מעט בחשיבות של מערכת היחסים שלנו עם האנשים איתם אנו עובדים : אחרי ככלות הכל אנו שוהים איתם יותר מאשר אנו שוהים עם המשפחה ועם החברים . אני חושב שמקום עבודה מספק , חוץ מהאופי של העבודה עצמה , תלוי הרבה גם במערכת היחסים עם העמיתים . עבודה טובה ומספקת עם אנשים שלא נעים לעבוד איתם יכולה להיות בסופו של דבר עבודה שלא נעים לעבוד בה .

על הספר כאמור אני ממליץ בחום .

ספר מקורי , משעשע וקולח שעוסק בנושא מאוד מעניין – צירופי מקרים וההשפעה שלהם על חיינו.

איווה וג'ים מאוהבים. הם הכירו בגלל... מסמר. איווה רכבה על אופניים , נתקלה במסמר , ג'ים נחלץ לעזרתה והדרך לאהבה היתה קצרה.
אבל מה היה קורה אילו היא היתה רוכבת רק סנטימטר מהמסמר או שהוא בכלל לא היה מונח שם? היא היתה ממשיכה בשגרת חייה עם החבר שלה דיוויד , והם היו אמורים להתחתן.

הספר משרטט שלוש עלילות אלטרנטיביות שונות בפרקים מתחלפים , בווריאציות נוסח "דלתות מסתובבות" , כשכל פרק נושא את הכותרת המתאימה: "אפשרות ראשונה" או "אפשרות שניה" או "אפשרות שלישית". אין שום בלבול בין העלילות, והקורא מנתב בצורה קלה בין האפשרויות השונות.

הספר משעשע אבל עוסק בנושא רציני מאוד. אז בסופו של דבר , מה נותן את הטון : הבחירות שלנו , הרצונות והשאיפות , או צירופי מקרים קטנים שבאים ומחליטים עבורנו? והאם בכלל יש תשובה לשאלה הזאת?

לא בטוח שתקבלו תשובה לשאלת מיליון הדולר, אבל לפחות תקבלו ספר טוב. ממליץ בחום.