לא סיימתי את הספר, כך שייתכן שהוא מופלא, אבל מה שקראתי עד עמוד 100 די הספיק לי.
שלושה דברים שאני לא אוהב בספרי מתח מצאתי בספר הזה.
א. גיבורים מושלמים, מצטער לא אוהב אנשים מושלמים, גם לא פגשתי עד היום כאלה, חוץ מאישתי כמובן, גיבור הסיפור הוא מין ג'ימס בונד, רוצח מתוחכם, בוגר הרווארד בהצטיינות, כותב הספר המושלם על זירות פשע, חכם, עשיר, מבריק, קשוח, (כמעט כמוני למען האמת, חסרות לי רק ארבע התכונות הראשונות) גם יריבו הוא איש קשוח, עשוי ללא חת, בוגר אוניברסיטה, לוחם קומנדו שיודע להכין פיטות עם נוטלה נו זה טוב לסיפורים, לא למציאות.
ב. חורים בעלילה בגודל של אנטרטיקה, אוסטרליה ואנטרנטיקה ביחד, כל כך הרבה דברים לא הגיוניים קורים בעלילה הזאת, שמתחיל בארגון חשאי כל כך חשאי שאיש לא שמע עליו, שמשמש לחיסול סוכנים חשאיים שסרחו נו באמת וזאת רק ההתחלה... אני אוהב ספרי מתח מציאותיים, שכותבים לי על רצח בחוג לספרות, בזמן שאני יודע שבחוג לספרות מקסימום זורקים אטבים אחד לשני, זה ממש לא מתאים לי
ג. סטריאוטיפים, הרי ידוע שהאמריקאים הם טובים והמוסלמים הם רעים וליהודים יש אף ארוך... (סליחה טעות...) ואמנם לא קראתי עד הסוף, אבל יש לי הרגשה מוזרה שהטובים ינצחו את הרעים... (נו כמו בסוריה..)
בקיצור אני לא קורא ספרי מתח לא ריאליסטים, והספר הזה הוא כל דבר חוץ מספר מתח ריאליסטי.
אז מי שאוהב ספרי מתח, מותחים, מהירים, אלימים, עם טובים, רעים וחורים ענקים בעלילה זה בהחלט הספר בשבילכם.
ותודה לאלון דה אלפרט שהביאני עד הלום... (עכשיו אני עם הזומבים...)
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
