כשאני יושב בביתי, ומתחיל לפתוח כל מני אלבומים משפחתיים ולעיין בהם, אני רואה את המשפחה שלי - אני, אמי, אבי ושתי אחיותיי הגדולות - ואי אפשר שלא לשים לב להבדלים החדים בין המשפחה שלי איך שהיא נראית מהתמונות באלבומים המשפחתיים, לבין המשפחה שלי כיום: פעם היינו צעירים יותר. היה הרבה יותר זמן לטיולים ובילויים משפחתיים, היה לנו גם יותר זמן לשחק ביחד בכל מני משחקי קופסא או משחקים שאנחנו המצאנו וקריאת אגדות עם רוסיות ברוסית וספרים לילדים באנגלית בשביל התירגול. בקיצור, פעם היינו מגובשת ומאוחדת יותר. עכשיו, לעומת זאת, התבגרנו. השתנינו. אין בדרך כלל זמן למשחקים, ספרים אנחנו קוראים ביחד רק פעם ב-, לטיולים אנחנו יוצאים אך בתדירות נמוכה יותר, אחותי לומדת באוניברסיטה ורוב הזמן היא לא נמצאת בבית ורק בסופי שבוע היא באה לבקר, אחותי השנייה נמצאת בשב"ס חצי מהיום (ובחצי השני של היום היא נמצאת בחדר שלה, לרוב כשהדלת סגורה), אמא שלי עושה כל מני סידורים, ואבא שלי... טוב, אבא שלי כבר לא נמצא איתנו יותר בבית. ההורים התגרשו. לאחרונה, היחסים ביניהם התדרדרו, ואם פעם אמי הייתה עוד מסכימה שאבי יבקר אצלנו בבית, עכשיו היא לא מסכימה שהוא אפילו ייכנס. המשפחה - די התפרקה.
כשרוז קוק צופה בה ובמשפחתה בסרטוני הווידאו המשפחתיים, היא רואה את עצמה, מחייכת ומדברת ללא הפסקה, יחד עם אמה ואביה, אחיה הגדול לואל, ואחותה האמצעית פרן, מחייכים מאושר. עכשיו, זה כבר לא אותו הדבר. עכשיו היא מדברת פחות, אביה נכנע לאלכוהול, אמה כבר בקושי מורגשת בבית, לואל בבית הסוהר וכבר הרבה זמן לא נמצא בבית, וכך גם אחותה פרן שפשוט נעלמה לה יום אחד ומאז לא נמצאו עקבותיה.
לכאורה, זה מסוג הספרים שאם הייתי מבחין בהם בסיפרייה וקורא את התקציר שלהם, לא הייתי מתפתה לקחת אותו. מהסיבה הפשוטה שאני לא אוהב ספרי דרמה כאלו, שעוקבים אחר כל מני דמויות, ואחר החיים שלהם והצרות שיש להם בחיים. אולם, אחותי קראה אותו והמליצה לי עליו. והיא הוסיפה, לאחר שעיינתי בתקציר ואמרתי שזה לא נשמע לי מי יודע מה: באיזשהו קטע במהלך הספר יש טוויסט, שמשנה ב- 180 מעלות את כל מה שחשבת על הספר לפני שהגיע הטוויסט. אני אוהב מאוד טוויסטים, וגם לא היה לי ספר אחר לקרוא, אז אמרתי לה תודה ולקחתי.
אז ככה: לפני הטווויסט, מה שקורה בספר זה שרוז קוק מספרת קצת על עצמה ועל משפחתה (בעבר ובהווה), על ביקוריה אצל סבה וסבתה באינדיאנפוליס, ועל הדירה השכורה שבה היא גרה. לפני הטוויסט, הספר מתנדנד לו בין 3 ל-4 כוכבים. הכתיבה טובה מאוד והסופרת יודעת להתנסח בצורה טובה, אך העלילה די משעממת ורק מדי פעם צץ לו איזה קטע מעניין.
אחרי הטוויסט (המפתיע וההזוי, יש לומר), מה שקורה זה שרוז קוק מנסה לחפש את אחותה, ובכך לנסות להחזיר את משפחתה לקדמותה. אך גם לאחר הטוויסט, הספר לא משתנה הרבה לדעתי, ונותר להתנדנד בין 3 ל-4 כוכבים. יותר מדי זיכרונות, פחות מדי עלילה. זיכרונות זה טוב ויפה, ובמיוחד כשמדובר בספר על משפחה, אבל במידה. לא טו מאץ'. רוב הספר זה זיכרונות - זיכרונות מהאמא, זיכרונות מהאבא, מהסבא, מהסבתא, מלואל, מפרן ומעוד אנשים שרוז קוק הכירה ופגשה בחייה - ובחלקים מסויימים כבר קשה להבין מהו זמן ההתרחשות, בעבר או בהווה?
ולמרות זאת, מצאתי בספר הזה איזה משהו נוגע. כי הוא מספר על משפחה - נושא שכולם יכולים להתחבר אליו ולהזדהות עמו. קארין ג'יי פאולר יוצרת כאן משפחה בשר ודם, עם מאפיינים ייחודיים משלה, חוויות ייחודיות משלה, זיכרונות ייחודיים משלה וגם סיפור טראגי משלה. הכי ריאליסטי שיש. גם הכתיבה, כמו שאמרתי, טובה. אבל אין ממש עלילה, וכאן הבעיה מתחילה.
אז אם להמליץ או לא - אני לא יודע.
שכל אחד יעשה את השיקולים שלו, ויחליט.


















