אפשר לחלק ספרי מתח לשני סוגים עיקריים: האחד מתאר אדם שעיסוקו העיקרי הוא פתרון בעיות פשע. זה יכול להיות שוטר, בלש פרטי, עיתונאי או סתם אדם שמתעסק איכשהו בתחום הפשע. לסוג הזה יש איפיון נוסף: הבלש מתחרה בדרך כלל עם אחרים בתחומו ומקדים את המתחרים. הסוג השני מתאר אדם פרטי שקורה לו משהו קשה והוא מנסה איכשהו לפתור את התעלומה, כדי להציל את עצמו או מישהו יקר לו. האיפיון הנוסף של הסוג הזה הוא הזדהות יותר גבוהה של הקוראים עם מצוקתו של הגיבור, שנקלע במקרה על דרכו של פושע ומנסה להחלץ. הספר הזה שייך לסוג השני.
בערך 2/3 מהספר הקצר הזה הרגשתי שאני קוראת ספר טוב. היו בו תיאורים אמינים של הגיבורה - שהתזה שלה לתואר שני בפסיכולוגיה עוסקת ב"ציידים" ו"קרבנות" - הראשונים הם גברים סוציופתים עד פסיכופתים הצדים נשים שיש בהן פוטנציאל קורבנוּת. נושא מרתק (ומסוכן...) למחקר. הגיבורה בת ה 30 חיה חיים של סטודנטית ללא שום קביעות חוץ משלושה כלבים גדולים - פירינאית ענקית שלה ושני פיטבולים באומנה שהיא אף לא מחפשת עבורם מאמצים. יש לה חבר שגר במדינה אחרת ומגיע לביקורים מפעם לפעם, אח שהיא רואה מפעם לפעם, שום עבודה קבועה למעט סטאז'של מספר שעות בשבוע בטיפול פסיכולוגי, שנדרש לקבלת התואר. יש לה רקע קשה, היסטוריה בעייתית, בלגן בבית ובחיים והמקצוע האחרון שהייתי מציעה לה לעסוק בו הוא פסיכולוגיה...
הספר כתוב בצורה אינטליגנטית.הוא מתאר תופעות שאנחנו מכירים של נשים (בעיקר, אם כי יש גם גברים) ההופכות לקרבנות של בן זוגן ומתאמצות לרָצות אותו מתוך ההנחה השגוייה שבסוף יהיה גמול למאמציהן. הרף עולה ועולה וכך גם המאמץ אבל הסלע הזה, הנדחף במאמץ לראש ההר תמיד יתגלגל לו למורדו והמלאכה הסיזיפית תחזור חלילה. יש בספור הבחנות נכונות ומרתקות על ההבדלים בין סוציופתים לפסיכופתים, תיאורים של רגשי נחיתות ורתיעה וגם תאורים יפים ונכונים של התנהגות של כלבים. זה היה יופי, אבל...
מישהו צריך פעם לחקור את נושא סוף הספרים ופתרון התעלומה. אם החלק הארי של הסיפור הזה התנהל לו נכון מבחינת התאורים והבנת הסיפור, הסוף נדחס למיטת סדום של מספר עמודים קטן יחסית, לא היתה פרופורציה בין הסיפור לבין סופו, הפיתרון היה הזוי וחסר אמינות בסיסית בקיצור נראה שהסופרת גייסה את ביתה בת ה 14 לכתוב סוף לסיפור כי לא היה לה מושג איך יוצאים מהברוך שיצרה, ולה כבר נמאס... הספר זכה בשלושה כוכבים רק בזכות חלקו הראשון היפה והחכם.
אני מציעה סטארט אפ: כל סופר שנתקע עם סיפור המתח שלו בשלב כלשהו יפנה לסטארט אפ שלנו ויקבל אחרי שבועיים סוף מוצלח ומרתק לספרו, מאנשי סימניה שישתתפו במיזם. התמלוגים יתחלקו שווה בשווה בין הסופר/ת ובין אלה שהצילו אותו/ה מעצמו/ה...

















