לפעמים אני כזה חסר רגישות. לא רק לספרים, אלא גם לבני אדם.
אחותי קנתה לי את הספר ביריד ספרים באוניברסיטת חיפה שבה היא לומדת, ב- 20 ש"ח. לכן, הספר הזה הוא מסוג הספרים שבאים אליך במקרה, מבלי שהתכוונת לקרוא אותם - אז אמרתי תודה לאחותי, שקראה את הספר בתיכון ואהבה אותו מאוד, והתחלתי לקרוא את הספר בהתלהבות רבה (תמיד כיף להתחיל לקרוא ספר חדש!)
אבל ההתלהבות הזאת מיד שככה, אחרי שהתחלתי בקריאה.
הספר הזה הוא מסוג הספרים שאיך שאני מתחיל לקרוא, אני מיד מבין שזה לא בשבילי, ואני גם יודע כמעט בוודאות מה הציון שאתן לו: משהו בכתיבה של הספר הזה נראה לי מתאמץ, כאילו ניקול קראוס מנסה לכתוב "מגניב" כמו בעלה - "מגניב" במרכאות, כי גם מהספרים של בעלה אני לא מתלהב - ואם הכתיבה שלו מתאמצת, גם הקורא צריך להתאמץ, ואני לא אוהב להתאמץ כשאני קורא ספר, כי ספר מצויין בשבילי זה ספר שלא צריך להתאמץ לקרוא אותו - פשוט צריך לקרוא אותו, מבלי להתאמץ, והכי חשוב: ליהנות ממנו.
אז נפרדנו כידידים. אין לי מספיק מידע על מה שקורה בספר, כי בקושי הצלחתי להעפיל לעמוד דו-ספרתי, ולכן לא יהיה תקציר של הספר. מה שכן, יש אזהרה. ואל תתחילו להתלונן עכשיו, ולומר לי משהו בסגנון של 'למה לא נתת לו צ'אנס נוסף?', 'למה לא המשכת לקרוא?', 'למה אתה ממהר לשפוט ספרים לפי ההתחלה שלהם?' וכ'ו וכ'ו - אבל תקשיבו לי: אני יודע על מה אני מדבר. כשאמרתי שהספר הזה הוא מסוג הספרים שעל ההתחלה אני יודע שזה לא בשבילי וחבל להתאמץ, ידעתי על מה אני מדבר. כבר היה לי ניסיון עם ספרים קודמים מהסוג של הספר הזה, והמשכתי לקרוא הלאה בכל זאת, וזה לא נגמר בטוב - כמו הספר 'מאחורי הערפל' של אופיר טושה גפלה לדוגמא (אז ניקול קראוס, תגידי תודה שנפרדנו כידידים ולא נפרדנו כאויבים, כי אם זה היה קורה אז הייתי כנראה מתעצבן עליו יותר, וזה לא משהו שהיית רוצה).
ולמה בהתחלה אמרתי שלפעמים אני כזה חסר רגישות, ולא רק לספרים אלא גם לבני אדם? כי מרוב שהתאכזבתי קשות מהספר, אמרתי לאחותי, בחוסר טאקט גמור, כשהחזרתי לה אותו, את המשפט הבא: "פשוט ביזבוז של 20 שקלים! זהו, זה כל מה שיש לי להגיד לך. אני פשוט מאוכזב"...
(נו טוב, לפחות היא לא ביזבזה עליו יותר...)
הספר הזה, אגב, יושב לו עכשיו במדף הספרים שבביתי מבלי שאף אחד יטרח לגשת ולקרוא אותו - כי אחותי הרי כבר קראה אותו והיא קנתה את הספר בכלל בשבילי ולא בשביל עצמה, אני גם כבר קראתי וממש לא אהבתי ואין מצב שאני אנסה לקרוא אותו שוב כי זה יהיה פשוט ביזבוז של זמן לנסות את זה, ואמא שלי... אמא שלי גם התחילה לקרוא אותו, ולמרות שהיא לא אמרה שהיא שונאת אותו באופן מפורש כמוני, אני בטוח כמעט בוודאות שהיא לא אהבה אותו, כי עכשיו היא עברה לקרוא ספר אחר: 'פלא' של רייג' פלאסיו (החלטה טובה, אמא). האמת היא שאני מתחיל קצת לרחם עליו. אולי אתן לו 2 כוכבים, במחשבה שנייה? תנו לי לחשוב על זה קצת, ואחזיר לספר הזה תשובה. ואולי, בהזדמנות, גם אתנצל בפני אחותי.


















