מכירים את האנשים המעצבנים האלה שממליצים לך על ספר גרוע ואומרים שהוא ממש ממש טוב? אני אחד הקורבנות הקבועים שלהם.
כי למה? למה? איזה אינטרס יש לכם לגרום לי לקרוא ספר שאני אשנא??? ועוד כמעט הפסדתי אוטובוס [שוב] בגלל הספר הזה. ללא כל הצדקה!!
אז כן, מצטערת לקטוע את מצעד הביקורות המהללות, אבל באמת שאני רוצה לנקום באנשים האכזריים שגרמו לי לקרוא את הספר הזה. אז היכונו לביקורת קטלנית באופן מפלצתי.

~זהירות ספוילרים~

טוב, אי אפשר להגיד שזה ספר רע מיסודו. ההתחלה דווקא נראית מבטיחה וסוחפת. אבל אז הכול מתחיל להתקלקל.
קודם כל, הסיפור. לא. אמין. בכלל! יש כל כך הרבה דברים לא הגיוניים בסיפור! והרי מקצתם:
איך התלמידים יכולים להתרגל בשנייה אחת ללמוד במקום שמנותק מהיקום, בלי טכנולוגיה ועם כל מיני מסורות עתיקות דביליות, בלי לפצות פה? איך לא קורה כלום כשתלמידים נרצחים ונפצעים ונשרפים, למרות שההורים של כולם כל כך מפורסמים ומקושרים ועשירים?
איך אלי הופכת תוך רגע אחד ממרדנית לא-הכי-נשית-אבל-מגניבה, לבת גנדרנית וחלשת אופי שנמסה כמו טיפשה רפת שכל בכל פעם שהחבר הצרפתי, המושלם וה"שרמנטי" שלה מנשק אותה? בעעע. מה קרה לאלי עם החינה בשיער ונעלי הדוקטור-מרטנס? אני יודעת שכבר אמרו את זה, אבל עדיין!
איך סילבן ממשיך להיות כל כך קרוב למנהלת אם- לפי הספר- כל פעם הוא נהיה חבר של מישהי ואז מנסה לאנוס אותה? איך לא עושים לדפוק הזה כלום? איך לאלי אין טראומה ממנו אחרי ניסיון האונס שלו, והיא עדיין ממשיכה להגיד כמה הוא חתיך ומקסים ומושלם?
איך אלי מתחברת עם כל אחד תוך רגע? ואיך לכולם קל להאמין תוך רגע שהיא רוצחת, למרות שהמנהלת כל הזמן נותנת הסברים חלופיים?
מה הקטע המטומטם עם כיתת הלילה? איזה הסבר גרוע.
ואחד הדברים הכי פחות אמינים: אלי מרדה בהורים שלה מכל הכיוונים, המשטרה עצרה אותה 3 פעמים, היא החליפה בתי ספר כל רגע, היא שתתה וצבעה את השיער והתחברה לטיפוסים מוזרים, היא חתכה ורידים איזו תקופה ונהיו לה התקפי חרדה- וכל זה כי אח שלה ברח מהבית ולא רצה לחזור?!?! ברצינות? הכרתי אנשים שעברו דברים גרועים מזה ולא התפרקו בצורה כל כך קיצונית!

דבר שני, הכתיבה לאורכו של הספר הופכת להיות רדודה, בוטה וזולה יותר ויותר. נכון, זה ספר נוער, אבל לא צריך לזלזל באינטליגנציה שלנו ולכתוב את הספר ברמה כזאת. בכל אופן, לי זה הפריע.

דבר שלישי, מתחסדת שכמותי לא אוהבת שיש קטעים מטרידים בספר. וגם קטעי ההתגפפות של סילבן ואלי כמעט גרמו לי להקיא מרוב דביקיות.
אז בקיצור- אני יודעת שקטלתי את הספר עד מוות, אבל זה הגיע לו. לא הכי גרוע שקראתי מימיי, אלא השני-הכי-גרוע. אני לא אקרא את הספר השני-בכל מקרה ניחשתי כבר מה יקרה וזה הספיק לי.
אבל... אם יש לכם חשק עז להוריד לעצמכם בחצי את מנת המשכל שלכם, תקראו בכיף.

הנה עוד פעם אני כותבת בקורת על ספר מעצבן במקום על ספר מדהים.
מסתבר שאני היחידה שהתעצבנה ,מצד שני כל שאר המהללים והמתלהבים הם בעשור השני לחייהם (מה זה אומר עלי ועל חומר הקריאה שלי?)
בניגוד למקובל במחוזות אלו (3 ביקורות לפחות) אני לא רוצה לספר איך המליצו לי, איך הלכתי, איך בחרתי ואיך הבאתי אותו הביתה,קראתי את הספר ביומיים. הוא אכן קריא מאד ,מותח ,וזורם .רק אחרי שסימתי והלכתי לתלות כביסה הראש שלי התפנה לחשוב מה לא בסדר.
********ספויילרים*******
אז לא בסדר הוא להשאיר כל כך הרבה קצוות פתוחים,לא בסדר לספר סיפור בלי שום הגיון פנימי,לא בסדר להשאיר את התעלומה המרכזית פתוחה.(ותרוץ שהכל יתברר בהמשך לא תופס פה)
מי הרג את רות? גייב. למה? בטענה קלושה שהיא רצתה לספר דברים. למי? לאיזבל שממילא יודעת? איך בבי"ס עם ילדים של הורים כל כך מפורסמים ,רבי עוצמה וכסף ,אפשרי שילדה תמות, ושיהיו 3 שריפות בשבועיים?ואף אחד לא פוצה פה?
מי זה נתניאל מה הוא רוצה ולמה זה צריך להיות סודי? מה הבעיה לקנות/לסחוט/לרמות את צוות הנאמנים של הבי"ס על מנת להיות המנהל?
מה הקטע עם כיתת הלילה ? למה בדיוק זה כל כך סודי? למה זה מסוכן לדבר על זה? למה לוקח לקרטר 250 עמוד לספר לאלי ולמה היא סובלת את השתיקה 250 עמוד?
איך ג'ו נהפכת בין ליל לאוייבת ומאמינה לסיפור -שכל בי"ס קונה אותו -שאלי דחפה אותה מהגג כשכולם יודעים שגם ק ר ט ר ה י ה ש ם !
מאיפוא צצה רייצ'ל בעמוד 250 ונעשית החברה הכי טובה תוך שתי פסקאות?
איך ניראה סביר שאלי תרצח את רות? ולמה? בעיקר כשהמנהלת מספרת לכולם שזו התאבדות?
אם ג'ו יודעת שגייב הרוצח וזה מציק לה למה היא לא מתרחקת ממנו?
למה סילבן צריך להיות אלים אם בכל פעם שהוא נוגע באלי היא מתמוססת? זה לא כאילו היא סרבה לו,או התכוונה בכלל.
למה נתניאל חטף את כריסטופר ולמה בכלל הוא צריך את אלי? ועוד מתה?
והכי מעצבן-רק אני רואה את זה?-ילדה שאמנם אינה יתומה אבל מנוכרת מהוריה נשלחת לפנימיה רחוקה ומוזרה המנהלת נותנת לה יחס מועדף ,מורה קשוח מעניש אותה במסגרת החוקים אבל לא ממש בצדק ,בחורה עשירה ומקובלת עם עדת מעריצים נטפלת אליה,היא רוכשת חברים חדשים,יש איום באוויר חייה בסכנה,כולם יודעים דברים חוץ ממנה,בחדר אוכל יש אוכל מדהים אבל לא מפנים את הכלים כי מישהו לא ניראה עושה את זה,בסוף הספר היא חוזרת הביתה לזמן קצר כי היא לא מוגנת,בי"ס עם מסורת עתיקה,כיתת לחימה סודית,למרות שאין לה רקע לימודי מי יודע מה היא מגלה יכולות אקדמיות גבוהות,הם רובצים רוב הזמן בסיפריה,יש נשף שבו פתאום כולן מדהימות,מישהו מת והגיבורה היא האחרונה שרואה אותו ומייד מופצות שמועות על אשמתה ברצח -בלי שום מניע ברור-וכולם מתרחקים ממנה ולא מדברים איתה,מקורי אין ספק(מי אמר הארי פוטר ולא קיבל?)

וכמו שאמרו פה כמה וכמה אנשים-מה הסיפור הגדול? הסופרת בונה ציפיות גבוהות מכיתת הלילה ובסופו של עניין נותנת איזה הסבר קלוש ולא מספק.
כגודל הציפיות.
ספר קליל קריא וזורם אבל בסיומו יש לרוץ לקרוא רם אורן על מנת לנקות את הדיסקט,(טיפול בהלם)

הספר קרץ לי בחנות ספרים חודשים שלמים,תמיד שקראתי את התקציר שלו חשבתי על תוכנית אנימה שנקראת Vampire Night .
האנימה היא על בחורה צעירה שמתחילה ללמוד בתיכון יוקרתי
אך בתיכון יש 2 מסגרות לימוד .
תיכון יום , ותיכון לילה
באנימה כפי שהבנתם מהשם כבר מדובר על ערפדים , וקימרות (מפלצות)ובחורה מוצאת את עצמה מאוהבת ב2 בחורים שונים
אחד מכיתת היום ואחת מכיתת הלילה .

לכן התקציר של הספר פשוט תמיד הזכיר לי את זה ...

החלטה לקנות סופית את הספר ולא לקחת אותו מהספריה הוחלטה אחרי שקראתי את הביקורת של אנג'ל .

באיזשהו מקום זה בעייתי להתחיל לקנות סדרות שלמות של ספרים כי אין כבר מקום בחדר ושלא לדבר על העליות ...
אבל אני ממש שמחה שהחלטתי בסוף לקנות את הספר !!
אז כשהלכתי לחנות ספרים כדי לקנות את הספר אש ברור שקניתי גם את תיכון הלילה !

ואחותי ישר - תפסיקי לקנות ספרים !!! ועוד בסדרות 1
כמה טוב שאני אף פעם לא מקשיבה לה :)

קצת על העלילה של הספר :
אלי היא נערה בעייתית שפרקה על עול , ההורים שלה החליטו לשלוח אותה ללימוד בפנימייה יוקרתית מחוץ ללונדון - כי הם פשוט הרימו ממנה ידיים .
כאשר אלי מגיעה לפנימייה היא מגלה שיש יותר משנראה לעין .
הפנימייה היא מוסד לימודי לעשירים ובעלי אמצעים - או לאנשים ממש מוכשרים .
אלי מרגישה לא שייכת ,
אט אט היא מתחברת עם ג'ו בחורה קופצניות ומתוקה - שיש לה קצת בעיות(אבל בינינו למי אין)

מעבר לקשיי ההסתגלות למקום חדש ושונה אלי צריכה להתמודד עם קרטר (אני ממש אהבתי את הדמות שלו ואני מקווה שבספר הבא הוא ימשיך להיות כפי שהוא !!)
קרטר- גדל בפניימיה כל חייו - הוא לא נצר למשפחה מיוחסת ועשירה - אבל הוא חכם .
הוא שונא את כל הסנוביות והעמדות פנים וכבר על ההתחלה הוא מציין לאלי שהיא לא שייכת לפנימייה והוא לא מבין למה היא שם .

בהמשך העלילה אלי מגלה שיש מעין אגודה סודית שנקראת כיתת הלילה - היא מנסה לחקור ולגלות פרטים .
עד כאן על העלילה כי אני לא רוצה לספלייר !

מה חשבתי על הספר?
הוא כתוב היטב , העלילה באמת מעניינית ושונה ממה שחשבתי .הסוף היה קצת צפוי - לפחות מבחיניתי היה קטע שידעתי שיקרה , אבל חלק אחר ממש הדהים אותי (שזה בדרך כלל קשה )
הדמויות שונות ומגוונות מאוד .
יש דמויות שפשוט אהבתי לשנוא !
התחברתי מאוד לדמות של קרטר , ובאופן מפתיע אהבתי גם את סליבן - החשש שלי שבספר הבא הסופרת די תהרוס את העלילה בתחום הרומנטי
המקצב של העלילה מהיר ופשוט נשאבים לתוכה .

כל הנושא של כיתת הלילה נורא הזכיר לי את מועדון הגולגולת או כל אחווה סודיות שבעצם מאחדת את העשירים ובעלי העוצמה
ומקדמת אותם בחיים.
יש פגישות סודיות וחייב לשמור על שתיקה .
החניכים עוברים כל מיני משימות ושטיוית כאלה .
כל חובבי התאוריות והקונספירציות בטוח מכירים את הנושא..

בקיצור ,
ספר נהדר - מומלץ מאוד
מחכה כבר להמשך :)

עד לביקורת הבאה שלי אנשים ♥

ה22/1 הלך והתקרב.
יום הבחירות. כל המדינה מלאה בסטיקרים, אנשים שואלים "במי תבחר לו היית יכול?" אבל בשבילי היום הזה אמר רק דבר אחד- יום חופשי.
כששאלו אותי מה אני אעשה, אמרתי שסביר להניח שארבוץ כל היום מול המחשב, אקום רק כדי לאכול, לשירותים, ולצעוק על אח שלי שהוא מציק לאחותי הקטנה. אולי גם לעזור לאמא קצת בבית. לא מעבר לזה.
בבוקר, אחרי ארוחת הבוקר הייתי מוכן לחכות שאבא שלי ילך לבקר את סבתא עם אחי(אז בסוף לצעוק עליו יצא מהרשימה), ושאמא שלי תאמר לי מדי פעם מה לעשות כשאני יושב מול המחשב.
בינתיים, עשיתי 30 שכיבות שמיכה רגילות, ו10 עם קפיצה וכיף.
אבא הלך עם אחי, ואמא שלי באה אלי עם הצעה לא צפויה. "אתה מוכן לבוא איתי היום לקניות?.."
התשובה הייתה כמובן לא, אבל אני בנאדם נחמד אז אמרתי כן.
אז איך היה בקניות, אליהו?
סיוט. לגמרי סיוט.
הידיים שלי עדיין כאבו מהשכיבות שמיכה, ובתור הגבר היחיד הייתי צריך לסחוב את העגלה עם אחי התינוק וכל המצרכים, שמשום מה היו היום משולשים מהרגיל.
ואם זה לא מספיק, גם אמא שלי תירתרה אותי.
אם מצרכי החלב בצד הימני והבשריים בשמאלי, היא אמרה "אנחנו צריכים חלב." הלכנו ימינה. אחר כך "אנחנו צריכים נקניק." הלכנו שמאלה. "אנחנו צריכים מעדני שוקולד." ימינה. "אנחנו צריכים עוף."
ואני מתאמץ מאוד לא לומר משהו בסגנון של "בואי ניקח הכל מיד, קיבינמט!"
אבל מה זה קשור לספר?
טוב, זה לא.
אז למה אני מספר לכם על זה?
האמת? אין לי מושג.
הקשר היחיד הוא שבאותו יום לפני הקניות אמא שלי שלחה אותי ואת אחי התינוק לסטימצקי בעוד היא קונה בגדים.
בינתיים שהמוכרת התלהבה מאחי הקטן("איזה בלונדיני חמוד! איזה עיניים כחולות מקסימות! אתם בטוחים שאתם אחים?..")
אני לקחתי את הספר הבוגד ואז התלבטתי לגבי השני כי היה 1+1 מתנה.
בסוף לקחתי את תיכון לילה.
כששאלתי את ג'ן מה דעתה על הספר, כי היא קראה אותו כבר(היא קראה חצי מהספרים בעולם..), היא אמרה שזה ספר נחמד, רק עם קטע אחד מטריד.
אני לא סותר את דבריה, רק מדייק קצת.
הוא באמת נחמד, ובאמת יש בו רק קטע אחד מטריד, אבל זה בגלל שכל הספר הוא קטע מטריד אחד גדול.
אבל קשה לי לומר שלא נהנתי לקרוא אותו.
אין מה לפרט. כתיבה טובה, אם כי קצת מהירה. כאילו, היום היא חושבת על (צינזור) שהוא (צינזור), מחר היא חושבת עליו שהוא בכלל (צינזור) ואז חושבת עליו שוב את מה שחשבה בהתחלה.
גם ישבו קצת קטעים לא צנועים, אבל בקטנה.
4 מתוך חמש.
מומלץ בחום.

קודם כל, על פי המסורת, אני אסביר איך הגיע הספר הזה לידי. אז ככה: הגעתי לחנות, אמרתי שלום לספר, הספר לא ענה... לא יודעת למה. ואז שאלתי את אבא שלי, המתוק והקורא הידוע, אם הוא רוצה גם ספר, כי היה מבצע של 1+1. למזלי, הוא לא חיכה שאני אשאל והתחיל לפשוט עוד קודם על המדפים בחיפוש אחר משהו מעניין. השאלה שלי התבזבזה.
בכל אופן, הדברים התגלגלו, התיישבתי באחת השבתות (בעצם, לא ממש התיישבתי... אני ידועה בתור אחת שקוראת גם בהליכה) והתחלתי לקרוא. העלילה סחפה אותי תוך רגע. חלק מהדמויות אהבתי יותר, חלק פחות וחלק ממש לא סבלתי. אני שונאת לתת ספוילרים בביקורות ולא מתכוונת לעשות את זה, אז אני יכולה רק לומר שאת סילבן וג'ו לא אהבתי במיוחד. לכו ותגלו למה!
היו כמה קטעים שפחות רציתי לראות בספר לנוער. כאלה שאפשר לשים עליהם את התווית "גסים" כאזהרה לקוראים הבאים. אולי זו אני ששונאת לקרוא כל דבר שיש בו מעבר למגע פיזי רגיל ונשיקות, אבל זה עדיין די מגעיל אותי. בקריאות החוזרות אני נאלצת לדלג על הקטעים האלה.
הספר כתוב בצורה טובה, מתאימה לנוער, אבל נגמר במתח. למה?! מתי יוצא ספר שני לדבר הזה????

יום אחד אני פשוט אתפוס את אלה שלא יודעים להבדיל בין ז'אנרים של ספרים, ואנעל אותם בארון זעיר בעליית הגג!
אז בהתחלה מישהו, ספציפי מאוד, אמר לי שזה ספר פנטזיה!
אז האמנתי לו, וחשבתי שזה ספר פנטזיה. למה שאני לא אאמין לו? מה אני חשדניסטית? למה שמישהו יגיד על ספר שהוא לא פנטזיה שהוא פנטזיה? מה, הוא עד כדי כך מפגר? מסתבר שכן!!!

אז בהתחלה הספר היה ממש מותח והתלהבתי. בד''כ כשאני קוראת ספר פנטזיה אני יודעת מראש על מה הולך להיות הספר (ערפדים,אנשי זאב, שדים..) בגלל הכריכה, השם של הספר, או התקציר. וכאן לא היה לי מושג מה יקרה, ומה בעצם הסוד של אקדמיית קימריה, וכ''כ התלהבתי שסוף סוף ספר מצליח למתוח אותי כ''כ! וזה באמת לא קורה הרבה.
ואין לי מושג לגבי מה שיקרה! וסיימתי אותו תוך יום וחצי כי לא יכלתי להפסיק לקרוא והמתח פשוט הרג אותי.
אבל אז גיליתי שאיכשהו זה לא ספר פנטזיה. זה מדע בדיוני, וגם זה בקושי, כי העולם שמחוץ לקימריה הוא בדיוק כמו העולם של ימינו.
אז העלילה הייתה מעניינת ומותחת, הכתיבה נפלאה, הכל היה ממש טוב.

אבל... יש את הקטע המאוס הזה, שהבנים תמיד מצילים את הבנות! כאילו למה? הבנות לא יכולות להגן על עצמן, אף פעם? מה קרה לאלי של הפרק הראשון, זאת שהתגנבה לבית הספר וריססה בספריי צבע 'רוס ההומו' על הדלת של המנהל? היא הייתה חזקה יותר בהתחלה. האישיות שלה התרככה מהר מדי.

אולי יש לי בעיה רצינית עם דמויות עדינות כאלה, שלא מסוגלות לעשות שום דבר ותמיד מישהו אחר מוכרח להגן עלהם. מי יודע. אבל זה עדיין מחרפן! ונכון, אלי לא לגמרי כזאת, היא בכל זאת הצילה את הבנות בשריפה, ובכל זאת נשאר בה משהו מהמרדנית האמיצה שהיא הייתה בפרקים הראשונים.
ואני יודעת שבספר הבא כנראה אלי תכנס לכיתת הלילה, אני עדיין מקווה שהיא תחזור לעצמה הקודמת לגמרי!

אבל בכל זאת.. זה היה ספר ממש יפה, ומותח! זה הספר הכי מותח שקראתי מאז 'מחסה'. ולמרות הבעיות הקטנות עם השינוי בדמות של אלי בכל זאת נהניתי לקרוא את הספר, ואני ממליצה עליו בחום!

קראתי את הספר במקביל לספר "מפוצלים". כול יום קראתי קצת מכול אחד מהם.
רציתי כול כך להספיק את שתיהם, שההתלבטות את מי להמשיך לקורא קודם ממש העסיקה אותי למשך זמן ארוך ביום שלי.
עד שעזבתי את שניהם והחלטתי לתת לזמן לעשות את שלו, ואת מי שיתחשק לי לקורא קודם כך היה.
רציתי לקורא קודם את מפוצלים, כי לפי ההתחלה של שני הספרים, מפוצלים הייתה נראית עלילה מבריקה מקורית וכול כך סוחפת שנמשכתי אליו באופן מידי. אבל בדיוק באותו הזמן, נאבד לי הספר, וכול כך התבאסתי שבקושי הצלחתי להכריח את עצמי בכול זאת לשבת ולקורא את הספר "תיכון לילה".
אני חושבת שבמאה העמודים הראשונים של תיכון לילה, ממש התאבלתי על הספר שאבד וכמעט והאשמתי את הספר הזה על אבדת מפוצלים.
אבל ככול שהתעמקתי יותר, ככה העלילה הרצינה יותר והפכה למעניינת יותר.
חשבתי שאני יודעת מה הולך להיות בספר הזה.
טעיתי לגמרי.
ואני לא מתחרטת ואפילו לא לשנייה אחת שקראתי את "תיכון לילה" לפני מפוצלים.
כשהגעתי לעמוד השלוש מאות מצאתי את מפוצלים, הסתכלתי על שניהם, בחנתי את שניהם, ואפילו בלי לחשוב זרקתי את מפוצלים על המיטה והמשכתי לקורא בעונג רב "תיכון לילה."
וזה הסיפור שלי עם הספר.

לעלילה:
~אזהרת סופיילרים!~
לדעתי, כול המסתורין של כיתת הלילה ומה זאת בעצם כיתת הלילה ואיך היא פעולת ומה עושים שם למעשה, ירד לתימיון מוחלט. ובגלל זה הורדתי כוכב אחד לספר. כי "כיתה שאחר כך יוצאים ממנה מנהיגי העולם" נישמע כול כך עלוב שכשקראתי את ההסבר של קרטר לכיתה, ממש ממש התאכזבתי.
ציפיתי למשהו גדול, אולי אפילו עם יורשה לי להגזים איזה כיתת קילרים קטנה נגד הפושעים או משהו.
אבל לא.
ובכול זאת, לא הורדתי יותר כוכבים מזה, כי כולי תקווה שבספר השני הכיתה הזאת תתגלה כמשהו הרבה יותר נחוש והרבה יותר מסתורי.
כי ברצינות, למה בדיוק ראש הממשלה או מפקד של צבא אמור לדעת לפרוץ דלתות עם סיכה?
אני לא יודעת...

דמויות:

ג'ו- היא עיצבנתה אותי כבר מהרגע הראשון. היא אומנם הייתה חביבה וחברותית, אבל איזה חברה היא בדיוק, שמאמינה לאוייבת שלה ולא למי שהצילה אותה או הייתה שם בשבילה כול כך הרבה פעמים? ועוד ברגעים שכן הייתה שפויה.
אני לא לוקחת את התירוץ הזה של "שחכתי מה היה שם". ואפשר לומר במילה אחת- אני שונאת אותה.
לעומת זאת רייצ'ל, הייתה חברה נאמנה, ועם תישאלו אותי לה מגיע להיות בתפקיד החברה הכי טובה של אלי וממש לא לג'ו...
קרטר- אוי קרטר. עם מתסכלים על זה ככה, מי לא הייתה רוצה חבר כמו קרטר? רק חבל שבסוף יש ריסון מצד אלי, וניצוץ של חיבה זורח שוב לכיוון של סילבן בלב שלה.
סליבן- אני חושבת שהוא לא רשע כול כך כמו שהציגו אותו. יש לו בעיות רציניות כן. אבל באמת- לחצי מהדמויות שם יש בעיות!
ואלי- טוב. אני באופן אישי לא ממש מתחברת בדרך כלל עם דמיות ראשיות, בדרך כלל יותר עם הדמיות המשניות. אבל משהו באלי טיפה מצא חן בעיניי. אול העובדה שלא הציגו אותה כ"עלמת החן שמחכה שיצילו אותה" ואולי בגלל שהיא כול כך מזכירה את בני הנוער של היום.
ככה או ככה, חיבבתי אותה יותר מאשר חיבבתי כול דמות ראשית אחרת בספרים שקראתי. ומהרגע שקרה המקרה הנורא, בה רות שוספה למוות, כול הספר עד השמונים וחמש העמודים האחרונים הרגשתי מועקה חזקה בלב ורצון לבכות. רציתי לבכות בשבילה, הרגשתי שהיא לא מספיק התפרקה על מראה מזעזע שכזה. אולי כי הדמות שלה אמורה להיות חזקה, או אולי בגלל שהסופרת לא ממש הקדישה לזה מחשבה. ככה או ככה התפקרקתי בשביל שתינו.
יש עוד דמיות בספר, אבל אני לא יכולה לפרט על כול אחת מהן כאן.

ולסיכום: שווה לקחת את הסיכון ולקנות אותו. זה ישמע צפוי בהתחלה, זה ישמע אולי קצת כמו חיקויים לכל מני ספרים אבל תאמינו לי: אין לכם מושג מה הולך לקרות שם. ואגב, עד שהספר השני לא יצא, גם אני לא ידע מה באמת קורה שם. כי הספורת החליטה להשאיר כול כך הרבה קצוות לא פתורים, שהקורא רק רוצה להגיע כבר לספר השני.
ספר מתח, רומנטי מאוד עומד ממש וכמעט על גבול הסקסי ועוצר נשימה.

תהנו.

רציתי לכתוב ביקורת על "תיכון לילה."
התיישבתי מול המחשב, וחשבתי.
ואז הבנתי.
אין לי מה לכתוב.
אין מילים שיוכלו לתאר את גודל האכזבה שלי מהספר העלוב הזה. אני לא אוהבת להשמיץ ספרים, אבל הספר הזה פשוט דורש השמצה. הייתי מציעה לסופרת, או למי שלא אחראי על הכריכה המזעזעת למדי של הספר המזעזע למדי הזה לכתוב בגדול בכריכה :"השמיצו אותי."
אבל אני חושבת שמיצינו את המילה "השמצה".

מאיפה להתחיל? מהדמיות השיטחיות להפליא? מהעלילה הכול כך לא מעניינת, מהכריכה הכעורה?
אני חושבת שנתחיל בעלילה, כי זה הגורם הבעייתי ביותר בספר.

ההתחלה נראתה "מבטיחה" למדי, הגיבורה הראשית היא "פנקיסטית" "מגניבה", ואיך אנחנו יודעים את זה? כי היא ריססה על דלת חדר המנהל "רוס ההומו."
אלי, פושעת שכמוך.
הסופרים נורא אוהבים להקצין דמויות, או שהדמות היא גותית-שונאת אדם-חסרת חברים-מרססת על דלתות-פושעת מטורפת, או שהדמות היא ורודה מארץ הורדרדים-מלכת השכבה-אני אוהבת את עצמי יותר מדי.
במקרה של אלי, התחלתנו עם הפושעת, וסיימנו עם פרחה נוצצת.
אני מודה, אלי באמת עברה תהליך התבגרות.
ולא לטובה.
כלומר, היא התחילה בתור שונאת אדם, נכנסת לכלא, לובשת נעליים מגניבות להפליא, וסיימה בתור פרחה נוצצת, שאוהבת את עצמה ואת המראה שלה קצת יותר מדי.
מה הבעיה של סופריי הנוער של היום? אני לא מבינה, מה הבעיה שתהיה דמות נורמלית, אנושית לשם שינוי, עם מניעים מובנים, לא יפהפיה הורסת, לא מתאהבת בכול בן שהיא רואה.
כלומר, אני מסכימה שדמויות צריכות להיות מיוחדות, ובעיקר דמויות ראשית.
אבל הסופרים חייבים להבין שגיבורה ראשית לא חייבת להיות מוקצנת עד כדי כך, כדי שנוכל להתחבר אליה. אני לא אומרת שדמויות לא צריכות להיות משונות או מוזרות, אבל אני מוחה כנגד הגישה הזאת שאו שנערות הן פושעות, או מלכות ורודות.
ואנחנו נתקלים בזה כול כך הרבה פעמים.
נערה מגיעה למקום חדש, שני בחורים מתאהבים בה וכו'.
אבל אחד הדברים שהפריעו לי בספר היה שכול הזמן דיברו על ריכולים. רכילויות. ריכול.
חצי מהספר לפחות הוקדש לנושא הכול כך חשוב הזה. אני אישית חושבת שצריך לעודד ילדים לחשוב שמה שאחרים חושבים עליהם לא משנה, ושהם יכולים לעשות כאוות נפשם, אבל מי אני, נערה טיפשה בת 13 מישראל, שתתווכח מול הגאונה סיי ג'יי דוהרטי ?
הדמויות היו כול כך שטחיות, גם סילבן וגם קרטר, וגם ג'ו וכול שאר הדמויות שכבר שחכתי את שמם.
אבל למי אכפת? גם ככה כול הספר מתמקד באלי-קרטר-סילבן.
אה.. ובמנהלת המוזרה שלהם איזבל דה לה משהו.
עולב. עולב. עולב.
והכריכה, הכריכה הנוראה. אחוזה מאיימת (שאגב, לא זהה לתיאור שבספר) ו"אפלה", ושמיים מסתוריים (כן, בטח) ו...חכו לזה, ירח. ולא סתם ירח, הו לא, ירח מלא !
כן כן חברים, פרס הכריכה הגרועה ביותר של השנה הולך ל .. (מי שעיצב את הכריכה הישראלית לספר, ואני לא יודעת איך קוראים לו וגם אין לי כוח לברר).
והרי לכם, סיקור קצר על ספר גרוע ביותר.
לא לקרוא לעולם.
קריאה אסורה בהחלט.

אי שם בחנות הספרים נח לו ספר כחול על המדף, ושמו "תיכון לילה". גורלו של הספר הוביל אותו לקופה ומשם לתוך שקית של "צומת ספרים".
ברגע שקרתי את התקציר הבטתי בו במבט מבולבל. התקציר מסתורי מדי מכדי שאבין משהו משמעותי מספיק כדי להחליט עד כמה הוא טוב.
החלטתי שמסתורין זה טוב.
כשסוף כל סוף פתחתי את הספר שהדפים שלו כבר התקמטו בקצוות אהבתי את מה שקורה שם.
אהבתי את האישיות של אלי, את המרדנות שבה, שכבר גילו ברגע שרצה בבית הספר וניסתה שלא להיתפס.
אבל...
כשהיא הגיעה לפנימייה לא אהבתי את הצורה שבה היא השתנתה. פתאום מנערה שהשחיטה רכוש בית ספרי היא הופכת לנערה שברירית שכולם צריכים לדאוג לה.
זה הרגיש כאילו נקלעתי לתוך סיפור אהבה ישן וקיטשי שבו הגברים הם האבירים על הסוס הלבן והנשים צריכות ללבוש חצאיות ושמלות ולהתאפר.
והרומנטיקה... לאן הדרדרנו? כמה נשיקות אפשר לדחוף לפסקה אחת? ממתי בני אדם כל כך קיטשיים? ><
טוב... מי לא יכול להיהנות מקצת קיטשיות ונשיקות?
אפילו אני לא יכולה להכחיש.

נחזור לספר עצמו.
אחרי 50 עמודים, פחות או יותר, כשהקיטשיות נגמרה פחות או יותר והקטעים הצפויים התחילו להצטמצם התחלתי לקרוא את הספר יותר-
ובאמת להתחבר אליו.
למרות שההתחלה נשכחה מזמן, לא הייתה לי בעיה להיזכר בה, כשאלי הראתה שהיא עדיין אותה אלי, רק עם חצאית קפלים (למרות שזה באמת נשמע די יפה).
בכל מקרה,
אחרי עוד 100 עמודים הספר איבד לחלוטין את התמימות שלו, והפך לבוגר יותר. ואני שמחתי בלבי שהסופרת סוף סוף נתנה לי משהו הגיוני לקרוא, אחרי ההתחלה שכללה בעיקר את זה שאף אחד, כולל אלי, לא מבין מה קורה.
***

לפי מה שכתבתי עד עכשיו נראה שלספר מגיע שלושה כוכבים, והאמת שאין לי מושג למה לא נתתי אותם.
אולי כי הספר הוא לא "בסדר". יש בו משהו מעבר לבסדר, משהו שבאמת מצדיק את הזמן לקרוא את הספר ולאהוב אותו.
ואולי זאת כיתת הלילה.
הלוואי שבמהלך הספר היו מראים מה קרה שם. זה הדבר שבאמת סקרן אותי מאז שקראתי את התקציר.


ועכשיו, היד שלי מתחילה לכאוב. ואני נאלצת לבשר בצער רב שהביקורת נגמרה. והיא עדיין כל כך קצרה :(