מכיל ספויילרים קלים עם קווים כלליים.

הבהרה חשובה -
הגעתי לספר נטולת ציפיות, לא חקרתי עליו לפני כן, ולא קיבלתי המלצות או חוות דעות קודמות.
הבנתי שהביקורות על הספר חלוקות, אז החלטתי לקרוא ולהחליט בשביל עצמי.

על הספר -
התחלה - הספר התחיל מבטיח, אהבתי את הכתיבה, את הרגש והסנטימנטליות שהצליחו לתפוס אותי בבטן הרכה. עד אמצע הספר נתתי לעלילה להיבנות, חיכיתי בסבלנות. היו הרבה אירועי עבר מעניינים וחשובים שטמנו בחובם את הפוטנציאל לטוות עלילה אדירה!
חיכיתי בהתרגשות שחלקי הפאזל יתחברו, שהעבר ישפוך אור על והווה, וציפיתי לנקודות ההשקה המרגשות והמפוצצות ש… לא הגיע.

אמצע - במקום להתעסק ולהרחיב במגוון אירועי המפתח של העבר, קיבלנו סיפור שעיקרו סבב סביב נושא אחד - הפיגוע בו נרצחה משפחתה.
רציתי לקרוא עוד על שהותה בצרפת, על ימיה בצבא, על חברותיה החדשות בניו יורק, על הלימודים במכללה, ועל אריק - הבחור שבשבילו נסעה לחצי השני של העולם!
כל אלו הוזכרו באגביות, ונדחקו הצידה לטובת עלילה רדודה שחברה לרומן רדוד ששניהם לא התקדמו לשום מקום.
הפלאשבקים גם לא תרמו הרבה לסיפור, הרבה זכרונות שלא היה להם משמעות אמיתית להווה, וסתם תפסו מקום.

סוף - מתסכל ומאכזב. במקום לסיים את הספר עם איחוד קצוות וסגירת מעגלים, נכתבו בו המון סצנות סק* (אומנם טובות) אבל מיותרות ולא רלוונטיות, שכמובן הובילו ל… שום מקום.

חשוב! הסצינות המיניות מאוד מטרגרות למי שעבר/ה תקיפה מינית. הבלבול של אלה יחד הצורך של אנטוני לז**ן להכאיב לה, מחזקים אצלי את העובדה שיותר חשק בה מאשר אהב אותה.
גבר שאוהב את האישה שלו, לא מתנהג או חושב ככה. ביחסים בריאים ותקינים, גם לכאב יש מקום והוא בטח לא משמש לענישה.

על הדמויות הראשיות-
אני רק מגרדת כאן את השטח.

אלה - עכשיו אני יכולה להבין מאיפה הגיעו הביקורות המעוצבנות על הספר - אישה חסרת ביטחון עצמי תחווה את הדמות כטריגר ותתעצבן.
כמישהי שבטוחה בעצמה -
אני מאשרת שהספר אכן עסק המון (!) במראה החיצוני של אלה. הבנו את טיב יופיה כבר ב- 100 העמודים הראשונים. מתישהו התיאורים והאזכורים הפכו ללא הכרחיים ומעיקים. ולדעתי אף פגעו בדמות.

אנטוני - דמות גברית קלאסית שמשקפת את כל מה שדפוק בעולם בו גברים מתייחסים לאישה כאל חפץ. הסיפור שלו עם אלה לא מיוחד ולא רומנטי.
הוא כוחני. ורעיל. מאוד.
הוא שיקף מעט מאוד סממנים של אהבה, והרבה משיכה מינ*ת ופיזית שעליה ניצחו אגואיזם ורכושניות. הוא עשה דברים שאוי ואבוי אם מישהי שתקרא את הספר תחשוב שהם לגיטימיים!
ההתאהבות שלו באלה הגיעה חד משמעית מהמראה החיצוני והמינ*ות שלה, ומעט מאוד מאופייה ונשמתה.

לסיכום: התייחסתי אל הספר כקליל ואחד כזה להעביר איתו את הזמן בנעימים.
אהבתי את הכתיבה, מרשים בשביל סופרת שעברית היא לא שפת האם שלה.
ספר עם פוטנציאל אדיר, שנפל על התעסקות בתפל ולא בעיקר. הו האירוניה.
כן החלטתי להמשיך לספר השני כדי לראות אם הוא יביא את הישועה. הציון שלי הוא 3.5/5

תודה שקראתם

הביקורת הבאה לא ממש ביקורת. יותר כמו פריקה.

וואו איזה אכזבה...
כל כך ציפיתי להתחיל לקרוא את כל ארבעת הספרים ולצערי לא הצלחתי אפילו לסיים את הראשון. הרבה בנות טענו שהיה להן מחסום קריאה לאחר קריאת הספרים כי שום ספר לא משתווה לזה. לי הספר גרם למחסום קריאה רציני כל כך שחזרתי לצפות בטלוויזיה (כבר שנתיים שלא צפיתי בטלוויזיה וביטלתי את כל המנויים שהיו לי לסטרימרים השונים). תבינו עד כמה הספר היה גרוע שהייתי צריכה להתנחם מול הטלוויזיה.
יודעים מה, אולי אני מגזימה. כי יש כל כך הרבה ביקורות טובות, אפילו כאן בסימניה והביקורות של חברי האתר תמיד יהיו אמינים יותר מכל מקום אחר. אז אולי הבעיה אצלי. יכול להיות שהסדרה לא כזאת נוראית אבל מאיפה לי לדעת? לא הצלחתי להגיע אפילו לחצי מהספר הראשון. הקריאה לא זרמה לי בכלל. לא התחברתי לעלילה למרות שאני מאוד אוהבת מתח ואקשן. תיאורים על מראה חיצוני של הדמויות שחוזרים על עצמם יותר מדי. דמויות שקשה להתחבר אליהם. עלילה שמתקדמת מאוד מאוד לאט(זה אפילו לא עונה על הגדרה של סלואו ברן בז'אנר, כי אני לא חושבת שהסופרת התכוונה לזה).

אלה מצטיירת כדמות מושלמת. במהלך הקריאה הרגשתי ששוטפים לי את המוח, כי כל משפט שני בספר מתאר עד כמה היא יפה וחכמה (ממש חכמה, אני מתכוונת איי קיו גבוה מדי עד כדי חוסר אמינות). בסדר, הבנתי את זה. תודה על החידוד כל שלוש פסקאות. אבל כל מה שיכולתי לחשוב כשקראתי את הפרקים מנקודת המבט שלה זה עד כמה היא מגוחכת ומתנשאת. היא שיפוטית מאוד. מצד אחד חסרת ביטחון ומצד שני אף אחד לא מתקרב לרמה שלה. ילדותית מאוד. היא די טיפשה יחסית למישהי "גאונה". והכי חשוב - התיאור הזה להציג אותה בתור דמות חזקה מעוררת הערצה בקרב בנות הייתה הכי בעייתית מבחינתי, כי היא לא דמות חזקה. היא לא מעוררת הערצה. והיא בטח לא מהווה דוגמא לנשים אחרות.
הדברים שעברו על הדמות הזאת היו מזעזעים בעיניי ומה שיותר מזעזע שהסופרת לא ניסתה לתאר אותה כבחורה שבורה שצריכה עזרה, היה לה חשוב יותר להציג אותה כדמות חזקה חכמה ויפה. זאת אחת הבעיות מיני רבות שהיו לי עם העלילה.

לגבי הדמות של אנטוני... עזבו. אני אפילו לא רוצה להתחיל לתאר את האישיות הנרקיסיסטית, השתלטנית, המטרידה והרעילה שלו. אני בשוק שבנות רואות בו גבר "מושלם". הדמות שלו הזכירה לי את פטריק בייטמן מאמריקן פסיכו ולא בקטע טוב. לא הייתה לי בעיה אם שרון חיון גינת הייתה מחליטה להשאיר את אנטוני כמו שהוא, רק בלי לחרטט אותנו שהוא גבר חלומות של כל אישה. הוא לא. אין בעיה, את רוצה לצייר אותו בתור גבר חתיך נחשק ועשיר, אפשר לקבל את זה. אבל הוא לא בן אדם טוב והוא לא גורם לאישה להרגיש כמו נסיכה (כך היא תיארה את זה בספר) אפילו אם יש לו כסף ובמיוחד אם הוא המעסיק שלך. (מנצל ומטריד את אלה מינית בעזרת יחסי מרות "בהסכמה".) שימו לב בנות - אנטוני הוא יותר מנורת אזהרה! 
(כמה בעייתי המסר שזה מעביר לנערות צעירות שכנראה קוראות אותו.)

דבר אחד טוב יש לי להגיד על הספר, הכתיבה טובה. שרון חיון גינת כותבת מעולה והיא עורכת ספרותית מעולה. אני מאוד מכבדת אותה בתור עורכת, לכן אני מצטערת להגיד שסופרת היא לא.
למרות שהיא ניסתה להכניס עניין ומתח ואפילו פנטזיה - זה לא ממש הצליח לה.
העלילה נבנית מאוד מאוד לאט ואני מודה שקטעים מסוימים היו דווקא טובים. יש אקשן והרבה עניין אבל משהו מרגיש מאולץ. כמו תבשיל שמכינים אחד לאחד מתוך מתכון בסיסי. אתם יודעים, אמנם יש בו תבלינים, אבל האוכל לא טעים. לא כל אחד יודע להכין אוכל כמו שלא כל אחד יודע לכתוב ספר.
מרגישה כאילו הכותבת הכניסה את כל הקלישאות שקיימות בז'אנר אך ורק בשביל למכור את הספרים לקוראות האדוקות של רומן-ארוטי ומסתבר שזה הצליח לה, כי רוב הקוראות הישראליות ממש התלהבו ועפו עליהם. יש מן קטע כזה בקבוצת הקוראות שהן תמיד מפרגנות לסופרות ישראליות גם אם הן לא כאלה סופרות טובות. תבינו, קניתי את הספר בגלל תשבחות והמלצות רבות. אני מודעת לכך שהטעם שלי שונה מטעמן של אחרות, אבל היו כל כך הרבה ביקורות טובות על שני הדואטים.
התאכזבתי מאוד.

הספר הזה גרוע יותר מחמישים גוונים של אפור, אותו לפחות הצלחתי לסיים.

ספר שקראתי אותו לתקופת הבידוד, חשבתי שהספר מהז'אנר הזה יקל עליי קצת מסתבר שטעיתי.
העלילה מגוללת את סיפורה של אלה אמרומב'יץ סוכנת מוסד בעברה חיה בניו יורק ליד הסנטרל פארק איבדה את אמה כשנולדה, שיבוט שלה, התחלה טובה אבל ההמשך היה חסר מעוף לא יודעת אם זה בגלל הז'אנר האירוטי והאלים, היו שם הרבה קטעי אירוטיקה ותיאור הבוס שלה כמאהב שלה, לא התחברתי כנראה אני לא מחובבות הז'אנר או שאולי הספר הוא תת רמה. אני לא יודעת אבל מי אני שאשפוט, הכריכה שלו טובה זה כן, לא ציפיתי ליותר.

סדרת ספרים הכוללת 4 ספרחפ מצוינים

לכל אחד יש עבר וקשיים שגובים ממנו מחיר עצום בלהתקדם קדימה , הספרים והעלילה מבטאים את הקשיים הללו ואת הדרך שבה ניתן להתקדם ולראות את הטוב שקורה בחיים , יצר ההשרדות שטבוע בכל אחד פשוט צריל למצוא את הכוחות ולסגור את העבר כדי להתקדם אל העתיד
ממליצה בחום, לא הצלחתי להניח את הספרים עד שלא סיימתי את כל הסדרה.

עדיין לא סיימתי לקרוא טלח

זה ספר טוב, אין ספק. למרות זאת, היו כמה דברים שהפריעו לי בו. קראתי את הספר מתוך לחץ מטורף של חברה טובה שאמרה לי 'את חייבת!' ובאיזשהו שלב גם הביאה לי אותו שאקרא. העלילה סובבת סביב אלה ואנטוני - היא, חיילת משוחררת ששירתה ב-8200 ועוברת לניו יורק בניסיון להשיג מעין התחלה חדשה בחיים (בלי לגרוע מהעבר המאוד קשה שלה, שלצערנו הרבה משפחות בארץ יכולות להזדהות לפחות עם חלקו), והוא - בחור מצליח שהתחיל מ'כלום' והשיג את כל מה שרק אפשר ('החלום האמריקאי' משהו). השניים כמו מיועדים זה לזה ולאורך כל הדרך מרגיש שיש איזשהו חבל שקושר ביניהם ולא מאפשר להם להרפות זה מזה, גם אם ממש ינסו. היו בהחלט מקומות שהספר העלה בי דמעות וריגש והיו מקומות שרק רציתי שהקשר ביניהם יצליח ושהם יתחתנו ועכשיו.
אז מה בכל זאת הפריע לי בספר?
מרגיש לי שהעלילה קצת 'נמרחה' על גבי שני דואטים, כשכל ספר בהם באורך של 500 עמודים. היו מקומות שחזרו על עצמם (אותו סיפור- פעם מנקודת מבטה ופעם מנקודת מבטו, אבל בלי הרבה שינויים...) ובכללי קצת הרגיש לי שהיה פה ניסיון למשוך את העלילה עוד ועוד ולדעתי זה קצת מיותר פה. אני גם אעז ואומר שאלה, למרות כל מה שעברה בחייה, בכל זאת מצטיירת פה כקצת 'דרמטית' והייתי מצפה שדווקא אישה חזקה ואמיצה כמוה לא תתערער בנוגע לקשר שלה עם אנטוני בכל פעם שקורה משהו קטן או על כל מילה שזורקים לכיוונה בנוגע אליו. שדווקא אישה חכמה כמוה, ש"אף פעם לא טועה", תדע לזהות מתי מנסים בכוח לשבש את מערכת היחסים שלה. כן, קל להגיד. כן, יש לה את הסיבות שלה. כן, היו לה חיים קשים. הכל נכון. ועדיין זה הרגיש לי קצת ילדותי מצידה.

בלי קשר, חשוב לציין שזה בכל זאת רומן רומנטי, מה שאומר שיש פה גם תיאורים קצת בוטים וזה בסדר, אבל כן כדאי לקחת את זה בחשבון אם אתם לא לגמרי מתחברים לז'אנר. אמנם יש בספר הרבה מעבר לרומנטיקה וכו' אבל יש גם לא מעט תיאורים כאלה.

עם זאת, אני יודעת שהמון קוראות אהבו מאוד את הספר ואני יכולה לראות למה. אני מסוג האנשים האלה שאם ממש תנסו לשכנע שיאהבו משהו- הם לא יאהבו אותו. לא בכוונה כמובן, סתם כי זה מה שקורה. אז יכול להיות שאם הייתי קוראת את הספר מרצוני החופשי ולא מלחץ חיצוני הייתי אוהבת אותו יותר אבל אין לדעת.

אלה אברמוביץ', ישראלית שסימה את שרוטה הסדיר בצה"ל, גאונה ועם יופי יוצא דופן (באופן מוקצן לחלוטין במכוון). היא יודעת בדיוק לאן מועדות פניה. עד שהיא ראתה אותו בטלוויזיה... והתחילה לחפש אחריו. משם הכול התחיל להסתבך עוד יותר.

אנטוני ספקטור, ניו-יורקי איש עשקים מצליח שהתחיל מאפס והיום יש לו הכול: כסף, כוח, משפחה אהבת, יופי ששובה כל אישה... הוא נילחם בכל ובכולם כדי להגיע לזה ואז הוא ראה אותה... ופחד לאבד הכול אבל.. גם לא יכל לחיות בלעדיה.

לשניהם יש עבר קשה, מסובך, מסוכן ומלא סודות שרודף אותם והם רודפים אותו עד היום.


רומן רומנטי-אירוטי מדהים.
ספר יפה, מרגש, מצחיק, מוגזם, קשה ומלא מטח וסודות הנחשפים במהלך הסדרת כולה, גאה לראות סופרת ישראלית עם רמת כתיבה כזאת.

הייתי ממליצה אותו לגילאי 16+

טראש אמיתי, תת רמה , מאפיין את כל האינסטנט והרדידות של העשור הזה. חבל לבזבז זמן קריאה על זה לא תורם כלום לחיים .כל אחד מחפש היום דרך להתעשר וכותב ספר.לא כל אחד יכול להיות סופר אמיתי

זהו רומן רומנטי-אירוטי ישראלי, כתוב לפי כללי הז'אנר ומשודרג לסיפור מורכב, מותח ומעורר המון רגשות.
לכל אורכו הסיפור מסופר בשני קולות: של אלה, ושל אנטוני.
אנטוני הוא הגיבור המושלם. הוא חתיך, ספורטיבי, עשיר ולא נקשר רגשית לאף אחת. כמובן שיש פצע כואב בעברו וייקח לנו (ולה) זמן לגלות אותו.
אלה היא הגיבורה ההורסת. יפהפייה וחכמה וצעירה מאוד. למרות גילה הצעיר אלה הספיקה לעבור תלאות רבות בחייה - אבדן משפחתה, חטיפה ועוד אירועים שנגלה עליהם בהמשך. בגלל הפציעות הגופניות ונפשיות שלה מכל מה שעברה היא לא מאפשרת לאף אחד להתקרב אליה.
אלה משתחררת מהצבא ומתלבטת האם להתגייס למוסד או לבחור מסלול אחר, וכהפוגה היא נוסעת להתמחות בניו יורק. שם היא פוגשת את אנטוני.
זה לא מתחיל כסיפור אהבה אבל מהרגע הראשון הם לא אדישים זה לזו.
הסיפור מאוד ישראלי למרות שמתרחש ברובו בניו יורק. יש בו חיבור לצה"ל, למוסד, ליהדות, לדת, לפיגועים ולמיתוסים שלנו.
זהו חלק ראשון מתוך דואט הלביאה הלוחמת, והוא מסקרן לאורך כל חמש מאות עמודיו. כן, הוא גם סקסי, וכולל (כמו שהז'אנר מכתיב) סקס עדין ורגיש וגם קינקי וקשוח. איך ומה? תקראו לבד, ולא תצטערו.