אני עובד בחנות ספרים ונגיש לכל הספרים החדשים והמדוברים. בחרתי במדובר אחד, בנוי לקשר. בריטי, משעשע, אהבה בין גברים בקשר שלא נועדו להיות. מה יכול להיות רע? אז, זהו, שזה בכלל לא רע, אפילו שבאנגלית זה בטוח נשמע טוב יותר.
לוק אודונל הוא בן לאם חצי צרפתיה ולאב חצי אירי כששניהם יחד היו שותפים לכמה אלבומי מוזיקה מוצלחים בשנות השמונים של המאה הוקדמת. הם לא יחד ובנקודת הזמן בו אנו פוגשים את לוק, אמו מודיעה לו שאביו, שהתנכר לו מקטנות, חולה בסרטן. זה לא ממש מזיז ללוק, אבל איום הפיטורין מארגון הדואג לחיפושיות הזבל, אלה המצילות את כדור הארץ בפעולותיהן המבורכות, כן מזיז. ולמה מאיימים עליו בפיטורין? אז ככה: בבריטניה עיתונות הזבל העוקבת אחר סלבים ומנציחה את צדם העלוב, הנציחה את צדו העלוב של לוק יותר מפעם אחת, וזו הפעם האחת-יותר-מדי, הגורמת לתורמים להמלט על נפשם ולהניח לחיפושיות להוותר ללא מצילים.
השג לך בן זוג גיי הולם, או ש...
וכך פונה לוק לקבוצת ההצלה שלו והם, למרות נדירות ביקוריו בקבוצה, פייסבוק או ווטסאפ, נרתמים להצלה ומשיגים את אוליבר בלקווד, הפרקליט הצעיר והמסודר, הגיי המקסים. התחלה צולעת, מתברר ששניהם צריכים בן זוג מזוייף והמצוקה מולידה הצלה, גם אם דחוקה. לוק חי בדירת פח אשפה ואוליבר לבוש בהידור מאופק, יודע לחיות את החיים ככתוב בספר החוק, מצוי בנימוסים המצויים בחברה הגבוהה, יודע תמיד מה שנכון לומר למי שנכון לומר, ומצליח לאהוב איכשהו את לוק. לוק לא מאמין שכל הטוב הזה קורה לו ומצליח לדפוק את העסק פעם אחר פעם.
תגידו מה לי ולזה ואמרתי שיש לי נגישות גם לדברים גרועים מזה, אבל התנאי אמר ספר מדובר, בריטי זה בסדר, לא עלבון לאינטליגנציה, משעשע זה טוב. הכל מצוי שם, גם השם ההפוך למציאות.
וכך, הקשר נרקם ונפרם כשמצדו של לוק ניסיון חייו הקודם בזוגיות בה הוא נבגד, ואוליבר בזוגיות חסרה. ומה עושים עכשיו כשזוגיות מזוייפת, המוצגת לעולם כזוגיות מושלמת הופכת במהוסס לזוגיות מלבבת? לוק מתקשה להיכנס לזוגיות חמה ואוליבר שמח להעניק כזו.
אבל בחיים כמו בחיים, כשנמצאים ביחד זה איכשהו מתהדק ושני המקרים בהם הם היו צריכים להיות יחד, מסיבת ההתרמה של לוק ומסיבת המה-שזה-לא-יהיה אצל הוריו של אוליבר, עבר בהצלחה כזו או אחרת. עד לשם, אם אתם סקרנים לגבי תשמישי המיטה, תמשיכו להיות סקרנים.
ובסוף איך נגמר?
נגמר.
מה נגמר? מה???
נגמר בהתאם להוראות היצרן.

'זה שאין לנקוב בשמו' הוא חבר באתר 'סימניה', ונוהג מדי פעם להעלות לאתר זה ביקורות ספרותיות על ספרים שהוא קורא. גימיקים הם השם השני שלו, ועל כך יעידו כל חברי האתר, אם כי בזמן האחרון הוא נוטה לצמצם בכמויות הגימיקים בסקירות שלו. זה שאין לנקוב בשמו יודע לאהוב, לחבק ולשבח ספרים שהוא אוהב, אך גם לקטול ולרמוס כשצריך. ובאופן כללי, אפשר לומר שהוא אוהב לבצע את פעולת הקריאה בספרים ואת השוטטות באתר. הבעיה מתחילה כשיום אחד זה שאין לנקוב בשמו קורא כמה ספרים מעולים ברצף, ומגלה שככה פתאום, נוצר לו רצף ארוך למדי ותמוה של כמה ביקורות אוהדות על ספרים שלהם העניק דירוג של חמישה כוכבים נוצצים. זה שאין לנקוב בשמו מתחיל לחשוש מהתדמית שתצא לו בקרב חברי האתר, תדמית של אחד שהוא 'נחמד מדי', והוא מתחיל לחשוש שבנוסף לכך גם לא יקחו ברצינות יתרה את הסקירות שלו ולא ישתכנעו מהמלצותיו השונות. כדי לשבור את הרצף, זה שאין לנקוב בשמו מחליט לעשות את כל מה שהוא יכול לעשות, הכל כולל הכל, כדי שהספר הבא שהוא יקרא לא יקבל ממנו ביקורת אוהדת. וכן, גם אם זה אומר שהוא יעמיד פנים וישקר כאילו הוא לא אהב את הספר, אף על פי שהוא כן אהב - ביקורת מזוייפת, למראית העין ולשם הרושם הטוב שלו באתר.תקנאו.
או שאולי: תרחמו?


'בנוי לקשר' הוא קומדיה רומנטית להט"בית שכתב אלכסיס הול. הוא עוקב אחר לוק אודונל, בן לאב מפורסם, אשר סובל מהפירסום של אביו והופך להיות בעקבות זאת מפורסם גם הוא בעל כורחו, ולרוב לא לחיוב כשהוא נתפס בתור הומו מוחצן ובליין שעושה סמים ומטריד מינית גברים אחרים ועושה איתם סטוצים, בקיצור סוטה. הוא מרגיש שהחיים שלו בזבל, ולכן כנראה בלית ברירה הוא עובד בעבודה ששמה לה למטרה להציל את חיפושיות הזבל שאוכלות חרא, מין של חרקים שאם ייכחד מהעולם, לא יישאר מזון וכל האנושות תרעב למוות. הבעיה מתחילה כשיום אחד הבוסית שלו בעבודה מודיעה לו שהוא בסכנת פיטורין, וזאת משום שהתורמים והמשקיעים בפרויקט חיפושיות הזבל הסירו את מועמדותם כשהבינו מי עובד שם, כלומר לוק בעל תדמית המופקר והסוטה. לוק מבין שהוא צריך לשנות את התדמית שלו, להיות הומו "סטרייטי" יותר, והכוונה למצוא לעצמו בן זוג נורמלי. והוא צריך להשיג אחד כזה עד האירוע של העבודה בכדי לעשות רושם על הפפראצי שמן הסתם יהיו שם בשל היותו בן לאב מפורסם. באמצעות חברים, הוא פוגש את השידוך שלו, אוליבר, פרקליט רציני שעובד בבית המשפט, וכתוצאה מכך בעל תדמית של מתנשא לא קטן. כנראה שהוא היה פוסל את לוק, אלמלא היה גם נואש כמוהו למצוא בן זוג, במקרה שלו אירוע משפחתי. הם מחליטים שהם יוצרים לעצמם זוגיות פיקטיבית ומזוייפת, זוגיות למראית עין כדי שיוכלו לעבור את החיים שלהם בשקט ובבטחה ובלי תקלות, ומכאן מתחיל מסע התמודדות של שני אנשים שלא יודעים מה הם עושים עם החיים שלהם ואחד עם השני, אבל בכל זאת מגלים לאט לאט שגם אם זה לא נראה כמו זוגיות, לא נשמע כמו זוגיות ולא מריח כמו זוגיות - אולי זה דווקא כן יכול להיות זוגיות?
הספר כתוב בצורה צעירה, רעננה, חצופה. לוק, הדמות המספרת, ציני לא מעט ועוקצני, אך גם לצד זאת כמה לאהבה ולהרגשה שהוא חשוב בשביל מישהו, הציניות והעוקצנות רק עוטפים את האדם הרגיש שהוא. גם אוליבר, מבעד לתדמית המתנשא והתרבותי (ההיפך הגמור מהתדמית של לוק), מתגלה כאדם מתחשב ודואג וסימפטי למדי. המשותף לשניהם, הוא ששניהם אנשים מתוסבכים לחלוטין (מתכון לכישלון בגלל ששניהם עם תסבוכות אך באותה מידה גם מתכון להצלחה כי שניהם דומים, ה"זוגיות" הזו יכולה להתפתח לכל מקום ולכל כיוון אפשרי). הדיאלוגים בין לוק ואוליבר שנונים ואינסופיים ובכלל גם שאר השיחות בין הדמויות בספר, מסוג הדיאלוגים והשיחות שקשה לדמיין אותם מתנהלים במציאות אבל זה כל כך דפוק ומצחיק שלא אכפת. הספר משעשע וחמוד מאוד, והקריאה בו קלילה וגורמת להנאה רבה. מתחילה איזו מגמה חדשה העוסקת בזוגיות מעט אחרת ממה שהתרגלנו אליה בספרות של תחום האהבה והרומנטיקה או הקומדיות הרומנטיות (וגם בריאליטי, כמו גיא ומתן הזוג הגאה מחתונה ממבט ראשון, שדרך אגב המשותף לשני הזוגות זה שבשני המקרים שניהם הכירו בעקבות שידוך, ובשני המקרים בני הזוג הכירו אחד את השני מלפני ששודכו ופסלו את הקשר ועכשיו נותנים הזדמנות שנייה מחוסר ברירה כי המצב נכפה עליהם), והספר אכן מצליח לגרום לזוג של 2 גברים להתחבב על הקוראים באמצעות סיפור שבאמת קשה שלא לחבב ואף לאהוב. בעת הקריאה מרגישים שבאותה מידה הספר היה יכול להיות גם על זוג סטרייטים - הזוגיות ההומואית כפי שהיא מוצגת בספר כוללת בתוכה אהבה, חיבוקים ונישוקים, אך גם משברים וריבים וכעסים, כמו כל זוגיות בעצם. בקיצור, הספר מומלץ בחום. תהנו.



כש'זה שאין לנקוב' בשמו ו'בנוי לקשר' נפגשים, הם מבינים שאין מה להעמיד פנים שהם שונאים אחד את השני, והמציאות היא לא כמו שציפו ויש למציאות תוכניות אחרות בשבילם, והם פשוט מתאהבים אחד בשני. אין מה לעשות, תתמודדו.
וגם: תטקבקו. תלייקו.

רבות נכתב בקבוצות הקוראים על ׳בנוי לקשר׳ (Boyfriend material), של אלכסיס הול. רבות וגם טובות.

והנה שוב אני מוצאת עצמי כאן, עומדת איתן בניסיון לשקף מציאות אחרת ולהוריד, אולי רק קצת, את להבות השמחה (שוב, קצת כמו הילד שראה אחוריים של מלך).


מספיק ודי!
כי ׳בנוי לקשר׳, מבוסס בעיקרו על דמות מפתח שאת הקשר בינה ובין כבוד עצמי נתקשה למצוא. מדובר בדמות שהיא יצור מבולבל, המתמחה בעיקר בהלקאה עצמית. עלוב נפש וילדותי, תלותי ובעל איכויות נפשיות ירודות.


למה ככה?
הספר אמור להיות רומנטי, בגזרת להט״ב והוא אכן כזה.

מה שהוא לא, זה הגיוני, מקורי, יוצא דופן ובעיקר, ראוי לקריאה מעמיקה (ולעתים, לקריאה בכלל).

לעומת זאת, הוא רווי בילבולי רומנטיקה מהזולים שפגשתי, מלא בחיבוטי נפש מיותרים ותקשורת נמוכה ביסודה (וכבר עברו הימים בהם ספרות רומנטית שמשתמשת בטעויות בסגנון ׳אם הם רק היו מדברים עוד קצת׳, נחשבה חדשנית או סתם לגיטימית).

הגעתי אליו עם המון ציפייה, כולל צליל מנגינה בלב ורצון לגלות (כמו אחרים) ספר חמוד, מצחיק ויוצא דופן.

מכל אלה, נישאר המצחיק וגם הוא לרגעים ספורים ממש ובנוגע לדמות גרוטסקית אחת בעיקר. בשאר הזמן, בעיקר חיכיתי שיעבור.


מתרגממממה?
כחלק מתחושת ה׳סליזיות׳ הכללית, נראה כי גם התרגום זרם באותו כיוון או שאולי כחלק מתחושת ה-High סביב פאר היצירה הלהט״בי החדש, מישהו האמין ש׳מספיק טוב ככה׳.
בהתאם נבחרו כאן מגוון בחירות תרגומיות, שהקשר בינן ובין עברית איכותית נתון לויכוח.
״הבאטלר״ - כי משום מה, משרת או מלצר (שבמקרה זה תואם יותר את הסיטואציה), לא נבחרו כאופציה תרגומית.

״שמלרלרים״ - באמת? נשבעת שאין לי מה להגיד על זה.

״כמעט נחנקתי על הפשטידה שלי״ ו״כמעט נחנקתי על הפטריות שלי״.
שני משפים שתורגמו literally משפת המקור, תרגום שלא עושה חסד עם העברית וכמובן, עם כולנו, הקוראים.

״אני חושב ששופט יכול להתחשב יותר בנאשם״, התערב אלכס. ״כי נראה לי ששופט הוא מרקע יותר דומה של הנאשם.״ ואם לרגע נשים את התחביר הצולע בצד, נוכל לשאול יחד ׳מה נאמר כאן?׳.

שאר שטויות שאני נוטה להאמין שמקורן בטקסט, ניצפו כאן גם הן.

״הבעיה הייתה שאוליבר רטט כמו מסג׳יסט, רק בלי הפאן שבדבר.״

״ואז ממש שמעתי אותו מסמיק.״

והכי הכי, כשתוך כדי תאור שיחת טלפון מדגישה הדמות הראשית ״לא. אמא נענעה בראשה לשלילה חד משמעית.״ (ושוב, בטלפון).

וכמו תמיד, היו עוד.


זו אני? אנחנו?
לצערי, נראה שבשם הליברליות, כולנו נוטים לחבק יתר על המידה טקסטים להט״ביים (ולהתחמם לאור התחושה שאנחנו סופר נאורים).
מה שמביא אותי להבנה המצערת, שאם ׳בנוי לקשר׳ היה ספר רומנטי- על יחסים הטרו-סקסואליים, יתכן ולא היינו שומעים עליו גדולות (או קטנות).

לסיכום, נראה כי הדמויות המטרידות ברגישותן המיותרת ודמותו ה׳כאילו מסתורית׳ של אלקסיס הול עצמו, בליויי טקסט להט״בי במהותו, נתנו ל׳בנוי לקשר׳, את הקרדיט שספק אם הגיע לו.

לא סבלתי קשות, אבל גם לא סביר שניפגש בספר הבא (להבנתי הוא בדרך).

את ימי הנערות שלי מילאתי ,לצד ספרים של קינג ופטריק קים, ברומנים רומנטיים. אני לא זוכר את סדר החשיפה אבל אני חושב שהתחלתי באנגליק הצרפתיה ועברתי לג'נט דיילי ( שלא מזמן מצאתי את ספריה ברחוב ולקחתי אחד לזכר ימים ) , ביליתי עם ויקטוריה הולט וגם עם ספרים שהם על גבול הזאנר של סידני שלדון ואוולין אנטוני. כמו קינג גם הם נשארו בעברי. אני מדי פעם אשמח לנקות את הראש עם סרט רומנטי אבל זה בדרך כלל לא יהיה הבחירה הראשונה שלי. החיים לימדו אותי שהנסיון לאחד בין זוג אוהבים ונישואים כמטרה – בין אם בין סטרייטים או להטבים כפי שזה מודגש בסרטים בסרטים – הוא יפה ומרגש באמת אבל החיים האמיתיים נמצאים ב והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה – ומסתבר שהיום הזה גמיש בהגדרתו.
רומנים רומנטים של M\M ( בין גברים ) הפכו להיות מאוד פופולארים בשנים האחרונות. הם אהובים על קוראות ועל גייז – אבל לדעתי יותר על קוראות. למרות שבסרטים אני משתדל לראות כל סרט גאה שיוצא ובעל דירוג נורמלי ( חופש מוחלט מוקרן עכשיו בקולנועים והוא מעולה ) בספרים אין לי את הצורך הנל ועל אחת וכמה את אלו הרומנטיים.
אבל אני איני כזאת אני צנועה בדרך כלל – אז זהו שבשנים האחרונות יש גל גדול של ספרות גאה . חלקה בתחום הרומנטי , חלקה בתחום ה YA וחלקה היסטורית שמנערים מעליה את האבק כמו מוריס של פורסטר ובולדווין ועוד וכשנפתח לי שער האודיו שמאפשר לי בקלות רבה לטעום דברים כבר לא יכולתי לסרב וכשחבר , שותף לחווית השמע שקשה להאשימו ברומנטיקניות מוגזמת , החל לעוף על הספר ולספר שהוא שומע ממנו מקטעים קטנים כי הוא לא רוצה לסיים , נפל הפור.
זה מתחיל חביב וחמוד. לוק אודנול , המספר , הוא דמות שקשה לא לחבב גם כשהוא טוען שהוא אדם נוראי. המכשול הראשון בספר שהוא המכשול העיקרי בספר מתחיל בפרק השני: ספרים רומנטיים כמו סרטים רומנטיים כמו ספרי מתח של הרלן קובן כתובים על פי שבלונה. שני אנשים שלא רוצים להיות ביחד , נתקעים ביחד מתקרבים , רבים מתקרבים , רבים מתקרבים ,מתאהבים לרוב גם ממשים ואז מגיע המשבר הגדול , שוד ושבר חרב העולם ואז פיוס בדקה ה91 במרדף אחרי רכבת\מטוס\ כדור פורח או באמצע טקס חתונה או ארוע גדול של חברה. The end
הסיבה שבגללה לוק ואוליבר יפגשו היא מטופשת – זה לא ספוילר זו דעתי – אלקסיס הול הוא שם עט של סופר זכר (לטענתו) שכותב מצויין. יש המון קסם ( במובן charm ) בספר. הוא מודע לזאנר ומשתעשע איתו . הוא מצליח להגניב ביקורות חברתיות בתוך הסיפור וליצור דמויות שלא מוכנות להיות עגולות רק כי זה עושה love handles אבל כשהוא דוחף את הסיפור לשבלונה הרומנטית הוא מעיר את המבקר הפנימי שלי . הייתי צריך לקטול את המבקר הפנימי עם מאצטה מספר פעמים במהלך הספר ולזרוק את גופתו המדממת לתוך הארון רק כדי לגלות אותו מולי צורח שוב בסצינה הבאה. זה תמיד הופיע בתפרים בין הפסיקים של השבלונה שתיארתי קודם. כל הריבים המטופשים וסיפורי המסגרת החצי אפויים וזה עיצבן כי הבחור יודע לכתוב.
בסופו של דבר הקסם של הספר מנצח . זה ספר קליל וכייפי ומצחיק לפרקים,מלא בלונדון ובריטיות בנוי על נוסחא מנצחת שעושה טוב בלב והמבקר הפנימי שלי הוא ציניקן נרגן – לא חייבים להקשיב לו.
אני מפרסם את הביקורת תחת הגרסא התורגמת שיצאה לא מזמן למרות ששמעתי אותו באנגלית.
המקריא joe jameson עושה עבודה נפלא. לשמחתי יש לספר המשך שנקרא husband material אז יש למה לחכות.

ספר כל כך מעניין! מרגש, מושך ומעורר הזדהות. אוהבת את התהליך שעובר לוק בתור דמות מההתחלה לסוף. לא ציפיתי שהסיפור יהיה על אהבה גאה וזו הפעם הראשונה שקיבלתי פרספקטיבה על זוגיות גאה כזו. נהנתי מאוד מהספר.