ביקורת למבוגרים בלבד
זה לא קל לאהוב את הספר הזה.
השליש הראשון שלו הרגיש לי נורא קרינג'י, ואני חושבת שמה שעזר לי לצלוח אותו זה שדמיינתי את השחקנים של הסרט, שאמור לצאת מאוחר יותר השנה.
היה הרבה יותר קל לחבב את סולן (הדמות הראשית) בתור אן האת'ווי.
בכל אופן, אנחנו עוקבים כאן אחרי סולן שהיא בעלת גלריה בת שלושים ותשע וחצי, שזה פרט קריטי עבורי, כי בעותק הפיזי שלי כתוב שהיא בת שלושים וחמש.
אז אתם יכולים לתאר לעצמכם מה הרגשתי כשגיליתי שלא רק שהיא מתחילה קשר עם סולן בלהקת בנים בשם הייז, שהוא בן עשרים, אלא גם שהתקציר פאקינג שיקר לי!
והרגשתי ששיקרו לי פעמיים, כי גם הגיל שלה לא היה כמו בתקציר (דיגיטלית זה כבר מתוקן), וגם השורה הזאת:
"מאז גירושיה, סולן מרשנד, בעלת גלריה בת שלושים ותשע מלוס אנג'לס, מנסה להתקרב אל איזבל בתה יותר מאי פעם.
כחלק מההתקרבות היא לוקחת את בתה לפגוש את להקת הבנים האהובה על איזבל."
זה מרגיש כמו שקר.
קודם כל, היא לא לוקחת אותה כדי להתקרב אליה, היא לוקחת אותה כי הגרוש שלה הודיע לה שהוא לא יכול לקחת את הבנות להופעה הזאת.
אז היא פשוט החליפה אותו, כי היא מן הסתם ידעה שהבת שלה תהיה מאוכזבת מאוד אם היא לא תוכל ללכת.
אז, לא התחלה טובה עבורי.
ושכחתי לציין שזה גם די ברור מהתודות, שמופיעות משום מה בהתחלה, שהדמות של הייז מבוססת על הארי סטיילס מ-וואן דיירקשן.
ומה לעשות, אני לא יודעת איך להגיד את זה... אני פשוט לא אוהבת את הארי סטיילס.
אני באמת לא חושבת שהייתי מצליחה לצלוח את הספר אם לא היה לי בראש את ניקולס גליצין בתור הייז.
הפער גילאים כאן לא הכי מצא חן בעיניי, ולא, אני לא צבועה, זה פשוט כתוב קרינג'י!
אהבתי את השיחה על פמיניזם, ואני חושבת שזה כנראה אחד מהספרים הבודדים שקראתי שעוסק בפער גילאים ברצינות כזאת.
אבל זה עדיין היה מטורף עבורי, כי בראש שלי, אם הוא היה אפילו רק בן עשרים ואחת ולא עשרים זה כבר היה יותר טוב!
מצטערת, עשרים זה קרוב מדי לתשע-עשרה.
אני חושבת שבסרט הייז יהיה בן עשרים וארבע - וזאת החלטה מעולה בעיניי.
בכל אופן, מערכת היחסים שלהם התחילה קצת מוזר, וזה בעיקר מה שעשה לי את זה קרינג'י אני חושבת, ולא הפער גילאים ספציפית.
ברור שלהייז יש טיפוס, ושהוא מעדיף נשים מבוגרות ושסולן לא הראשונה.
אבל זה מוזר, איך שהוא פשוט מבחין בה ומנסה להתחיל משהו איתה, בתור זמר שפוגש אותה כאם מלווה של אחת המעריצות שלו.
הסמאט כאן לא מפורט בכלל, אבל מלוכלך.
הם עושים אנאלי, אוראלי, והיה אפילו קטע אחד שבו היא דיברה על כך שהיא משקרת לבת שלה בקשר להייז - כשהזרע שלו עדיין בתוכה.
ואני לא רוצה לספר לכם את כל הדברים האלה, אני רק רוצה להבהיר קצת למה התכוונתי כשכתבתי: "זה לא קל לאהוב את הספר הזה."
כבר כתבתי הרבה דברים שמסבירים את הסמאט, אבל מסתבר שאני כבר לא אוהבת את הסגנון הזה של כתיבת ביקורת.
בא לי לכתוב ביקורות קצרות שלא לוקח יותר מדי זמן לקרוא.
אז אני אעשה מאמץ ואנסה לחשוב מה אני באמת צריכה לומר על הספר הזה.
קודם כל, התחלתי ליהנות ממנו רק בחלק השני שלו.
אני קוראת אותו כבר די הרבה זמן, אז הוא לא בדיוק רץ לי מהר, אבל אולי זה כי אני במחסום קריאה, וקוראת כמה ספרים במקביל.
שנית, יש משהו מאוד בוגר במערכת היחסים שלהם, והספר הזה לא מרגיש כמו רומן רומנטי רגיל, וזאת כנראה הסיבה למה הוא יצא בהוצאת הספרנית.
למי שלא יודע, הוצאת הספרנית היא בעצם… הוצאת בת זה נקרא? של הוצאת אהבות, והיא מוציאה ספרים שפונים לקהל רחב יותר מהקהל הרגיל של ז'אנר הרומן הרומנטי/אירוטי.
אז אם אתם רוצים ספר שעוקב אחרי נוסחה ברורה של רומן רומנטי, זה לא הספר עבורכם.
אני לא אגלה לכם איך זה נגמר, אבל אני חושבת שתוך כדי קריאה, מבינים לאיזה כיוון זה הולך, ושקוראים בוגרים יותר ידעו לזהות ולקבל את הסוף שמכינים אותנו לקראתו.
בגרסה הראשונית של הביקורת, הסברתי מה ההבדל בין סמאט רגיל, לסמאט לא מפורט, ואפילו נתתי ציטוט.
כרגע אני מתלבטת אם לשחזר את העניין הזה, ואולי אפילו לעשות אותו יותר טוב.
עדכון: ניסיתי. זה נהיה לוהט מדי. ויתרתי על זה.
בכל אופן, חשבתי על זה בזמן שקראתי את הספר, שאם אני אי פעם אכתוב סמאט בעצמי, זה יהיה כמו מהסוג שכאן, סמאט לא מפורט.
ואני חייבת בכל זאת להסביר קצת על ההבדל, ולהגיד שלמרות שכאן הסמאט לא מפורט, זה עדיין הרגיש מלוכלך ולוהט, פשוט בצורה שמרחיקה את הקורא מלהרגיש את החוויה עם הדמויות.
ועכשיו כשאני חושבת על זה, זה באמת קצת מוזר שסמאט לרוב מתמקד בלהכניס את הקורא לתוך החלק הזה במערכת היחסים.
אבל זה מה שזה, ואין לי עצבים לחשוב מה בדיוק אני חושבת על זה.
כל הניסיון הזה לכתוב ביקורת קצרה, אבל כזאת שקולעת בול לכל מה שאני רוצה להגיד, התיש אותי.
ואני לא בטוחה שממש הצלחתי.
בשורה התחתונה, זה ספר שבכללי אפשר לוותר עליו, והייתי ממליצה עליו רק למי שמעוניינת בסיפור הזה ספציפית, ולא למישהי שרוצה סתם לקרוא עוד רומן רומנטי מבין רבים.
מהסיבה הפשוטה, שהוא מרגיש קצת שונה.
יש לו וייב מאוד בוגר, כנראה כי הקשר כאן מבוסס בעיקר על קשר פיזי, והוא מתאר אותם (בצורה לא מפורטת מדי) עושים דברים קצת מלוכלכים.
בקצרה, הם לא שוכבים, הם מזדיינים.
זה ההבדל.
זה הוייב.
