ג'נוארי אנדרוז סופרת של רומנים רומנטיים רבי מכר. מולה גאס אוורט סופר שמתמחה בספרות יפה אבל קודרת. אם הגיבורים של ג'נוארי חיים באושר ועושר והסוף תמיד טוב אצל גאס כולם מתים. בקיצור שני הסופרים הללו הם שמן ומים. שני הפכים שדבר אחד מאחד ביניהם: שניהם סובלים ממחסום כתיבה. איך יוצאים מהסיטואציה הזו?

ג'נוארי חשבה שיהיו לה חיים מושלמים עם בן זוג מושלם, בן זוג שיודע לבשל בדירה מושלמת ומעוצבת בקווינס, אך המציאות הייתה שונה ויש לה חור בעלילה...

היא בת 29, חסרת פרוטה, נפרדה מבן-זוגה ז'אק, עם קיה חבוטה ארוזה בדרך אל בית בחוף שירשה מאביה, במטרה לנסות לצאת ממחסום הכתיבה ולכתוב ספר.

אלא מה שלמזלה הטוב מעל דירתה מתגורר גאס אוורט. שכן רעשן שלמרבה הפלא היא גם מכירה אותו מלימודיה באוניברסיטה במישיגן. העבר של שני אלה זכה ליריבות לא מעטה.

מפגש ביניהם חושף את מטרת הגעתה של ג'נוארי לחוף. שיחה צפופה ביניהם מציפה רעיון. היא תכתוב רומן קודר והוא לעומתה יעבור למגרש שלה ויכתוב רומן סכריני עם סוף טוב.

האם הפתרון צלח וגרם לשני אלה לצאת מאזור הנוחות שלהם?

אמילי הנרי חושפת בספרה את דמותו של הסופר מאחורי המילים. ג'נוארי הייתה ילדה טובה ותמיד ניסתה לרצות את סביבתה. ג'נוארי הייתה סוג של "יס-מנית". לעומתה גאס ידע להביט ישירות לבעיה, התמודד עם כל מכשול ואמת מכוערת ולא הדחיק דבר מעליו.

האם ייתכן שעברם השפיע על הז'אנר של כתיבתם? נקודה למחשבה...

ספר קליל רווי בקטעים עצובים ומצחיקים המדגישים עד כמה החיים מורכבים.

לדעתי הספר הזה בהחלט יכול להיות סרט מהנה.

בשורה התחתונה: "אנו ניצבים בהתמדה מול הזדמנויות אדירות המחופשות לבעיות בלתי פתירות" (לי איאקוקה)



לי יניני

הוצאה: מודן, רומן תרגום, מאנגלית: נעה בן פורת, 344 עמודים, 2022

כתוב על הספר שהוא רב מכר של הניו יורק טיימס.
האם זהו מדד למשהו? לדעתי זהו מדד לכך שהספר דומה מאוד לקומדיות רומנטיות אחרות, ואנשים כבר לא ממש קוראים לעומק כל ספר בנפרד, כי בנפרד הספר לדעתי לא מיוחד, לא מחדש וגם לא מציג תפיסת עולם כל כך בריאה...

הדבר שהכי בלט לי הוא, כמו שם הסרט משנת 2009 "he's just not that into you"

יש כאן עסקת כתיבה: את עוזרת לסופר מוערך לכתוב ספר, בכך שאת נשמעת אינטליגנטית, מבינה בספרות אך יותר מכל את בחורה צעירה שנראית בלתי מזיקה, והאמת קצת לא אפויה עם משבר משפחתי וסיפור אישי מרגש עם בגידות והיעדר אב. את יכולה לרכך את חברי הכת שהסופר מנסה לראיין לצורך התחקיר, אבל זה בעיקר מה שתעשי, ובכת הבאה הוא ייקח מישהי עם סיפור שהם עוד לא שמעו.

את לא באמת צריכה את עזרתו כי את כותבת רומן רומנטי די שבלוני ויש לך קהל שבוי של מעריצות.

אין פה באמת עסקה כי העסקה היא שאת עוזרת לו תמורת הזכות לעזור לו ובכך את לומדת איך להעריץ אותו.
אחרת איך תסבירי שהבילויים של השבוע שלך שבו את מחליטה מה יהיה, הן פעילויות כיף כמו ללכת ללונה-פארק, או בכלל דברים שמשלמים עליהם, דברים שהם בעלי ערך אובייקטיבי ולא כרוכים בסגידה למישהו מבין הדמויות, והוא לוקח אותך למקומות מה זה מסוכנים ,שהוא מכיר ואת לא - בהם הוא משיג שתי מטרות: גם מפחיד אותך ורותם אותך עוד יותר למטרותיו וגם משלב את זה בתחקיר על הכת לספר שלו. הוא לא יתנגד לצאת איתך לרקוד ומעבר, אבל אין שום דבר בספר שמעיד שהוא מעוניין בך כשתסתיים המסגרת המשותפת של ההסכם.

מדובר באדם קר שמוכן להונות אותך קצת או קצת הרבה כי הבעיות שלך שוליות בעיניו והוא מתרגש רק מכתות של מתאבדים.
בקיצור הוא לא בשבילך.
לא הצלחתם בקולג' ביחד כי... הוא פשוט לא בשבילך, ואין סיבה בגיל 28 לעשות אותה טעות שעשית ב-18.
תעשי טעויות חדשות.

עלילה דומה אבל כזאת שכן מצליחה להיות אמינה יש בסרט מרגישה פצצה, מערכת היחסים של רנה ואית'ן מתחילה דומה אך בשלב מסוים היא עושה בחירה להתרחק מהעבר, למרות שיש לה הזדמנות "לנקום" במי שלא האמין בה, והיא מטפחת מערכת יחסים בוגרת שיש בה עזרה הדדית.
העזרה ההדדית היא אחד מסמלי חג השבועות... אז
חג שמח.

בכל פעם שאני מנסה לכתוב ביקורת אני מרגישה בתוך הראש שלי סופת טורנדו של מילים. אני צריכה לתפוס אותן ולשים אותן בצורה הגיונית על הדף. היום אני מרגישה שאני מביטה על הסופה במשקפיי תלת מימד. זה ממש קרוב, אבל זה לא באמת שם.

קצת קשה לי לנסח מה אני חושבת על הספר הזה. לפעמים אני נתקלת בסיפורים שאין מה לומר עליהם. לא מפני שהם רעים. גם לא מפני שהם טובים. אולי הם פשוט לא משאירים רושם. אני צריכה להחליט האם הספר הזה נכנס מתחת לקטגוריה הזאת.

ג'נוארי כותבת ספרים רומנטיים. גאס מתמחה בספרות יפה וקודרת. במשך הקיץ הם גרים בשכנות אחד לצד השנייה, ומאתגרים זה את זו לכתוב ספר שונה ממה שהם רגילים לכתוב - על ג'נוארי לכתוב ספרות יפה ועל גאס לכתוב ספרות רומנטית. יחד הם יוצאים למסע בו הם מחפשים השראה לספרים החדשים שלהם. ובדרך, ממש במקרה, הם מתקרבים עוד ועוד.

הרעיון הכללי של הסיפור מרענן וכיפי. זה נחמד סוף סוף לקרוא על אנשים שדומים אחד לשני בהרבה דברים יחד עם המאפיינים השונים שלהם. אני חיבבתי במיוחד את הדמות של הבחור. גאס הוא דמות אנושית ומשכנעת, המניעים שלו היו ברורים והרגשתי שאני רוצה בטובתו. הרומנטיקה לא הייתה דביקה אלא נעימה וקלילה, ואפילו השאירה טעם של עוד.

יחד עם זאת היו דברים קטנים שקצת פגמו בחווית הקריאה שלי. לפי דעתי הייתה חזרתיות מיותרת ומייגעת בכל מה שנוגע לפצע המשפחתי של ג'נוארי ולדרך שהיא חווה את הכאב. בנוסף, הסופרת בוחרת להשתמש בקלישאות בנקודות קריטיות. לקראת סוף הספר הרגשתי שאני צופה בסיטקום משנות ה 2000 המוקדמות.

אם עוצמים עיניים ומתעלמים ממה שציינתי בסוף [למרות שזה בסדר גמור אם אתם לא רוצים להתעלם מכך ואתם גם אוהבים את זה], זה ספר נחמד וקליל, אחד כזה שכיף להעביר איתו את הזמן בין ספרים כבדים או סתם כי רוצים משהו שמעלה חיוך על הפנים.

אני חושבת שאחרי הכל כן הצלחתי לכתוב קצת מה אני חושבת על הספר. גם אם לא בצורה מושלמת. אולי בעתיד אהיה יותר החלטית לגביו ואערוך את הביקורת.

מומלץ.

קראתם את הספר אותו. או ראיתם אותו. או שמעתם עליו במיליון וריאציות שונות. או אולי לא אותו, אבל את העלילה שלו בטוח. כי הספר הזה הוא ההגדרה של ספר בייסיק.

אני אתחיל מלהגיד שאני קראתי את הספר וסיימתי מותשת, בין אם זה היה הכתיבה הנמרחת, או האליצות של הכתיבה. העלילה עצמה, הדיאלוגים. ההתאהבות בין הדמויות הכל כך משעממות האלו, או העובדה שלא היה בו כלום. פשוט כלום.

אני בעד סטריוטיפיים במידה כזאת או אחרת, הולכים על יריבים שנהפכים לאוהבים? וואלה מגניב. ילד רע ילדה טובה? נסתדר. מנותק רגשית ויותר מדי דרמטית? טוב, נו. אבל תבחרו. אי אפשר ללכת על כולם, ליצור מין אישיות לא גמורה של הדמויות ולהפוך אותן לכל כך חסרי רבדים. ולמה הספר הזה "רב-מכר", אתם שואלים? זה כי הם מתנשקים בצורה קצת יותר מדי מפורטת ושוכבים איזה פעמיים. לא כי יש בספר הזה משהו טיפה מיוחד או מקורי.

הספר מתחיל מג'נוארי, שרק אחרי ספר שלם גיליתי שזה בגלל שהיא נולדה בינואר. אף אחד לא קרא לה בכינוי, והיא בערך הגזמה קיצונית של מוח האישה. אני נשבעת לכם, בתור מישהי שכן חושבת יותר מדי לעומק על דברים שלא צריך - היא לקחה את זה לכאילו, "הוא ענה לטלפון שנייה אז הוא כועס עליי." כן, ככה קיצוני.

ולא משנה כמה פעמים הוא התייחס אליה מהמם, רגע של ריחוק, שזה מתבקש כי הם תקועים אחד בתוך השני חופש שלם, היא מתחילה לעשות דרמות וסצנות ואלוהים סתמי ת'פה כמה את מדברת.

דבר שני, הגבר. אני אפילו לא זוכרת את השם שלו מרוב שהוא היה משעמם. גאס. בדקתי. אלוהים, תבחר אישיות. אתה לא שמח אבל אתה כן, וכאילו מרוחק אבל מספר לה הכל. ותכלס אין בך כלום חוץ משרירים, אבל מה זה רגיש.

אתם מבינים לאן אני חותרת? רואים שזה כתוב poorly. כאילו היא חשבה על רעיון ודמויות, ואז אמרה, "לא אבל פאק איט" וניסתה למלא את וורד בחפירות ארכיאולוגיות עד שבסופו של דבר תגיע למקסימום מילים ותגיש למישהו.

שתי דמויות תלותיות מתאהבות, זה כל מה שהיה שם. ואולי אני לא מעריצה של משולשי אהבה או בגידות או דרמה מוגזמת, אבל זהו. זה כל מה שהיה. וכל הסיפור רקע מסביב על המשפחה שלה והמשפחה שלו כאילו הייתה שם אבל בקושי סופרה, כאילו אם היו מורידים איזה מאה עמודים היחס בין ההתאהבות הפתטית הזאת לבין הטראומות ילדות של שניהם היה איכשהו בסדר.

הכתיבה. אני אתחיל מלהגיד שלא היה בה משהו מיוחד. אמשיך ואגיד שכל הפלרטוט ביניהם גרם לי קרינג' ובאף שלב לא התרגשתי בשבילם. במיוחד שכל הספר, וזה טיפה ספויילר אבל אם תקשיבו לי אל תקראו את הספר בכלל, הם היו בon-off זוועתי.

אז כן, רציתי לדפוק את הקיר. וכן, ציפיתי ליותר. ציפיתי לפחות תלות ויותר עלילה, לחיים מחוץ למערכת היחסים ולקצת יותר סיפור רקע. לספר שמציג יותר, להסברים מקדימים מעמיקים יותר. אלוהים, לקצת פחות עמודים מאולצים. לדיאלוגים מעניינים, למשהו שיתגמל את השעות שבזבזתי בקריאה בספר שכבר קראתי וכבר ראיתי וזה תמיד היה יותר טוב.

זו פעם ראשונה שקראתי ספר ואמרתי שיותר מתאים לו סרט, כי הספר הזה כאילו נכתב בניסיון שיהפכו אותו לאחד ושום עומק חוץ ממה שקורה לא באמת קיים.

אז אל תקראו את הספר הזה, פשוט תחפשו קומדיות רומנטיות מטופשות ועדיין תצליחו יותר. אל תחפשו איזשהו אישיות בדמויות כי זה לא קיים. אין בספר הזה יותר מאהבה שנכתבה בצורה קצת מקורית או מיוחדת. ואם אתם כמוני עשיתם את הטעות הזאת, אני מצטערת.

אלוהים, וזה אחרי "המדריך לרצח לילדות טובות". איזו נפילה.

צהריים טובים
אני רואה שלסופרת האמריקאית הזאת יש עוד ספר שיצא לאור בעברית, מעניין.
שמחתי שקראתי, נהנתי מאוד, ממש כייףףף אחלה רומן רומנטי למשרתות עם סופ טוב כראוי עם סיפור אהבה מענג.
אפשר ללמוד מהספר גם יש בו חוכמת חיים ואיך שהוא הוא כרגע קצת מתערבל לי עם ספר אחר משום מה המגורים בבית על המים באיזה חצר אחורית שהתקבלה בירושה, אהה הכתיבה הזאתהי מזכירה לי מה אהבתי ומה לא אהבתי בספר, יופי, אז אהבתי את ההתגלות והמחילה של הבת והאם ל אבא ואת היחסים החמודים שהבת רקמה עם הגבר והיחסים הקסומים שלו עם הדודה שלו, איזה יופי, ולא אהבתי שם דבר אחד זה הנירמול של הקונדום שהאשה מטילה את האחריות עליו על הגבר, זה ניראה לי עדיין העולם הישן, כאילודע למה היא לא יכולה לדאוג בעצמה לקונדום? מה לא נאה לה? לא יאה? סתם עלתה הי השאלה הזאתהי. והנירמול הנוסף שעולה לי זה ההתעסקות מחלת הסרטן ועדיין חוסר היכולת של האנושות להסכים לטפל בה בדרכים הוליסטיים ריגשיים ולא מהרפואה הקונבנציונאלית. בהקשר הזה חוזרת כאן לרגע כיוון שאחת הביקורות עוסקת בנושא עם המודעות למחלת הסרטן ווואלה אם האנושות סופסופ תבין מה זה בעצם ואיך באמת צריך וכדאי להתיחס לבריאות הגוף שלנו בית המקדש שלנו, למשל כתיבה מרפאת! אז זו דיסלייק על אחת מ 3 הביקורות היחידות שניכתבו פה על הספר הזה, סליחה לכם כולכם, התנצלותי וחמלתי על אם הנני מובנת שלא נכון, יש דרכים ניפלאות נהדרות לשמור על גופנו בריאותו. זהו אני חושבת שמיציתי את האסוציאציות שעלו לי העיקריות תוך כדי קריאת הספר חוצ מהעיקר שהתחושה היא של חופש ולכן כנראה מאוד התחברתי אליו שני הגיבורים כאילו נימצאים באיזשהו סוג של חיים חופשיים ובחירה ביצירת המציאות וזה מעורר השראה ונעים, הדרכים החדשות ההתנסויות שלהם ההרפתקאות שהם בעצם מתעסקם בהם גם לשם עבודתם כתחקירים לכתיבת סיפרייהם, הבולט זה העיניין של ההתעסקות בכת או בבחירה של בנאדם או בתאדם בהימצאות במקום שבעצם לא טוב לא באמת והסיבה למה הוא נישאר שם, זה מה שהסופר הגבר חוקר בעקבות סיפור של הוריו, מעניין!
ועכשיו להתבוננות שלי בסטטיסטיקות שמעידות בעיני על הפופולריות של הספר או לא: אז רק 3 ביקורות ממש יבול מועט אחת מהביקורות של לי יניני שתמיד אני אוהבת את מה שהיא כותבת בשיא הפשטות על ספרים ועל סרטים, אז תודה לך. ורק 8 הצעות מכירה. שוב בעיני אכן ספר לא פופולרי, ויכולה להבין ממש ככה אע"פ שנהנתי מאוד, אז מה? וזה בהוצאת מודן, לא זוגרת מי כתב לי על ההוצאות האלו שמוציאות הכול בעיקר ספרים רדודים, טוב הספר הקודם שכתבתי עליו לפני רגע ניראה לי דיסהמלצה של הסופר הספרדי הוצא בהוצאת בבל ובעצם הוא ספר הזיה הזוי למדי בהחלט, אופס שכחתי לכתוב את זה שם, אז הכול מובן בין הבנאליות למוזריות.
המשך חמישי שמח, 24-11-2022 13:38 שאו ברכה וראו טוב.

קראתי 7 עמדים והפסקתי פשוט תת רמה וגורם לתחושת גועל וזלזול באינטליגנציה של הקורא