"אי אפשר לחלק את החיים בפשטות לעליז וקודר .יש המון גוונים באמצע. להכיר בקיומם ולהבין אותם זו אינטליגנציה בריאה."
פעם אנשי המערות רצו להגן על עצמם ועל משפחתם ולכן זחלו למערות כשהשמש שקעה ויצאו כשהשמש זרחה שוב על העולם. השעון הפנימי שלנו עדיין מכוון כך שנישן אחרי שהשמש שוקעת. היות ואני גרה "בעיר השינה" לעיתים כשאני מגיעה לקניון בסביבות 22:00
לסרט או משהו ששכחתי לקנות אני נדהמת איך הכל שוקק חיים בזמן שבדרך כלל אני בבית בשעה כזו עם טרנינג כוס קפה וספר.
הספר ברובו מדבר על אנשי הדמדומים או אנשים שזמן הערות שלהם טוב יותר בלילה מאשר ביום. ואם נשארים מספיק זמן בלי לעצום עיניים בלילה מבינים שהיום מתנהל בממלכה אחרת מאשר לאחר שקיעת החמה.
לפני הצבא ולאחר 4 שנים של גיוסים במשק סוף סוף יצאנו כל הקבוצה בקיבוץ מחיפה לפיראוס. ישנו באוניה וכל יום הסתובבנו באי אחר. יצא ככה שבאחד האיים כל הבתים נראו אותו דבר, כל השבילים ,כל הגגות כל הנשים בשחור. ולא מצאנו דרכנו לחדר שבו היינו אמורים לישון בלילה.
אני וכמה חברות נשארנו כל הלילה על כיסאות מתחת לגגון באיזה מסעדה עד שבא הבוקר. וכמובן סירבנו להזמנות כאלה או אחרות מכל סוג. ואז כשהעיניים מתרגלות לחשכה רואים זוגות אוהבים בפגישות בתוליות על ספסלים. צמד פילוסופים מתווכחים על דברים ברומו של עולם. חבורות קולניות של תיירים יורדים מספינות ומחכים לבוקר כדי שמשרדים יפתחו. שיכורים לעיתים זורקים בקבוקים ומנפצים אותם בזעם. וכמובן לפנות בוקר כל המשאיות שפורקות סחורה וכל משאיות הזבל מנקות ומפנות מקום לעוד יום שמגיע. כמו סופר גדול של אנושיות,בבוקר הכל נראה רענן וזורח על המדפים,ואנשים אחרי קפה של בוקר ממהרים לעבודה לעוד יום רוחש.
נערה אמיצה בת 19 בשם מרי החליטה לא לישון בלילה בביתה החם ולתת לזרימה הטבעית של האינטואציה שלה לטייל קצת באזור הדמדומים. ובזמן שאנשים רגילים הלכו לישון במיטתם מתחת לקורת גג בטוחה ומנחמת יש התרחשויות ,יש רגעים אפלים ושחורים שבלילה הם מתעצמים ולעולם אינך יודע את מי תפגוש או איזה זר יעבור בחייך. הרפתקות מזדמנות לאנשים שמחפשים אותם כך אני טוענת תמיד..ומרי חיפשה משהו אך לא ידעה בדיוק מה.
ההרפתקאות זרמו אל מרי בזמן שהיא סך הכל קראה בספר עבה מאוד וישבה בדיינר עם שתיה ואוכל. לא תכננה לעשות משהו מיוחד, אבל איך שהוא היא פגשה בחור חמוד, הכירה כמה חברות טובות, עזרה לזונה סינית בזכות זה שלמדה את השפה הסינית .הכירה מתאגרפת יפנית ,סיפרה סוד כמוס ואפל למישהי שהיא בכלל לא הכירה. למדה שיש דבר כזה שנקרא מלונות אהבה ששם לא מחפשים אהבה .והאבסורד שדווקא שם מכל המקומות הצליחה להרדם. מרי נפתחה לעולם בכך שפתחה את עצמה,והיא לדעתי רק הרוויחה מכך.
הספר נע כשבתוכו יש מוטיבים מורקמים שיגרתיים,אין מפלס התרגשות או מתח או כל דבר שידליק או יכבה את השאלטר שלנו .כשקוראים מרגישים שהספר הוא סוג של חלימה או הזיה .
גם פה יש חתולים כמו בכל ספר אך בקטנה, גם בספר הזה מורקמי מספר על תופעת האינסומניה שזה חוסר יכולת להרדם.בסך הכל ספר
שנהנתי לקרוא כי אני אוהבת את מורקמי ואת הדמיון העשיר והשפה שהוא משתמש.בספרים שלו אני לא מחכה לכלום אני סופגת מפנימה ואוהבת כמו שזה.
הספר הוא לאוהבי מורקמי כי לא פשוט לעמוד בעלילה שנעה כל הזמן בין חלימה למציאות.

















