כשקוראים ספר ראשון של סופר אחרי ספרים שנכתבו מאוחר יותר, אפשר לגלות תובנות שיסתתרו מעיניך אם תקרא לפי הסדר הנכון. סביר שלו הייתי קוראת את ספר הביכורים הזה ראשון, הייתי נמנעת מספריו המאוחרים ומפסידה. כי הספר הזה מתפוצץ מרעיונות אפויים למחצה, מדלג בתזזיתיות מאחד לשני, קופץ מהווה לעבר או לעתיד בלי היגיון סיפורי, הסיפור לוקה בחסר... ועדיין אפשר לראות את סטיבן פריי הבשל מציץ מפעם לפעם מאחורי המלל האינסופי, עם אמירות שנונות ונכונות שלעתים הן נקיות מבולמוס המלים שנראה שאינו יכול להימנע ממנו.
מעשה באחד אדריאן הילי ש(חושב שהוא) שקרן מדופלם, כריזמטי לעילא, אהוב ומקובל על חבריו, בוגר בי"ס פרטי אריסטוקרטי, סטודנט בקיימבריג', מרגיש שהוא מתנת אלוהים למין האנושי (מין גם במשמעותו המקובלת...) והוא בעצם תמים, בור ומתומרן בידי חכמים ממנו, אם כי לא עולה בדעתו שיש חכמים ממנו, כמובן. קורותיו - מימי בית הספר המהוללים מפורטים בסיפור יחד עם איזכורים של תרבות וספרות שאופיינים לסופרים בריטים מסויימים, שמסלול חייהם כלל חינוך פנימייתי לימודים אינטנסיביים של ספרות ופילוסופייה, השכלה כללית רחבה המדוללת והולכת לאיבוד בעולם הפשוט והצר בו הם חיים. הספר מלא בתאורי סקס - בעיקר בין נערים וגברים, כולל זנות של בנים - אך לפריי אין דעות קדומות, והוא מתאר גם קצת תאורי סקס משמימים בין גבר לאשה.
הספר בסדר. הסופר מבטיח (ומקיים בספריו הבאים) אבל הספר הזה לא החליט מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול - הוא נע בין סיפור חיי הגיבור לסיפור ריגול, פארודייה על סיפורי ריגול, או הגיגים הבוחנים אמת ושקר מזווית פילוסופית. לפעמים הוא מעניין. לפעמים הוא מצחיק (בחיי!) לפעמים הוא מעצבן. הביקורת של cujo כיוונה אותי אליו (תודה!)ועכשיו אני יכולה לומר שקראתי את כל ספריו שתורגמו לעברית...
ואם - במקרה - חיפשתם הסבר לירידת האימפרייה הבריטית מגדולתה והפיכתה למדינה של כדורגל, שתייה, קריאה בצהובונים רכילות על ידוענים ומעקב אחרי חיי בית המלוכה, ההסבר הוא כנראה בהעלמה של ההשכלה הרחבה וה"לא מעשית" והשתלטות "החינוך הפרקטי" השולט גם במחוזותנו. איזה מזל שלא היינו אימפרייה (למרות מה שאנחנו חושבים, לעתים) ולכן לא נאבד אותה בעקבות זאת...

















