• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
מכשפה וקוסם

מכשפה וקוסם

מאת ג'יימס פטרסון

הביקורת של אלמונית לימונית

תמונה של אלמונית לימונית
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
2.0
מכשפה וקוסם

מכשפה וקוסם

מאת ג'יימס פטרסון

הביקורת של אלמונית לימונית

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
2.0
תמונה של אלמונית לימונית
הוצאה לאור:מודן
שנת הוצאה:2013
סדרה:מכשפה וקוסם #1
קטגוריה:תרגום (נוער)
הקודמת
הזאת עם השיער הירוק
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
לפני 12 שנים

“אני אהבתי אותו...”

18/32
ביקורות על מכשפה וקוסם
הבאה
הודיה
לפני 11 שנים

“בהחלט בזבוז זמן. ספר מוזר מאוד, לא ברור אם יהיה המשך. עלילה מוזרה מידי, כאילו מישהו רצה לכתוב משהו מ”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 12 שנים•2 דקות קריאה

אז איך הגעתי לספר הזה? חברה שלי נתנה לי אותו ואמרה שהוא טוב. בדרך כלל אני סומכת עליה בנוגע לזה כי אנחנו קוראות את אותו סגנון ספרים בערך, אבל במקרה הזה... אני לא יודעת.
אז כמו שאמרתי, חברה שלי אמרה לי שזה ספר טוב אז קניתי אותו.
אני אתחיל בזה שמעולם לא גמרתי את הספר וגם אין כוונה לעשות את זה.
מההתחלה הספר לא משך אותי כמו ספרים אחרים אבל סלחתי לו על זה, אולי בהמשך הוא ישתפר.
אז... מסתבר שטעיתי... ובגדול.
ככל שהמשכתי לקרוא את הספר ככה הבנתי יותר שהוא לא בשבילי. אבל בכל זאת הייתה טיפת התעניינות במה שיקרה בהמשך אז המשכתי לקרוא ולקרוא ולקרוא ולקרוא ופשוט לקרוא מבינים? רק לקרוא לא להיות במתח או כל דב אחר שאמור להיות בספר טוב.
אז כמו שאמרתי קודם- פשוט קראתי עד ש.... הגעתי לעמוד מסוים שבו היה כתוב את המשפט שפשוט הרס את כל הספר וחיסל כל טיפת התעניינות וכבוד שהיה לי לספר הזה.
אתם בטח שואלים את עצמיכם מהו המשפט? אז אני אגיד לכם.
הוא היה:" יום יבוא והילדים ישלטו בעולם יותר טוב מהמבוגרים" או משהו כזה כי אני לא ממש זוכרת. זאת הייתה אמורה להיות סוג של נבואה כלשהי.
אז עכשיו אתם מבינים? אני כאילו, לא מבינה. מה אנחנו בסרט ילדים גרוע? מי כותב דבר כזה בספר שאמור להיות לנוער?
לא מבינים? אז אני אגיד לכם. מי שיעשה דבר כזה הוא לא אחר מאשר ג'ימס פיטרסון (זה מי שכתב את הספר- למי שלא הבין).
אז למה בכל זאת נתתי לספר 2 כוכבים? כי למרות כל מה שכתבתי למעלה אני מודה שהוא הצליח לעניין אותי באיזשהי דרך מוזרה ובלתי נראית לעין אבל דרך.
בכל מקרה, הספר הזה מומלץ בחום לכל מי שרוצה לקרוא על עולם שבו הכל מוזר ואומרים בו שהילדים ישלטו טוב יותר בעולם.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של yaelhar
yaelhar
1קורא|100%נשים

על המבקרת

תמונה של אלמונית לימונית

אלמונית לימונית

חברה מזה 13 שנים
16 ביקורות•34 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
תרגום (נוער)•ספרות מתורגמת•מדע בדיוני ופנטזיה
תמונה של אלמונית לימונית
אלמונית לימונית
חברה באתר מזה 13 שנים
ביקורות16
לייקים שקיבלה34
דירוג ממוצע4.2 ⭐
ז'אנרים מועדפים
תרגום (נוער)6ספרות מתורגמת4מדע בדיוני ופנטזיה3

דיון על הביקורת

1 תגובה
נצחיה
נצחיה•לפני 12 שנים

מאוד אהבתי את הסקירה שלך.

1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של אלמונית לימונית

שומרת אחותי

שומרת אחותי

ג'ודי פיקו

היי מי שקורא את זה.... אני מנחשת שאלה בטח מעטים בגלל שיש כל כך הרבה ביקורות לספר הזה שהביקורת האחרונה ברשימה בטח לא ממש מעניינת אף אחד, מעדיפים אחרות על פניה למרות ששתיהן בעצם שייכות לאותו נושא- ביקורת לספר "שומרת אחותי".
אז, אני יודעת שזה מוזר לומר את זה אבל אני חושבת שאנה, גיבורת הסיפור, מרגישה קצת כמו הביקורת שלי; נוצרה בשביל לחזק משהו אחר, שהיא לא היא- לחזק את הרעיון הכללי של 'הו, כמה טוב הספר הזה' (מה שנכון) ובמקרה של אנה זה דווקא לחזק את אחותה (או להציל את חייה, תלוי איך מסתכלים על זה) שחולה בלוקמיה (סוג של סרטן, למי שלא הבין למרות שנראה לי שרובכם כבר יודעים מה זה אם בכלל התעניינתם בספר).
אנה בעצם נולדה למטרה מסוימת; לתרום לאחותה איברים וכל מיני חלקי גוף (ביניהם דם ועוד...) ובכך להציל את אחותה ממוות.
מגיע יום ובו קייט שזו אחותה הגדולה של אנה (זאת שחולה בלוקמיה) זקוקה לאחת מכליותיה של אנה בשביל להינצל והפעם... איך נומר? לאנה קצת נמאס.
'אז מה אנה עושה אלמונית? מה היא עושה?' אתם שואלים? טוב, היא מחליטה לתבוע את הוריה (כן כן, עם עורך דין והכל) על זכויות רפואיות בנוגע לגופה וככה בעצם מתחיל החלק המעניין (שזה בהתחלה, אז זה מצוין).
דעותיי על החלק הזה קצת חלוקות כי מצד אחד, הייתי עושה הכל בשביל להציל את אחותי, גם אם זה אומר לוותר על כמה איברים בגופי אבל, מצד שני ההורים של אנה וקייט, ששמם הוא שרה ובריאן (אני מניחה שאתם יודעים מיהו האבא ומיהי האימא) מתנהגים בצורה לא הוגנת לחלוטין כלפי אנה, כאילו, זה לא שהם אי פעם שאלו אותה אם היא רוצה לוותר על מוח העצמות שלה בשביל קייט, למרות שזה לא יהרוג אותה, למעשה, ההורים של אנה נכנסו להריון בדרך ביולוגית שתיצור ילדה (אנה, במקרה שלנו) שתתאים באופן מושלם להיות תורמת לקייט למרות שאפילו לא שאלו אותה על כך.
אוקי, אז עד כאן חפרתי על אנה ועכשיו אני אחפור על ג'סי, אחיהן הגדול של אנה וקייט. ג'סי, שנולד מסיבות נורמליות לחלוטין והינו ילד נורמלי לחלוטין לא מקבל מספיק תשומת לב מהוריו לכן, בשביל לקבל לפחות שמישהו יתייחס אליו הוא מתחיל להשתמש בסמים ולעשן ולשתות ומה לא.
לשרה ובריאן יש 3 ילדים: ג'סי, קייט ואנה, אני סידרתי אותם לפי גודלם עכשיו אני אסדר אותם לפי היחס והדאגה של הוריהם אליהם: קייט, אנה וג'סי.
אבל, למרות אני מוציאה פה את בריאן ושרה אמא ואבא נוראיים האמת שזה לא ממש נכון, שרה היא בסך הכל אישה שרגילה שרצתה להציל את הילדה שלה וכנראה שמתישהו בדרך זה קצת התפקשש ויצא שהיא נותנת לקייט יותר יחס מאשר לאנה ובייחוד לג'סי.
אבל בנישואים יש שני צדדים; את האבא ואת האמא, אז בואו נדבר על בריאן. האמת, שאני מחבבת את בריאן (ולא, אני לא איזו מוזרה בת 40+ שחולמת עליי ועל בריאן בהקיץ) הוא פשוט אבא טוב, וכן, גם הוא לא נתן מספיק יחס לאנה וג'סי אבל בספר עצמו הוא נותן משהו, לשניהם, וזה יפה, כי זה לא משהו ששרה הצליחה כל כך לעשות.
אבל חוץ מכל משפחת פיצג'ארד (אם ככה כותבים את זה), המשפחה של כל אלה שחפרתי עליהם עד כה, יש עוד שתי דמויות חשובות ומרכזיות בסיפור: קמבל, העורך דין של אנה, וג'וליה, האפוטרופוסית המשפטית של אנה (בודקת מה מצב העניינים בין המשפחה לפני ובזמן המשפט ולאחר מכן נותנת דו"ח על מה שהיא חושבת שצריך לעשות)ומה מסתבר? שלקמבל וג'וליה יש עבר ביחד.
כשהם היו בני 17 פרחה ביניהם אהבת נעורים חזקה שלא נשכחה מהם עד שאנה קישרה ובניהם ומעבר לכך.
הספר מחולק ל-6 נקודות מבט: של אנה, של קמבל, של ג'וליה, של שרה, של בריאן ושל ג'סי, רוב הנקודת מבט של שרה נמצאת כביכול בעבר, כשהם גילו שקייט חולה, כשאנה נולדה וכו'. כל שאר נקודות המבט נמצאות בהווה.

אני רוצה לסיים בכך שאומר שזהו אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי ובהחלט מגיע לו 5 כוכבים כמעט יותר מכל ספר אחד שנתתי לו 5 כוכבים.

אגב, למי שראה את הסרט וקרא את הספר - נכון שקמבל אמור להיות הרבה יותר צעיר מאיך שהוא נראה בסרט? לא יכולתי לגמור את הסרט בגלל זה...
אז..... מה יש עוד לומר? יאללה ביי:)

לפני 12 שנים•
★★★★★
•אלמונית לימונית
מחפשים את אלסקה

מחפשים את אלסקה

ג'ון גרין

״ אתם מעשנים בשביל הכיף, אני מעשנת בשביל למות״
כך אמרה אלסקה- אחת הדמויות הראשיות. בספר. היה לי חשוב לכתוב את המשפט הזה כי הוא כל כך חזק מבחינתי, עד שאני אומרת לעצמי- לעזאזל! איך הוא הצליח לחשוב על משפט כזה? (הכוונה היא לג׳ון גרין)
כפי שקרה לרוב מי שקרא את הספר הזה אני קראתי את ״ אשמת הכוכבים״ לפניו אז כמובן שציפיתי לרמה גבוהה של כתיבה ולרמה גבוהה שלא איכות עלילה.
טוב, מה אני אגיד לכם? קצת התאכזבתי... ואני יודעת, לכתוב משהו כמו ״ אשמת הכוכבים ״ זה ממש לא מובן מאליו וזה ורה בערך פעם בחיים וכל זה אבל, עדיין...
לכל מי שקרא את הספרים של ג׳ון גרין בטח כבר הבין שהוא אוהב לגרום לנו לחבב דמויות ואז להרוג אותם, עניין קצת מעצבן אבל שעושה את הספר יותר איכותי.
טוב, אמי לא אספר לכם את מי הוא הרג בספר הזה כי זה יהרוס לכם בערך את.... כולו, אז אני פשוט אתמצט ואגיד שפה זה לא עבד לו כמו ״באשמת הכוכבים״, שלא תבינו אותי לא נכון כן? זה עבד לו, הוא הצל לגרום לי להתאהב בדמות אבל.... לא בצורה שבה התאהבתי באוגאסטוס (דמות מאשמת הכוכבים).
אז כן, לספר מגיע ציון מעולה, אבל לא כמו שמגיע לאשמת הכוכבים, כי אם זה היה תלוי בי הייתי נותנת לאשמת הכוכבים 10 כוכבים (אני יודעת שהייתי יכולה לכתוב הרבה יותר אבל בואו נשמור על פרופורציות כי גם ״אשמת הכוכבים״ זה לא ספר מושלם, אולי קרוב למושלם אבל לא מושלם)
רגע, זו רק אני או שהפכתי ביקורת על ״מחפשים את אלסקה״ לביקורת על ״אשמת הכוכבים״?
טוב, חוזרים אלייך ״מחפשים את אלסקה״.
אז, אחד הדברים שדי עיצבנו אותי בספר היה דווקא הדמות הראשית- מיילס.
למה? האמת שאני לא ממש יודעת כי באמת שאהבתי את כל הקטע שלו; לשנן מילים אחרונות וביוגרפיות של אנשים, כי בקטע הזה אני די דומה לו... אבל לא יודעת, הוא קצת עיצבן אותי. טוב, לא משנה.
עוד דבר שקצת עיצבן אותי היה הקטע שכולם אוהבים את אלסקה, כאילו, באמת? אין עוד בנות שוות אחרות בעולם? ג׳ון גרין, בקטע הזה, התאכזבתי.
אז כמו שכבתי קודם, כולם אוהבים את אלסקה (חוץ מהחלק של האנשים העשירים בפנימייה אבל על זה לא נדבר עכשיו) וכמובן שגם מיילס שלנו. במשך כל הספר אלסקה מפלרטטת עם מיילס וזה, מן הסתם, מפתח אצלו תקוות שווא שהוא והיא יהיו אי פעם חברים, וזה, חלק שדווקא די חיבבתי אז פה ג׳ון גרין, מגיע לך צל״ש.
אה כן! שחכתי להזכיר את העובדה של אלסקה יש חבר? טוב, קוראים לו ג׳ייק והיא באמת אוהבת אותו אז מיילס? תוותר.
טוב בכל מקרה, ספר טוב עם עלילה כיפית ונחמדה (אבל שלא תבינו אותו לא נכון זה לא ספר שנמצא אחרון ברשימה, להפך) אז כן, אהבתי לאחר שיקלול כל היתרונות והחסרונות.
מומלץ בחום לוהט!
ממני,
האלמונית לימונית שלכם;)

לפני 12 שנים•
★★★★★
•אלמונית לימונית
אם אשאר

אם אשאר

גייל פורמן

באחד מימי השבוע שעבר הלכתי לספריה שליד בית הספר שלי בגלל שמן הסתם רציתי לקחת ספר. חיפשתי וחיפשתי וחיפשתי וחיפשתי ולא מצאתי כלום.
טוב נו... מה אני משקרת לכם- כן מצאתי וקוראים לספר הזה: "אם אשאר".
כמובן שלקראתי את התקציר לפני כן ולא ממש התרשמתי ממנו- למה?
טוב, כשקראתי את התקציר הייתי בטוחה שמדובר פה בדילמה הרבה פחות קשה ממה שהיא באמת בספר, אני חשבתי שמיה, גיבורת הסיפור בעצם, מתלבטת האם להישאר בעיר שבה היא גרה עם חבר שלה וללכת לאוניברסיטה הקרובה או שמא עליה ללכת לאוניברסיטה רחוקה אך שהרבה יותר טובה ומתאימה לה.
כשהמשכתי לקרוא את הספר הבנתי שזה לא ממש הלך ככה, הדילמה ההרבה-יותר-קשה-ממה-שאמרתי-קודם היא בעצם הדבר הבא: משפחתה של מיה נקלעת לתאונת דרכים קשה ובה כל בני משפחתה של מיה (אמא, אבא, אח) נהרגים ומיה עצמה נמצאת במצב קשה מאוד. בהמשך מיה בעצם מבינה שמי שיקבע אם היא תחיה או תמות זה לא הגורל, לא הרופאים אלא היא עצמה. למיה יש חבר- אדם שהוא בעצם קצת (קצת הרבה) שונה ממנה. מיה אוהבת את אדם בכל נשמתה והוא גם כן.
אז הדילמה היא כזאת- האם להחליט להישאר בחיים וזה אומר בעצם להישאר עם אדם, חברתה הטובה קים (שכחתי להזכיר- יש לה סוג של חברה הכי טובה וקוראים לה קים) ובני משפחתה האחרים (סבא, סבתא, דודים, דודות) או שעדיף לה פשוט למות וללכת הישר אל העולם הבא עם שאר בני משפחתה הקטנה?
גייל פורמן מצליחה לגרום לקוראים להתאהב בבני משפחתה של מיה ולנסות להבין איך היא יכולה בכלל לחשוב על לא ללכת איתם לשער המתים, אבל אחר כך היא גם מצליחה לגרום לקוראים להתאהב באדם ובסבר וסבתא שלה ובקים ואז אתה באמת יכול להבין למה בדיוק היא בכלל מתלבטת.
אז למה 4 כוכבים?
טוב, אני לא יודעת מה איתכם אבל אני לא אהבתי את איך שגייל (אני יכולה לקרוא לה רק גייל נכון? אין לי כוח לכתוב את השם המלא שלה) מנסה לצייר את מה שקורה לאנשים כשהם נמצאים בגבול בין החיים למוות- הם כאילו סוג של רוחות כאלה, רואה ואינו נראה- הבנתם? כי אני לא, רק אחרי כמה זמן הצלחתי להבין שזה שהיא רואה את האנשים זה לא בגלל שהיא עצמה עם עיניים פקוחות כי לאורך כל הספר היא אמורה להיות ללא הכרה אלא היא בעצמם סוג של ישות בלתי נראית. וזה דבר שנראה לי, באמת ובתמים, הזוי ולא אפשרי לגמרי, ותאמינו לי שאני, בתור קוראת פנטזיה מושבעת, לא האמנתי לזה כי אתה לא יכול שלא לחשוב מה יקרה אם היא תחליט להישאר בחיים, אז מה? היא בעצם תזכור את כל מה שהיא ראתה כשהיא הייתה סוג של רוח? זה לא אפשרי בעליל, ואני ניסיתי לעשות שנייה הפסקה מפנטזיה וכאלה ולהתחיל לקרוא ספרים רציניים- וזה חברים, אמור להיות ספר רציני.
בנוסף לכל מה שכתבתי למעלה, במשך יותר מחצי מהספר היא כאילו נזכרת בכל כך הרבה דברים שקראו לה ולפעמים אני פשוט רוצה שהיא תפסיק ותחזור למציאות כי זה מה שמעניין אותי עכשיו, אבל היו פעמים שהיו לה זיכרונות כל כך יפים וחמימים שלא יכולת שלא לחייך כמו דביל לספר, אפשר לומר שהזיכרונות הם שגרמו לי בעצם להתאהב בכל אחת מהדמויות בספר.
טוב, אז אני אגמור את הביקורת בחתימה החדשה שלי:
ממני,
האלמונית לימונית שלכם:)
(זאת הייתה החתימה- למי שלא הבין)

לפני 12 שנים•
★★★★★
•אלמונית לימונית
לפני שאפול

לפני שאפול

לורן אוליבר

את הספר הזה גמרתי בנשימה עצורה, בשוק מהסוף שידוע כבר מתחילת הספר ועם הרגשה רעה בלב.
אז אתם בטח שואלים את עצמכם: 'למה, לימונית? למה את מרגישה ככה?'
טוב תשמעו, כמו שבטח כתוב לכם בתקציר שם למעלה, סם- הגיבורה, בעצם מתה ובאורך פלא היא חווה את אותו היום שוב ושוב כדי לתת לה הזדמנות, בעצם, לתקן טעויות של עצמה.
בטח שמעתם תמיד(בתוכניות, בסרטים או אפילו במציאות) על חבורת הבנות הפאקצות האלה שכולם מפחדים מהן והן הכי מקובלות בשכבה... מוכר לכם? טוב חברים, יש לי הודעה- סם היא אחת מהן. יש לה 3 חברות: אלודי, אלי ולינדזי וארבעתן הן הבנות האלה שיורדות על ה- לא מקובלים, באות לכל המסיבות, תמיד משתכרות במסיבות, לעיתים לא בתולות.... הבנתם?
הספר מתחיל ביום בביה"ס של סם שקוראים לו יום הקופידון, ביום זה אנשים בעצם שולחים ורדים לכל מיני בנות ובנים ובעצם מספר הוורדים שבידיך קובע את רמת המקובלות שלך. כמובן שסם וחברותיה מקבל כמות יפה של ורדים.
לסם היה חבר ילדות פעם, לפני שהיא הגיעה לחבורה הזאת ולחיים של האלה של להיות פופולארית, קראו לו קנט. ביום הקופידון קנט עורך מסיבה בביתו וכולם מוזמנים. בדרך חזרה מהמסיבה סם מתה.
מהרגע הזה אנחנו בעצם רואים את השינוי שסם עוברת ואת ההשלמה שלה עם המוות ובכל זאת, היא לא רוצה למות.
(אגב, לאנשים שקראו את הספר- גם לכם לקח קצת זמן להבין שהמילים הגדולות האלה שבאות משום מקום באמצע הפרק הם בעצם שמות של חלקים בתוך הפרק? בהתחלה הייתי בטוחה שזה מין קוד כזה וצריך לחבר את כולן ביחד ויקבלו מן משפט צופן כזה.... מסתבר שטעיתי)
לספר הזה בהחלט הייתה השפעה עצומה עליי ואני בטוחה שהוא ישפיע גם עליכם (או אולי לא, אי אפשר לדעת)
בכל מקרה, בספר סם מגלה כל מיני דברים על החברה שלה לינדזי ועל השנאה המוזרה שלה לפריקית של השכבה- ג'ולייט סייקס.
היא גם מבינה שהחבר שחשבה שהוא מושלם, רוב, הוא רק דפוק שמנצל אותה.
אב כן! שכחתי לומר! היום הזה אמור להיות היום המיוחד של סם- היום בו היא אמורה לשכב עם רוב ולאבד את בתוליה.
בכל יום שעובר (שזה בעצם אותו היום) סם מתנהגת בצורה קצת אחרת (קצת הרבה אחרת) כי בכל יום היא מגלה דברים חדשים ובנוסף לכל זה- היא משתנה, דבר שהיה נראה לה בלתי אפשרי לפני כן קורה והיא משתנה לאדם טוב יותר.
בחלק השביעי והאחרון של הספר סם עושה הכל כמו שצריך למרות שאני חושבת שהסופרת גמרה את הספר קצת בלא הוגנות, כמו שידוע לנו מראש- סם מתה בסוף הספר, כי זה משהו שהיא הבינה שלא תוכל למנוע, אבל בכל זאת התבאסתי וחשבתי לעצמי לאורך כל הספר אולי היא תמצא דרך להציל את עצמה? אולי היא לא תמות? אולי הכל יהיה בסדר? ברור שזה לא קורה.
אבל הסופרת גמרה את זה ב-לא הוגנות בגלל שהיא לא מספרת לנו איך המוות של סם משפיע על החברה אחר כך, וזה הכי מסקרן! אוף.... אני רוצה ספר המשך למרות שאני יודעת שאין מצב שיוצא כזה:(
בקיצור, הספר מומלץ בחום!

לפני 12 שנים•
★★★★★
•אלמונית לימונית
הממלכה של קנסקי

הממלכה של קנסקי

מייקל מורפורגו

פעם הייתה לי מורה, שכל אבל כל הזמן (ואני רצינית- כל הזמן) אמרה לנו שהספר הממלכה של קנסקי זה ספר מעולה ושכולנו חייבים לקרוא אותו (היא גם אמרה את זה על סוד הגן הנעלם, אגב) לא התייחסתי כי בכל זאת האישה בת 40+ ואני... בואו רק נגיד שאני קטנה ממנה ביותר מעשרים שנה.
אחרי כמה זמן חברה שלי אמרה לי שהיא קראה את הספר ושהוא ממש טוב. בסדר, אז פה הדעה שלי על הספר קצת השתנתה. החלטתי שאני חייבת אבל חייבת לקרוא אותו.
חשוב לציין שאחרי כמה זמן (לפני שקראתי את הספר) קצת התחרטתי כי הספר הזה הוא הכי לא הסגנון שלי וגם הכריכה מזעזעת אבל, היי! לא שופטים ספר על פי הכריכה וגם תמיד נחמד להיפתח לז'אנרים חדשים לא?
טוב, בכל מקרה, התחלתי לקרוא את הספר וסיימתי אותו תוך יום- אולי בגלל שהוא יחסית קצר, אולי בגלל שהוא מעניין, אולי בגלל שניהם? לא יודעת. אבל קראתי אותו ביום. ואל תשאלו אותי למה (אני באמת לא יודעת למה) נתתי לאבא שלי לקרוא את זה אחריי ותנחשו מה? הוא אהב את זה!
אז למה לעזאזל הספר מקבל 4 כוכבים?
טוב טכנית מגיע לו 4 וחצי אבל הפעם (לא כמו פעמים אחרות) החלטתי לתת את הפחות יותר.
רגע אז נחזור לעניין... למה הוא לא קיבל 5?
טוב, זה קצת מסובך להסביר את זה אבל אני לא יודעת למה אני מורידה לספר נקודות בגלל דברים שטחיים לחלוטין ותאמינו או לא החלטתי לתת לספר 5 כוכבים רק אם הוא באמת ממש קרוב למושלם והספר הזה הוא... לא יודעת.
טוב אז למה?
1) לא אהבתי את הכריכה בכלל, קנסקי נראה כאילו הוא איזה לא יודעת מה וגם הוא לא איך שדמיינתי אותו.
2) אני שונאת אבל ממש ממש ממש שונאת כשיש ציורים באמצע הספר ונחשו מה? בספר היו ציורים! אני חושבת שכשיש ציורים זה גם מרגיש לך כאילו אתה קורא ספר של ילדים קטנים וגם זה כאילו סוגר לך את שערי הדמיון (פילוסופי לא?) זה לא נותן לך לדמיין מה באמת קרה שם או מה באמת היה בתרשים כי זה ראה לך בדיוק איך זה נראה ו.... לא אוהבת.
3) ממש לא אהבתי את הסוף. למרות שהוא סוג של סוף פתוח שעליהם אני מתה אותו לא אהבתי (לא יודעת למה)
אבל בספר יש גם המון צדדים טובים:
1) הוא הצליח למשוך אותי אליו ואני, בתור מישהי שממש לא אוהבת ספרים בסגנון הזה, אשכרה אהבתי אותו! (זה יותר נדיר מנדיר)
2) לספר יש עלילה זורמת שפשוט מספקת אותך כל פעם מחדש, אני ממש נהניתי מהעלילה, אני חושבת שהסופר קלע בול למה שצריך להיות.
3) הדמויות מסקרנות וכך גם העלילה, אי אפשר להפסיק לקרוא ולקרוא ולקרוא- עד שימאס! (לא, בעצם לא נמאס).

אז תאמינו לי שאני באמת וברצינות לא אוהבת את סגנון הזה ואת זה אהבתי , אז בחיאת, תנו לספר צ'אנס ואתם תודו לי על זה אחר כך:)
ממני,
האלמונית הלימונית שלכם:)

לפני 12 שנים•
★★★★★
•אלמונית לימונית
גורל משמיים

גורל משמיים

ג'סיקה ספוטסווד

אז לספר הזה... חיכיתי הרבה מאוד זמן.
וכשראיתי שהוא יצא ישר לקחתי אותו מהספרייה (הוא היה פנוי, מוזר נכון?).
אז חברה שלי קראה אותו לפני וכמו שהיא עושה בכל פעם שהיא פוגשת בספר טוב ומפתיע, היא התחילה לגלות אלפי ספוילרים עליו.
וכך רצוני החזק לקרוא אותו התגבר (וואו משפט במילים יפות כאלה נכון?)
אז כמו שאמרתי קודם (אולי לא באותם מילים אבל...) היו לי ציפיות רבות ומרובות לספר הזה.
אז ביום בהיר אחד (או שהוא היה כהה... לא זוכרת) התחלתי לקרוא את הספר.
אה כן! שחכתי לכתוב את זה קודם- חשוב לציין שלספר מגיע 4 וחצי כוכבים ולא 5 אבל בגלל שאי אפשר לעשות כוכב וחצי (אהמ אהמ מנהלי האתר!) אז נתתי לו 5.
טוב נחזור לספר. לספר היו כמה (מעט מאוד אבל כמה) מגרעות קטנות שלא הכי אהבתי.
כבר לפני שהתחלתי לקרוא את הספר היה לי ידע כללי עליו, כי אני בדקתי במחשב ביקורות באנגלית על הספר (גאונת מחשבים שכמוני!) וכמעט בכל הביקורות היה כתוב ששונאים את מורה. היה לי ראייה לכך ששונאים את מורה בגלל החברה היקרה שלי שלא שחכה לגלות לי כמעט את כל החלקים המפתיעים (תודה רבה באמת!) שגם היא, כמו כולם אמרה לי שהיא שונאת את מורה, ומתי היא הגיעה למסקנה הזאת? ב-3 עמודים האחרונים של הספר.
אז בפעם הזאת חשבתי.... רגע, מה אני חופרת לכם על הרקע? קודם כתבתי משהו על כמה מגרעות לא? ולמה אני לא מוחקת את המשפט ההוא? לא משנה.
טוב אז נחזור למגרעות שאותם התחלתי לכתוב קודם. מה יש לי היום?
תקציר של מה שכתבתי בפסקה הקודמת: כולם שונאים את מורה.
עם המשפט הזה היה לי קצת קשה להשלים בגלל שאני די מחבבת את מורה אבל הפעם, אפשר לומר שהסופרת באמת הוציאה את מורה מפלצת. ואת זה לא אהבתי- מצד אחד הסופרת מוציאה את מורה כמפלצת אבל מצד שני היא אומרת כמה מורה התגעגעה לקייט אחרי שהיא הלכה ואולי היא כאילו מנסה להדגיש כמה מורה השתנתה אבל בכל מקרה...
ועוד דבר, התחלתי לשנוא את פין בספר הזה (אל תשאלו אותי למה), בספר הקודם הוא היה כאילו אביר חלומותיי אבל פה... אה (זה "אה" מזלזל כזה- אתם יודעים). בהתחלה חיכיתי בקוצר רוח- מתי פין יגיע? הוא ישלים איתה? הוא יסלח לה? וזה היה חלק מאוד צפוי ואני מקווה שגם אתם צפיתם אותו כי... ספוילר פצפון אבל ספוילר הוא סולח לה, בדיוק כמו שחשבתי סוף ספוילר פצפון. וזה היה אחד החלקים הצפויים היחידים שהיו בספר ואני מצדיעה לך ג'סיקה ספוטסווד (אני אשכרה באמת מצדיעה עכשיו) על כך.
זה היה אחד החלקים הכי מעולים ומצוינים בספר- הוא באמת (אבל באמת באמת) לא צפוי- במיוחד הסוף (נכון שאני עושה לכם עכשיו חשק לקרוא אותו? ידעתי!)
אז אני אסגור את הביקורת בנימה זו- "פעם דרכתי על נמלה בצחוק והיא לקחה את זה רציני ומתה" (נכון שציפיתם למשפט חכם כזה שסוגר מעגל? ידעתי!... אה לא? לא משנה) טוב עכשיו באמת- אני באמת ממליצה על הספר כדאי לקרוא!

לפני 12 שנים•
★★★★★
•אלמונית לימונית
אשמת הכוכבים

אשמת הכוכבים

ג'ון גרין

לאחרונה אני התחלתי סגנון ספרים חדש: מ-פנטזיה יחד עם אהבה לסיפורים שלא קשורים למדע בדיוני וכאלה אלא על החיים האמתיים, וככה הגעתי לספר הזה.
כמו הרבה ספרים אחרים שקראתי, מצאתי אותו כאן באתר סימניה והבנתי שאני פשוט חייבת את הספר הזה דחוף שבדחופים!
אז במשך כמה ימים חפרתי לאמא שלי שאני רוצה ללכת לסטימצקי לקנות את הספר ובסופו של דבר היא נכנעה.
את הספר התחלתי לקרוא ישר איך שקיבלתי אותו והתאהבתי בו ממבט ראשון (כן כן, אהבת אמת) קראתי אותו ביומיים ואני עדיין מצטערת על זה... למה? כי רציתי שהוא לא יגמר אף פעם, אבל כמו כל ספר הוא נגמר ומסתבר שמהר מדי...
הספר הוא מנקודת המבט של הייזל- הדמות הראשית שנורא נורא אהבתי, כי היא הבינה את המשמעות של המוות והיא ראתה הכל כמו שהוא בלי אשליות מסביב וזה, אגב, דבר שמעטים מאוד מצליחים לראות.
אבל הדמות שהכי אהבתי הייתה- אוגאסטוס, עוד דמות ראשית, שכן אני יודעת יש לה שם קצת מוזר... אבל בנינו- אז מה? אוגאסטוס הוא כל כך שנון וחכם ו... שונה, הוא שונה יותר מכל הבנים מכל הספרים שקראתי. הוא פשוט דמות בן מושלמת- כל מה שדמות גברית בספרים כאלה צריכה להיות, בואו רק נגיד שאני חושבת שהסופר קלע בול באופי של הדמות הזאת.
אני לא אשקר לכם, בהתחלה, כשהם היו בקבוצת התמיכה הייתי בטוחה שאוגאסטוס הוא איש עם כרס בסביבות גיל ה- 40 אבל, מסתבר שטעיתי ובגדול.
הספר הזה הצליח לגרור אותי לכמעט כל הרגשות שקיימים נראה לי, מלצחוק כמו מטומטמת לבד בחדר שלי ועד בכי מהסוף של הספר (כן, אני בכיתי, תרתי משמע).
אני חושבת שמתוך כל הספרים שנתתי להם ציון מעולה לספר הזה הכי מגיע. לכל שאר הספרים שקיבלו את הציון מעולה אצלי היו, מן הסתם, ממש טובים מבחינתי אבל הספר הזה... הספר הזה אשכרה שינה אותי, הוא נתן לי נקודת מבט אחרת על העולם ובין היתר גרם לי לרצות את סוג הספרים האלה יותר ויותר והגעתי למצב שבו אני ממש מעריצה את הסופר שכתב אותו- ג'ון גרין.
אני חושבת שהספר הזה מעולה לכל דבר וממולץ גם למי שלא הכי אוהב את הסגנון כי, תאמינו לי, הוא פשוט מושלם. פשוטו כמשמעו.
ברור לי שאני הולכת לקרוא אותו עוד הרבה פעמים וזה דבר שקורה אך ורק שספר מוצא חן בעיני מאוד.
עכשיו אני הולכת לצטט לכם את המשפט שפשוט שבר אותי (לאלה שלא הבינו: המשפט שגרם לי לבכות) חשוב לציין שהוא קורה ספויילר ענק מי שלא קרא עדיין את הספר שידלג בהלוויה של אוגאסטוס:" זה אוקיי, גאס. אוקיי. באמת. הכל אוקיי, אתה שומע אותי?" לא הייתה לי- ועדיין אין לי- שום ודאות שהוא יכול לשמוע אותי. רכנתי אליו ונישקתי את הלחי שלו "אוקיי" אמרתי. "אוקיי" סוף ספויילר מצטערת פשוט הייתי חייבת לפרוק את העוצמה של המשפט הזה איפשהו.
בכל מקרה, אחד הספרים הכי מומלצים שקיימים.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•אלמונית לימונית
מרוצי העקרב

מרוצי העקרב

מגי סטיווטר

הספר הזה הוא בין טוב לבסדר.
את הסופרת אני מכירה. לא אישית אבל מספרים אחרים (סדרת הזאבים של גרייס)
בהתחלת הספר ממש לא הבנתי מה קורה עם שון.
לא הבנתי כלום איתו. לא הבנתי מה זה קאפיל אישקה, לא הבנתי מה קור קשור לשון, לא קישרתי שם לדמות. בקיצור בלגן.
אז את הספר התחלתי לא בצורה הכי טובה שיש. אפשר לומר שאפילו שקלתי להפסיק אותו באמצע. אבל איך אומרים? תקרא 70 עמודים ואז תחליט. וכך עשיתי ובאמת, הכל התחבר והכל הפך לברור יותר. הבנתי מה זה קאפיל אישקה, הבנתי מה הקשר בין קור לשון וקישרתי שם לדמות.
אפשר להגיד שבמשך כל הספר הייתי בטוחה שמרוצי העקרב אורכים ימים ולא רק כמה שעות אז הינה אני כבר אומרת לכם, מרוצי העקרה הם אורכים בערך שעה- שעתיים.
אז הספר היה טוב, מעניין, מותח, בנוי טוב, פשוט כמו שכל ספר צריך להיות אבל... כל כך דומה למשחקי הרעב ברמות שפשוט אי אפשר לתאר.
אתה מתחיל לקרוא וכבר רואה את הדמיון. חוסר המקוריות המשווע הזה הרס לי ולסופרת הכל. הייתי בפנטזיה של ספר שעומד בציפיות שלי אבל אז ראיתי את המציאות- זה פשוט משחקי הרעב ברקע אחר.
אז אני קוראת לכם מעריצי משחקי הרעב! תקראו את הספר הזה כי אתם כנראה אוהבים את הסגנון אבל אני מזהירה אתכם, הוא יותר מדי דומה לסדרה שאתם מעריצים כל כך- משחקי הרעב. (אגב, גם אני מעריצה שרופה של הסדרה)
אז.. אם אתם אוהבים את משחקי הרעב תאהבו גם את הספר הזה או שפשוט תתעצבנו שהוא כל כך דומה והסופרת פשוט העתיקה. וכן, אולי אני מגזימה ברמות מטורפות אבל אני חוזרת ואומרת זה ספר טוב.
הוא מעניין ויש לו את כל הקריטריונים לספר שעומד בציפיות אבל הוא פשוט לא מקורי מבינים?
אני בכל מקרה ממליצה על הספר הזה וכדאי לכם לקרוא אותו אם אתם אוהבים את הסגנון כי הוא באמת טוב.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•אלמונית לימונית
אגדה

אגדה

מרי לו

קרוב ליום הולדת שלי אני ואמא שלי הלכנו לקניות בשביל שופינג. ואיך אפשר לעשות שופינג בלי ביקור קצר בחנות הספרים?
האמת שתכננו ללכת לסטימצקי אבל צומת ספרים היה קרוב יותר אז הלכנו לשם.
במקרה היה שם מוכר נחמד מאוד שקרא את אותם ספרים כמוני והמליץ לי על שניים: אגדה ומרוצי העקרב. הוא שם דגש על אגדה אז התחלתי איתו ונתתי את מרוצי העקרב לחברה שלי (אגב, מומלץ).
חשוב לומר שלספר הזה מגיע 3 וחצי כוכבים אבל אני שומעת שיר עצוב עכשיו אז אין לי חשק לתת 4.
אז נתחיל מהרע אל הטוב בסדר?
התחלתי לקרוא עם הרגשה טובה לגבי הספר הזה והאמת שבהתחלה הכי לא התחברתי שיש. לא כל כך הבנתי למה לעזאזל הסופרת הורגת בלי סוף והאמת שזאת אחת הסיבות לכך שנתתי לספר 3 כוכבים ולא 5. אזהרת ספויילר כאילו, בואו נספור שנייה את המתים בספר הזה: אמא של יוני, אבא של יוני, אח של יוני, אחד של דיי, אבא של דיי סוף ספויילר ועוד כמה שהם לא כל כך חשובים בספר.
עוד דבר שלא אהבתי היה השמות. בינינו, לא נמאס מהשמות הקצרים האלה כמו דיי? כאילו, דיי, קיי, ריי, ג'ייס.... די!! סופרות וסופרים יקרים אנא מכם הפסיקו עם השמות הלא מקוריים בכלל שלכם ותעברו לשמות חדשים!
גם על השם יוני לא מתתי אבל הוא עוד בסדר יחסית לדיי.
עוד שם שלא הבנתי למה לעזאזל שמו אותו זה- מיטיאס. אח של יוני. אם כבר מתיאס אבל מיטיאס? יש שם כזה בכלל?
דבר אחר שלא הבנתי למה עושים את זה זה האותיות הגרנדיוזיות של השמות של נקודת המבט באותו פרק. כאילו, איזה מידה בוורד זה? 1000000000000? (אגב, אני לא מגזימה אתם יכולים לראות בעצמיכם)
ועכשיו נעבור אל החלק הטוב של הספר.
נתחיל מזה שזה עתידני משהו שדי קורץ לי ברוב הספרים.
עוד דבר זה שהספר הזה אשכרה לא צפוי! ברור שיש חלקים שאתה יודע מתחילת הספר שיהיו אבל יש גם כאלה שלא! הישג מכובד מאוד לסופרת.
לדוגמא: אזהרת ספויילר כשהיא ישנה אצל דיי במקום מסתור שלו היא אשכרה בוגדת בו ומפלילה אותו למשטרה! לא משהו שהייתי מצפה מרוב הדמויות הראשיות בספרים לעשות.
חוץ מכל מה שכתבתי עד עכשיו צריך להגיד שהסופרת יודעת ליצור מתח אז היא מושכת אותך לקרוא עוד כמה עמודים לפני שאתה הולך לישון או לקרוא קצת יותר מהקריאת בוקר בביה"ס.
מקווה שלא שיעממתי אתכם יותר מדי:)

לפני 12 שנים•
★★★★★
•אלמונית לימונית

ביקורות נוספות על "מכשפה וקוסם"

מכשפה וקוסם

מכשפה וקוסם

ג'יימס פטרסון

ויט וויסטי הם שני נערים עם שמות מוזרים שיש להם כוחות על בלי שהם מודעים להם, ובוקר אחד הם מתעוררים ומגלים שיש משטר דיקטטורי חדש שעוצר אותם באשמת כשפים, מנסה ללכוד את ההורים שלהם ומחרים את כל האומנות, הספרות והמוזיקה.
האם הם יצליחו להציל את עצמם ואת ההורים שלהם?
האם באמת יש להם כוחות על?
האם מישהו מאמין לעלילה הזאת?

כנראה שלא, כי הסופר ג'יימס-לא-מכיר-מתבגרים-אפילו-קצת פטרסון, הוא- כמו שאמרתי, לא מכיר מתבגרים. ואני יכולה, כמו תמיד, להתחיל לרדת על הכתיבה הגרועה של הסופר, על הדמויות שכאילו משחקות את עצמן באופן מוגזם להחריד או על הפרקים הקצרצרים שנגמרים ב"משפטי מחץ", אבל למה לי? אני אתן לספר לדבר בעד עצמו:

"ההפך הוא הנכון, אמיגו, ידידי הנאיבי." ואת זה אומר נער בן 13, כמובן!
ולעומתו:

"...מצד שני, תראה! מצד ימין! זאת ארץ הפלאות של החזיות!" תמצאו לי בת 15 אחת ויחידה שאומרת משפט כזה לאחיה הגדול, ואני אפסיק לאכול שוקולד למשך שארית חיי. כמובן שזה יקרה, כי כל כך הרבה בנות 15 מתבטאות ככה!

"כל העסק הזה של 'מכשפה וקוסם'. הלהבות. הזוהר. עצירת הפטיש. עכשיו הריחוף. אני חושבת שבאמת...יש לנו כוחות."
הו, באמת? והיית צריכה לעלות באש, לזהור ולרחף מטר וחצי באוויר כדי לקלוט את זה? איזו חכמה את!

"הייתה לי פעם מורה נהדרת, גברת סולי, שגילתה את סוד האושר היחיד והאמיתי. היא אמרה שמה שחשוב הוא לראות את חצי הכוס המלאה ולא את חצי הכוס הריקה." וואו! תודה על סוד האושר היחיד והאמיתי, איזו הארה! חיי קיבלו משמעות סוף סוף! [בוכה מרוב אושר]

"אמא סיפרה לי הכול, ויט...איך היא ואבא התאהבו- רומנטי מאוד. ואבא- הוא סיפר לי על כל הרגעים המביכים שלו בתיכון." עוד הוכחה לכך שהסופר פשוט גאון! מי צריך לכתוב באמת סיפור אם אפשר להסתפק כותרות?

"המגע שלה הזכיר לי את סיליה הישנה, היא נראתה כמו סיליה הישנה...והיה לה אותו חיוך מתוק. לא יכולתי להניח לה ללכת שוב...כמה טוב היה להביט שוב בעיניה." אני פשוט המומה. איזה תיאור מדויק של רומנטיקה אמיתית. מי לא מכיר נער בן 18 שזועק
לחברתו "סיליה! אל תעזבי אותי! אני לא אעמוד בזה! סיליה, אני אוהב אותך!!!" ?

" 'לא! תישארו!' צעקתי. 'אמא! אני אוהבת אותך! תחזרי! בבקשה אל תעזבי אותנו עדיין. בבקשה!' בכיתי." חוץ מהעובדה שזה נשמע דומה להחריד ל"מלך האריות", זו סצנה מדהימה. היא כל כך ריאליסטית, במיוחד כשהיא מופיעה כל שני עמודים.

"...איך אמא הייתה שוכבת במיטה איתי ועם ויט כשהיינו ממש קטנים, והיא הייתה צוחקת וצוחקת ואומרת לנו שהיא מלמדת אותנו לאהוב לצחוק, כי זה אחד הדברים הטובים ביותר בחיים...וגם, איך אבא תמיד היה אומר שהוא צריך להיות אבא שלנו, ולא חבר שלנו- אבל איכשהו, בסוף הוא היה גם החבר הכי טוב שלנו." ואם תהיו טובים, ילדים, אולי תצליחו לראות את הדרדסים.

~~~~~

אם נראה לכם שאני קוטלת יותר מדי פעמים את כל ההעתקים החיוורים והדהויים לספרי פנטזיה טובים באמת, אתם צודקים. כי קשה לי להתעלם מהעובדה שהמון אנשים חסרי כישרון כתיבה מחליטים שאם רולינג הצליחה, בטח ילך גם להם, והם כותבים ספר משוכפל בהחלט שכתוב גרוע, העלילה שלו יותר ממוכרת והדמויות שטוחות כמו וופל שנרמס ע"י מכבש.

אז אני קוראת לכם, נוער סימניה- בואו נפסיק לקרוא את הספרים האלה! למה אנחנו צריכים לסבול ולפרנס את האנשים הנבזיים האלה, כשאנחנו יכולים לקרוא ספרים טובים באמת או לפחות לכתוב כאלה?

ו"סופרים" יקרים- די לזלזל באינטליגנציה שלנו. די לכתוב ספרים שמביישים את עולם הספרות ובמיוחד את ספרות נוער! רוצים להתעשר בקלות, בלי שיידרש לזה שום כישרון ומאמץ? חבל! תתפכחו, אנשים! ולא על חשבוני, "אמיגו ידידי הנאיבי"!

לכן, החלטתי חגיגית להפסיק לקרוא את ה"ספרים" האלה ולקטול אותם בביקורות שלי.
הגיע הזמן לבזבז את זמני היקר על ספרים טובים באמת, או לפחות על ספרים מטומטמים מז'אנר אחר. כי תתפלאו, אפשר לכתוב ספר מצליח גם בלי שיהיה בו נער עם כוחות על שמגלה שכל העולם המוכר לו שונה לחלוטין, יש עליו נבואה, ועליו להציל את העולם תוך יומיים לפני שיהרגו את משפחתו או לפני שסופר אחר יוציא גם ספר כזה.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•לואיזיאנה מנטש השקנאית
מכשפה וקוסם

מכשפה וקוסם

ג'יימס פטרסון

מכירים את זה שאתם שומעים על כמה שספר הוא עלוב ודפוק, ואתם ממש מסוקרנים לראות עד כמה?
לא?
כי זה מה שקרה לי אחרי שלקחתי את מכשפה וקוסם מהספרייה וביררתי את התגובות עליו. כשלקחתי אותו מהספרייה לא ממש ידעתי עליו כלום. זכרתי קול מהדהד של חברה שאמרה לי לא לקחת את הספר הזה, או שאולי היתה זאת האינטואציה שלי. אבל הכריכה היתה מגניבה, והתקציר היה סביר (אני במילא לא סומכת על תקציראים. ע"ע "האקדמיה לערפדים". תתעלמו מהתקציר! הו גאד, למתקצר שלהם מגיעות מלקות בישבן). ולא היה משהו אחר שתכננתי לקחת מהספרייה באותה פעם, אז פשוט לקחתי את הספר הזה.

אחר כך חקרתי קצת וגיליתי שהביקורות עליו מאוד שליליות.
בדרך כלל, אפילו על ספרים ממש גרועים ומזעזעים בעיניי, אני רואה גם ביקורות טובות. ובמכשפה וקוסם ראיתי שאפילו זה אין, מה שמצביע בוודאות על מצבו הגרוע של הספר. שאלתי את חברה-שלי-שעליה-אני-סומכת-בענייני-ספרים והיא אמרה שזה ספר נורא ואיום ועוד הרבה תיאורים שאני מעדיפה לחסוך מכם כרגע.

טוב, זה רק גרם לי לרצות לקרוא אותו יותר. 'תם יודעים, לראות עד כמה הוא באמת גרוע.

אז פתחתי את העמוד הראשון. בסדר. הפרולוג היה בן 2 עמודים, אבל פרולוג זה פרולוג, הוא בדרך כלל קצר בהרבה משאר פרקי הספר.
אוקיי. המשכתי לקרוא. וגיליתי שכל פרק הוא בן עמוד עד שני עמודים. בדרך כלל עמוד וחצי.
עכשיו, אם זה סתם היה פשוט להתחיל עמוד חדש, עוד הייתי יכולה לסבול את זה. אבל כשמסיימים פרק, שמים בסופו פסקה עם נימת סיום, או משפט מחץ, או משהו מהסגנון הזה.
עכשיו תתארו לכם שכל רגע אתם קוראים משפט סיום דרמטי.
זה מחרפן!!!

יש לי דוגמה מ-מ-ש טובה לזה.
מכירים את זה שבסדרות לפעמים יש משפט דרמטי ואז מסך שחור, ואז שוב מראים את המשפט הדרמטי וממשיכים?
לדוגמה, דמיינו את הסצינה הבאה בראשכם כמו סרט:

יוסי: דני, חדשות איומות!
דני: מה קרה?
יוסי: הרגו את מושיק.
מבט של אימה עולה על פניו של דני.
מסך שחור
יוסי: הרגו את מושיק.
מבט של אימה עולה על פניו של דני.
דני: מה?! אתה בטוח?! איך זה ייתכן... אבל זה לא יכול להיות, הוא היה בבית שלו, מוגן...


עכשיו, תארו לכם שזה ממשיך ככה:

יוסי: אני בטוח, דני, מושיק מת.
דני: אני... אני לא מאמין. מי הרג אותו?
יוסי: מי שהרג אותו זה... אברהם.
מסך שחור
דני: מי הרג אותו?
יוסי: מי שהרג אותו זה... אברהם.
דני: אני לא מאמין! הממזר הזה!!!
יוסי: אנחנו חייבים לתפוס אותו ולהסגיר אותו למשטרה לפני שיהרוג עוד.
דני: אתה יודע מי הבא בתור?
יוסי: אתה.
מסך שחור
דני: אתה יודע מי הבא בתור?
יוסי: אתה.
דני: ... בסדר. אז הוא יבוא אלינו. שנארגן לו מארב?
יוסי: יש בעיה, דני.
דני: מה הבעיה?
יוסי: גנבו לנו את האוטו.
מסך שחור
יוסי: יש בעיה, דני.
דני: מה הבעיה?
יוסי: גנבו לנו את האוטו.
דני: אוי, לא, זה נורא, יוסי. אז אולי אבקש להשאיל את האוטו של שולה השכנה?
יוסי: דני, אי אפשר.
דני: למה?
יוסי: שולה השכנה נפטרה אתמול.
מסך שחור
יוסי: דני, אי אפשר.
דני: למה?
יוסי: דני, שולה השכנה נפטרה אתמול.

דדדדדדדדדדדדדדיייייייייייייייייי
אפשר להתחרפן אעאעאאעע!!!
זה כל כך משגע!!!
איך אפשר לשרוד דבר כזה!
זה עינוי!
אפשר לאבד את השפיות!


במיוחד כשכל הספר מתובל בטמטום שאין כמותו. לדוגמה, כשפורצים לבית של הגיבורה ומאשימים אותה שהיא מכשפה, במקום להיות עסוקה בלפחד ולחשוב שהפורצים הם מטורפים שחיים בסרט, כי באמת, אם זה היה קורה לכם זה מה שהייתם חושבים (אם בכלל היה לכם זמן לחשוב) - במקום כל זה, הגיבורה חושבת לעצמה, "היי, אני זוכרת שאמא ואבא אמרו לי ולאחי תמיד שאנחנו מיוחדים. אולי אנחנו באמת מכשפה וקוסם???"
כן, נורא אמין, מר פטרסון.



בקיצור, למי שאוהב לענות את עצמו בדרמטיות כל 3 שניות, ודמויות עם פסיכולוגיה בנוסח ספר-ממש-גרוע,
אני ממליצה לו בחום את הספר הזה, עינוי נהדר.
אני אישית לא מחזיקה מעצמי מזוכיסטית, אז בחרתי לעזוב את הספר הזה אחרי כמה עשרות עמודים כדי למנוע מעצמי להינזק נפשית ומוחית.
לא מומלץ לאנשים שמתקשים להתמודד עם דברים ממש ממש ממש ממש מעצבנים.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•Click
מכשפה וקוסם

מכשפה וקוסם

ג'יימס פטרסון

מה שמשך אותי היה עטיפת הספר. למרות השם העילג, התקציר שלא מסר משהו מיוחד, הביקורות שלא מסרו כלום והתשבחות שלא הגיעו לחמישה כוכבים לא יכולתי שלא לפעור עיניים ולהגיד "אני רוצה את זה."
ככה ספרים מוצאים את עצמם אצל אנשים כמוני. למרות של העניין של "לא לשפוט ספר על פי הכריכה" קשה לי להתייחס לזה כשאני רואה ספר שנראה כל כך מגניב.
טוב, הספר בהחלט היה מגניב- רק לא בדרך שלה ציפיתי. ממש לא. ממש. אולי כדאי לי לבחון טוב יותר את הספרים שאני קונה.

~ספויילרים~
ויסטי וויט הם אחים עם שמות משונים ביותר בסיפור משונה אפילו עוד יותר. בלי שום התרעה- זורקים אותם לתוך כלוב. פשוטו כמשמעו.
הספר מתחיל בהקדמה שויסטי מספרת, כשמוציאים אותם להורג על היותם קוסם ומכשפה (מה הבעיה להגיד "מכשף ומכשפה"?). ממש אהבתי את התיאורים של ויסטי לגבי מה שהיא מרגישה ומה שהיא רואה, והעובדה שהיא די מלאת ביטחון בהתחשב בזה שעומדים לתלות אותה.
אחר כך עוברים לויט, ואיכשהו הקסם התפוגג. אני לא יודעת אם זה בגלל הדמות שלו או בגלל רצף האירועים המטופש להחריד שקרה בפרק ההוא, ועדיין... הייתי מעדיפה לדלג על הפרק ולעבור שוב לויסטי.
לא היה לנו בכלל זמן להבין מי הם ומה הם אוהבים לעשות ומה היו עושים ביום שגרתי, ואנחנו מוצאים את עצמנו בבית כלא מלא בילדים שלא עשו כלום. והם צריכים להילחם בכלבים שטניים בשביל אוכל ומים. בשש דקות. ואז מוציאים אותם להורג.
גם מופרך וגם אכזרי!
בכל מקרה, כשהם עוזבים את הכלא בהבנה מלאה שהם מכשפים מגיעים לחלק ה"סוף סוף!". הם פוגשים את סיליה- הדמות שלה מעצבנת אותי. היא גם לא עושה רושם של בן אדם מת. לפחות יכלו להכניס צלקות או דם לתיאור שלה, שיוכלו לתת לקוראים את ההרגשה שמשהו נוראי קרה. במקום זה נראה כאילו היא פשוט עברה דירה אבל יכולה לבוא לבקר אם יש לה זמן, כאילו זה המוות שלה בכלל לא קרה.
הם פגשו את סשה- הוא די מגניב. הדמות שלו הייתה קצת יותר מקורית מכל השאר, לדעתי, עם החוט שלו וכל זה.
פפר, כלבה מרושעת ורצחנית, הופכת לכלבת המחמד שלהם והם מגיעים למקום ההוא ששכחתי את שמו... העלילה האמיתית מתחילה.
כאן כבר התרגלתי לפרקים הקצרים ולקטעים הפחות מובנים.

הדמויות היו טובות, ולמרות סדר האירועים חסר ההיגיון שפשוט גרם לי לבהות בעמוד וחצי שנקרא פרק בבלבול ותדהמה- נהניתי ממנו. ובכל זאת, הוא דורש שיפור רציני.
דבר ראשון-
הפרק הארוך ביותר ארך בערך... שניים וחצי, שלושה עמודים? הקצר ביותר היה משהו כמו רבע עמוד ושורה. הצלחתי להתרגל לזה, אבל בחצי הראשון זה שיגע אותי.
חוסר התיאורים. בקושי קלטתי איך הם נראים. בקושי קלטתי איך משהו שם נראה.
חוסר ההקשר של כמה דברים- כנס המכשפות. הבגידה של ההוא- לא ממש היה לזה סימנים, והוא בקושי חשוב. אני אפילו לא זוכרת איך קוראים לו.
חוסר ההגיון- כבר הזכרתי את זה. ועדיין. התעללות בילדים בני עשר או משהו? כל כך קשה לספק להם אוכל, אפילו אם הם אסירים? יש גם את כל העניין שהילדים ישלטו בעולם. זה נשמע לי כמו כאוס מוחלט. קשה לי להאמין שילדים יצליחו לנהל את העולם טוב יותר מהאחד שהוא האחד.

טוב, האמת שחוסר ההיגיון היה כיפי מפעם לפעם, גם אם זה גרם לספר להישמע כמו ספר ילדים גרוע למדי. מה המסר בכלל אמור להיות? ילדים צריכים להשתלט על העולם בגלל שהמבוגרים לא מבינים איך החוק עובד?

בכל מקרה!
הספר נהיה טוב יותר לקראת הסוף. השתפר באופן די משמעותי, אפילו. היה קל יותר להבין על מה אפשר לגלגל עיניים.
סתם.
זה באמת ספר נחמד.
סליחה, ספר.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•מגדת העתידות
מכשפה וקוסם

מכשפה וקוסם

ג'יימס פטרסון

הכל התחיל שהקול הפנימי הרשע שלי ואני נכנסנו היום לחנות ספרים בעזרת כסף שהצלחתי להוציא מסבתא.
הנה לכם הצצה לתוך ההתחבטות הפנימית שלי.
קול פנימי: ״זה נשמע ספר משעמם שימרר את חייך, בואי ניקח אותו!!״ גורר אותי לעבר מדף ספרי הבישול ולעבר ספר ספציפי שמדבר על מאכלי בריאות
אני: בורחת על חיי ״סתום!!״ הולכת אל ספריי הנוער ״הממ, מעניין״ בוחנת כמה ספרים, ומניחה אותם במקום
קול פנימי: ״בואי נלך למדף סיפורי הילדים!! זה יהרוס אותך!!״ הוא ניסה לגרור אותי אבל...
אני: הולכתי כמו מנגד סופה אל המדף של ספרי המבוגרים, ״אולי אני אעלה משהו טוב״ מהרהרת
קול פנימי: ״תראי את הספר הזה! הוא נראה כמו שעמום גמור, בואי נקנה אותו!!״
אני: ״לא!!״ חוזרת אל ספריי הנוער, ומוצאת ספר שלא ראיתי בפעם הראשונה שהסתובבתי במקום ״אני צריכה בדיקת ראייה...״ ממלמלת
קול פנימי: ״הספרים במדפי הילדים קוראים לך!!״
אני: ״לך אתה!!״
קול פנימי: ״רק אם הייתי יכול...״ נאנח
אני: מוצאת ספר שנראה מעניין ואוספת אותו אליי, זה הספר
קול פנימי: ״לא!! לפחות תקני ספרים לא במבצע!!״
אני: ״לא!״ צועקת באמת וכל האנשים בחנות מסתכלים עליי. בולעת רוק ופונה לתקציר

ההתחבטות לספר האחר נחתמה באן דן דינו.
אז ככה הכרתי את הספר.

שמישהו מתחיל לקרוא ספר ומסיים אותו ביום ההתחלתי, זה אמור להיות מבשר טובות, כן?
הספר הזה באמת דיי טוב. הכתיבה בסדר, הרעיון מעולה, והביצוע... נחמד.

למה רק נחמד?
אני אסכם את זה ככה:
עודף תמימות לנערים גדולים?
זה
ממש
מעצבן!!!!!!!!!!!!
פיכס, זה תמיד עושה לי רצון להקיא. הורג אותי שבכתיבה יש תמימות ניכרת. זה עוקץ ומעצבן וגורע מערכו של הספר.
משהו בתמימות אומנם שובה אותי מעט, כי שחושבים על זה, הצלחתי לסיים בהצלחה כל ספר עם תמימות עד כה. ולאחד מהם החסרתי רק כוכב אחד (אני אדם רחום), אבל תמימות גורעת מערך הספר ומערך הדמויות.
עוד משהו מעצבן הוא שהדמויות היו יכולות להיות בנות שלוש עשרה מקסימום, וגם בזה קצת הגזמתי.
״אני מכשפה מפחידה ורעה שתשרוף אתכם.״
באמת??
וכן, היא אמרה את זה בצחוק, אבל לפעמים היא אומרת את זה ברצינות וזה מטומטם להחריד.

חוץ מזה הספר דיי נחמד. הדמויות ממש נחמדות, העלילה דיי טובה והאכזריות במינון מתאים. התגובות של הדמויות לכל מיני מצבים בסדר גמור, אבל השתלשלות העניינים דיי מוזרה.
חוץ מזה, כל הקטע של הכוחות כל כך מוזר ומסורבל שאני פשוט לא מבינה אותו. הוא מבלבל והקטעים על הכוחות שלהם נמתחים כמו מסטיק. רגע הכוחות פועלים - רגע לא. לאט לאט הם משתפרים אבל לאף אחד אין מושג איך!! וזה באמת ממש מתסכל.
בנוסף, כל הקטע הזה של הרגשות שלפעמים נשפכים מהדמויות - לא.
בבקשה, לא.
זה משהו שמתאים לילדים בני חמש לומר!! בחייך, דיי!! ״הוד מרשעותך, הוד קירחותך״???
והדמויות גם ממש מתנהגות כמו ילדים קטנים לפעמים. הם רוקעים ברגליים, מתפרצים ברגעים הלא נכונים, ולא שוחטים בעצמם.

אבל הספר דיי נחמד. אולי אני נשמעת כאילו אני סותרת את עצמי, אבל נחמד.

אולי מישהו אחר היה יכול לעשות את הביצוע טוב יותר, אבל זה ביצוע נחמד.
למרות כל החסרונות חיבבתי את העלילה והדמויות, והכל פשוט נחמד. אם הייתה אפשרות לתת חצאי כוכבים הוא היה מקבל שלוש וחצי, אבל שלוש זה נמוך מידי בשבילו; ״בסדר״ גורם לי לעקם את הפרצוף.

אולי תחשבו שקצב הקריאה שלי לא אנושי, אבל אני אנושית מאוד, רק מצוננת בצורה קצת היסטרית.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•אנג'ל
מכשפה וקוסם

מכשפה וקוסם

ג'יימס פטרסון

ספרי פנטזיה צריכים להכיל מספר מרכיבים כדי להצליח ולהיות באמת מוצלחים ואלו הם:
רעים וטובים
קסם
שני עולמות או יותר המתקיימים במקביל

אז כן הספר הזה כולל את כל האלמנטים הללו ועוד...
ילדים עם כוחות על טבעיים, כוחות רשע המעוניינים להשתלט על העולם ומלחמה שמתנהלת על כך שהעולם יהיה מקום טוב יותר ומוגן יותר.
קריאה מהנה שתהיה לכל אוהבי הפנטזיה

לפני 13 שנים•
★★★★★
•scoe
מכשפה וקוסם

מכשפה וקוסם

ג'יימס פטרסון

או-קיי אני במצב רוח רע, מאוד רע.
מצברוח לקטול סיפורים.
ואם אתם אוהבים את הספר הזה,
אז כדאי שתעצמו עיניים ותאטמו אוזניים,
ועכשיו תזיזו את העכבר ותלחצו על האיקס.
(קצת קשה בעצימת עיניים לא?)
ואם אתם בכל זאת רוצים לקרוא את הביקורת,
ועוד לא קראתם את הספר,
אז אני אגיד לכם עכשיו:
אל תקראו אותו!!!!
סכנה!!!! ספר מ-ז-ע-ז-ע-!
ועכשיו הסבר:
אין לי שום בעיה עם ספרי מתח,
ואין לי בעיה עם דרמות וכאלה.
אבל הספר הזה פשוט עבר את הגבול של הגבול של הגבול האדום
ונתקע בשדה מוקשים קטלני שמגיע לפיצוץ! בום!
מה שיפה בספרים הוא:
שבין מתח למתח,
יש רגעים של הקלה,
של לנשום,
של להרפות.
בספר הזה, אין דבר כזה.
הוא מתחיל כבר בחטיפה,
בית כלא,
עינויים,
צרחות,
התפוצצות,
דם.
מה הולך פה לעזאזל?
מישהו מוכן להסביר לי?
אין שום מידע על החיים לפני,
אין שום רגעים טובים ונעימים,
אין כלום! ממש אבל ממש כלום!
ועוד דברים שלא סבלתי בספר הזה:
מעברים מהירים בין ויט לויסטי,
מה? מו? מי? לא ברור.
אין שום חוקיות בין המעברים,
זה פשוט קורה.
פעם אחת הוא, שלוש פעמים היה.
ארבע פעמים הוא, פעמיים היא.
ובתור מי שנוהגת להשמיע קולות בראש
ולעשות לכל דמות קול משלה זה ממש מחרפן!
כי אני מתחילה לקרוא בקול של בת ומגלה שזה בן ולהיפך.
אז למה בכל פרק צריך לכתוב מי זה?
אני רגילה שכותבים את זה רק כשמשנים את הדמות.
ולכן זה שיגע אותי לגמרי.
הדבר היחיד שאולי טוב פה זה הרעיון.
הרעיון שהילדים הם העתיד שלנו ובלה בלה בלה.
כל השאר מופרך לחלוטין.
חטיפות של ילדים באמצע הלילה?
איזה מין המצאה זאת?
וההורים לא יתלוננו שחוטפים להם את הילדים?
חברה חדשה בלי ילדים?
לא נראה לי!
ממש ממש לא!
אז בשביל הרעיון הנחמד מגיע לו כוכב.
כי אחרת גם כוכב מסכן לא הייתי נותנת לו.
וזהו, תעשו טובה לעצמכם, אל תקראו את הספר הזה!!!
רק הכריכה שלו מעניינת וזה גם מה שמשך אותי.
ומזל שרק השאלתי אותו מהספריה
ולא עשיתי את הטעות של החיים וקניתי אותו.
קראתי אותו בשבת והוא פשוט הרס לי אותה!
ואז עשיתי את הטעות השניה:
סיימתי לקרוא אותו!
למה? למה?? למה???
אולי כי ציפיתי שגם אם ההתחלה נוראית,
וההמשך מזעזע ברמות,
אולי הסוף יהיה נורמאלי?
אז יש לי חדשות לעצמי וגם בשבלכם:
יש הרבה ספרים שהם רדודים בהתחלה
ונהיים עמוקים יותר בהמשך.
אבל אם ספר רדוד גם בהמשך,
זה לא ישתנה לקראת הסוף.
וזה פחות או יותר כל מה שיש לי לומר.
שיהיה לכם יום טוב:)

לפני 12 שנים•
★★★★★
•פוליאנה :-)
מכשפה וקוסם

מכשפה וקוסם

ג'יימס פטרסון

מר פטרסון הנכבד,

ברצוני להודיע לך שהספר הזה מוחרם מיידית על ידי אגודת הסדר החדש, יום נעים.

נ.ב- אגב- אם לא אמרתי לך מקודם, אתה מוצא להורג, כמה שיותר מוקדם, כך ייטב.

בברכות ואיחולים- האחד שהוא האחד ( או במילים אחרות: זה שאין לנקוב בשמו )


יופי של ספר, דרך אגב, אבל הוא לא מותאם להסדר הדרישות של הסדר החדש

לפני 13 שנים•זה שאין לנקוב בשמו
מכשפה וקוסם

מכשפה וקוסם

ג'יימס פטרסון

דבר אחד למדתי מהספר הזה: בחיים לא לשפוט ספר לפי כריכה!!!! כלל חשוב לאוהבי ספרים!!!

ראיתי את הספר בספריה (לפני זה ראיתי אותו בצומת ספרים וחשבתי אם לקנות אותו...מזל שלא קניתי...) והכריכה שלו ממש משכה אותי אז החלטתי לנסות...
קודם כל הספר הזה לא צריך להיות בקטגורית "בני נוער", הוא מתאים לגילאי 10-13 (ובאמת פרגנתי)
כלומר, כפי שכתבו פה לפני, התמימות של הדמויות ממש מעצבנת! הייתי נותנת לגדול ויט 14, ולקטנה ויסטי 12.
בהחלט יש משהו יפה בתמימות, אבל הלו!! אנחנו במאה 21!! בני נוער כיום בכלל לא תמימים, עד כמה שזה עצוב או עד כמה שזה משמח...כל אחד ודעתו.

בקיצור ספר לא משהו...

לפני 13 שנים•
★★★★★
•girl on fire
מכשפה וקוסם

מכשפה וקוסם

ג'יימס פטרסון

יש ספרים טובים בעולם, ויש את מכשפה וקוסם.
הספר הזה, שכנראה גרם לי לעיוורון תמידי ושבץ מוחי, הוא הספר הנוראי ביותר שקראתי בחיים!!!!
את הספר הזה קראתי בעקבות המלצה של חברה שאני סומכת על הטעם שלה בספרים בעיניים עצומות, ואחרי הספר הזה אני צריכה לשקול פעמיים כל ספר שהיא ממליצה לי.
כדי לכפר על כך הזמנתי אותה לכתוב איתי את הביקורת הזו. הבה נשמע (או נקרא) מה יש לה לומר להגנתה.
חברה: היי. לפני שאת ממשיכה לקטול את הספר על לא עוול בכפו, הרשי לי לומר שזה ספר נחמד מאוד! הדמויות-
אני: אני רוצה לקטוע את השקר הגס הזה, הספר לא "נחמד", הוא נוראי. הדמויות שטחיות כמו קרטון והעלילה אמינה כמו הבטחות של פוליטיקאים. אני לא מאמינה שעשית לי את זה!!
חברה: את ביקשת ספר! בהתחשב בזה שאת בולעת ספרים בקצב של שניים ליום, חשבתי שאת לא אכזרית כלפיהם ושתאהבי אותו. לדעתי העלילה זורמת וקלילה, ויט וויסטי הם צמד אחים חביבים בעלי תוכן, ובאופן כללי הספר טוב. לא אמרתי שהוא ברמה של פרסי ג'קסון או שר הטבעות, אבל הוא בהחלט מספק את הסחורה אם במקרה אין לך מה לקרוא.
אני: אם לא יהיה לי מה לקרוא, אני אעדיף לקרוא ת'מאחורה של הקרונפלקס ולא את זה!!!!
חברה: המאחורה של הקורנפלקס, ליתר דיוק!
אני: נו מה קריטי עכשיו קרונפלקס או קורנפלקס אנחנו מנהלות משפט על גורלו של הספר, אני קוראת אותך לסדר!
חברה: לא נראה לי שיש משהו שימנע ממך לגזור עליו דין מוות, אבל אולי הקוראים יסכימו לקרוא ויבינו שהוא בכלל לא נורא, ואפילו טוב.
אני: מה בדיוק היה טוב?! העצירות העלק דרמטיות האלה בכל סוף פרק או העלילה שמישהו כנראה חירטט יום לפני ההוצאה לאור???
חברה: ככה?? אין בעיה! אני רק מקווה שהדיון התרבותי הזה לא יפגום באמינות שלי כממליצה, ואם כן- אז זה נגמר בינינו!
חברה יוצאת מהחדר בדרמטיות
בהתחשב בעובדה שזה החדר שלה וזה כנראה דבילי, אני בכל זאת צועקת אליה: זו לא אני, זו את!
ולגזר הדין(קולות של תופים........)
אני גוזרת כי הספר נידון לחרם קריאתי וצרכני!!!
נהניתי לכתוב, הולכת להתנצל! להתראות! ואל תקראו :)

לפני 11 שנים•
★★★★★
•פנוזית