"סופר מקורי הוא לא סופר שאינו מחקה אחרים, כי אם סופר שאיש אינו יכול לחקות."

אז הספר הזה הוא לא מקורי במיוחד. הוא לא שונה, לא הותיר בי יותר מדי סמני שאלה, והניו יורק טיימס החליט שהוא רב מכר. אפילו הכריכה היא לא הכי מושכת שראיתי.

אבל <mark>מרי לו</mark> יודעת טוב מאוד איך כותבים ספר סוחף. ספר שאיכשהו בזמן שקראתי אותו לא יכולתי לעזוב אותו לרגע, והייתי בטוחה שהוא הכי מקורי בעולם. ספר שבזמן שאני כותבת את הבי

את <mark>מרי לו</mark> מצאתי איי שם בארצות הברית. על מפתן הבית הפרטי האופייני לאנשים עם משרה טובה ומספיק כסף להשקיע כדי להוציא ספר. במיוחד בשבילה באתי לשם, עם הספר בידיים. סקרתי אותה בעיון; היא הייתה ילידת סין שהיגרה לארצות הברית איי שם לפני שתכננו להביא אותי לעולם. יפה למדיי, תספורת קארה, עיניים מלוכסנות מודגשות באיפור, עור בהיר שתמיד רציתי בניגוד לשזוף התימני שלי. היא לא ציפתה שאני אדפוק לה בדלת. וכשפתחה אות

אגדה.
אני מביט בכריכה, קורא את התקציר, משחזר בראש את האירועים המרכזיים שקרו בספר שרק הרגע סיימתי לקרוא.
בהתחלה אני לא מודה בזה, אבל לאט לאט אני מבין שאני מנסה לחפש משהו מיוחד, יוצא דופן, בספר הזה.
משהו שאני אוכל להגיד עליו- זה היה החלק שממש אהבתי בספר הזה. את המשפט הזה אני לא אשכח. הסיטואציה הזאת מחרידה.
אבל לצערי, אני לא מוצא משהו כזה.
ויש הרבה מקרים לא שגרתיים בספר הזה, כמובן. לא אמרתי

לפני שאתחיל, אמליץ לא<mark>לו</mark> מכם שעדיין לא קראו את הספר, להפסיק לקרוא בדיוק בעמוד 322. עשו לעצמכם טובה וחסכו את שברון הלב, ותנו לספר להסתיים בטוב. ביום שבו יצא הספר הבא בסדרה, הרשו לעצמכם לקרוא את מעט העמודים שנותרו, כמעין פרו<mark>לו</mark>ג.
אם תחליטו להתעלם מעצה זו, ובכן – ראו הוזהרתם.
ה<mark>לו</mark>ואי ומישהו היה אומר לי את זה לפני שסיימתי את הספר.

אז אתקצר לכם את התקציר.
הספר הקודם, אגדה, מסתיים כשדיי ויוני בורחים

בתחילת הספר זה היה ארבעה כוכבים.
באמצע זה התנדנד לכיוון חמש וש<mark>לו</mark>ש.
בסוף זה הפך לשניים.
א<mark>לו</mark>הים, אני רוצה לזרוק את הספר הזה מהח<mark>לו</mark>ן.

נתחיל בדמויות.
דיי- אדם שעוד לפני שקראתי את הספר דמיינתי כמישהו מדהים והתאהבתי בו מיד. במיוחד בגלל השם ש<mark>לו</mark>.
בהתחלה אהבתי אותו. הוא הוגדר כטיפש ומיותר לעולם ואיכשהו הצליח לשרוד למרות הכל.
למרות שהוא בבירור חכם מכדי אי פעם להיחשב כטיפש, הדחקתי את זה והתמקדתי בשאר

השם "אגדה" גאוני. רוב האגדות - בניגוד מצער למציאות - מציבות את היחיד החלש, הגובר על הרע החזק. הרע יכול להיות יחיד חזק (מכשף, זאב, אם חורגת) או כלל חזק - (עריץ עם המון כוח עודף, נניח). מה שבולט בספר הזה אינו דווקא העריצות בה חיים התושבים לא תהליך ההישרדות הבלתי אפשרי של נער בן 15, שעושה את זה כבר 5 שנים(!). גם לא העליבות בה מתוארים החיים של רוב האוכ<mark>לו</mark>סייה - עוני, מח<mark>לו</mark>ת, עריצות של כל בעל שררה זוטר,

i am a lolicon.

לכל מי שלא יודע מה זה <mark>לו</mark>לי, אני אסביר. (לכל מי שמכיר את הטיפוסי בנות באנימה, עדיף לדלג.)
באנימות לבנות(וכמובן לדמויות בכללי, אבל כרגע אני מדברת על בנות) יש אופי של שמאפיין אותן. זה יכול להיות שהיא ממש נחמדה ורוצה לעזור כולם או שהיא ממש ביישנית שלא יודעת איך להסתדר בחברה ולהראות את רגשותיה. זה גם יכולה להיות בחורה ביישנית ושאכפת לה מכולם אבל היא מסתירה את רגשותיה בקשיחות, גסות,

רק אמא שלי יכולה להתקשר 7 פעמים כשאני באמצע שיעור קודח בספרות ולהגיד לי שהיא נמצאת במסע שופינג-ספרים-מטורף-על-כל-הראש ושאני יכולה לבחור ספרים בחנות יד שנייה מרהיבה בתל אביב.אינסטינג ידוע להיכנס לאתר סימנייה הנאמן ולראות את רשימת הרוצה רוצה רוצה שלי.
במבט חטוף תודות לסמארטפון הנחמד מניתי בשמות כמה ספרים.אגדה של <mark>מרי לו</mark> היה בניהם.
כשחזרתי לביתי הופיעו 5 ספרי יד שנייה במצב מעולה ומחיר הוגן על שולחני

וואו.
פשוט וואו. כשחברה שלי הציעה לי לקרוא את הספר הזה, בין כל הביקורת המחמיאה והשבחות והעיטורים שהיא העניקה לספר, היא גם דאגה להזכיר לי שהוא דומה מאוד לכמעט כל ספר אחר שכל העולם ואשתו מעריצים. חוץ מהקטע שהספר הזה לא ממש מוכר. כמובן שזה לא הפריע לה לחפור לי עד כמה הספר נהדר וכמה אני פשוט חייבת לקרוא אותו ולעשות לי כמה כמעט-ספוילרים על הדרך.
אני מודה, בהתחלה חשבתי שהיא מגזימה. כשהיא אמרה לי שאח