• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
ארץ אבות

ארץ אבות

מאת רוברט האריס

הביקורת של גלית

תמונה של גלית
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
ארץ אבות

ארץ אבות

מאת רוברט האריס

הביקורת של גלית

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של גלית
הוצאה לאור:זמורה ביתן
שנת הוצאה:1998
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
yaelhar
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 13 שנים

“ב"מה היה קורה אילו" משתעשעים כולנו, לא רק סופרים. אפשר לבדוק איך יכולנו להביא לתוצאה טובה יותר משקיב”

2/19
ביקורות על ארץ אבות
הבאה
שין שין
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 13 שנים•2 דקות קריאה

לפני כמה ימים, כשפרסמתי ביקורת על ספר אחר, פתחתי במילים "איזה ספר מדכדך" וסיימתי ב"ספר מומלץ" והועלתה תהייה - כיצד ספר מדכדך יכול להיות גם מומלץ? הגנתי על הספר בחירוף נפש וטענתי שגם השואה לא הייתה דבר כה נחמד, ולמרות זאת יהיו ספרים על השואה שאמליץ עליהם בכל פה.
ולראייה - אמנם ספר שרק רומז לגבי מה שאירע, אבל מספק תמונה עגומה ביותר, קשה ומטלטלת לגבי מה שיכול היה לקרות לו גרמניה ניצחה במלחמת העולם השנייה.
השנה היא 1964 וגרמניה נערכת לחגיגות יום הולדתו ה-75 של הפיהרר האהוב. גרמניה של 1964 היא אומה ענקית ששולטת בכל אירופה. כשבוע לפני יום ההולדת, חוקר המשטרה זאווייר מארץ' מקבל שיחת טלפון שמודיעה לו שהתגלתה גופת אדם זקן מחוץ לעיר. זו תהיה החקירה שתשנה את חייו. מסתבר שככל בעל תפקיד רשמי במשטרה או בגסטפו, הוא הדחיק דברים רבים והעלים עין מהאופן שבו מתנהלת המדינה שלו. במהלך החקירה העצמאית שהוא מבצע, הוא משתף פעולה עם עיתונאית אמריקאית שמלמדת אותו על המדינה שלו יותר מכפי שהיה רוצה לדעת.
זה אחד מספרי המתח הטובים ביותר שקראתי. עם זאת, אין ספק שבמקרה של גרמניה הנאצית, המציאות עצמה, ולא ההיסטוריה החלופית שרוברט האריס המציא, עלתה על כל דמיון והייתה ככל הנראה מותחת יותר מכל ספר מתח. אבל האריס הצליח ליצור ספר מתח שנשמע אמיתי לגמרי ומצמרר באמינותו. בנוסף, גם רוב האנשים המוזכרים בספר הם אנשים אמיתיים. סיימתי את הקריאה בספר עם קריאת התפעלות אחת - ואוו! על הספר הבאמת מדהים שרוברט האריס כתב, ועם "אנחת רווחה" על כך שזה רק חלום רע, זה לא באמת קרה, גרמניה הפסידה במלחמת העולם השנייה ותודה לאל על כך...

מי אהב את הביקורת

אהבת?
ח
חובב ספרות
תמונה של pavons
pavons
תמונה של בנצי גורן
בנצי גורן
תמונה של בן אסתר
בן אסתר
תמונה של עולם
עולם
תמונה של רץ
רץ
תמונה של חלבי
חלבי
תמונה של לי יניני
לי יניני
19קוראים|גיל ממוצע60|47%נשים

על המבקרת

תמונה של גלית

גלית

ותיקה
חברה מזה 14 שנים
60 ביקורות•8 נבחרות•1,194 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות•ספרות מקורית
תמונה של גלית
גלית
ותיקה
חברה באתר מזה 14 שנים
ביקורות60
ביקורות נבחרות8
לייקים שקיבלה1,194
דירוג ממוצע3.7 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת30מתח ריגול והרפתקאות11ספרות מקורית9

דיון על הביקורת

9 תגובות
טופי
טופי•לפני 13 שנים

ביקורת מצוינת ומצמררת....

גלית
גלית•לפני 13 שנים

תודה, רץ.

שמחה שהמסר עבר - אכן ספר מומלץ ביותר!
גלית
גלית•לפני 13 שנים

לי יקרה, תודה :))

רץ
רץ•לפני 13 שנים

יופי של בקורת - עושה מאוד חשק לקרוא את הספר

לי יניני
לי יניני•לפני 13 שנים

יופי של ביקורת ומותק של מבקרת.... שאפו. :-)

גלית
גלית•לפני 13 שנים

שין שין, גם אני גיליתי את הספר הזה כאן,

ועוד רבים וטובים, ואני צוברת לי כאן עוד ועוד ספרים שאני רוצה לקרוא ובקצב הזה, חיים שלמים לא יספיקו לי...
גלית
גלית•לפני 13 שנים

מירית - תודה,

וכמובן זה היה אמור להיות אנדרסטייטמנט :)
שין שין
שין שין•לפני 13 שנים

אני מסכימה עם כל מילה, ספר מצוין שגיליתי כאן בסימניה.

מירית
מירית•לפני 13 שנים

המשפט שלך "השואה לא היתה דבר כה נחמד" יכול להופיע במילון כדי להסביר את המונח אנדרסטייטמנט :)

ביקורת טובה.
9 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של גלית

שיר ענוג

שיר ענוג

לילה סלימאני

לפני יותר משנה, באוגוסט החם והלח, הייתי עסוקה בעריכת ריאיונות למשרת מטפלת עבור טל שלי, שהיה אז בן שלושה חודשים. הבית שלי היה נראה כמו תחנת רכבת, אחת יוצאת ואחת נכנסת. כאימא שכבר הספיקה לחוות חופשת לידה אחת ארוכה, נקרעתי בין הרצון שלי להחזיר לעצמי קצת את החיים ולהתעסק פחות בלוגיסטיקה של תינוק, לבין רגשות האשם האימהיים הטבעיים מאוד. לשמחתי ולמזלי אני עובדת מהבית כך שבכל מקרה הייתי שם כדי לראות אותו במשך היום ולבחון מקרוב את המטפלת שנבחרה.

וזו הייתה הקדמה לספר שפשוט קרע אותי לגזרים. אין לי מילים אחרות לתאר זאת. הוא השאיר אותי ללא מילים וללא נשימה. בסופו של הספר פרצתי בבכי. זה הזמן להוסיף אזהרת תוכן קשה. קראתי בחיי ספרים קשים ומטרידים, כדוגמת "מוכרחים לדבר על קווין", אבל הספר הזה משאיר להם אבק. אולי כי זה באמת תסריט האימים והבלהות של כל הורה.

הספר נפתח במותם של שני ילדים קטנים, כבר מתכון לספר עוכר שלווה. לאט לאט מתבהרת התמונה ומתגלות נסיבות מותם. זהו מעין "חיזור גורלי" רק שאת תפקידה של גלן קלוז מגלמת לואיז, מטפלת בגיל העמידה, חסרת אמצעים, דיכאונית ומסכנה. לואיז מתקבלת לעבודה (עם המלצות חמות מהמעסיקים הקודמים) אצל מרים ופול, לאחר שמרים מחליטה לחזור לעבודתה כעורכת דין. לואיז הופכת להיות קרן האור שלהם. אט אט היא משתלטת על הבית, נושאת בעול של כל משימות תחזוקת הבית, מטפלת בילדים במסירות, דואגת לאפשר להוריהם זמן פנוי, יוצאת איתם לחופשה ולעתים גם ישנה אצלם. לואיז מצליחה להחיות את הזוגיות של מרים ופול, אחרי שהתקשו לתמרן עם שני ילדים קטנים. אבל מרים ופול הם זוג אמיד עם ערכים ותפיסות שונים מאוד מאלה של לואיז, דבר שיוצר התנגשויות בין בני הזוג ללואיז. וכשמרים מתחילה לתהות על קנקנה של לואיז, זה כבר מאוחר מדי והם חצו את נקודת האל-חזור. לואיז כבר הפכה תלויה לגמרי במשפחה, וברגע שהיא מרגישה שהקרקע נשמטת לה מתחת לרגליים, היא בוחרת לבצע מעשה נואש ובעל השלכות נוראיות.

הספר הזה, קשה ככל שהיה, לפת אותי ולא שחרר. לא יכולתי להניח אותו מידיי. כבר הרבה זמן שלא קראתי ספר בכזו מהירות ו"הנאה". הספר העביר אותי מנעד שלם של רגשות והפליא לתאר את מערכת היחסים ההרסנית שנרקמת בין המטפלת לבני המשפחה. הדמויות בספר מאוד חיות, עגולות, שלמות. הכתיבה של לילה סלימאני מופלאה וקולחת. קל להבין כיצד הספר הזה זיכה אותה בפרס גונקור ליצירה הטובה והמקורית ביותר.

ספר מעולה ומומלץ מאוד, גם אם מטלטל והופך קרביים. מניחה שכבר השתמשתי בביטוי הזה בעבר, אבל הוא מקבל משמעות חדשה אחרי קריאת הספר הזה.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•גלית
בני בולטימור

בני בולטימור

ז'ואל דיקר

כבר חשבתי שהשנה הזאת תסתיים בלי איזשהו ספר ראוי לציון. קראתי הרבה ספרים, רובם בסדר, כמעט אף אחד לא נשאר איתי. והנה הגיע הספר שהיה הטוב ביותר שקראתי השנה, ואחד הטובים שקראתי אי פעם. עד כדי כך. ספר מושלם, פשוט מושלם. תענוג צרוף. אני מדברת על "בני בולטימור" שכתב הסופר המחונן ז'ואל דיקר, אותו אחד שכתב עוד ספר שהפך לאחד המומלצים שלי, "האמת על פרשת הארי קברט".

מרקוס גולדמן הוא סופר שמנסה לכתוב בלא הצלחה יתרה ספר על משפחתו. הסיפור מתחיל בשנת 2012 כשמרקוס עוזב את ניו יורק ושוכר בית במקום שקט ומבודד בפלורידה כדי לכתוב את הספר. אבל העבר לא מפסיק לייסר אותו, להציק לו, להטריד אותו. הוא שקוע בזיכרונות על המשפחה המפוארת שהייתה לו ואיננה עוד. מתחילת הספר ידוע שהיה איזשהו אסון שהיווה קו פרשת מים במשפחת גולדמן. מאז האסון חייו של מרקוס התפרקו, הוא איבד את אהבת חייו אלכסנדרה, והוא אמנם הפך לסופר מצליח, אבל המשיך להתרפק על העבר שהיה ואינו עוד.

העבר הזה כלל את כנופיית הגולדמנים, מרקוס ושני בני דודו, וודי והילל. הילל היה בן דודו הביולוגי ואילו וודי היה נער מצוקה שדודיו של מרקוס אימצו לא רשמית למשפחה. מרקוס גדל במונטקלייר, למשפחה לא עשירה בלשון המעטה, בטח שלא יחסית לדודיו שחיו בבולטימור. מרקוס תמיד קינא, גם אם לא במודע, בחייו של הילל העשיר. הוא בילה עם בני הדודים שלו בכל רגע פנוי, יצא איתם לחופשות משפחתיות, הם היו חבריו הטובים ביותר ואנשי סודו, והוא גדל והתבגר ביחד איתם. ביחד הם טוו חלומות ותקוות ושאיפות, והעתיד של כל המשפחה ושל כל אחד מבני הדודים היה ורוד ומבטיח. ואז הגיע האסון שסיים את הכול.

מרקוס מאשים את עצמו ומאמין שיכול היה למנוע את האסון. הוא לכוד במעגל של אשמה וגעגועים. הוא מנסה בכל כוחו לכתוב את הספר, אבל תמיד חוזר לאותו עבר שלא מניח לו. נקודת המפנה בכתיבת הספר של מרקוס היא מפגש מחודש עם אלכסנדרה, אהבת חייו בעבר וגם בהווה. המפגש איתה מספק לו השראה ומאפשר לו לחקור לגבי העבר המשפחתי שלו ולמצוא את הקלוז'ר שכל כך היה זקוק לו.

מרקוס מגלה שההיסטוריה המשפחתית שלו מבוססת על הרבה שקרים, שכל שקר בתורו היה טריגר לאיזשהו כדור שלג, לאיזה אפקט דומינו, לאיזה אסון.

הספר נכתב מנקודת מבט נוסטלגית של מבוגר שהיה רוצה לחזור להיות ילד, לחזור ולהתאחד עם בני הדודים שלו, "הגולדמנים", ולייסד מחדש את כנופיית הגולדמנים. מצד שני, כתיבת הספר שולחת אותו למסע מפוכח לגילוי האמת. קיים בספר ניגוד חזק מאוד בין העבר הכביכול מושלם, המפואר, העמוס בהבטחות לעתיד מושלם, לבין ההווה שהוא התנפצות כל החלומות.

ז'ואל דיקר חושף לאט לאט את הזרמים התת-קרקעיים הקטנים מתחת לבסיס האיתן והיציב של המשפחה. כל פעם מתגלה עוד סוד ועוד סדק, עוד תפר שנפרם במארג הכביכול מושלם, והוא עושה זאת בכישרון אדיר, שואב את הקורא פנימה לתוך הדינמיקה המשפחתית, וכל פעם שומט עוד קצת את הקרקע מתחת לרגליה.

סיימתי את הספר ממררת בבכי. איזה סיום מפואר לספר מפואר. כמו שכבר אמרתי, פשוט ספר מושלם שאסור לפספס!!!

לפני 8 שנים•
★★★★★
•גלית
עד הקצה

עד הקצה

ניב דרוקר

קצת לפני גיל 30, כשהכרתי את מי שהפך ברבות הימים לבעלי, באחד הדייטים הראשונים שלנו, אמרתי לו חצי בצחוק-חצי בקצת פחות בצחוק שאני רוצה חבר כדי שבגיל 30 יהיה מי שישלח אותי לעשות צניחה חופשית לראשונה בחיי. הוא לקח אותי יותר מדי ברצינות וליומולדת 30 עשיתי את מה שהפך לדבר האמיץ ביותר שעשיתי בחיי. תכלס, היה כיף, אבל אני את האדרנלין שלי מעדיפה לקבל מדברים אחרים. וחוץ מזה, אדרנלין זה לחלשים. אפשר לחיות גם בלי זה, אם תשאלו אותי.

וכל ההקדמה הזאת כדי להגיד שבתור פחדנית עם קבלות, קשה לי להבין אנשים שחיים מאדרנלין, או אנשים שמרגישים חיים רק במצבים של דופק מואץ וחוויות של כמעט מוות. אחד מאלה הוא ניב דרוקר, בחור שקראתי ריאיון איתו בעיתוני השבת לפני שבועיים. הוא קיבל את החיים שלו במתנה אחרי שכמעט הלך קפוט באחד הג'ונגלים של בוליביה, בריו מניקי. אבל הוא נשאר בחיים כדי לספר ולכתוב על החוויה הבאמת מטורפת ועוצרת הנשימה שעבר שם. כן, לפעמים החיים מספקים את התסריטים הכי מפחידים שיש. והריאיון איתו השאיר לי טעם של עוד אז קניתי את הספר שלו – ספר מרתק שקשה להניח מהידיים, בעיקר כי כל כולו מציאותי.

ניב דרוקר נסע כמו צעירים רבים בגילו לטיול של אחרי צבא בדרום אמריקה. הוא הגיע עם מטען של הרפתקנות ורצון לצאת ל"אקספדישן" – מקום שאף אחד לא היה בו לפניו. בבוליביה הפנו אותו אל שאול, בחור ישראלי שמכיר אותה כמו את כף ידו ויודע לייעץ לכל ישראלי הרפתקן שמגיע אליו. במשרד של שאול ישב עידן, עוד בחור ישראלי, מבוגר מניב בשנתיים, שרק חיכה שיגיע פרטנר הרפתקן כמוהו. שאול המליץ לניב ועידן לצאת לטרק בריו מניקי, נהר המניקי, בלב הג'ונגלים, מקום שאולי רק האינדיאנים המקומיים מכירים, וגם זה בספק. הוא הפנה אותם לבחור מקומי שיוכל לעזור להם ולקשר בינם לבין מדריך שייצא איתם לטרק. בסופו של דבר הם מצאו אינדיאני מקומי שטען שהוא מכיר את המניקי, והוא צירף לטרק גם את בן דודו. ביחד הם יצאו לטרק ששום תסריטאי לא יכול היה לחשוב עליו. הם נכנסו ללב הג'ונגל, הראות שלהם הייתה מוגבלת לכמה מטרים קדימה, הם נאלצו לפלס לעצמם דרך באמצעות המצ'טה, הדרך הייתה כל כך מסובכת וההתקדמות שלהם הייתה כל כך איטית עד שבשלב מסוים, המדריכים (שהתגלו כחאפרים מקצועיים שלא מכירים את האזור) נטשו אותם כדי להציל את עצמם והשאירו את ניב ועידן בלי מפה, בלי אוכל ובלי תקווה שיצליחו לשרוד. המניקי התברר כנהר סוער במיוחד עם מערבולות וזרמים תת-מימיים מטורפים שעובר בתוך קניונים ענקיים ובלתי עבירים, עם ראות כמעט אפסית. הם נאלצו להתמודד עם תולעים שחודרות לגוף ואוכלות אותו מבפנים, עם נחשים, תנינים וכמה התקפות של צרעות שחורות ואכזריות. הם כמעט טבעו, כמעט גוועו ברעב וכמעט הפסידו לאיתני הטבע. אבל בסופו של דבר כוח הרצון שלהם ניצח, וגם העובדה שמשלחת חילוץ של חברת הביטוח יצאה כדי לחלץ אותם לא הזיקה.

קשה למישהי כמוני שכל קשר בינה לבין הרפתקנות מקרי בהחלט להבין את ניב ושכמותו. ועוד יותר קשה לי להבין איך למרות החוויה שעבר, הוא המשיך לטייל עוד כמה חודשים בדרום אמריקה. אבל הספר כשלעצמו מותח לכל אורכו, למרות שהסוף ידוע מראש, והסיפור הוא כאמור סוג של המציאות עולה על כל דמיון. אין ספק שהחוויה הזאת שעברו שני המוצ'ילרים היא החומר שממנו ספילברג יכול להרוויח הרבה כסף.

בשורה התחתונה – ספר לא שגרתי ומומלץ.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•גלית
העלמה מקזאן

העלמה מקזאן

מאיה ערד

מאיה ערד היא הסופרת הישראלית הטובה ביותר שלא הכרתי עד כה. בהתעקשות שלי לקרוא בעיקר ספרים מתורגמים אני מפספסת אוצרות. אבל יצא שתקציר הספר מאוד משך אותי וחיכיתי נצח עד שתורי בספריה הגיע (נצח במונחים של מי שלא יודעת לדחות סיפוקים וקונה כל ספר שמוצא חן בעיניה).
מעמוד לעמוד יותר ויותר התאהבתי בכתיבה של ערד, ביכולת שלה להכניס את הקורא לתוך ראשה של דמות, בכישרון שלה לטוות עלילה ולגרום לדמויות לקרום עור וגידים.
זהו סיפורה של עידית, רווקה על סף הארבעים, מורה בבית ספר, חסרת מודעות עצמית, קפוצת תחת כמו שמירי רגב הייתה כנראה מכנה, מהטיפוסים המרגיזים האלה של "אכלו לי, שתו לי" שלא מסוגלים לקחת אחריות על החיים שלהם. היא רווקה נצחית, אבל כביכול מבחירה, כי עדיין לא מצאה את מר דארסי המיוחל שיוקיר תודה על נוכחותה בחייו. עידית היא דמות הקורבן האולטמטיבי שהחיים פשוט מתאכזרים אליו על לא עוול בכפו.
חברתה ענת מחליטה לנסות ולשדך לה את מיכאל, חברו של בעלה. מהרגע שעידית מכירה את מיכאל, היא מחליטה שהוא-הוא אהבת חייה והיא לא מוכנה לוותר עליו, וכך בשורה של אקטים נואשים שגורמים לקורא לנוע בחוסר נוחות בכיסא ולראות תאונה בזמן התרחשותה, היא מנסה לגרום לו להתחייב אליה. זה אמנם לא קורה, אבל המפגש איתו ומערכת היחסים הקצרצרה והחד-צדדית ביניהם שולחת את עידית למסע משנה חיים - המסע אחרי ילד משלה.
כאמור, הכתיבה של מאיה ערד פשוט מופלאה. בעברית פשוטה, חפה מכל ביטויים פומפוזיים שמכבידים על הקריאה, היא מתארת מסע מורכב ועצוב של אישה אחת, מסע אל המודעות, מסע אל ההשלמה עם עצמה, מסע אל ההכרה בערכה ובמקומה בעולם. זה מסע שיש בו הרבה רגעים נלעגים ומביכים, אבל גם הרבה תובנות יפות. ערד מדלגת באלגנטיות על קלישאות ומצליחה ליצור סיפור שלא מסתיים בהפי-אנד קלאסי, אבל הסוף שלו טוב מבחינות אחרות. והיא מצליחה לבנות את דמותה של עידית וגם את הדמויות הנוספות בספר בצורה מושלמת וכל כך מציאותית עד שלעתים רציתי להכניס יד לתוך הספר ולנער כל אחת מהן.
מיותר לציין - ספר מ-ע-ו-ל-ה!

לפני 11 שנים•
★★★★★
•גלית
חייבים לדבר על קווין [עטיפת הסרט]

חייבים לדבר על קווין [עטיפת הסרט]

ליונל שרייבר

בוקס בבטן, זו התחושה שמשאיר אחריו הספר הזה. גם מחנק, עצב גדול, מועקה. כבר שבוע עבר מאז שסיימתי לקרוא אותו, והוא עדיין לא יוצא לי מהראש, מטריד ומציק. הספר הזה ישב על מדף הספרים לקריאה שלי וחיכה לתורו. בתחילה קצת חששתי ממנו בגלל הנושא הטעון. אחר כך הייתי בהיריון ולא רציתי להציף את עצמי במחשבות שספר כזה יכול לעורר. ולפני שבוע אזרתי סוף סוף אומץ. אפשר להגיד על ספר כזה שנהניתי מהקריאה שלו? האמת שנהניתי מאוד. ליונל שרייבר היא סופרת מחוננת ואחת הטובות שקראתי בחיי. הכתיבה שלה מושכת כמו מגנט. התאהבתי בה עוד ב"עד כאן" ועכשיו, אחרי שקראתי את הספר הזה, אני סוג של מעריצה אותה. לא הרבה סופרות היו מסוגלות להוציא תחת ידן ספר כזה בגלל הנושא הכל כך טעון ובגלל שהוא רחוק מלהיות "פוליטיקלי קורקט".

הספר נפתח בהקדשה של ליונל שרייבר לבן זוגה: "לטרי, תרחיש אימים אחד שלמרבה המזל, לא התממש במהלך חיינו המשותפים". הספר הזה הוא הרבה יותר מכל תרחיש אימים.

יצר האדם טוב מנעוריו? לא במקרה של קווין, בנם של אווה ופרנקלין. אבל מה קדם למה? אולי העובדה שאווה חצ'טוריאן מעולם לא רצתה להיות אימא גרמה לה ללדת בן שקשה עד בלתי אפשרי לאהוב אותו? בן שיומיים לפני יום הולדתו ה-16 מבצע טבח בבית ספרו, טבח שמונע מכל כך הרבה שנאה, טבח שמתוכנן לפרטי פרטים באכזריות ובציניות שרק הוא מסוגל להן, טבח שהוא לא מביע עליו לא חרטה ולא צער. האם כל זה התחיל כי אווה לא רצתה להיות אימא?

אבל בסוף היא הפכה אימא לתינוק ששניות ספורות אחרי שיצא לאוויר העולם סירב לינוק ממנה, תינוק שהטיפול בו וההתמודדות איתו היו קשים מנשוא, תינוק שבלתי ניתן ליצור איתו את הקשר הטבעי שקיים בין אם לתינוקה, תינוק שניצני הרוע החלו לנבוט אצלו בגיל רך, תינוק שהפך לילד חכם ובוגר מכפי גילו שמתח את הגבולות וניסה להרע ולהכאיב. הולדתו של קווין גרמה לקרע הולך וגדל בין אווה לפרנקלין. אווה ראתה בו רוע ואכזריות ולא הצליחה לסלול את הדרך אל לבו, בעוד שפרנקלין סגד לקווין ולא היה מוכן לייחס לו את התכונות שאווה ראתה בו, וכך הם הלכו והתרחקו.

הספר כולו הוא מכתבים שכותבת אווה לפרנקלין, בעלה, כאשר קווין כבר נמצא בבית הסוהר, מרצה את עונשו. המכתבים מגוללים את השתלשלות העניינים וכוללים וידויים עצובים וכנים עד כאב של אימא לבן פסיכופת שמנסה להבין מה השתבש ואיפה הכול התחיל, אימא שלא מגלגלת את האשמה הלאה אלא מסתכלת בצורה מאוד מפוכחת על חלקה בעניין, אימא שלא הייתה מסוגלת לאהוב את הבן שלה.

אמנם סוף הספר ידוע מראש, אבל הוא עדיין עוצר נשימה, מפתיע ומטלטל, אחד הסופים הטובים והקשים שקראתי אי פעם. כבר כתבתי בעבר על ספרה הקודם של ליונל שרייבר, "עד כאן" שהוא לא מומלץ למי שמחפש ניקוי ראש. זה "אנדרסטייטמנט" במקרה של "חייבים לדבר על קווין". הוא לא מנקה את הראש כי אם ממלא אותו במחשבות טורדניות. אבל זהו ספר שלטעמי הוא חובת קריאה של סופרת מעולה ואמיצה.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•גלית
חצר עצי התפוח

חצר עצי התפוח

לואיז דוהטי

מותחנים פסיכולוגיים הם מצרך נדיר בימינו, ובפרט כאלה שמעזים לצאת מגבולות השטנץ ולאתגר את הקורא. "חצר עצי התפוח" הוא דוגמה למותחן שתיאורו גורם לו להישמע כמו סיפור שכבר נקרא במיליון וריאציות אחרות, אבל הוא למעשה הרבה יותר מכך. הספר מספר סיפור מוכר על אהבה, סודות ובגידות, אבל בידיה של לואיז דוהטי הוא הופך לרענן ומעניין במיוחד. זהו סיפור מקורי ומטריד בצורה מפתיעה שמציב מיקרוסקופ על החיים המודרניים, ועשוי לגרום לקורא לבחון מחדש את חייו.
איבון קרמייקל היא גנטיקאית מוכשרת ומוערכת בגיל העמידה, נשואה באושר ואם לשני ילדים בוגרים שאינם מתגוררים בבית. היא חיה חיים מסודרים ומאושרים לכאורה. סטוץ פזיז אחד עם גבר שאפילו את שמו אינה יודעת משנה את חייה. הסטוץ הופך לרומן והרומן הזה הוא בעל תוצאות הרסניות ונוראיות.
הספר מסופר מנקודת מבטה של איבון, בצורה של וידוי, סגנון שמאפשר לסופרת ליצור את האיזון המושלם שבין תיאור השתלשלות העניינים וחקירת הרגשות של איבון לבין הסיבות לכך שפעלה כפי שפעלה. איבון היא מדענית, וככזאת, היא מתארת את העובדות ברמת פירוט וניתוח מדעית. היא אינה מתרצת את הפעולות שלה, אבל דמותה כה מורכבת ומלאה ברבדים עד שקל להבין כיצד מצאה את עצמה במערכת יחסים כל כך לא צפויה ובצרה שמעולם לא דמיינה.
לואיז דוהטי חושפת בכישרון רב את הבקעים והסדקים שקיימים מתחת לפני השטח של הנישואים המאושרים. היא גם מעבירה בספרה ביקורת פמיניסטית על החברה הסקסיסטית שבה, מצליחה או עצמאית ככל שתהיה אישה, היא עדיין רק אישה בעולם של גברים. ביקורת זו מועברת בצורה ברוטלית, אמינה ולא מתנצלת.
איבון היא דמות נדירה בנוף הדמויות הנשיות אשר תתקשה לשאת חן בעיני הקוראים שמעדיפים את הגיבורות שלהם חביבות ונעימות. השתלשלות העניינים בסיפורה אפלה מדי עבור אלה שמחפשים מותחן בעל קצב מהיר, או מותחן אפל מהסיבות הלא נכונות. זהו לא מותחן עם דם ותיאורים גרוטסקיים, אלא סיפור שכמו נלקח מהסיוטים הגדולים והמפחידים ביותר. הוא לא מספק תפניות עסיסיות שמשאירות את הקורא ללא אוויר, ועם זאת, קשה להניח את הספר מהיד.
מומלץ לכל מי שמחפש מתח בעל ערך מוסף.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•גלית
העדינות

העדינות

דויד פואנקינוס

כשאהיה גדולה, אני רוצה להיות דויד פואנקינוס… או לפחות לכתוב כמוהו. זה הספר השלישי שלו שאני קוראת, וכמו שני הספרים הקודמים, גם הספר הזה סיפק את הסחורה שלמדתי לצפות לה מפואנקינוס – ספר שמהמילה הראשונה שלו ועד המילה האחרונה אני קוראת עם חיוך של עונג. אשרי הסופר שהסגנון שלו מהלך קסמים בצורה כזאת.

זהו סיפורה של נטלי, בחורה צעירה שפוגשת ברחוב באקראי את אהבת חייה, אבל האהבה הזאת נקטעת באיבה לאחר שבעלה נהרג בתאונת דרכים. נטלי חושבת שחייה הגיעו לקצם. היא ממשיכה לחיות על טייס אוטומטי, אבל מגלה שלחיים יש כוח עצום ושגם במקומות החשוכים והנמוכים ביותר, יכולים לבצבץ התקווה והסיכוי לאושר חדש. ואצל נטלי, הם מגיעים ממקום לא צפוי בהחלט.

הספר כולו נכתב בגוף שלישי. פואנקינוס מתאר מהצד את סיפורה של נטלי. אין תיאור בגוף ראשון של מחשבות ורגשות, ועדיין קל כל כך להתחבר לדמות הראשית, להיעצב ביחד איתה, לכאוב איתה ולהתרגש על התפנית שחייה מקבלים. הרבה הומור יש בספר הזה והרבה שנינות, כל מיני קטעי קישור בין הפרקים (הקצרצרים) שהם קשורים-לא קשורים, אבל מוסיפים הרבה. זה יכול היה להיות עוד ספר על אבלה של בחורה צעירה, אבל פואנקינוס, בסגנון הייחודי והנפלא שלו, הופך את הספר לספר על תקווה ואהבה שתופסת אותך לא מוכן.

זהו ספר קצר יחסית, 170 וקצת עמודים, ויוצא שאני מעדיפה תמיד לקרוא ספרים ארוכים יותר, אבל הספר מושלם מבחינת האורך שלו ומשאיר טעם מתוק של עוד.

הספר נקרא "העדינות" וכל כולו עדינות ורוך שלי אישית עשו משהו נעים מאוד בלב. העדינות הזאת הצליחה לצאת מבין דפי הספר ולעטוף אותי. כל מילה חדרה וריגשה וליטפה אותי. גיליתי שהספר עובד לסרט בכיכובה של אודרי טוטו, והאמת שאין ליהוק מושלם מזה. כך בדיוק דמיינתי את נטלי.

יש צורך להוסיף שאני ממליצה על הספר?

ובכלל, ממליצה על כל ספריו ושוקלת להקים מועדון מעריצים שלו בארץ!

לפני 11 שנים•
★★★★★
•גלית
כמה רחוק את מוכנה ללכת

כמה רחוק את מוכנה ללכת

מאירה ברנע-גולדברג

חישוב מהיר מגלה שעברה כחצי שנה מאז שכתבתי לאחרונה ביקורת על ספר. חצי שנה שבה העברתי טרימסטר שלישי של היריון עסוקה בקינון ורביצה מול המזגן, ולאחר מכן לידה ואז יצירת שגרה חדשה שמורכבת בעיקר מהנקות וחיתולים וגזים וחוסר שינה ולמי יש כוח לקרוא, ועל אחת כמה וכמה לכתוב?

אבל לאט לאט אני חוזרת לעצמי. אולי לא לקצב הקריאה שהיה לי, אבל החמ"ל שלי במיטה מורכב מחיתול טטרה, מוצץ, כרית הנקה וספר (ולפעמים גם תינוקת…)

אחד הספרים שדווקא כן קראתי בתקופה האחרונה, ואחד הספרים שנהניתי במיוחד לקרוא הוא "כמה רחוק את מוכנה ללכת", וזה סמלי מאוד שזה הספר הראשון שאני כותבת עליו בתום תקופת היובש. בכל זאת, לי ולגיבורת הספר, להלן "חמודה" יש כמה דברים משותפים, ולו היינו יושבות לקפה, אני בטוחה שהשיחה הייתה קולחת. "חמודה" היא בחורה חמודה במיוחד, עם חיים לא רעים בכלל, רק שדבר אחד חסר: תינוק. וגם היא, כמוני, שונאת את השיעור הזה בסבלנות שהחיים זימנו לה.

מאירה ברנע-גולדברג כתבה פה ספר שכל אישה יכולה להזדהות איתו, ולא רק כאלה שעוברות את המסע המייגע שגיבורת הספר עוברת, אבל בפרט הן. אינספור פעמים הזדהיתי עם גיבורת הספר שעוברת דרך חתחתים שאי אפשר לעבור אותה ללא הרבה הומור עצמי והומור בכלל. הספר מתאר בצורה נאמנה למציאות את התהליך שנשים רבות עוברות מהרגע שבו הן מתבשרות שהן ייאלצו להביא ילד לעולם לא כמו שהטבע התכוון: אינסוף בדיקות ופגישות עם רופאים והזרעות וצילומי רחם והמתנה בתורים אינסופיים עם הרבה נשים במצבן והפריות, וזה עוד כלום לעומת האכזבות שהתהליך הזה טומן בחובו והרגשות השליליים שהוא מציף אותך, והבושה שאת מרגישה על כך שאין לך עדיין ילד.

הספר הוא אמנם לא קצר, אבל הוא נקרא במהירות שיא. ברנע-גולדברג היא סופרת מוכשרת במיוחד. יש לה את היכולת להפוך גם פרטים יבשים למלאי חיים ולמרתקים ובעיקר למצחיקים. הספר קולח והעמודים מתעופפים מעצמם. וכאמור, זה נושא שיכול לדבר לנשים רבות, אבל רק מי שעברה את זה והייתה שם יכולה להוציא תחת ידה ספר כזה ולספר על זה בדיעבד בצורה כל כך הומוריסטית.

והעיקר, הסוף טוב. גם אצל "חמודה" וגם אצלי.

ממליצה על הספר בכל פה!

לפני 11 שנים•
★★★★★
•גלית
נהר הפלאות

נהר הפלאות

אן פאצ'ט

לא עשיתי טיול של אחרי צבא, לא טיול קלאסי כזה של טרקים בדרום אמריקה או חיפוש עצמי בהודו. אני קצת פחדנית וקצת (הרבה) מפונקת, ותכלס מעדיפה סיבוב שופינג עירוני על פני התמודדות עם טבע, חרקים ומחלות אופציונליות. מצד שני, אני מודעת לכל מה שאני אולי מפספסת, ולכן מאוד נהנית לקרוא על זה. גם זו דרך לטייל במקומות.

"נהר הפלאות" של אן פאצ'ט, מעבר לנושאים האתיים, הרפואיים והאנתרופולוגיים שהוא עוסק בהם, גם לקח אותי למסע לברזיל, ליערות הגשם ולאמאזונס המסתורי. וזה היה מסע נפלא שאפילו לא התלוו אליו עקיצות יתושים, לחות בלתי נסבלת ותנאים כמעט בלתי אפשריים. הספר הזה עושה את מה שספר טוב צריך לעשות – לוקח אותך למקום זר והופך אותו למרתק עד כדי כך שאתה לא רוצה לעזוב (לא פיזית, כמובן…)

ד"ר סינג, פרמקולוגית שעובדת בחברת תרופות במינסוטה, מוצאת את עצמה נאלצת לנסוע לברזיל, לג'ונגלים של האמאזונס, כדי לחפש רופאה ומורה לשעבר שאמורה לפתח תרופה מהפכנית עבור החברה. נשות שבט הלאקשי שמתגוררות על גדות האמאזונס הן נשים מזן מיוחד: הביציות שלהן לעולם אינן מתיישנות ואינן נגמרות, והן יכולות להיכנס להיריון גם בגיל 70. חברת התרופות מנסה למנף זאת לטובתה ולפתח תרופה שתחולל מהפכה בטיפולי הפוריות. ד"ר סוונסון, הרופאה שנשלחה מטעם החברה לאמאזונס, נמצאת שם כבר כמה שנים, אבל הקשר איתה אבד. ד"ר סינג אינה המועמדת הטובה ביותר לנסוע לשם, אבל עמית לעבודה, אנדרס אקמן, כבר נסע לשם לפניה ומכתב שהתקבל דיווח על מותו שם ממלריה. אלמנתו מפצירה בד"ר סינג לנסוע והיא מתרצה.

הנסיעה שלה היא מרתקת ויוצרת סיפור ודמויות חד-פעמיים. הסיפור הזה מוציא את הקורא מגבולות המוכר, מבלי לגלוש למחוזות הפנטזיה. הספר רווי במסתורין, הרפתקאות ומדע. הסיפור מרתק ושואב אותך החל מהמשפט הראשון. הכתיבה כל כך מלאת חיים, צבעונית וציורית, עשירה ובלתי נשכחת, ובפרט תיאורי הטבע שבה. והסגנון של אן פאצ'ט זורם, קצבי ומהנה.

נמשכתי למורכבות של המסתורין הרפואי במעמקי הג'ונגל. התיאורים של פאצ'ט המחישו לי את החיים באמאזונס ואת מאבקו של אדם זר להסתגל לנסיבות הבאמת קיצוניות שם.

יש שיגדירו את קצב הסיפור כאיטי, אבל הקצב בהחלט מתאים ומעביר את התחושה של חיים במקום חדש, שעות וימים על שפת הנהר האינסופי וקולות בעלי החיים, החיים ללא שעונים והשגרה היומיומית העצלה שמנוגדים לחיים המערביים.

האתיקה האופפת את המחקר הרפואי היא מורכבת, וחבל שלא היה לה ייצוג גדול יותר בין דפי הספר. הספר מעורר שאלות אנתרופולוגיות קלאסיות: כיצד הנוכחות של זרים משפיעה על התרבות המקומית? האם אנשים מבחוץ צריכים להתערב במצבים שבהם ידע או כישורים "מערביים" עשויים לשנות את התוצאה? חבל שפאצ'ט לא הרחיבה בנושאים האלה.

הבעיה הכמעט יחידה עם הספר הזה היא הסוף, שעמד בניגוד לקצב הנעים של כל הספר. הסוף הרגיש לי נמהר מדי, והסיפור הסתיים בצורה פתאומית ואפילו תמוהה למדי. זה כמעט הרגיש כמו מעין מדיטציה נעימה שאתה שוקע בה ומישהו מוציא אותך ממנה בחדות. אבל מעבר לכך, ספר מרתק שמומלץ בחום!

לפני 12 שנים•
★★★★★
•גלית

ביקורות נוספות על "ארץ אבות"

ארץ אבות

ארץ אבות

רוברט האריס

ספר על מציאות אלטרנטיבית, גרמניה ניצחה במלחמת העולם השניה, נשמע מוכר? ובכן בצדק, כתבו את זה קודם לפניו, זה לא משנה (האיש במצודה הרמה לדוגמא).
הסיפור תבניתי, שוטר עם חשיבה עצמאית, במשטר שמעדיף אחרת. שנות ה 60 לקראת חגיגות יום ההולדת של אדולף היטלר. גופה שנמשית מהאגם, ושוטר שלא היה אמור לחקור בתיק הזה, עיתונאית אמריקאית, שחיתות בצמרת בדרגים הכי גבוהים, מה חסר לנו? אה הפתרון הסופי לבעיית היהודים, אל דאגה גם זה שם.
לוקחים את כל המרכיבים זורקים לקדירה מבשלים על אש נמוכה 300 עמודים, לקראת הסוף מעלים את גובה הלהבות ל 60 העמודים האחרונים, להגיש חם.

בסוף התבשיל יוצא "בסדר". החיבור של הפתרון הסופי לתעלומה, נראה מאולץ, המציאות בה באמת אף אחד לא יודע מה עשו עם היהודים כשהעבירו אותם "מזרחה" לא היתה משכנעת. נוח אמנם, לאומה הגרמנית, משרת את הנרטיב "לא ידענו" אבל לא משכנע.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•קורא כמעט הכול
ארץ אבות

ארץ אבות

רוברט האריס

ב"מה היה קורה אילו" משתעשעים כולנו, לא רק סופרים. אפשר לבדוק איך יכולנו להביא לתוצאה טובה יותר משקיבלנו או, לפעמים, תוצאה גרועה בהרבה ומחרידה, כמו בספר הזה. הספר מתאר שישה ימים באפריל 1964, לקראת יום הולדתו ה 75 של הפיהרר, בגרמניה שניצחה במלחמת העולם השניה והשתלטה על כל אירופה. ג'ון קנדי עומד להגיע לביקור ראשון בגרמניה, המקווה לשיפור יחסים עם ארה"ב. וגופת גבר מבוגר מתגלה באגם על יד שכונת פאר שמורה ביותר, מביאה למקום את זאוויר מארץ', חוקר משטרה שעבודתו היא גם התשוקה שלו, הלובש - כמו כל חוקרי המשטרה - מדים ועונד דרגות של אס.אס.

גרמניה ההיא מתוארת כמו כל מדינה טוטליטרית. רמת החיים של האזרחים נמוכה וכל המשאבים מופנים למלחמה (עיין 1984). חיי אזרחים מרוכזים סביב דמותו של המנהיג, אנשים פוחדים פחד עצום מכל בעל שררה. האיום "להישלח למחנות" "להישלח למזרח" תלוי ועומד. במקום יחסי משפחה יש אהבה אל המנהיג והמולדת. הלשנות מקבלות עידוד מהמדינה, בכל מקום ציבורי תלויות "אמרות שפר" המגדירות התנהגות מצופה מאזרח מסור. זכויות יתר לבכירי המשטר ברורות מאליהן, מי שיש לו מעט כוח משתרר על החלשים ממנו, ומכל בן משפחה מצפים להסגיר את בן משפחתו שסטה מהדרך. חברות במדינה כזו היא תמיד על תנאי - עד שהיא מסכנת את שרידתו של היחיד.

הספר מאפשר הצצה למה שהיה יכול להיות לו ההיסטוריה היתה שונה. הוא עוסק בדמויות אמיתיות בארועים בדיוניים: אני לא קוראת בדרך כלל ספרות על השואה, אך השואה התגנבה לעלילה הבידיונית ונכחה בה בעוצמה.

והנה ציטוט מדברי קצין אס אס בספרו של פרימו לוי "הטבועים והניצולים":
"לא משנה כיצד תסתיים המלחמה הזאת - ניצחנו במלחמה נגדכם. איש לא יישאר כדי להעיד. אבל גם אם מישהו ישרוד העולם לא יאמין לו. אולי יהיו חשדות, דיונים, מחקרים היסטוריים אבל לא תהיה ודאות, כי אנחנו נשמיד את ההוכחות יחד איתכם..."

הספר מרתק, מכאיב, כתוב היטב, מעלה מציאות חלופית הבנויה על ארועים שקרו ואנשים שהיו. הספר המתין לי על המדף למעלה משנה, ולמרות הקושי שהוא גרם לי בקריאתו אני שמחה שקראתי אותו. אלה מכם המחבבים ספרים היסטוריים, מתעניינים בנציזם, אוהבים דמיון (לא פרוע בכלל) כתיבה טובה וסיפור מותח כדאי לכם לקרוא את הספר הזה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•yaelhar
ארץ אבות

ארץ אבות

רוברט האריס

רוברט האריס, שכתב את "פומפיי" המשמים, הרביץ כאן שיחוק רציני עם ספר מתח+היסטוריה אלטרנטיבית שווה ביותר.
קודם כל עירוב הז'אנרים מוצלח ומסקרן. אנחנו מקבלים תעלומה בלשית קלאסית, הכוללת בלש מיוסר, עיתונאית צעירה ויפה וגופה של פוליטיקאי חשוב שצצה באגם, המתרחשת ב-1964 בגרמניה שלאחר ניצחון הנאצים במלחמת העולם השנייה.
האריס בונה מציאות מאוד הגיונית ומוקפדת של מדינה נאצית טוטאליטארית הנלחמת מלחמת גרילה נואשת במזרח וכמהה להפשרה עם ארה"ב לאחר 20 שנות "מלחמה קרה".
נשיא ארה"ב הוא ג'ף קנדי, אביו של ג'ון קנדי, שהיה אנטישמי וחובב גרמנים ידוע. הוא מוזמן לבקר בברלין, כפי ששפאר הגה ותכנן אותה לקראת יום ההולדת ה-75 של הפיהרר.
באווירה זו מתגלה הגופה המיסתורית באגם ואחריה עוד כמה גופות. הבלש הקשוח והנבון מנסות להתחקות אחרי הרוצח הפוטנציאלי ובדרכו מגלה סוד מבעית הרבה יותר שעלול לסכן את ביקורו המיוחל של הנשיא האמריקאי. כתוצאה מכך דולקים בעקבותיו כל אלו שמעוניינים לשמור על הסודות מושתקים וחבויים היטב.

בקצרה, ספר מומלץ מאוד, ותודה רבה לקורנליוס שהיפנה אותי לספר זה.

נב עיצוב העטיפה הולם ומצמרר. הרבה יותר מוצלח מצלב הקרס הסתמי של הגירסה האמריקאית המקורית.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•שין שין
ארץ אבות

ארץ אבות

רוברט האריס

בדרך כלל היסטוריונים לא נוהגים לשאול שאלה מסוג מה היה קורה אילו?
שאלה מסוג זה איננה שאלה מדעית והיסטוריונים שמחשיבים את עצמם לא רוצים להראות כקוראי עתידות או כממציאי היסטוריה
אלטרנטיבית.
רוברט האריס כנראה לא חושש להיחשף כהיסטוריון אלטרנטיבי , לכן הוא כותב היסטוריה אלטרנטיבית.
שאלות כגון מה היה קורה אילו היטלר ניצח במלחמה? , היא כל כך מופרחת, שהיסטוריונים לא היו רוצים לנגוע בסוג כזה של
היסטוריה, שאז , מעמדם בתוך כקבוצת ההיסטוריונים היה מתערער, או שמבחינה אקדמאית הם היו נדחקים מהזרם המרכזי.
השאלה הזאת, חוץ מהעובדה שהיא תרגיל אינטלקטואלי לחריפי שכל, מהווה נושא מעיין טאבו, שהרי לחשוב שגרמניה הנאצית
הייתה עלולה לנצח במילחמה כמעט שלא עולה על הדעת.
מצד שני, האריס לא משחק לבד במשחק זה, מכוון שיותר ויותר היסטוריונים מחפשים נישות חדשות בתחום ההיסטוריה.
וחוץ מכל מיני היסטוריונים חדשים שנכללים בקטגוריה של ה״פוסט מודרניסטים״ , קיימת אותה גישה של היסטוריה אלטרנטיבית
שהמאמינים בה, מפתחים תיאוריות, כביכול דימיוניות.
דוגמה מצויינת להיסטוריון אלטרנטיבי היא , התאוריה שפיתח הסטוריון רוסי בשם סוברוב, שכתב תיזה היסטורית חדשה ( מזמן אבל לא כך , היא הועלתה רק לאחרונה),
על פיה היה זה סטאלין שדחף את היטלר לפתוח במלחמה נגד פולין, ולאחר מכן היתה זאת ברית המועצות שהיתה אמורה לתקוף ראשונה את גרמניה אלא שהיטלר
היה זריז ממנו. על התאוריה הזאת הוא כתב ספר שניקרא ׳ שובר הקרח׳, ספר מומלץ בהחלט ולו רק בגלל שאפשר למצוא בו מספר לא קטן של תובנות חדשות
בכל הנוגע ליחסי גרמניה- ברה״מ, שמעמיד סימני שאלה חדשים בכל הנוגע למלחמת העולם השניה.
נחזור לספר של האריס.
אני אוהב את כתיבתו של האריס מכמה סיבות , והעיקרית שבהן, האריס דובק בעובדות ההיסטוריות, אבל משנה את תוצאת התהליכים ההיסטוריים בדרך
שמאפשרת לבנות עליהן סיפור היסטורי חדש שמכיל תובנות חדשות, שניבנות על גבי קרקע מוצקה למדי.
העובדה שהיטלר לא היה גאון אסטרטגיה, עזרה מאוד לניצחון הסובייטי, אבל מה היה קורה לו היטלר היה מחסל את הצבא האדום, ומנצח במילחמה?

היפה ומותח בעלילת הספר זה שבמשטר הנאצי היו כל כך הרבה מתחים פנימיים שהם היו אלה שגרמו למשטר הטוטליטרי הזה להתפוצץ מבפנים.
כמו שכותב האריס, לבנות אומה בריאה על קברי המונים היא משימה בלתי אפשרית! ובאמת לאורך הספר התובנה שמפלת המשטר תבוא מתוך תוכו ולא מחוץ לו , היא תובנה אמיתית ונכונה
וההיסטוריה מוכיחה שמשטרים טוטליטריים מתפוצצים קודם כל מבפנים, ראו לדוגמה כיצד המשטר הקומוניסטי סובייטי קרס ונפל כמו chateau des cards- מגדל קלפים .
סיפור הרומן עצמו כתוב היטב סיפור מהודק מאוד , מושך, מותח. כתיבה רזה ולעניין ללא יומרה פרוזאית מסוג הכתיבה היפה מרובת הסופרלטיבים.
השימוש שעושה האריס במקורות ההיסוריים והיסטוריוגרפיים הוא מעולה! וזה מה שמקנה לסיפור את אמינותו למרות היותו סיפור של היסטוריה אלטרנטיבית.
או כמו שאומר אלון״ ללקק את האצבעות״
מומלץ ביותר.

לפני 13 שנים•tuvia
ארץ אבות

ארץ אבות

רוברט האריס

ספר מצוין שמתאר את החיים ברייך השלישי ב 1964.
אם משהו בתאריך הזה נשמע לכם משונה, אתם צודקים. במציאות גרמניה הפסידה במלחמה ב 1945, והמשטר הנאצי (הרייך השלישי) חוסל. בספר הזה, לעומת זאת, גרמניה ניצחה במלחמה, והרייך השלישי חי ובועט.

זהו אינו הספר היחיד העוסק בנושא. ספר מעולה נוסף, לדוגמה, הוא "האיש במצודה הרמה" של פיליפ ק. דיק, שבו ארצות הברית הפסידה במלחמה ליפן ולגרמניה הנאצית, וחולקה ביניהן.
הרעיון שבספר מסוג כזה הוא מרתק, מעין "ספר אימה" שאינו מפחיד, אך משאיר אותנו עם מחשבות מטרידות לגבי ה"אילו אם..."

גיבור הסיפור "ארץ אבות", זאוויר מארץ', הוא שוטר גרוש, מעט אומלל, שמעולם לא חש עצמו כנאצי אידיאליסט נלהב. האופי הסקרן שלו מעיק לו גם בנוגע לשאלות שאסור לשאול ברייך השלישי - כמו מה קרה ליהודים.
כשהוא מתחיל לחקור "עוד סתם" פרשת רצח הוא נכנס אל תוך מעגל של קשרים ומזימות, עליהן מתבסס הרייך - שחייב להסתיר סודות מסויימים מן האזרחים, ומן העולם.

אז הדבר הראשון המעולה בספר, הוא העלילה עצמה - סוחפת, מרתקת וקולחת.
אבל בספר הזה מסתתר משהו נוסף - הפרנויה והקושי של החיים תחת משטר אימים שכזה. קשה שלא לעשות את האנלוגיות למשטרים "חשוכים" אחרים, כמו צפון-קוריאה, סוריה או איראן, או שלטונו של סטאלין.
ובכל זאת, הנורא מכל הוא כמובן המשטר הנאצי, שבו אנשים מחוייבים להראות מעורבות קהילתית המפגינה אהדה לשלטון הנאצי, הכרה במשטרה ובדרגות הבכירות כסמכות שאין עליה עוררין, וכמובן - הדין למי שסוטה מן הדרך.

מומלץ בחום לכל מי שמתעניין בתקופה הזו, ורוצה לשלב סיפור מתח מרתק לעניין.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•קורנליוס
ארץ אבות

ארץ אבות

רוברט האריס

משבת בסגר לשבת בסגר אני מנסה לקרוא את "ארץ אבות" של רוברט האריס. העלילה מתרחשת בגרמניה הנאצית של שנות השישים, כעשרים שנים לאחר הניצחון במלחמה.
ההיסטוריה האלטרנטיבית הזאת היא מצע לרומן מתח סביב חקירת רצח פיראטית . גיבור הרומן, בלש משטרה מהדרג הנמוך, מעביר את חומרי החקירה הרשמיים לדרג הגבוה אך ממשיך לשאול, על דעת עצמו, מה הוביל לרצח אחד ממושלי הגנרלגוברמן (שטחי פולין שסופחו לגרמניה במהלך המלחמה).
אני חושב שהוא כתוב היטב בסטנדרטים של רומן בלשי,באופן שלא גרם לי להשליך אותו מכל המדרגות אחרי שמרחתי עליו אלכו-ג'ל,למרות שבאופן כללי אני סולד מהיסטוריה אלטרנטיבית.

לפני 6 שנים•אליאב
ארץ אבות

ארץ אבות

רוברט האריס

חברות וחברים כזה ספר מזמן לא קראתי!
כמה אזהרות לפני שמתחילים לקרוא את הספר הזה:
כוססי הציפורניים – אנא שימו לב... אתם תכססו החל מהפרק השני....
המכורים לקפה-תכינו קנקן קפה...
אוהבי הנשנושים- תכינו קערה ענקית....
לכל אלה שלא רק מניעים את העיניים על גבי אותיות ומשפטים ומניעים גם את הרגליים:
הספר הזה הוא בדיוק כמו ריקוד "סירטאקי" המוכר מ"זורבה היווני"... מתחיל לאט לאט ופתאום המוסיקה מתגברת ומתגברת ומתגברת... וכך גם קצב הניתורים...
אני הרגשתי בדיוק כמו אצן שמתחיל את ריצתו לאט לאט, לפי קצב פעימות ליבו ולקראת הסוף חוצה את המשוכה ומרים את הידיים...זו התמונה המוכרת לנו מכל תוכניות הספורט נכון?
את הספר הנוכחי פגשתי לפני זמן קצר באחת מרשתות השיווק. אחזתי אותו בידיי, קראתי את הכריכה האחורית שסקרנה אותי, אך החלטתי להשיב את הספר לערימה ולוא רק בגלל דבר אחד: "התמונה המצמררת שעל גבי הספר".
הספר מחולק ל-7 פרקים וכל פרק הוא המשכו של הקודם. הפרק הראשון מתחיל ב-14.4.1964.
מארץ' זאווייר – בלש במחלקת הרצח של משטרת הפלילים בברלין (קריפו). בן 42, גרוש+בן, רזה עם שיער אפור, בעל עיניים צוננות המסתמך תמיד על כוח המוח ולכן נקרא על ידי חבריו "שועל".
בלילה גשום וקר הוא נקרא להתחיל בחקירה עקב מציאת גופה של אדם שמן (כ-110 ק"ג). הגופה נמצאה על גדות אגם מחוץ לברלין כשבגד ים כחול לגופו ורגל שמאל חסרה. את הגופה מצא הרמן פרדריך (צוער מבסיס סמוך) שנהג לרוץ לבד כל יום.
ומה קורה בברלין בתקופה הזו?
כולם מתכוננים לחגיגות יום ההולדת של אדולף היטלר שאמור היה להיות בן 75 בשנה זו (הפיהררטאג). גרמניה עורגת לקירוב לבבות עם "אמריקה הגדולה" לאחר "המלחמה הקרה". באותה עת גם מגיע גי'ף קנדי –נשיא ארצות-הברית לבקר בברלין.
ברלין של גרמניה כאבה עדיין את תסביכי המגלומניות שלה.... ציטוט עמוד 36: "גבוהה יותר, ארוכה יותר, גדולה יותר, רחבה יותר, יקרה יותר...אפילו בניצחונה, חשב מארץ', גרמניה סובלת מתסביך הנחיתות של העני שעלה לגדולה. שום דבר לא עמד בפני עצמו. היה צריך להשוות כל דבר אל מה שהיה בידי הזרים..."
בפרק הראשון -14.4.1964-מתגלים פרטי הטובע שיש לו תיק פלילי והוא נעצר כבר בעבר (*) ב-9.11.1923 ולתאריך הזה יש משמעות מיוחדת... ציטוט עמוד 49: "אה! אני בטוח שאפילו אתה יכול לעמוד על המשמעות של התאריך".
פרטי הטובע: ד"ר יוזף בוהלר, אלמן, ללא ילדים, יש לו אחות אלמנה-אליזבת טרינקל. חיי בגפו, חבר במפלגה הנציונאל סוציאליסטית מ-1922, עבד כעורך-דין פרטי של הפיהרר והיה סגן נשיא של האקדמיה למשפטים.
בפרקים הבאים החקירה מסתעפת ומסתבכת וכמו בכל סיפור מתח יש גם אישה. מארץ' מתחבר לעיתונאית אמריקאית אטרקטיבית. בהמשך יש גופות נוספות שמתגלות, מעצרים, מרדפים, פיתולים, הפתעות, טויסטים, אנשים מצטרפים ונעלמים וגם כמה תיאורים קשים. (אזהרה לכל בעלי הקיבה הרגישה).
מארץ' הוא היה שונה "מהם". הוא קיבל ממני ליווי לאורך כל הספר וככל שהתקדמתי בקריאה חיבבתי את השם שחבריו הצמידו לו -"שועל". הוא היה בלש וחוקר אמיתי. איש קשוח, שנון ונבון שלא ידע שיגלה אמת זוועתית על ארצו שתשפיע על חייו.
דוגמא למחשבות של מארץ':-
עמוד 189 ציטוט: כמה שזה מוזר, חשב מארץ' אחר כך, לחיות את חייך מתוך חוסר ידיעת העבר, העולם שלך, אתה עצמך. ועם זאת, כמה קל לעשות את זה? אתה עובר מיום ליום, הולך בדרכים שאחרים זימנו לך, לעולם אינך מרים את הראש-שקוע בהיגיון שלהם, מחיתולים ועד תכריכים. זה סוג של פחד."
זאוויר מארץ' היה סקרן והעיקו עליו שאלות רבות, אך הוא ידע שאסור לו לשאול אותם כגון:
לאן נעלמו היהודים? איפה משפחת וייס שהתגוררו בדירתו לפני שהוא איכלס אותה?...
רוברט האריס בנה עלילה מעניינת על ניצחון הנאציז'ם וכיבוש כל אירופה.
שימו לב, השנה היא 1964. מלחמת העולם השנייה הסתיימה ב-1945... אין ספק שנעשה כאן שילוב יפה של עובדות היסטוריות והתוצאה:
אריגה של עלילה בדיונית מרתקת.
העלילה מצמררת בקטעים מסויימים, מרתקת, קולחת, שנונה, מעניינת ומסקרנת כאחד.
אני חושבת שמהספר יהנו מגוון רחב של קוראים: חובבי ההיסטוריה, המדע הבדיוני ובודאי שקוראי ז'אנר "המתח".
הספר מומלץ בחום רב, מעורר מחשבות והירהורים ומצמרר לחשוב מה היה קורה אילו אדולף היטלר היה מנצח?
אצלי הספר הזה מקבל 5 כוכבים מתוך 5.
אל תפספסו אותו, חפשו אותו ואל תיבהלו אם תישאבו אליו...
קריאה מהנה מצפה לכם!
לי יניני


מתוך גוגל: (*)בתאריך 9.11.1923 היתה הפיכה "הפוטש במרתף הבירה". (בגרמנית PUTSCH – הפיכה). זה היה ניסיון הפיכה כושל נגד השלטון הגרמני וניסיון של אדולף היטלר להשתלט על מינכן. כידוע הכישלון הזה לא מנע מהיטלק לעלות למעד של דמות מרכזית בפוליטיקה הגרמנית.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•לי יניני
ארץ אבות

ארץ אבות

רוברט האריס

פסידו אוטופיה אפוקליפטית בלבוש של רומן מתח המתרחש בשנת 1964 בעולם דמיוני בו גרמניה ניצחה במלחמת העולם השנייה. הרייך השלישי משתרע על כל אירופה המזרחית ועל רוסיה, יתר הארצות הן משועבדות לו. נשיא ארצות הברית ג'וזף קנדי הפרו נאצי עומד לבקר בברלין ביקור היסטורי המעניק לגיטימציה לאימפריית הרשע. זאווייר מארץ', חוקר משטרה חף מאידיאולוגיה כל שהיא מתמודד עם סדרה של רציחות ומנסה לגלות את המשותף ביניהן.
"ארץ אבות" הוא הרומן הראשון של הסופר רוברט האריס שימשיך להנפיק רבי מכר, הידוע מבניהם לקהל הישראלי הוא "סופר צללים".
עד לכתית הספר, בשנת 1992 עסק האריס בכתיבה עיונית היסטורית ופוליטית.
המתח בין היותו סופר חדש והיסטוריון וותיק משתקף היטב בכתיבתו:
מצד אחד לפנינו רומן מתח קונבנציונלי למדי: החוקר ההגון הבודד שהמערכת מנסה למנוע ממנו נגיעה באינטרסים העליונים של השלטון, הדילוג בין המלכודות המוות, הופעתה של העיתונאית היפה והצעירה שהופכת לשותפה להרפתקה בלשית ורומנטית, ההפתעות שבסוף העלילה, אין חדש תחת השמש.
מצד שני המחבר מצליח לתאר עולם המפלצתי של משטר המשליט טרור, מרגל אחרי האזרחים, מדכה וזורע פחד. למרת שזהו עולם דמיוני, כל המאפיינים של משטר טוטליטרי נמצאים שם, מי שחיי (כמוני) תחת משטר כזה יכול להעיד על עמיתות התיאורים.
זאת ועוד: רוברט האריס שוזר בכתיבת הרומן עובדות היסטוריות, רוב דמויותיו הם אנשים שחיו ופעלו ברייך השלישי, מהלך חייהם מקבל טויסט דמיוני בשני העשורים שעברו (כביכול) מסיום מלחמת העולם השנייה עד למועד התרחשות העלילה.
"ארץ אבות" – קריאה מהנה ומותחת, אך גם מחכימה ומעוררת מחשבות על אוניברסליות הרשע, על פחד, השתקה ואדישות קולקטיבית.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•ריקה
ארץ אבות

ארץ אבות

רוברט האריס

אחת השאלות המרתקות ביותר בהיסטוריה של העת החדשה עוסקת בשאלה:"מה היה קורה לו הנאצים ניצחו במלחמה?". אני לא בטוח שיש למישהו תשובה חד משמעית על כך. הספר הזה מאפשר להכניס את הקורא לתוך אותה שאלה ולהראות לו פיסה של תמונה מפחידה שעוסקת בהנחה זו.

בהתחלה זה נראה לי כמו עוד תרגיל אינטלקטואלי בהיסטוריה, אבל הכתיבה היפה של האריס, הנושא הופכים את הקריאה לחוויה מעוררת חשיבה. מומלץ ביותר.

לפני 11 שנים•הקורא בספרים
דירוג
5.0
לפני 13 שנים

“רוברט האריס, שכתב את "פומפיי" המשמים, הרביץ כאן שיחוק רציני עם ספר מתח+היסטוריה אלטרנטיבית שווה ביות”