פוגל מרגש ברומן ספרותי זה, שהוא יצירת אמנות ,זה כמו לשמוע את ויוולדי ולהתרגש!
,.פוגל יודע לקחת את חלקקי האושר,הבדידות,הזעם,התשוקה,האהבה ולנתח לתאר ולהשאיר את הקורא פעור פה נוכח הדיוק של התחושות המובאות!
התחושות שאילולי הייתי מנסה לתאר בעצמי לא בטוח שהייתי מצליחה .הוא מרגש עם שפה של שבת לא מובנת בעליל שטווה
עלילה ברמיזה בלבד וצריך להתאמץ לקרוא בין השורות.
העלילה מתרחשת בוינה ווחושפת ברובה אנשים בודדים שמחפשים דרכם בעולם כולל הגיבור שלנו מיכאל רוסט בן 18
בליין, מאהב, בריון, עני, עשיר.....
פוגל יודע על נשים יותר מרוב הגברים שאי פעם הכרתי,
הוא מרגיש את דופק אהבתם,את בדידותן,את השגרה בין בני זוג הוא מתאר באופן מופלא ,את נפש האישה הבשלה המפתה וכן את נפש הילדה שבאישה שהיא הפתיה הגמורה המאוהבת המסמיקה
שכותבת מילות אהבה....ולסיום אני מצוטטת מהספר קטע שכמובן מתאר רגש מופלא שכזה...
"להחביא יד אחת בתוך כפו לעולמי עד,להיות גנוזה בו,מצומצמת בתוך נקודה אחת קטנה,רחוקה,כגרעין ישותו -רוצה הייתה להניח ראשה בחיקו ולבכות חרש,לא מתוך מכאוב כי אם מתוך אושר מפרפר במסתרים:מפני שהיום יפה כל כך עד כדי להעתיר עליו נשיקות......."

















