רומן וינאי / דוד פוגל
רומן וינאי הוא אחד הספרים היותר טובים ומשובחים שקראתי לאחרונה. וזאת גם לאחר שנחשב ל"יצירה בוסרית" של פוגל שכתב אותה בשנים לפני פרוץ מלחמת העולם השניה ולאחריה ונכללים פרטים אוטוביוגרפיים מחייו של פוגל עצמו.
אם זאת יצירה בוסרית כשפוגל היה צעיר וכתב באופן מרתק כל כך ובשפה העברית העשירה והארכאית של תחילת המאה שעברה, תמהתני איך נראית יצירה מאוחרת שלו.
מלבד השפה המליצית אך הבהירה וסוחפת ועשירה שאפשר לדמותה למשקה חריף ועשיר בטעמו המחליק בגרון וחודר את דרכו ישר ללב, ישנן תיאור הדמויות העגולות ומלאות החיים יצריות וטוטאליות שפוגל מצייר לנו במכחולו הריאליסטי. ישנם תיאורי נוף מזג אויר, אוירה ובעיקר
העיר וינה של תחילת המאה ה-20 : עיר תוססת ,סוערת, יצרית, נהנתנית, עיר ללא הפסקה אשר אנשיה נמצאים בתנועה מתמדת לבילויים ולהנאות לבתי מרזח, לבתי קפה, מסעדות, בתי בושת לכל מקום שאפשר לשאוב בו מרבית העונג לחושים.
בתוך האווירה ההוללת והפרוצה של העיר משתלב לו מיכאל רוסט הצעיר המקסים ויפה התואר
שבא זה מקרוב מעיר במזרח אירופה אל מרכז הממלכה האוסטרו- הונגרית טרום מלחמת העולם
הראשונה, ותיכף ומיד מתאים את עצמו לעיר כמו כפפה ליד. מיכאל מנצל את כל תענוגות החושים
שמזומנות לו בעיר היפה והסוערת ומנהל רומנים סוערים עם גברת מבוגרת ממנו בעלת הבית
אשר בו שכר חדר וגם מפלרטט קלות עם בתה ומדי פעם נהנה גם מפרוצות וינה.
מסתובב בין בתי מרזח קבועים עם חברים ושותה עמם לשוכרה. מיכאל מנצל את יופיו גילו
ובטחונו העצמי המופרז כיד למצות עד תום את התענוגות שהעיר מציעה לו.
הנאה רבה שאבתי מקריאת הספר ומגילוי סופר חדש לי לחלוטין (התודעתי אליו רק בסימניה)
וזאת ההזדמנות לומר תודה לכל כותבי הביקורות הקודמים שביקורותיהם המצוינות והמדוייקות
להפליא גרמו לי להסתקרן ולקרוא את הספר הטוב הזה. דבר אחד גרע כוכב חמישי
שלא הענקתי לספר- הסוף המעט לא ברור ולא קשור לעלילה שקדמה.
פוגל כנראה כתב את הספר במשך מספר שנים עם הרבה פרטים אוטוביוגרפיים וגנז אותו
במטרה לחזור אליו בעתיד. ואולי גם להכניס בו תיקונים ושינויים, אולי זאת הסיבה
לסוף הלא ברור. ובכל זאת הדבר אינו גורע מהכתיבה והעברית המשובחת ומייחודו של סופר
שעל פניו הוא מין שילוב מהנה מעגנון, בשביס זינגר, ואפילו מסטפן צוויג.
כן, הוא היה אכן ראוי לשבחים.

















