כשרק נכנסתי לסימניה, לפני חודשיים פחות או יותר, בכל רשימות הקריאה שנברתי בהן הספר הזה הופיע, ובציון גבוה.
(גם עכשיו - הדירוג של הספר הזה בממוצע של מעל 400 קוראים - 4.611, גבוה משל מלכוד 22 אפילו)
כשהגעתי לספריה לפני חודש בערך, אחרי שאמא שלי ביקשה - 'תביאי לי ספר ארוך ומעניין לקרוא בחופש' - כל הספרניות כולל כמה משאילות התעלפו כמעט על הדלפק- 'ספר אדיר, מרגש, אמא שלך כ"כ תהנה'.
אחותי התחילה לקרוא אותו - וכשפלטה בטעות שהיא קוראת את הספר הזה, כל מי שהיתה בסביבה המליצה על הספר הזה עד אין קץ.
החברה הספרנית (מידענית, מידענית, בסדר..) שלי- גם לה היו רק מילים טובות עליו (אם כי לדעתה מספיק לקרוא רק את פרש הברונזה, השאר די זהה)
וכבר קראתי ספר של פאולינה סיימונס - 'הנערה מכיכר טיימס' ואפילו חיבבתי אותו פלוס פלוס.
אז כשנפגשנו בבית של חברה, והספר הזה היה שם וקיבל כזו המלצה חמה מאותה חברה- נכנעתי, והשאלתי אותו ממנה.
העלילה בקצרה? דאשה וטטיאנה הן אחיות ברוסיה שנלחמת בנאצים. דאשה חוזרת ערב אחד מאוהבת אחרי 'דייט' עם אלכסנדר הקצין בצבא האדום, ובאותו יום ממש מתאהבת גם טטיאנה בקצין- אותו אלכסנדר ממש.
לסכם 600+ עמודים במשפט?
רומן רומנטי ארוך במיוחד.
וזה לא שיש לי משהו נגד רומנים רומנטיים (כל עוד הם כתובים היטב) והסופרת כבר הוכיחה את עצמה בעבר כאחת שיודעת לכתוב ואני אוהבת סיפורים רוסיים בכל תקופה שהיא . אבל זה פשוט לא זה - אם אני הצלחתי לנחש מההתחלה מה יקרה בסוף - זו בהחלט לא עלילה מורכבת.
ומשהו על התרגום- זה ספר שמספר על רוסיה של שנות ה40. יכול להיות שזו רק אני- אבל משפט כמו - 'בחוץ התקפל אלכסנדר מצחוק' אפילו לספר שכתוב בעברית בת זמננו הייתי מתלבטת אם להכניס..
ולמה כל הויכוחים מתנהלים כל הזמן ב'צרחות'?מה רע בצעקות הישן והחביב?
סוג של הכלאה לא מוצלחת בין רומן רומנטי לרומן היסטורי.















