ביקורת ספרותית על החיוך האטרוסקי מאת חוסה לואיס סמפדרו
בזבוז של זמן דירוג של כוכב אחד
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 19 בינואר, 2011
ע"י מחשבות


אז מה יש לנו בספר המדובר הזה? יש את ברונו (סלווטורה), הורטנסיה, ברונטינו, אנדריאה ורנאטו.

ברונו בן ה-67 מובא מהדרום הצבעוני, שופע הטעמים, החם וגם, מה לעשות, הנבער, אל מילאנו הקרה והאפרורית, הצפונית, שם חיים בנו וכלתו וכמובן נכדו. ברונו חולה בסרטן והוא מובא לבדיקות אצל רופא מפורסם. ברונו גר אצל כלתו האנינה והיפה אנדראה, מרצה באוניברסיטה, ואצל בנו רנאטו, כימאי במפעל. הכלה מגדלת את הנכד בסגנון "מודרני", דבר המעלה את חמתו של הסב וזה נשבע להגן עליו מפני ה"אויבת". נכדו בן השנה ברונטינו לוכד את אהבתו ושובה את לב הסב. הבן הוא שום כלום, עובד מפעל וניגוד גמור לגבריותו של האב.

מנגד נמצאת הורטנסיה, אותה פוגש במקרה ברונו, כשהוא נוטש את עגלת הנכד במרדף אחר נהג שעבר במהירות בכביש והתיז טיפות בוץ על הסב והנכד. הורטנסיה נעמדת על יד העגלה ושומרת על התינוק. ברונו לומד להכיר אותה וקשר מיוחד נוצר ביניהם.

לכאורה, חומרים משובחים מאין כמותם לסרט איטלקי מדמיע, כזה המועמד לאוסקר לסרט הזר הטוב ביותר, שלא לומר, הזוכה בו בטוח. למעשה, ספר הגדוש בשום כלום, הכתוב רע, משעמם, דל ועל פרקים רבים ניתן לדלג, בלי שנגרע דבר מהאינפורמציה שבסיפור.

מה עושה ספר לרב מכר זו נוסחה חמקמקה שמו"לים רבים היו רוצים לשים ידם עליה. אבל ניתן לשער שבכתר מצאו בדל מנוסחה זו: פרסום חוזר ונשנה במוספי הספרות בפרט ובעיתונות בכלל, תמיכה של מפיץ רב-און, צילום יפה על העטיפה ושם קליט.

זה לא שהספר רע כל-כך. הוא פשוט ריק מתוכן ולא מקיים כלום מההייפ הקיים סביבו. חבל. חומרים משובחים הוכנסו לספר במקום למצוא דרכם ישירות לתסריט ולבמאי מיומן שייקח את נופי הדרום הצבעוניים, נופי הצפון האפרוריים והנופים האנושיים האיטלקיים וירקח סרט כפי שרק האיטלקים מסוגלים לרקוח.

על סמפדרו נאמר שהוא כלכלן וסופר. על כלכלן אני סומך ידי. על סופר גם האינטרנט לא ידע הרבה מה לומר. בעטיפה האחורית נאמר שהוא אחד הסופרים הגדולים בני זמננו. האי האיברי הוציא לפחות סופר אחד גדול ממנו מאותה שכונה – סאראמאגו.
2 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



2 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ