אפרו-אמריקאית צעירה, פמיניסטית, מרצה לספרות אנגלית. בשיא משקלה שקלה מעל 260 קילו, מטר תשעים. במטוסים היא הייתה צריכה לקנות שני כרטיסים. היא בקושי יכלה לעלות מדרגות.
חציו הראשון של הספר הוא אגרוף לבטן: היא מתארת כיצד נאנסה בילדותה על ידי החבר שלה, ומתארת כיצד מאז אכלה כדי ליצור שומן סביבה בתור מגן. היא חשבה, או הרגישה, שאם תהיה שמנה, ילדים לא יפגעו בה. חציו השני של הספר הוא כמו מחקר סוציולוגי של היחס לשמנים: איך זרים מתנהגים אליך כשאתה שמן, איך השמן מתגונן מפני מבט של זרים. היא חוקרת את האנטומיה של ההשמנה: מה זה אוכל עבורה, מה המגבלות שהשומן גורם לה, ולמה היא בכל זאת ממשיכה לאכול. היא טיפחה דימוי עצמי של שמנה שלא מתביישת בשומניה, ושבמקום לתבוע מעצמה לרזות, מפנה את התביעה אל החברה: תקבלו אותי כמו שאני.












