ניגשתי אל הספר בתקווה גדולה ומצאתי אוסף הגיגים תמוהים שנעים בין הבנאלי והמובן מאליו לבין הסתום, הבלתי מבואר, מניפסט טרחני בכסות אינטלקטואלית של ניימדרופינג אפילפטי, מוגש בצורת דיאלוג סוקרטי. גם הדיאלוגים הסוקרטיים היו מניפסטים המתחזים לדיאלוגים, אבל איפה זה ואיפה סוקרטס.
הטבלה בתחילת הספר נראה כאילו רקח אותה שיכור: היקום הוא חברתי? יש לך את זה ביותר פשטני וחסר משמעות? החזרה על המילים "מדהים" ו"מהמם" היא כותרת וחותמת על העליבות הכללית. איזה מזל שיש פילוסופים אמריקאים אמיתיים כדי להציל את כבודם של האמריקאים בפילוסופיה פופולרית, כמו ויליאם ג'יימס - אופס, הוא בכלל מלפני מאה שנה. טוב, אז צ'רלס טיילור - אופס, הוא בכלל קנדי. אולי פיטר סינגר? שיט, הוא אוסטרלי. מה קורה, לעזאזל? נואשתי. הלכתי לגוגל בחיפוש אחר הפילוסופים האבודים.
הבינה הפסיכופטית האדיבה הזכירה לי שקראתי פעם את דניאל דנט. וואללה, דנט הוא באמת תותח. פיצץ לי ת'מוח ב-Consciousness Explained שלו. נזכרתי, בשיטת חבר מביא חבר, במייקל סנדל, שיש לו אחלה הרצאות על צדק - לא הכוכב, הקונספט - בפני אולמות מלאים. היובל נח הררי של הפילוסופיה, רוק סטאר. תומאס קון ("המבנה של מהפכות מדעיות") מעמיק ומתודולוגי, ובקיצור משעמם כי מרגע שהבנת את רעיון מהפכות הפרדיגמות, כל השאר זה more of the same. יש עוד רבים שהבינה המלאכותית הזכירה לי ובא לי לקרוא, ובטח לא אבין את רובם. אני עושה לי פה רשימה לעתיד, אם אזכה להגיע לפנסיה בלי שאיזו מחלה או מלחמה לא תקצץ את שנותי:
עוד מתומס נייגל ("איך זה להיות עטלף?") וממרי מידג'לי (נהדרת, קשה להבנה אבל מתגמלת בטירוף). רבים שלא קראתי: ג'ון רולס, רוברט נוזיק, תומס סואל, מרתה נוסבאום, הילארי פטנאם, וילארד קוין, ריצ'רד רורטי, ג'ודית באטלר, סול קריפקי, ג'ון סרל - כן, אני מודע לכך שגם אני עושה ניימדרופינג, אבל אני עושה את זה כ-note to self. אני לא מתיימר להיות אדם שקרא את כל אלה, או אדם שגם לאחר שיקרא, יבין משהו.
"לא הבנת, אהוד, זה עמוק."
כנראה עלי לקפוץ מגובה היומרה אל עומק הביצוע. אבל הגובה היה הורג אותי. זה גבוה כמו הקוסמוס, והנה הוכחה לכך שפילוסופיה גרועה גורמת למטפורות ירודות.
לא יודע למה הספר הזה כל כך הרגיז אותי. הרגשתי לא השתפרה נוכח הפרצוף הזחוח של המחבר, בענק על הכריכה, צעיר אמריקני ליברל, נאה ומשכיל שעל פניו חרוטה המחשבה 'אני כל כך משכיל אבל לא אראה את זה לאף אחד כי אני גם צנוע, אפילו בלי השכלה פורמלית בתחום ספרי תורגמו לעשרים שפות, אז אני כנראה הוגה שאין שני לו, חדשן ברמות אחרות, אנשים פוערים פיהם כשהם קוראים את ספרי, אין ספר שהוא מספיק גדול בשביל לשים את התמונה שלי על הכריכה שלו, וכל זה בלי שקראתי מספיק בתחום שאני כותב עליו, ושגם מה שקראתי, לא הבנתי, ושאני מלהטט מספיק מוכשר במילים כדי להסתיר את זה.' התמונה הזו היא תקציר נאות לספר: הולך בגדולות ומלא אוויר חם.
השם "קיצור תולדות הכל" שגוי בכל מילה: אין פה "קיצור" אלא מלל מייגע. אין פה "תולדות", שום התייחסות לעולם האמיתי, להיסטוריה, לביולוגיה, לפיזיקה, אלא רק שיקוף של תוככי גולגלתו של המחבר, דעות שמתחזות לעובדות בחוסר הצלחה מביך. אין פה "הכל" אלא יותר קרוב לכלום. שם מתאים לספר עשוי להיות "קיצור תולדות מה שקרה בראש של המחבר וחבל שיצא משם".
מי יחזיר לי את הזמן האבוד? מרסל פרוסט?











