לפני חודש ימים נפרדתי מאחותי היפה והאהובה שהלכה מאתנו בחטף. הצער הוא כל כך גדול עבורי ולכל הסובבים אותה שכן היא אדם כל כך טוב ועדין ומלא. אוהבת קריאה, מוסיקה בעלי חיים וטבע. בקיצור אבדה עצומה ובלתי נתפסת. בזמן השבעה הגיעה שכנה והביאה לגיסי את הספר הזה על מנת לרכך ולו במעט את יגוננו ולהפיח בנו תקוה שהנשמה כלל לא מתה. ובכך אנחנו קרוביה, חבריה וגם קהילת סימניה (אחותי היתה סוג של תולעת ספרים והשאירה ב

אבן <mark>אלכסנדר</mark> חלה והיה בתרדמת במשך שבוע. אחרי שהתעורר, תאר זיכרונות מהתרדמת: הוא הרגיש שישותו נמתחת על פני כל החלל והזמן ושלא היה הבדל בין עצמים במרחב ובין אירועים בזמן. הוא חווה את היקום כרקמה אחת. הוא ראה גיהינום, מלאכים, שדים ורוחות. את החוויה פירש כהוכחה לקיומו של אלוהים הנוצרי. לו היה בודהיסט, מן הסתם היה רואה חוויות גלגול השאובות מהמיתולוגיה הבודהיסטית וטוען שחווה נירוונה. אם היה קונפוציאני, ה

למען האמת, היו לי ציפיות לספר מרתק ומעניין שכתב נוירוכירורג על חוויות עמוקות, רוחניות והתגלות שעבר כשחלה אנושות אחרי פגיעה מוחית מחיידק אלים במיוחד והגיע לבית החולים סובל מפרכוסים קשים ובסכנה ממשית.
במקום זאת הספר מרחיב על עברו כילד וגילאים מתקדמים יותר בצפון קרוליינה. נסיונו כצנחן מפורט מדי כולל סיטואציה מסוכנת שנקלע אליה. משפחתו וחבריו, היותו מאומץ והכל בהרחבה מוגזמת ומיותרת עם זכרונות על עברם