<mark>היצ'נס</mark> מוכיח שכשאירוניה אנגלית פוגשת ישירות אמריקאית התוצאה מזכירה תאונת רכבות. הספר יכול היה להיות מעולה לולא המיליטנטיות שלו. נחשוב על כיתה ממוצעת, שבה חברים ההיגיון, המודרניזם, הפילוסופיה, ההיסטוריה - הדת היא ילד כאפות שלהם. היא בלתי ניתנת להגנה מכל בחינות האינטלקט ושלוחות המחשבה והמדע שלו. אבל מה שעושה <mark>היצ'נס</mark> נע בין וידוא הריגה לבין התעללות בגופה. הוא מביא דתות אכזריות, מטומטמות ורוויות בסתירו

אם נחלק את המציאות ל-2 מרכיביה הבסיסיים ביותר – "יש" ו-"אין", נוכל להסיק מסקנה לוגית כלשהי לגבי קיומו או אי-קיומו של אלוהים:
מה שיש – ישנו וקיים.
מה שאין – אינו יכול להתקיים בהווה (כי הוא אינו), ולפיכך לא קיים. זה לא סותר את קיומו בעבר, או בעתיד, אם ייווצר (ייברא) על ידי משהו שכבר קיים.

כשאנו יוצאים מנקודת ההנחה האנושית לחלוטין, שלכל דבר אשר קיים ונוצר (נברא) יש יוצר (בורא), אזי אנו מגיעים לפ

יכול להיות שהכותרת קצת מרתיעה בנחרצות שלה אבל לדעתי מה ש<mark>היצ'נס</mark> מנסה לומר הוא שבסך הכל כולנו בני אדם עם אותן חולשות, תשוקות ותקוות. להכתיר אנשים אחרים כ"קדושים" ולנסות להתעלם מהסתירות שזה יוצר, לנסות להציב סטנדרט בלתי הגיוני של התנהגות כשברור מראש שלא נוכל לעמוד בו, להטיף להתנהגות מוסרית באותו הזמן שאותם המטיפים מתנהגים הפוך לגמרי - אלו אותם הדברים שאמורים לצרום לכולנו.

אולי אם נראה את עצמנו "כר

בחרתי לקרוא אותו מיד לאחר שסיימתי את "יש אלוהים?" של דוקינס, היצ'ינס אינו נופל מימנו ואף מחמיר והולך כמה צעדים קדימה כנגד העולם השמרני והפרימיטיבי
כל מילה נבלעת בשקיקה
מובא בהרגשת אמת ואף בהומור

מומלץץץ