אתחיל עם גילוי נאות: כבר שנים שאני כמעט לא קורא ספרי מתח. אבל איש אחד של קֵייאיצ'ירו היראנו סקרן אותי מכיוון שזהו רומן מתח יפני, ויש לי חיבה עמוקה לספרות היפנית ולדרך שבה הסופרים היפנים מספרים סיפורים. כך מצאתי את עצמי מתמסר לעלילה שנראית בתחילה פשוטה: גבר שנהרג בתאונה ולאחר מכן מסתבר כי הוא חי למעשה תחת זהות בדויה. כשהדבר מתגלה לאלמנתו, היא פונה לעורך דין כדי לגלות למי באמת היא הייתה נשואה.
מה שנראה כמו חקירה רגילה, הופך מהר מאוד למסע אל מעמקי הנפש ואל שאלות של זהות, שייכות ואשמה. היראנו חושף לנו כאן את יפן כמקום שבו אנשים נמוגים, מוחקים את עברם, מאמצים שמות חדשים ומחליפים זהות, וזאת כמעשה הגנה מפני עולם תובעני ומכביד.
אחד ההיבטים היפים והעמוקים בספר הוא התהליך שעובר עורך הדין המבצע את החקירה. ככל שהוא חודר לעומקה של זהות בדויה אחת, מתברר שגם הוא עצמו נושא רצון סמוי להחליף זהות ולברוח מהחיים שבנה לעצמו. הוא אינו אומר זאת במפורש, אך היראנו רומז לכך במיומנות: בנישואיו המתוחים, בתחושת הריחוק מבנו, ובעיקר בצורה בה הוא שופט את הגבר שאת המקרה שלו הוא חוקר.
לצד העלילה המרכזית, הספר מטפל גם ביחסים הטעונים בין יפנים לקוריאנים. אין אהבה גדולה שם וזאת מסיבות היסטוריות: השלטון היפני ארוך השנים בקוריאה ואירועי רעידת האדמה במחוז קאנטו בשנת 1923, אז רצחו היפנים קוריאנים רבים בטענות על ביזה.
היראנו כותב באיפוק יפני טיפוסי: מינימליזם, שתיקות ורמזים קטנים. אין דרמטיות גדולה או טוויסטים בעלילה. הכוח של הספר נמצא בדקויות שבין המשפטים, בהרהורים הפנימיים, ובהרגשה שכל מילה מונחת בזהירות במקום הנכון.
על אף שספרי מתח אינם הז'אנר החביב עלי, מצאתי את "איש אחד" כספר מרתק בדיוק משום שהוא אינו מתח במובן הקלאסי. זהו רומן רעיוני שמתחפש לעלילה בלשית. הוא עוסק בחיפוש אחר אדם נעלם, אך בעצם שואל מהי זהות, מהו בית, וכיצד אדם מביט על חייו כשהוא פתאום רואה אפשרות להתחיל מחדש.













![העולם של אתמול [מהדורת 2012]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers101/1015541.jpg)



