****
'אלון' בגימטריה זה 87.
80 בגימטריה זו האות פ׳.
7 בגימטריה זו האות ז׳.
ביחד, יוצא 'פז'.
המילה הנרדפת לפז היא 'חלום'.
לאלון היה חלום לכתוב ספר ולהוציא אותו לאור, והנה הוא התגשם, אלון כתב ספר והוציא אותו לאור.
לאלון גם היה חלום בלילה, ולפי מה ששמעתי, החלום הזה קרם עור וגידים והפך בעצם לספר הזה עליו אני סוקר כעת.
ואכן, הספר הזה הוא ממש כמו חלום.
יותר נכון, כמו הזיה אחת גדולה: פיגועים, חיסונים, סרטן, הורות וזוגיות, כוחות על ועל טבעי, אבא מבוגר עם דמנציה, תינוקת שעושה קקי בטיטול...
הכל כמו סלט אחד גדול של טעמים, שלפעמים כמו בסלט, כל המרכיבים והטעמים שלהם מתחלקים שווה בשווה בלשון ולא מרגישים טעם ספציפי בצורה חזקה. יש הכל מהכל. לטוב ולרע.
אבל כתיבה אחת יפה, עושה קצת סדר בכל הבלאגן. כתיבה שהיינו רגילים לראות כאן באתר. כתיבה עם נוכחות והמון אמירה.
מה שכן, גם בכתיבה יש לפעמים סלט: לפעמים, למשל בקטעים על יונתן ואשתו נעמי והילדים שלהם, המתארים את הווי מערכת היחסים שלהם ואת ההירהורים של יונתן בנוגע לכך, השפה היא במשלב לשוני גבוה עם תיאורים יפים, תיאורי מחשבות ודימויים. ולפעמים, בקטעים של המוסד, היכן שהקריירה של יונתן נמצאת, השפה היא יותר שפה "סחית", בין חברים כזאת, אולי כיאה לסיטואציה. קצת מוזר היה לי כל העסק הזה, אבל ייאמר לזכותו שנוצר פה מיני ז'אנר חדש, דבר שלא רואים בהרבה ספרים.
ואפרופו כתיבה לא אחידה, גם השימוש במילה "זין" בספר (כמו למשל במשפט "עמד לו הזין"), שמגיעה מיד אחרי רצף של כתיבה בשפה גבוהה ואיכותית, היה די צורם. כאילו, חסר שמות? פין, איבר המין הגברי, הצינור שבין הרגליים, החבר שלמטה, הקטנצ'יק, המה שמו (או במילים אחרות: "האיבר הזה שאין לנקוב בשמו"...) - בקיצור, לא חסרים שמות אפשריים במקום המילה זין. אלון אף היה יכול להשתמש בסימן המוכר והמפורסם שלו שהוא כל כך אוהב להוסיף בתחילת ובסוף כל ביקורת שהוא כותב, והסימן הזה הוא: **** (כלומר, ארבע כוכביות. ארבע כוכביות שאומרות את כל מה שאנחנו רוצים להגיד, אבל השתיקה יפה להם).
התחברתי לדמותו של יונתן, אשר חושף בפני הקוראים את התמודדותו עם שלל נושאים שצצים בחייו, בצורה שקל היה לי באופן אישי להתחבר מכל מני סיבות. ההבנה הזו, שלצד הדברים הטובים הרבים בלהיות גבר, בעל או אבא, יש גם דברים פחות קלים, כמו השילוב של הקריירה התובענית והעומס עם ניהול חיי הזוגיות וההורות, והציפיות המסויימות והגבוהות למדי שיש לאנשים מסביבנו וכל הבקשות והנידנודים שלהם כלפינו. הזדהיתי עם הרצון שלו לקצת שקט ושלווה, אחרי כל הדברים שנופלים עליו אחד אחרי השני. הזדהיתי עם הרצון שלו לחיות חיים פשוטים וצנועים, העיקר שלא יהיה כאב ראש.
עם זאת, הדמות שלו והדמות של אשתו נעמי, ובעצם רוב הדמויות בספר, די הזכירו לי את דמויות הגברים ודמויות הנשים בספרים של אשכול נבו. ישראלים מדי, שבלוניים מדי. מי שקרא את הספר הזה ואת הספרים של נבו, וודאי יקלוט שיש בהשוואה הזו משהו.
עוד משהו שהזכירו לי הדמויות בספר - או יותר מדויק, דמות אחת, דמותו של יונתן - זה את אלון עצמו. לא יודע, איך שראיתי את אלון מתנסח באתר, ככה גם מתנסחת הדמות הראשית בספר שלו. אותה כתיבה שמתורגמת לאותה צורת מחשבה. לא הצלחתי בחלק גדול מהפעמים להפריד בין הדמות לסופר, והרגשתי שלדמות אין אופי וסיגנון משלה, כאילו מדובר בנשמה תאומה של אלון ממש, וזה קצת היה מוזר. עם זאת, מי שלא מכיר את אתר סימניה ואת אלון, לא ישים לב לפרטים הקטנים האלה.
סיפור העלילה עצמו היה די מוזר, אבל מעניין. כמו לראות את הסרט "חולית" מבלי שקראת את הספר (מה שאכן עשיתי). לא תמיד מובן וברור לגמרי ולפעמים לא ברורה כל כך הפואנטה שלו ואיך החיסונים והפיגוע והתעופה ויחסים בין בני זוג וכל זה מתקשרים אחד לשני (בכל זאת, נוצר בעקבות חלום בלילה), אבל משהו בו למרות הכל מושך אותך להמשיך לצפות (כלומר, לקרוא), כמו מן חלום כזה שלא מצליחים להתעורר ממנו, אז כל שנותר הוא לשקוע עמוק יותר בחלום ולהמתין בסבלנות לרגע ההתעוררות (כלומר, לרגע שבו כל הפיסות יתחברו והסיפור יתחיל להתחבר).
עם זאת, לא תמיד הוא מצליח להמריא מבחינה עלילתית למקסימום המצופה, בין היתר בגלל הקפיצות בין קווי עלילה שונים ומקבילים, וגם בגלל ההתעסקות בדברים שגרתיים ורגילים יותר, כמו יחסים בין דמויות, בין אם זה בין יונתן לאשתו ולילדיו או בין יונתן לאבא שלו או בין יונתן לאנשים במוסד - דבר שהיה עשוי בצורה טובה בהחלט, אך השפיע במקצת על רמת המתח מסיפור הפיגוע והעל טבעי והחיסונים, מכיוון שהספר התחלק בין כמה קווי עלילות וסגנונות והסיפור לא הרגיש לי אחיד, כאילו אלון לא ידע במה להתרכז יותר ובמה פחות, אז החליט קצת מזה וקצת מזה. מה שכן, היו רגעי מתח בספר הכתובים היטב, פשוט לא באופן עלילתי רציף אלא רק בקטעים ובחלקים, בגלל מה שציינתי קודם לכן. רק לקראת הסוף, כשהחלקים מתחילים להתחבר, הסיפור נהיה אחיד ומסודר יותר. אגב, הספר הזה חולק את אותו הז'אנר עם הספרים של יואב בלום - שילוב של ריאליזם עם דמיון - אך בעיניי הספר הזה עשוי טוב יותר מהספרים של בלום, אשר את רובם הגדול למעט הקבוע היחידי שהיה חמוד, כלל לא סימפטתי.
סיפור החיסונים והשפעתם הוסיף עניין לספר, וגם קצת פחד ומסתורין, כי הוא אכן סיפור מעורר פחד ויראה והרבה שאלות. עם זאת, בשלב מסויים, כשנכנס כל החלק של העל טבעי וכוחות העל, זה הרגיש לי טיפה מוזר ומוגזם, אבל לא נורא, המוח שלי גמיש ומסוגל להתמודד. סיפור הפיגועים והמחבלים, בניגוד לסיפור החיסונים, הרגיש לי מאוד שגרתי ומציאותי, לא פלא שכן זוהי מציאות מוכרת לנו לחלוטין. היה לטעמי חסר ייחוד בדמותו של ח'אלד, הדמות שלו הרגישה לי כמו דמות סטריאוטיפית של מחבל ממוצע, אבל אולי זה נובע בגלל הרצון של כותב הספר לתאר את המציאות המוכרת לנו בצורה מדויקת ככל האפשר (אגב, משהו בדמות של ח'אלד הזכירה לי את דמויות המחבלים בספר "לבד בתיאטרון המוות").
לסיום, אם אני צריך לסכם את הספר בכמה מילים, אז: מוזר ומשונה אך גם מיוחד. כתוב מאוד יפה, ובשפה גבוהה (לפחות במרבית הזמן). קריא וזורם, דבר המחפה על הקצב העלילתי האיטי הדי מפוזר והסבלני למדי. דמויות שבלוניות וללא עומק מיוחד, אך דמות ראשית אחת שאף על פי שהיא לא דמות מושלמת דווקא הפגיעות שבה וחוסר השלמות שלה, דמות האנטי-גיבור (באופן אירוני, יש לציין, כפי שמגלים הקוראים עם התקדמות העלילה) גרמו לי להתחבר אליה בצורה מסוימת.
נ.ב - אלון, תודה רבה על ההקדשה. אני רוצה להחמיא לך גם על העיצוב היפהפה שתואם את אווירת המסתורין והקדרות בספר. אגב, יש לי שאלה על החלום שממנו צמח הספר - מה היה במקור בחלום? כלומר, בלי כל הפרטים שהתווספו אחר כך בעת הכתיבה? ועוד שאלה: תכתוב עוד ספר? על מה הוא יהיה? כי נראה שדחסת כל כך הרבה לספר הזה, שאני לא יודע איזה עוד דברים נותר לדחוס לספר הבא שתכתוב. אמתין בסבלנות... בכל אופן, כל הכבוד על יצירת הספר, אני שמח בשמחתך!
הערה: במשך רוב הקריאה, הספר היה ספר של 4 כוכבים, לא יותר מזה. ממש לקראת הסוף, כל החלקים החלו להתחבר והסיפור נהיה מהודק יותר וגם הקצב עלה, וגם היה קטע עצוב שנגע בי וחדר אליי, ולאחריו גם אמירה כואבת שלא מעט ישראלים נאלצים להשלים איתה. ופתאום, משום מקום, הופיעה אצלי התלבטות קלה בין 4 ל-5 כוכבים. לבסוף החלטתי שלא לדרג אותו, גם בשל ההתלבטות לגבי הדירוג שלו (בכל זאת, ברוב הקריאה הספר הרגיש לי 4 כוכבים, והיו בו גם כמה פגמים קלים בנוסף) וגם בשל ההבנה שאולי עצם העובדה שאלון הוא מאתר סימניה, השפיעה במקצת, באופן פסיכולוגי בתת מודע בתוך הראש שלי, על הדעה שלי על הספר (כך שיכול להיות שאם לא היה מהאתר, אולי הייתי פחות נהנה מהספר ופחות קורא בריכוז רב כל מילה או בכלל מסוקרן לקרוא אותו מלכתחילה, אני לא יודע, יכול להיות קצת משוחד מאנשים שהם פעילים באתר ומוציאים ספר), אז אבחר להיות הפעם נייטרלי ולא לדרג כי זה יהיה כאב ראש רציני. בכל אופן, כך או כך, הספר בהחלט מומלץ לקריאה!
****
ללא ספק, הספר הזה ארס אותי.
לא, מורי, אין צורך להעיר לי בפרטי על שגיאת הכתיב. זו לא טעות, זה מכוון. הרס ב-א', לא ב-ה'.
את הספר הזה אזכור יותר מהכל בשל סיבה אחת מסוימת.
והיא, שבאמצעותו הצעתי לסקאוט אירוסין - הצעה מקורית ויצירתית, אשר קשורה למקום שבו הכרנו ולצורה שבה הכרנו. ספרים הם מה שחיברו בינינו ויצרו את הקשר הזה מלכתחילה, כלומר האתר הזה, אז אין יותר סמלי מזה! ובמקרה כשהחלטתי להציע וקניתי טבעת, הספר הזה יצא לאור...
עכשיו, אני הולך להשאיר אתכם סקרנים, ואתן לכם לחכות לסקירה של סקאוט על הספר, שם תוכל היא בעצמה לפרט בהרחבה על איך כל זה קרה, ומה כבר יכול להיות רומנטי בהצעת נישואים שיש בה ספר (רמז: רומנטי בשביל אנשים כמונו שנמצאים באתר סימניה...).
אם אתם ממש לא יכולים להתאפק, תוכלו לשאול אותה בתגובות, ואם היא תרצה היא תענה לכם.
(אגב, במקור היא זו שהייתה אמורה לקרוא את הספר לפניי, והיא אכן עשתה זאת, אך בשלב מסויים היא עברה לספרים אחרים כי המבחר היה כה גדול והספר הוא פחות הסגנון שלה. בסופו של דבר סוכם שאני אקרא אותו, ואז אספר לה אם בכל זאת מומלץ ושווה להמשיך לקרוא אחרי העמוד שבו היא עצרה. אז את התשובה לשאלה אכתוב לך עכשיו, סקאוט יקרה: לדעתי כן שווה להמשיך לקרוא ולתת לו הזדמנות נוספת כי אני חושב שבסוף העניינים לאט לאט מתחברים וזה דורש סבלנות אבל בסופו של דבר זה יכול להשתלם. אבל לא מובטח כלל שדעתך תשתנה, כי לא כל אחד יתחבר אליו באותה רמה, אבל למה לא לנסות, הרי גם ככה הספר לא הולך לשום מקום ונשאר אצלך בבית).
את הביקורת הזו אני בוחר להקדיש לך, סקאוט, בהמון אהבה.
כולי תקווה שנהיה חסינים לבעיות בזוגיות. שהפרפרים אשר בבטן שלנו יעופו בתוך הבטן גם אחרי שנים רבות של נישואים. שנהיה אנשים בריאים ונחלה רק אחד על השנייה. שהקשר שלנו לא ייפגע, גם אם הוא יקבל כמה מכות ושריטות בדרך. שהקשר שלנו לא יתפוצץ ושאף סכין לא תצליח לחתוך את הקשר הזה. שלא נשכח אחד את השנייה לעולם, גם כשנהיה מאוד מבוגרים והזיכרון ייחלש מטבעו.
כרגע חתונה זה רק מושג שמסתובב לו באוויר, אך כולי תקווה שביום מן הימים החתונה שלנו תצא לאור.
****
