מדובר כאן בספר הזה ביצירה ספרותית שקשה להגדיר אותה בצורה מדויקת;
בקולנוע יש משהו דומה שקוראים לו "דוקודרמה", כי מצד אחד הוא מספר לנו על שלושה אישיים היסטוריים של השמאל הציוני: יצחק טבנקין, מאיר יערי ומשה סנה ודי מדייק במה שקרה להם ולא סתם מדייק, הוא ממש נכנס לצדדים הצהובים והאישיים והוא אף מדייק בשמות של הקרובים להם וגם של בנות-הזוג וכך הלאה... כך שלמרות
שהספר מתחזה להיות ספרות יפה, אנחנו מקבלים כאן בעצם סיכום-היסטורי של מה שקרה לשמאל הציוני, שהקים כאן מפעל התיישבות אדיר של קיבוצים ומושבים, בעצם עוד מתקופת המנדט, שבה שלט ללא עוררין על "הישוב". וזהו השמאל הציוני שבעצם הקים את מדינת ישראל ושלט בה בעשרים שנותיה הראשונות! וכמה אופייני הוא שבבחירות הראשונות שהיו לאחר קום המדינה, המאבק בין שתי המפלגות הגדולות והחשובות היה בין מפא" ומפ"ם. ומפלגות הימין היו רק בשוליים הצרים של העשיה הפוליטית. וכיצד אותו שמאל במאבקים בין-אישיים של שלושת המנהיגים הנ"ל ועוד אישי-שמאל בולטים כמו למשל יצחק שדה עם ראשי מפא"י; ברל כצנלסון שנפטר בטרם-עת וכמובן - בן גוריון.
הוא גם מנסה להסביר מאבקים וקרעים שהיום ממש קשה להבין אותם! כמו הפילוג שאירע ב"קיבוץ המאוחד", פילוג שקרע משפחות והפך ידידים חברי קיבוץ לאויבים שנואים! עד כדי כך שנאלצו לעזוב את קיבוצם לעזוב לקיבוץ אחר או ולהקים קיבוץ חדש לגמרי ללא "האויבים"... (וכך נוצרו למשל אשדות יעקב איחוד ומאוחד, עין חרוד איחוד ומאוחד וכנ"ל בקיבוצים אחרים...)
מצד שני אותה התחזות לספרות יפה מאפשרת לענברי להכניס לכאן כל מיני טענות ורמזים שאין להם באמת סימוכין;
למשל הטענה האבסורדית (בעיניי) שאותה הוא שם משום-מה בפי מאיר יערי שכאילו מהרהר על כך שמשה סנה הוא בעצם מרגל ששלחה ברה"מ למדינת ישראל. כשהטיעון הוא שמשה סנה שמונה ע"י בן גוריון להיות הרמ"א (הרמטכ"ל של ההגנה) והייתה לו דעה נחרצת נגד ברה"מ! הפך לחלוטין את עורו ואת דיעותיו מאוחר יותר עד שהגיע בתהליך פוליטי להיות מנהיג מק"י המפלגה הקומוניסטית הישראלית...
החשיבות שאני רואה בספר הזה היא שהוא "עושה לנו סדר" ומזכיר לנו את מה שמפלגות הימין עושות בכל כוחן להשכיח מאיתנו; שהשמאל הציוני הוא זה שהקים מדינת ישראל והוא זה שהביא לכאן מיליוני עולים חדשים אוכלוסיה שלא היה לה שום קשר לסוציאליזם
וזוהי בדיוק האוכלוסיה שהורידה אותו מכס השלטון...
וכפי שאמר ביבי (המסית הלאומי) ב"לחישה הרועמת" שלו בטלוויזיה לאחד המקובלים הדתיים: "אנשי השמאל שכחו מה זה להיות יהודים"... כידוע טענה נפוצה היום בקרב הימין
הישראלי ששולט עכשיו ללא מיצרים בשדה הפוליטי שהשמאל הם חבורה של בוגדים בשעה שהאמת לגבי השמאל הציוני היא הפוכה לחלוטין...
מה שפחות אהבתי בספר הזה הוא הנימה הצינית והסרקזם המסוים שבה מתייחס ענברי
לאותם מנהיגי שמאל; הקטנוניות שהוא מייחס להם ולמריבותיהם האידיאולוגיות וכך למשל הוא מכנה את ה"פלמ"ח" (שאין צורך להציגו) "הצבא של טבנקין" שהיה מנהיג הקיבוץ המאוחד. ואת משה סנה הוא מכנה פעמים רבות מדי ללא צורך משה קליינבויים (שמו המקורי של סנה) ובכלל הנבירה בחייהם הפרטיים יש בה משהו צהוב ומציצני שאיננו מכבד וגם לפעמים נותן מקום להשערות שאינן בהכרח אמת למשל התאבדותו של בנו החייל של יערי... למה בדיוק עזבה מזכירתו הצעירה והצמודה של טבנקין את מקום עבודתה ועוד ועוד מכיוון שמדובר כאילו בספרות יפה הוא גם שם בפיהם דברים שקרוב לוודאי שהם פרי דמיונו... אמנם הספר איננו "אקדמי" אין בו הערות שוליים ומראה מקומות וכו' אבל לכן גם הוא מאוד קריא וקל לקרוא בו...
יש להניח שכל מה שמסופר בו - ולפעמים מדובר ממש בפרטי-פרטים - הוא בכל זאת מדויק ולכן לדעתי מדובר בספר חשוב ומרתק לכל מי שמתעניין בהיסטוריה של הארץ הזאת!
ואני ממליץ עליו!

















