זהו עוד אחד מהספרים שהגעתי אליהם במקרה. יש לי המון ספרים בבית חלקם נקנו בשנים עברו וחלקם
הגיעו בדרכים שונות ומשונות... אבל הנה העובדה היא שהם פה והתקווה היא שבסופו של דבר אקרא את כולם...
(תקווה שהיא מופרכת מראש...)
לא קראתי מעולם ספר של <mark>ג'ונתן קו</mark> והאמת היא שלא ידעתי למה לצפות.
מדובר פה בבניין יוצא-דופן באיזו שהיא עיירה על החוף של אנגליה ושוכן בו מוסד "מוזר" שחוקר לכאורה הפרעות-שינה
איננו יודעים עד

****


למרות שאנחנו חברים, כן? ובלי לפגוע - אם הייתי מת עכשיו, כנראה שלא הייתם יודעים על זה. אני לא מדבר על מוות מהסוג שהיה מגיע לחדשות. הייתי עושה איזו תאונת אופניים ביזארית, או מקבל התקף לב, או איזה סרטן אלים שהיה מחסל אותי תוך כמה שבועות. אף אחד במשפחה לא היה חושב לסגור לי את היוזר היתום ב"סימניה". אולי רק בפייסבוק. הבי<mark>קו</mark>רות וההערות היו נפס<mark>קו</mark>ת. אחרי חודש חודשיים מישהו היה שולח לי מייל "איפה

שלא כהרגלי, אני מביא את מה שכתוב על העטיפה האחורית:
"מפגן הראווה המבריק הזה מאת הסופר הצעיר עטור הפרסים <mark>ג'ונתן קו</mark>, מצטיין בפיתולי עלילה מעוררי תיאבון, המתובלים בהפתעות ממולחות ובסאטירה קטלנית.

אשדאון הוא בית עצום הניצב על ראש הצוק, אי-שם בחופי אנגליה. פעם, כשהבית שימש למעונות האוניברסיטה, נפגשה שם לזמן קצר קבוצה של סטודנטים בטרם פנו חבריה לדרכים נפרדות. 12 שנים אחר-כך הוסב הבית למרפאה להפרעות

אי שם בחופי אנגליה, על פסגת צוק שנושק לגלים, ניצב לו בית נטוש זה שנים (אפשר לדמיין בית רפאים).
"אשדאון" – בית רחב מידות, מרובה חלונות, שלוש <mark>קו</mark>מות – ומן החלונות משתקפים נוף הגלים, רחש וריח הים ואפשר כמעט לחוש את ריח המלוח של המים. ו..הדיירים בבית הקסום הזה - הנאים השכנים זה בעיני זה?

סיפורנו עוסק ב"אשדאון" בשתי ת<mark>קו</mark>פות שונות:
בעבר (1983-4) בית הרפאים נרכש ע"י האוניברסיטה והפך למעונות הסטודנטי

בעולמנו, כשהתקשורת בין בני האדם מתרחשת בשני מישורים - מישור התקשורת פנים אל פנים ומישור התקשורת הדיגיטלית - מעניין לקרא כיצד משלב הסופר המחונן, <mark>ג'ונתן קו</mark> בין שני מישורים אלו.
התובנה שעולה מן הספר מאוד נכונה בעיני וראוי לחשוב עליה - לא כולנו שמים לב למה שעוללה התקשורת הדיגיטלית ליחסים בין בני אדם. באמצעות גיבור הספר - אנו נחשפים לדילמה, מבינים אותה, וחלקנו מחפשים בעקבות זאת את היחסים ה"אמיתיים" ש

אל הספר הזה התוודעתי בפעם הראשונה כשהוזכר בפורום "רוק מתקדם" ז"ל ב"נענע". מדובר ברומן מקסים המשחזר באהבה וגעגועים את סיפור התבגרותם של מס' נערים הלומדים בבי"ס אליטיסטי בבירמינגהם בשנות השבעים של המאה שעברה.

ישנם גם סיפורי משנה על רקע מאבקי האיגודים המקצועיים בממסד ונסיונות חסרי תכלית של גיבורי הספר להקים הרכב "רוק מתקדם" דווקא בעת עליית הפאנק ודחיקת "הרוק המתקדם" מהזירה המוזיקלית של אותה ת<mark>קו</mark>פה.

קבוצה של סטודנטים בגילאי ה - 20+, אשר חיה במעונות, מנהלת אורח חיים סטודנטיאלי אופייני לגיל ולמ<mark>קו</mark>ם: לצד הלימודים הם חווים אהבות ראשונות, אכזבות, מפגשים חברתיים בבר המ<mark>קו</mark>מי, וויכוחים אידיאולוגיים בנושאים שונים, חלומות לעתיד…
אלא שיתברר שהטיפוסים המתוארים אינם שגרתיים כלל ועיקר.
הסיפור נמסר בשני מישורי זמן: לצד תיאור החיים במעונות, מתוארים החיים של כל אחד מחברי הקבוצה, 12 שנים קדימה: מה קרה לכל אחד

אין כאן כלום. לכו לישון.

ספר פשוט מעולה, כתיבה טובה, דמויות עגולות ומעוררות הזדהות וסיפור מרגש.
הספר נע לסירוגין בין שני זמנים, בהם שימש בנין כאכסניה לשני מוסדות שונים - בעבר מעונות סטודנטים, ובהווה כ"בית השינה" - מעבדת שינה מתוחכמת. הקשר בין שני המוסדות ויושביהם מתברר לאט לאט, עד לסוף המפתיע.
אהבתי מאוד וחזרתי לקרוא שוב ושוב.