הביקורת האהובה של קיבוצניק

לווייתן ברוח

חיים באר כתב סיפור אהבה לספר היהודי. אהבה שדן מירון ב"אחרית דבר" שלו לא ירד לפישרה. הכל התחיל לפני ארבעים שנה, כשבאר מצא בחנות ספרים משומשים ירושלמית עותק של "ספר חסידים", פאר יצירתה של יהדות אשכנז בימי הביניים. אלא שבתוכו הוסלק אי מתי ספרון ביידיש הנושא את השם "יום ברגנסבורג", אותו כתב יוסף אופאטושו ב-1932, לא במקרה השנה שלפני עלות היטלר לשילטון. מכאן מתחילה חקירה ספרותית רבת שנים של באר המספר, המתחקה אחרי המידע הרב והמקורות שמהם ליקט אופטושו לצורך הכתיבה. העלילה הצבעונית מתרחשת כולה במשך יום אחד ערב פורים שנת 1519, היום שלפני צו גרושה של הקהילה העתיקה שנופל עליה ללא התראה מעכשיו לעכשיו. תוך כדי החקירה המסועפת של באר נזכרים ולא במקרה, החרדה שאחזה בישוב העברי בארץ כשצבאות רומל התקרבו מלוב לגבול מצריים, חורבן הקהילה השני בשנות השואה, והאזעקות של חרבות ברזל תוך כדי מהלך הכתיבה. שלוש פעמים ביקר באר ברגנסבורג, והשיטוט הקדחתני שלו בחיפוש אחר מצבות בית העלמין העתיק שנבזזו ונשארו קבועות בבתים וחצרות אלמוניות בעיר העכשווית הם משיאי הסיפור. בתוך הגורל היהודי החוזר ונשנה, עולם הספר היהודי לדורותיו הוא מקור הנחמה, עוצמת הרוח, הבית שאינו נחרב לעולם גם בחורבנו. זה לא רומן ולא ספר עיון, זה סיפור אהבה לספר, לסופר ולסיפור. כהרגלו באר מפליא לעשות שימוש בשפה העברית ומקורותיה ואין כיום בקרית ספר העברית מי שישווה לו בידענות ובבקיאות.

15 אהבו