• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
מרד המציאות

מרד המציאות

מאת סטפן (שטפן) צווייג

הביקורת של זה שאין לנקוב בשמו

תמונה של זה שאין לנקוב בשמו
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
מרד המציאות

מרד המציאות

מאת סטפן (שטפן) צווייג

הביקורת של זה שאין לנקוב בשמו

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של זה שאין לנקוב בשמו
הוצאה לאור:תשע נשמות
שנת הוצאה:2017
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
בנצי גורן
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני שנתיים

“ספרו "מרד המציאות" של צווייג, הזכיר לי את ספרו של יהושע קנז "מחזיר אהבות קודמות" ולא בגלל עלילת ספרו”

2/17
ביקורות על מרד המציאות
הבאה
אירית פריד
לפני שנתיים

“שלום חברים , רגע לפני חג הפסח והמצות, ולפני ההתקפה באיראן, אם תהיה או לא, ובין עיסקאות החטופים שעדי”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 4 שנים•2 דקות קריאה

את הספר הזה של צוויג, כמו קודמו וכמו כן גם הבא שלאחריו, גמעתי במהירות. את הספרים קראתי בתקופה אישית לא פשוטה עבורי, והספרים של צוויג היו מפלט עבורי לבריחה מהמציאות. דמיינתי לעצמי, שסטפן צוויג וודאי היה יכול לכתוב ספר על דמות ראשית שעוברת את הטלטלות ואת סערת הרגשות שאני עובר בחיי האישיים. כן, בהחלט, היה מתאים לו לכתוב ספר שכזה.
במהלך הקריאה, סערת הרגשות שלי השתלבה בסערת הרגשות של דמות הגיבור בספר, ויצרה סערת רגשות גדולה מאין כמותה.
יש כאן תיאור אוטופי של אהבה. טוב, לא בדיוק אוטופי - המרחק הרב של האוהבים בשל משימה אליה נשלח הגבר, מלחמת העולם שהופכת את החיים לקשים ומקשה גם על סיפור אהבתם, עצם זה שהאישה מבוגרת מהגבר בשנים רבות ונשואה לבוס שלו - אבל האהבה, הו האהבה, הגבר אוהב בטוטאליות רבה את האישה, האישה אוהבת בטוטאליות את הגבר. אמנם כן, הכל נעשה בסתר, ובחלק מהפעמים גם במרחק באמצעות מכתבים, והייתה הרגשה שנוכח הנסיבות לא ייצא מזה קשר זוגי של ממש, אבל כמה רגש האהבה חזק ונוכח כאן! סיפורים כאלה, על אהבה ממש כמו באגדות, עם רגשות חזקים ועוצמתיים, כשאני נמצא במשבר בחיי האהבה שלי עצמי ובקשר הזוגי שלי, בודד רק אני והספר והמחשבות המציקות... אין מרגש מזה! וגם כואב ולא נעים, אם צריך להודות.
אבל לא משנה איזה רגשות חשתי, שליליים וחיוביים כאחד - אם יצירה ספרותית גורמת לך לסערת רגשות, מבחינת הסופר שכתב אותה הוא כבר עשה את העבודה שלו (גם אם הספר רחוק מלהיות מושלם).

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של רץ
רץ
תמונה של אירית פריד
אירית פריד
תמונה של michalro
michalro
תמונה של Mira
Mira
תמונה של מלכה לוין
מלכה לוין
תמונה של ברידג'
ברידג'
תמונה של עמיחי
עמיחי
תמונה של בנצי גורן
בנצי גורן
24קוראים|גיל ממוצע55|46%נשים

על המבקר

תמונה של זה שאין לנקוב בשמו

זה שאין לנקוב בשמו

ותיק
חבר מזה 13 שנים
626 ביקורות•13 נבחרות•10,879 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מדע בדיוני ופנטזיה•תרגום (נוער)
תמונה של זה שאין לנקוב בשמו
זה שאין לנקוב בשמו
ותיק
חבר באתר מזה 13 שנים
ביקורות626
ביקורות נבחרות13
לייקים שקיבל10,879
דירוג ממוצע4.2 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת190מדע בדיוני ופנטזיה123תרגום (נוער)64

דיון על הביקורת

3 תגובות
זה שאין לנקוב בשמו
זה שאין לנקוב בשמו •לפני 4 שנים
פרפר צהוב - מסכים איתך, את פחד קראתי אבל לגבי מנדל איש הספר אני לא יודע כי לא קראתי אבל סומך על דעתך. בכל אופן, לגבי הספר הזה, הרגשתי כאילו קראתי כבר סיפור דומה על אהבה שנתקלת בקשיים. צוויג כתב אותו היטב בסך הכל, אבל לא הדהים אותי במיוחד ביחס לספרים אחרים. מה שנגע בי זה בעיקר השתלבות העלילה בחיי האישיים, הסיפור עצמו היה חביב אבל לא מספיק כדי לקבל 5 כוכבים. אסף - נכון, זה בהחלט דבר יפה כשהוא קורה. מוזר שאצלך זה נדיר, יש כל כך הרבה ספרים, ויחד איתם יש לא מעט צירופי מקרים מדהימים. אני בטוח שזה יקרה גם לך מתישהו!
אסף
אסף•לפני 4 שנים

זשל"ב,

זה תמיד נהדר כשסופר/ספר מצליח להתחבר ככה לחוויות הפרטיות של הקורא. ספרים כאלה מאוד נדיר למצוא (לפחות בשבילי)
פרפר צהוב
פרפר צהוב•לפני 4 שנים

סיפור לא רע, למרות שאינו מגיע לרמתם של "פחד" ושל "מנדל איש הספר".

3 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של זה שאין לנקוב בשמו

קבר דוהר

קבר דוהר

רוברט גלבריית

ראשית, ולפני הכל, רציתי לברך שהגענו ליום הזה, היום שבו כל חטופינו החיים יצאו מעזה, ובתקווה שגם שאר אזרחי ישראל כמו החטופים יחזרו מארץ מדממת וכואבת ורווית מלחמות לעבר עתיד טוב יותר ללא טרור.
יצא וקרה צירוף מקרים מדהים, שאת הספר הנ"ל סיימתי בסמיכות לסיום המלחמה. הספר עוסק בכת פסיכית ומטורללת על כל הראש, שכמו החמאס, הסבו נזק רב להרבה אנשים חפים מפשע, וכמו החמאס גם הכת הזאת משקרת לעולם ומספרת לו שהיא "כנסייה הומניטרית" ומטרותיה מקודשות, והעולם אוכל את זה כל כך חזק, שרק אצל קורמורן סטרייק בכבודו ובעצמו, והעוזרת המופלאה שלו רובין אלקוט, מופנית אליהם התקווה שהם יביאו את סיומה של הכת, ממש כמו נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ שהרבה קיוו כי יצליח לסיים סוף כל סוף את המלחמה.
האם סטרייק ורובין יצדיקו את התקווה שהופנתה אליהם, ויצליחו לסגור את הכת? תקראו ותגלו.

אגב, נכון שזה קצת מצחיק שאישה שכותבת ספר ביקורתי על תופעת הכתות, היא בעצמה המייסדת של הכת הגדולה ביותר, הלא היא "הכת האוניברסלית של סוגדי הארי פוטר"? (כת אשר, יש לציין, גם אני חבר בה).
לא יודע, סתם נקודה למחשבה.

***

הסדרה הזו הולכת ומשתפרת מספר לספר, כאשר שלושת הספרים האחרונים ('דם חם', 'לב שחור כמו דיו', 'קבר דוהר') הם ספרות מופת בז'אנר המתח והבלש, לא פחות. ככה צריכים לכתוב מתח בלשי. ואת האמת היא שכבר בספרי 'הארי פוטר' הבחנתי בכישרון המתח והבלש של רולינג, עם הסופים והמפתיעים והפתרונות המסובכים שאף אחד לא ציפה, תמיד חושבת צעד קדימה, והכל מתוכנן עד לפרטים הקטנים כבר מהספר הראשון.

בספר הזה הבלש והשותפה שלו מקבלים פנייה מאב שבנו נכנס לכת והקשר עמו אבד. האב חושד שהכת מונעת ממנו להיפגש איתו, ולא כפי שנטען מצידם שהבן שלו לא מעוניין מרצונו החופשי.
בתחילת הספר רובין וסטרייק נפגשים עם אנשים שונים, שואלים שאלות, מגששים כהרגלם.
בערך בעמוד 200 הספר עולה שלב, ומגיע הרגע שבו רובין אלקוט מסתננת לשורות הכת, משחקת תפקיד בתור אישה פתיה שמעוניינת להצטרף לכת וסוגדת כמו כולם למנהיג שלה, שמדבר הרבה מילים יפות וגם נראה חתיך ושובה את לבבות כולם, גברים ונשים כאחד. כשהיא נכנסת לשערי הכת היא מבינה עד כמה מדובר במקום ארור. מקום שבו מתנהלת שטיפת מוח שיטתית, מושגים כמו 'שטן מקטרג', רכושנות חומרית', 'הנביאה הטבועה' נטמעים במוחותיהם של חברי הכת. ועוד לא הגעתי לסדום ועמורה שכולם צריכים לשכב עם כולם כי אין דבר כזה זוגיות כי זו רכושנות חומרית, וכמובן גם עבודות פרך, מיעוט במזון ומים וכ'ו וכ'ו.
רובין מתנדנדת בין הרצון לברוח משם לבין הרצון להישאר ולגבות כמה שיותר עדויות שיצליחו להפליל את הכת ולשמש סיבה לפירוקה בידי המשטרה. בינתיים, סטרייק ממשיך בחקירה שלו, נפגש ומראיין אנשים.

הרגעים של רובין בכנסייה, היו הרגעים הכי טובים של הספר ובזכותם הספר הזה הוא הטוב ביותר בסדרה בעיניי. כת מרתקת עם טקסים, אמונות, שגעונות. בכללי יש מרקם רב של דמויות מעניינות וסיפורי משנה שעוטפים את עלילת הספר, וזה מוסיף. לא סתם בכריכה האחורית שיבחו את הדמיון הרב שיש בראשה של רולינג, דמיון שכמובן לא היה חסר גם בספרי 'הארי פוטר'.

הספר הזה מומלץ בחום לכל אוהבי הסדרה, לכל המתעניינים בספרים על כתות, וגם לאלה שאולי לא התחברו לספרים הראשונים בסדרה ולא מבינים מה הם מפספסים בהמשך, כי הסדרה הזו משתפרת מספר לספר.

לפני 9 חודשים•
★★★★★
•זה שאין לנקוב בשמו
שנת הארבה

שנת הארבה

טרי הייז

טרי הייז: הי מאמי, אני יודע ששנינו עייפים וממש מתים ללכת כבר לישון, אבל יש לי בעיה שמציקה לי ורציתי לבקש את עצתך.
אשתו של טרי הייז: בבקשה, ספר לי מה הבעיה ואנסה לעזור.
טרי הייז: זה בקשר לספר שאני כותב עכשיו. אני נתקל במחסום כתיבה. הספר הוא על סוכן סי איי איי שנשלח לאזור במשולש גבולות של איראן, אפגניסטן ופקיסטן, על מנת לחלץ משם גבר ואת אשתו וילדיהם. הגבר הזה הוא חבר בארגון טרור שנקרא "צבא הטהורים", ולאותו אדם יש מידע בנוגע לפיגוע חסר תקדים שהם מתכננים להוציא לפועל, ובתמורה למידע הוא מבקש שיבריחו אותו ואת משפחתו משם לארצות הברית לחיים טובים יותר. סוכן הסי איי איי עובר מסע ובסופו של דבר המשימה קצת מתפקששת ובנס הוא ניצל וחוזר לארצות הברית. בעודו עסוק במשימתו, ניצב פנים מול פנים מול ראש ארגון הטרור, אדם אשר כולם חשבו שמת. עכשיו, אשתי היקרה, אין לי כל רעיון כיצד להמשיך את הספר, יש לך עצה? כלומר, רעיון למה יכול לקרות בהמשך?
אשתו של טרי הייז: הממ, אין לי מושג... זה נושא די רציני, שדורש מחשבה מעמיקה. אני אומרת, בוא נישן על זה ונראה מחר בבוקר, טוב יקירי?
טרי הייז: טוב, אשתדל.

~למחרת בבוקר~

אשתו של טרי הייז: בוקר טוב יקירי, איך ישנת? מקווה שהצלחת להירדם למרות המחשבות טורדות המנוחה.
טרי הייז: בוקר טוב, יקירתי. בסופו של דבר נרדמתי, ואף חלמתי חלום. ואיזה חלום חלמתי, חלום הזוי ביותר...
אשתו של טרי הייז: נו, ספר
טרי הייז: חלמתי על איזה מישהו שנכנס לצוללת, והצוללת טובעת ויש חוסר חמצן, כולם שם מתים חוץ מניצול אחד, אותו מישהו, ואז האותו מישהו הזה יוצא החוצה ומגלה שהכל בוער ויש אפוקליפסה ויש אורקים שמסתובבים ומהלכים אימה על השורדים האחרונים, ומסתבר שהוא קפץ כמה שנים קדימה בזמן.
אשתו של טרי הייז: וואו, נשמע מרתק. ממש יכול להיות המשך פוטנציאלי שישבור את מחסום הכתיבה של הספר שאתה כותב עכשיו.
טרי הייז: את חושבת?
אשתו של טרי הייז: במיליון אחוז
טרי הייז: וואלה, יש משהו ברעיון הזה. חתיכת ראש יש לך. זה הולך להיות גאוני. כבר מתחילים לצוץ לי רעיונות מגובשים בראש. יאללה, רצתי לחדר הכתיבה...
אשתו של טרי הייז: בהצלחה!
טרי הייז: תודה!

***

אפשר לחלק את הספר לשניים. חלק ראשון מצויין, מותח, כתוב היטב, מרתק את הקורא לספר.
חלק שני - משעמם, איטי, הזוי ולא קשור.
בדרך כלל אני לא בררן בכל הנוגע להשתלשלות אירועים לא מציאותית. רבים ביקרו בגלל זה את הספר "הכל יהיה בסדר" של דן יוספן, אבל לי זה לא הפריע ונהניתי מהמופרכות. הפעם זה לא קרה, והרגשתי כמו שהרבה הרגישו. כמו שתיארתי בקטע למעלה - כאילו טרי הייז חלם חלום מוזר והוא פשוט הדביק אותו לספר. או, וזו עוד אופציה, שהוא ראה את מה שקורה אצלנו בישראל והבין שאם הוא לא מתנסה בעולמות הפנטזיה והמדע בדיוני אז אנשים יעדיפו לראות חדשות מאשר לקרוא את ספרו החדש.

ולמרות הכל, 4 כוכבים שאף התלבטתי אם לתת לו 5. כי החלק הראשון עשה עליי רושם רב. וכי הדמות הראשית מעולה וכך גם הנבל הראשי (שמשום מה דמיינתי אותו בראש נראה כמו זרהאמגשדי מקופה ראשית, למי שמכיר). כי הסיפור המשפחתי של סוכן הסי איי איי והדילמה של אשתו להיות בזוגיות ולהקים משפחה עם גבר שכמעט כל הזמן לא נמצא לידך ויוצא למשימות מסוכנות, נגעו בי משום שהדבר התכתב באופן מדהים עם המציאות של נשות המילואים המוכרת לנו בישראל. כי הכתיבה שלו נהדרת. אבל בסופו של דבר לא יכולתי להתעלם מהמופרכות של החלק השני ומכך שברובו, למעט קטעים בודדים בלבד במהלכו וקטע נוסף בסוף הספר, היו בעיקר קטעי סרק של דיבורים או של תיאורים טכניים משמימים. טרי הייז, למרות היותו סופר טוב, הוא עדיין בוסר ולא יזיק לו ללמוד מהמאסטרית, ג'יי קיי רולינג (או יותר נכון רוברט גלבריית') איך לכתוב ספר מתח ארוך בצורה מוגזמת, אך עם זאת מעולה ועם ערך מוסף.

ועדיין, למרות כל האמור לעיל, קראתי את כל 678 עמודיו, ככה שאי אפשר להגיד שזה ספר שנוטשים או שהוא ספר לא טוב. אני כן ממליץ עליו כי הוא כן גורם לקורא לשקוע בעולם של ריגול ותככים. הוא פשוט לא חף מטעויות והגיע הזמן שלא אהיה נחמד לשם שינוי והפעם לא אעגל לחמישה כוכבים.

לפני 10 חודשים•
★★★★★
•זה שאין לנקוב בשמו
חטוף

חטוף

אלי שרעבי

כשהתכוונתי להעניק לספר הזה 5 כוכבים, עצרתי לרגע וחשבתי לעצמי: אולי לא מתאים לדרג ספר כזה, כאילו היה ספר מתח והרפתקאות מן המניין, מן מוצר בידורי שנהנים מקריאתו ומתפעלים מכמה שהוא מוצלח? אמנם אם מישהו שלא שמע מעולם על השבעה באוקטובר, והיה ניגש לקרוא את הספר הזה, וודאי היה חושב שזה ספר מתח ברמה גבוהה, על אדם שנחטף ועובר ייסורים עד הסוף הטוב הלא הוא הרגע של השחרור. אבל בגלל שכולנו שמענו על השבעה באוקטובר, לא ניתן לנתק את הספר מהקונטקסט שלו.
מה שהכריע בסופו של דבר את הכף, וגרם לי להעניק לו את חמשת הכוכבים, הוא שאלי שרעבי, מעבר להיותו שורד במלוא מובן המילה, עם אישיות חזקה, ניסיון חיים ובגרות שעזרו לו במהלך שהותו בשבי, וכ'ו וכ'ו - הוא גם סופר לא רע, שלא לומר טוב מאוד. כתיבתו נוכחת, חזקה, עוצמתית, מלאה בהגיגים ומשפטים יפים, מלאה באנושיות, באהבה, בתמימות וברצון לחיות את החיים בשקט, כתיבה של אדם שהוא ההפך הגמור מהרוע שנגלה אליו.

אלי שרעבי מספר אודות חייו בשבי, מרגע השתלטות המחבלים על ביתו והחטיפה שלו לעזה, ועד רגע השחרור. הוא מספר שם על המפגשים שלו עם החטופים האחרים, עם אלו שנרצחו לאחר מכן בשבי חמאס כמו הרש גולדברג פולין וגם עם כאלה שעדיין שם עד היום כמו אלון אהל. הוא מספר על הדינמיקה ביניהם, על הרצון לשרוד, על תכנון צורת האכילה, על היחס עם השובים השונים, שמתברר שיש כאלה שיותר נחמדים אליהם וחלק פחות.

במשך הקריאה, חשבתי על עצמי, שחייתי את החיים הנוחים והפשוטים שלי, ופתאום קיבלתי הצצה מוחשית ומתוארת בפירוט של מה הם עברו ועוברים בזמן שחייתי את חיי. היה מעניין לראות איך המציאות שאנחנו עוברים במדינה - המלחמה עם לבנון והצפון המופצץ, החיסולים השונים של נסראללה הנייה ושות', המתקפה של איראן - מתקבלת שם מעבר לגדר. אלי שרעבי בספר הזה נותן לנו הצצה איך הדברים נראים מהצד השני, הן מנקודת מבטם של השובים והן מנקודת מבטם של השבויים.

בתחילת הספר מופיע תצלום של אשתו ושתי בנותיו ואחיו של אלי שרעבי, והספר מוקדש לזכרם, מה שמרמז על הסוף העצוב שמחכה לו עם שחרורו. השביעי באוקטובר הוא טרגדיה עמוקה של כל כך הרבה משפחות, טרגדיה שתצלק ולעולם לא תימחק בזכרון המדינה. השחרור של אלי שרעבי מהשבי מייצר תחושה טובה של חופש המשולבת בתחושה רעה וקשה של אובדן ובדידות ושיקום נפשי (וגם פיזי) ארוך.
כולי תקווה שסופם של החטופים שנשארו בשבי, יהיה סוף טוב. שהם ישתחררו מהשבי ויכתבו גם הם ספרים על תקופת השבי שלהם, שהעולם יידע, שאנחנו הישראלים נדע, שהממשלה תדע וגם שחמאס יידעו ויבינו שהשביעי באוקטובר היה לא רק טעות לאנושות אלא גם טעות שלהם. סקירה זו מוקדשת לאותם חטופים שטרם השתחררו ובתקווה שישתחררו בקרוב מאוד.

לפני 11 חודשים•
★★★★★
•זה שאין לנקוב בשמו
במחילה מכבודה של אשת המערות

במחילה מכבודה של אשת המערות

אופיר טושה גפלה

החיים לא פשוטים. השיגרה שוחקת, שאלות על משמעות הקיום עוברות בראש, העתיד מעורפל ולא ברור ומעלה חששות, מחשבות לא נעימות רצות בראש.

אלו דברים שאני עובר ביום יום בתקופה האחרונה (מלבד התקופה הנפלאה והקצרה שבה טיילתי בהרי האלפים ולרגע אחד כל הצרות נזרקו לאחור, עד שחזרתי לארץ ושוב הכל חזר), אבל גם הדברים שבהם הספר הזה עוסק, ואותם עוברת דמות האב, אשר כותב יומן שאותו קורא אחר כך בנו, לאחר שהתבשר על התאבדותו של אביו, שנעלם מחייהם ושנים ארוכות חי בלונדון עד שלבסוף התאבד במוסד פסיכיאטרי.
ביומנו הוא מספר בין היתר על השחיקה מלימוד ההוראה, על ההחלטה להתפטר על מנת להיות מאושר, על העול הכלכלי שבא בעקבות זאת והפך אותו ואת משפחתו לפחות מעושרים, ועל המחשבות והחלומות המטרידים שמופיעים אצלו.

זהו ספרון קטן, אינטימי ומינימליסטי, על דמות שהזדהיתי איתה ועם כאבה. הספרות לא ספרות גדולה ומדהימה, אבל לבו של הספר רחב ומעורר הזדהות. לצערי הסוף הטראגי של דמות האב הוא סוף של הרבה אנשים שנכנסים לעצבות בחייהם. אני למשל חושב על החטופים ושם את הדברים בפרופורציות, משתדל לחשוב על החיובי ועל מה שיש, זה לא תמיד עוזר לגמרי אבל משאיר אותי בחיים.

מומלץ בחום. אופיר טושה גפלה הוא נוף ייחודי ומסעיר בספרות הישראלית ובכלל, אני מאוד אוהב אותו ואת הספרים שלו, ומקווה בשבילו שכל עוד הוא בחיים הוא ימשיך להוציא כל הזמן ספרים, שיעשה מה שעושה אותו למאושר (ומעושר).

לפני 11 חודשים•
★★★★★
•זה שאין לנקוב בשמו
נשף האמפוזות

נשף האמפוזות

אולגה טוקרצ'וק

'נשף האמפוזות' מאת אולגה טוקרצ'וק העביר לי בצורה טובה את הזמן במהלך הטרק של סובב מון בלאן (רכס הרים הגובל בשלוש מדינות: איטליה, צרפת, שוויץ) ובמיוחד במהלך הטיסה, שרק בטיסה עצמה קראתי לפחות 100 עמודים.
באורח פלא, וללא תיכנון של ממש, האווירה של הספר השתלבה יפה עם האווירה של הטיול: הספר מספר על אדם בעל ריאות חלשות שמגיע לפנסיון לגברים בעלי מחלות לב וריאה. הפנסיון נמצא גבוה בהרים, שהרי ידוע כי אוויר הרים צלול כיין טוב לריאות וללב. ההרים והאוויר הצח שבהרי האלפים, השתלבו היטב עם האוויר הצח בהרים של פולין שבספר.

כשחזרתי לחום וללחות הארץ ישראלית (והאזעקה בעקבות ירי מתימן, כשהגעתי לביתי), המשכתי לקרוא בו, ופתאום האווירה האחרת, הארץ-ישראלית, הכה שונה מאווירת הרי האלפים, לא עשתה חסד עם הספר הזה ואיבדתי בו עניין.
זה לא שהוא היה כזה מעניין במהלך הטיסה והטיול - הוא היה כמעט חסר התרחשויות, וכלל לא מעט שיחות גברים על נשים ועל כך שהן פחותות מהגבר וכל זה, בקיצור ממש לא ספר אימה - אבל האווירה שהשתנתה וכבר לא התאימה לאווירת הספר, ובנוסף עצם זה שבטיול הייתי עסוק וקראתי יחסית קצת ובטיסה הייתי מאוד משועמם וכל מה שנשאר היה לעשות זה לקרוא בספר, גרמו לי לנטוש את הספר בין חציו לסופו.

בסך הכל מדובר בספר עם כתיבה יפה המוכרת למי שקרא ספרים אחרים של טוקרצ'וק, אבל מעבר לזה מדובר בספר עם עלילה דלה ולא מענינת במיוחד, וגם דמויות לא מקוריות במיוחד שכולן מתנהגות כמו, ובכן, פולניים.
התלבטתי בין שניים לשלושה כוכבים, ובסופו של דבר החלטתי לעגל לשלושה כי הוא בכל זאת העביר לי יפה את הזמן בטיסה ובטיול.
ולכל מי שלא היה בטרק של סובב מון בלאן ויכול להרשות לעצמו, אני מאוד ממליץ לכם. חוויה ממש.

לפני 11 חודשים•
★★★★★
•זה שאין לנקוב בשמו
פליישמן בצרות

פליישמן בצרות

טאפי ברודסר־אקנר

שאלה: איך קוראים לספר שיש בו הרבה דיבורים על סקס, כל כך הרבה דיבורים על סקס שזה כבר חופר במוח?
תשובה: ספר שמזיין ת'שכל...

וזה בדיוק התיאור המדויק של הספר הזה, שחווית הקריאה בו הייתה דומה לחוויה של צפייה במופע סטנדאפ, אבל מהסוג הלא מוצלח, הנדוש הזה, שעוסק עוד פעם בזוגיות שמתפוררת, עוד פעם ביחסי גברים-נשים והרבה בדיחות סקס גרועות שגורמות לצופה להתקפל ממבוכה, ולמלמל לעצמו: "אחי, הגזמת, ספר משהו אחר, משהו שלא קשור לסקס"

אל הספר הזה הגעתי בעקבות המלצה שנחשפתי אליה בתוכנית של כאן 11 שנקראת "אתם חייבים לקרוא את זה", תוכנית העוסקת בהמלצות ספרים ותחרות בין מספר ממליצים כשהממליץ שרצו את ספרו זוכה בכבוד ובתחושה שסופרים אותו ואת דעתו. התוכנית משולבת בהומור ובדאחקות, תוכנית קלילה שגם עוסקת בנושא אהוב הלא הוא הספרות. הספר הזה היה בין הספרים שהמליצו בתוכנית, ועם היכרות מסוימת מהאתר בשילוב עם ההמלצה, עוררו את סקרנותי לקרוא אותו.

אני אישית לא יודע איך שרדתי עד עמוד 80, כנראה בגלל שאני בחור צעיר ובכושר טוב ויכול להחזיק לא מעט זמן במיטה (הבנתם נכון, את הספר קראתי לרוב במיטה שבחדרי).
אני בכושר כל כך טוב ויכול להחזיק כל כך הרבה במיטה - עד כדי כך שבסוף אקט הקריאה, אפילו לא הייתה גמירה! פשוט נטשתי אותו באמצע, ואמרתי: מצטער, אבל זה לא ילך בינינו. הוא התחנן ובכה אבל זה לא עזר. בסופו של דבר הבטחתי לו שלא אדרג אותו בציון הגרוע ביותר, כי זה חשוב לו למוניטין ולרושם הראשוני בעיניהם של המשתמשים באפליקציות הספרים למיניהן כמו 'סימניה', 'עברית' וכ'ו, אחרת אף אחד לא ירצה לשכב איתו במיטה ולקרוע אותו, סליחה, לקרוא אותו.
ייאמר לזכותו של הספר, שמי שכתב אותו הוא יהודי והמילה 'ישראל' מוזכרת בו בערך מאית מהפעמים שמילים הקשורות לסקס מוזכרות בו. שזה הרבה, מאוד.

אבל הסיבה האמיתית שנתתי לו שני כוכבים ולא כוכב אחד, מלבד ההבטחה שהבטחתי לו לפני שנפרדו דרכינו ומלבד יהדותו של הספר, היא שבין כל החפירות על סקס והעלילה המיותרת, דווקא יש לו כתיבה טובה מאוד, והיא אולי הסיבה שהצלחתי להחזיק בו יחסית הרבה למה שהייתי מחזיק עם אותה עלילה אבל עם כתיבה פחות טובה.
בקיצור, יש בו שפיכת כישרון כתיבה לבטלה. וזה, רבותיי, איסור חמור ביותר (ולא רק ביהדות אלא בכלל).

לפני שנה•
★★★★★
•זה שאין לנקוב בשמו
שירת סרטני הנהר

שירת סרטני הנהר

דליה אוונס

אם הדיקטטורה הייתה משתלטת על אתר 'סימניה', והיה נקבע חוק המחייב את כלל כותבי הסקירות באתר לכתוב סקירה המונה משפט אחד בלבד ולא יותר מכך, אז המשפט שהייתי בוחר והיה מתמצת בצורה טובה את ערך הספר, הוא: "אין בן אדם רע, יש בן אדם שרע לו".

לצערי, הדיקטטורה עוד לא השתלטה על האתר, מה שמאלץ אותי, אף על פי שאינני חייב, לכתוב יותר באריכות...

המשפט "אין בן אדם רע, יש בן אדם שרע לו" מתאים לגיבורת הספר, קאיה, נערה שחוותה חיים לא פשוטים: אביה היה שיכור ומכה את אמה, שיום אחד עזבה את הבית ולא חזרה, וגם אחיה בעקבותיה. לאחר מכן, גם אביה הלך ולא שב, והיא נאלצה לשרוד לבדה בביצות. היא החלה להיות ילדה פראית, ילדת טבע הרחוקה מהציוויליזציה המערבית, גם יום אחד בבית הספר היא בקושי שרדה. שמועות החלו לצוץ עליה, שמועות לא טובות שהובילו בשיאן להאשמה ברצח של בחור צעיר. אותו בחור צעיר היה אחד משני גברים שאיתם הייתה בסוג של מערכת יחסים.
הספר מזגזג בין זמנים: מצד אחד, ההווה, החקירה בדבר מותו של הבחור עד להבאת קאיה למשפט ותיאור תהליך המשפט. ובמקביל, העבר, הכולל את סיפורה האישי של קאיה, היכרותה עם אנשים שונים במהלך שהותה לבד בביצות.

מדובר בספר נחמד מאוד שנהנתי מקריאתו, קולות הביצה הידהדו באוזניי תוך כדי קריאה, רקע לדרמת נעורים מבעד לעיניה של בחורה מעוררת רגש ואמפתיה שכולם הפנו אליה עורף ונטשו אותה. דרמה שיש בה קצת רומנטיקה, קצת מתח, קצת תיאורי טבע, קצת מסר חינוכי של קבלת האחר והשונה ונגד שפיטה סטיגמטית של אנשים, וכן, גם קצת דרמה. בסך הכל אחלה של ספר, מספיק טוב בשבילי לחמישה כוכבים אף על פי שמעט התלבטתי.

לפני שנה•
★★★★★
•זה שאין לנקוב בשמו
אש ורוש

אש ורוש

דיאנה ווין ג'ונס

הספר מספר על נערה צעירה, המגיעה בטעות ללוויה באחוזה כלשהי על יד ביתה, שם היא מכירה בחור בשם לין, איתו היא מתידדת, ויחד הם בוראים לעצמם בראש עולמות דמיוניים. היא גם גונבת כמה תמונות יקרות ערך מהאחוזה באותו יום, דבר הקושר אותה לעולמו של מר לין ולאנשים המקיפים אותו, ולא נותן לה מנוח. אותו עולם מתערבב בעולמה המוכר הכולל את חברותיה וחבריה מבית הספר, אמה, אביה וסבתה.
זה ספר שהוא לא תמיד ברור, ושיא המוזרות שלו מגיע בסופו, אבל יש בו משהו בכתיבה, במסתוריות שלו, שאף על פי שלא קורה בו הרבה אקשן או פרטים עסיסיים, והרבה פעמים הוא מעורפל בעלילתו ומורכב, לא חשבתי לנטוש אותו וסקרן אותי לדעת מה הספר הזה ומה הוא טומן בחובו, וזהו סוד קסמה של דיאנה ווין ג'ונס וכתיבתה החיה, כך מסתבר. קשה לומר שמאוד נהנתי ממנו, והוא גם די ארוך, אבל בסך הכל סיפק לי חווית קריאה משונה בקטע טוב ומעניינת למדי. במיוחד בימים משוגעים שכאלה, זה נחמד לשקוע בספר שעוסק בבריאת עולמות מקבילים שניתן לברוח אליהם.

לפני שנה•
★★★★★
•זה שאין לנקוב בשמו
שיעורים בפיתוח קול

שיעורים בפיתוח קול

דורית רביניאן

את ספרה המפורסם של דורית רביניאן, 'גדר חיה', קראתי אי שם, בתקופה שבה מה שהעסיק והסעיר את המדינה היה ספר קריאה ולא הפגנות לשחרור חטופים או מלחמה כואבת ועקובה מדם. מעט מעלילתו של הספר זכורה לי, אבל אני זוכר שאהבתי אותו מאוד וכמו כן גם את הכתיבה היפה של דורית רביניאן.

הכתיבה היפה שלה נוכחת גם ב"שיעורים בפיתוח קול'. מן כתיבה נעימה, כמו ציוץ הציפורים שעל הכריכה. יפה וציורית כמו שטיח פרסי, שהרי מוצאה הוא מפרס. הכתיבה שלה היא מה שהפכה את הספר לקריא ונעים לקריאה, ואיפשר לי להוסיף לו כוכב.

הספר בעל עלילה דלה. הוא מתחיל בתיאור של מערכת יחסים מיוחדת וחריגה בין אח לאחות, כשהסיפור מובע מנקודת מבטה של האחות. האח והאחות, שהיו בלתי נפרדים בילדותם, מתחילים לאבד בבגרותם את הקשר שהיה להם, האח מתרחק ממנה לעומת האחות שרוצה להמשיך לחיות בקרבתו כמו אז. הוא חוזר בתשובה, והיא עוזבת לאמריקה. כשהאח חולה במחלה קשה ועומד על סף מוות, היא נזעקת להגיע לארץ, ומרגישה שיש לה חלק במצבו של אחיה, כאילו הוטלה עליו קללה בגלל מעשיה הטמאים כלפי אחיה הקטן בילדותם, מעשים שהיא לא בטוחה שקרו אבל אולי כן קרו.

הסיפור נקטע באחת, ועובר לסיפור אחר, כנראה על דורית רביניאן עצמה, של אישה שכותבת ספר על אח ואחות ומעשה טמא ביניהם, ומתארת את משבר הכתיבה באמצע תהליך כתיבת הספר. במקביל, היא מתארת את הווי החיים במשפחתה, יוצאת פרס, על התרבות הפרסית ועל הקשר המיוחד עם אביה.

הספר יפה בסך הכל, והוא לא רע, אבל הרגיש לי כאילו הוא לא יודע מה הוא רוצה מעצמו. האם זה ספר על אח ואחות וגילוי העריות שהיה בילדותם? האם זה יחסים אבא ובת יוצאי פרס? האם זה סיפור על משבר כתיבה? ומה הקשר ביניהם, מה מחבר ביניהם, מה המטרה של הצגת כל חלק בנפרד? הספר בין כה וכה קצר, כ-180 עמודים, כך שהוא הרגיש לי יותר כמו אוסף סיפורים קצרים ולא ספר שלם.
עם זאת, כמו שכתבתי קודם לכן, כתיבתה היפה של רביניאן הפכה את הספר לקריא ונעים לקריאה למרות העלילה הלא שלמה, דבר שמנע ממני בסופו של דבר להעניק לו ציון מאכזב של שלושה כוכבים. לשיקולכם.

לפני שנה•
★★★★★
•זה שאין לנקוב בשמו

ביקורות נוספות על "מרד המציאות"

מרד המציאות

מרד המציאות

סטפן (שטפן) צווייג

ספרו "מרד המציאות" של צווייג, הזכיר לי את ספרו של יהושע קנז "מחזיר אהבות קודמות" ולא בגלל עלילת ספרו של קנז אלא בעיקר בגלל השם. גם כאן כמו במקרים רבים אחרים, צוויג כותב על אהבה. אלא שהפעם הוא דן בנושא מכוון שונה: האם בני זוג שאהבו בכל נפשם ומאודם זה את זו אך נאלצו להיפרד בשל נסיבות החיים, יכולים אחרי שנים לחזור אל אותם רגעים בהם כל כך אהבו? כמו בעוד סיפורים של צוויג, האהבה אינה נורמטיבית לגמרי: לודוויג הצעיר מתאהב באשת מעסיקו. פרט להיותה אשת איש, היא גם מבוגרת ממנו בלא מעט שנים, אלא שהיא בהחלט מחזירה לו אהבה.

אך אז מציע לו המעסיק שהוא גם הבעל הנבגד, קידום, אך זה כרוך במעבר לארץ רחוקה, גם אם לשנתיים בלבד. היה זה בימים בהם המושג רילוקיישן טרם הומצא. זג האוהבים נפרד, אלא שאז פורצת המלחמה הגדולה אשר שנים מאוחר יותר הפכה למלחמת העולם הראשונה. השנתיים מתארכות לכדי 10 שנים אשר בסופן לודוויג שב לגרמניה ומנסה לברר מה קרה לאותה האהבה: האם ניתן עדין לממש אותה או שמא רחוק מהעין הופך בהכרח גם לרחוק מהלב? לא ניתן להימלט מהמחשבה מה היה עולה בגורלה של אותה האהבה לו היה נשאר לודוויג בגרמניה ולא יוצא בשליחות מעסיקו, אך את זה צוויג כבר משאיר לנו הקוראים.

הצורה בה מתאר צוויג את מחשבותיהם של גיבוריו, היא שעושה בעייני את ספריו לכל כך טובים. הוא כותב על חומרים הלקוחים מהחיים ויש לו את הכישרון להכניס במאה עמודים, את מה שרבים וטובים אחרים, לא יכניסו גם ב-300. זהו סיפור מצוין המעורר הרבה מחשבות גם לאחר סיום הקריאה.

התרגום של הראל קין, נפלא כתמיד.

לפני שנתיים•
★★★★★
•בנצי גורן
מרד המציאות

מרד המציאות

סטפן (שטפן) צווייג

שלום חברים ,
רגע לפני חג הפסח והמצות, ולפני ההתקפה באיראן, אם תהיה או לא, ובין עיסקאות החטופים שעדיין לא מתממשות, ושלל אירועי המלחמה בחצי השנה האחרונה שהכבידו ושברו את ליבנו, הרשו לעצמכם להתענג על אחת הנובלות הקצרות והמשובחות של שטפן צוויג. לטעמי היפה מכולן, אם יש מושג כזה...

ממתק אמיתי, שבקלות אפשר למסגר בו כל משפט ומילה. ובכלל עשו חסד עם עצמכם ואמצו בחום את הוצאת "תשע נשמות" שמצטיינת בבחירה מדויקת של מיטב הכותבים, ומיטב המתרגמים. והיות שמדובר על נובלות קצרות, מתאפשר לקחת כל כותר בתיק קטן ולקרוא בו בכל הזדמנות...

כמי שידוע בכתיבתו כבוחן כליות ולב, וככותב שמדייק כתער ובעל יכולות מרשימות לפרוש את האדם ואת רגשותיו באיכויות של סורק תהודה מגנטי(מבלי להזריק חומר ניגוד), גם כאן בנובלה שהתפרסמה לראשונה ב-1987 צוויג מפליא להנגיש עבורנו סיפור על אהבה שהוחמצה ועל נסיבות הגורל שגרמו לאותה החמצה ועל הניסיון אולי לכפר עליה.

הוא - היה צעיר מאוד ורווק והיא - מבוגרת ממנו ונשואה-זוגתו של הבוס. והם מתאהבים. עד כאן נשמע די בנאלי. אהבה לא ריאלית אבל מלאת תשוקה כיאה לרומן שיש בו קשיי מימוש. הקשר נקטע ולאחר 9 שנים הם שוב נפגשים והפעם המפגש הוא בין שני אנשים כבר לגמרי שונים . הוא- כבר לא עני מרוד ורווק, והיא- כבר לא נשואה. האם אפשר לתקן ולשקם ולחדש את התשוקה ?

וכאן אני עוצרת .

יופי של נובלה נוקבת ומדויקת, ומעוררת מחשבה ובעיקר חודרת ללב ואפשר לומר גם מכמירה.

אז שיהיה לכולנו אביב מלא תקווה ותודה מאוד רבה מראש לכל מי שקורא אותי .

לפני שנתיים•אירית פריד
מרד המציאות

מרד המציאות

סטפן (שטפן) צווייג

אני אגיד את דעתי, הספר הזה משעמם.
הוא רק כמעט שמונים עמודים, אבל איכשהו מצליח לשעמם מאוד בחצי הראשון שלו, ולהרגיש פחות משעמם בחצי השני, אבל עדיין חסר השפעה.
זה הספר הראשון שאני קוראת מאת שטפן צוויג, ויש הרבה רגש במילים שלו, הספר כתוב טוב.
אבל הוא ללא פרקים ככה שקריאה מרגישה נמרחת, זה לא ספר שכיף לקרוא בישיבה אחת, אבל ככה הוא בנוי, לאדם שיכול לשבת ולקרוא בלי לעצור.
אני לא הייתי מעוניינת בזה.
הייתי צריכה הפסקות, הייתי צריכה שהספר יגיד לי מתי נכון לעצור, ומכיוון שהוא פשוט לא בנוי ככה - השתעממתי.

אני יכולה להגיד על מה הסיפור אבל מה הטעם?
במשפט, זה על גבר ואישה שנפגשים שוב אחרי שנים בנפרד, היא אלמנה והוא נשוי עם ילדים.
הם עולים על רכבת, לא ברור לשם מה, פשוט מאוד נרגשים לפגוש זה את זה.

היו לי ציפיות מאוד שונות מהספר.
חשבתי שהכול היה משעמם, ששום דבר לא קרה, שאפילו שיחה טובה בין הדמויות לא הייתה כאן, רק רגש חזק שלא ברור מה לעזאזל היה הבסיס שלו.
כאילו, זה ברור, אבל זה גם לא, כי אנחנו לא קוראים על הדברים האלה, אנחנו רק יודעים שהרגשות האלה התפתחו עם הזמן שלהם ביחד.

זה לא היה הספר עבורי בכלל, ציפיתי ממנו ליותר מדי.
לא היה כאן כלום, לא דמויות שאני מחבבת ומבינה, לא סיפור שאני חושבת שהוא מעניין, ואפילו לא אהבה עמוקה.
זאת הייתה החוויה שלי.
אני מבינה למה אנשים אחרים אוהבים את זה, אבל אני גם מבינה שהאנשים האלה קוראים ספרים אחרים לגמרי מהספרים שאני קוראת, ושזה עניין של טעם.

אם זה לא היה קצר כנראה שלא הייתי מסיימת את זה.
לפחות הייתה לי תקווה שאולי בסוף יהיה איזה משהו, אבל לא, התאמצתי לעבור עמוד ועוד עמוד, בשביל כלום.
כנראה שאני צריכה ללמוד מזה שאם ההתחלה של הספר משעממת אותי, כנראה שגם הסוף שלו יאכזב אותי.

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•סייג'
מרד המציאות

מרד המציאות

סטפן (שטפן) צווייג

כל מי שחווה במהלך חייו אהבה גדולה צריך לקרוא את הספרון הזה(רק 78 עמודים)
המתאר ברגישות מיוחדת אהבה יוקדת שלא יכולה להתממש..
לודוויג הוא בחור רווק עני ומשכיל בן 23 שבדם ליבו רכש השכלה, אך רגשי הנחיתות מלווים אותו גם הלאה...
"כלפי חוץ כיסה עכשיו תואר הדוקטור, כמעיל זול אך בכל זאת אטום, על הזוטרות של משרתו,
במשרד הסתירו ביצועיו את הפצע מעלה המוגלה של נעוריו המבוזים, שהזדהמו מעוני ומצדקה.."

היא מעולמות אחרים, טובה, נקייה, טהורה, נשואה..
הקשר ביניהם הוא בלתי נמנע, מין רגש שמשתלט והופך את האהבה למה שהיא באמת,
רק מהרגע שהיא כבר לא הרגש העוברי שסוער רק בכאב המחשכים שבעמקי הגוף,
אלא היא מעיזה לקרוא לעצמה בשם, להצהיר על קיומה, להעלות אותו על דל השפתיים.
אהבה שקורעת את שניהם, ומחייבת אותם להתמודד מול המציאות.

ואז נוצר נתק. מלחמת עולם פורצת ומפרידה ביניהם.
והנתק הוא ארוך וקשה, והוא מבין כי "הטבע האנושי אינו חי רק מהזיכרונות,
וכפי שצמחים וכל יצור אחר זקוקים לכוח המזין של הקרקע ולאור מהשמים שלא יקמלו,
כך זקוקים גם החלומות עצמם, למזון מתחדש לשמור על חיוניותם".

אחרי תשע שנים ארוכות המלחמה מסתיימת, והם שוב נפגשים.
האם האהבה שימרה את עצמה? האם אפשר להמשיך מהמקום בו הכול נעצר? האם כדאי לנסות?
אלה השאלות שהסופר והקורא מנסים להבין...

הסיפור מעניין, הדמויות מתוארות ברגישות, הסופר מתאר את העלילה בכתיבה ללא אתנחתא ואין חלוקה לפרקים,
כאילו הבערה להמשיך ולכתוב לא נעצרה לשנייה עד לסיומו של הסיפור.
מומלץ❗

לפני שנתיים•
★★★★★
•michalus
מרד המציאות

מרד המציאות

סטפן (שטפן) צווייג

כעשור לאחר פגישתם האחרונה, נוסע לודוויג ברכבת עם אהובת לבו הנכספת כדי לממש את אהבתם. אולם המון אירע מאז – מלחמות, נדודים, והאהבה, מה איתה?

האם התשוקה יכולה לגבור על מושאה? האם אם כן, ראוי לממש אותה? וכיצד מתעתע בה הזמן?

בכתיבה ענוגה וסוחפת מתאר צווייג סיפור שעוסק בכמיהה – של לודוויג לאהובתו, אבל יותר מזה של צווייג המוגלה למולדתו, אירופה של לפני המלחמה.

צווייג מבטא את הבנתו כי הוא אינו אותו אדם, וכך גם אותה אישה-מולדת, אותה הכיר, אהב וערג לה.

מרד המציאות, האופן בו מחריבה המלחמה והשטנה האנושית את החלום.

מומלץ.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•אור שהם
מרד המציאות

מרד המציאות

סטפן (שטפן) צווייג

חרף הביקורות הטובות שאופפות את הספר הזה, לטעמי הוא מהפחות טובים שלו.
רק אדגיש שזה כמובן ביחס לטיב של שאר הספרים שלו (שקראתי) ומאוד אהבתי.
הסיפור מספר על מפגש בין בחור בן 23 לאשת הפרופסור המעסיק שלו(שגם יותר מבוגרת ממנו). מתפתח ביניהם משהו שלא ברור לי עצמי, ואמור להוות איזה רגש חזק ומפורט כמו שמתאים לצוויג והם מתרחקים והכל וכאילו הנקודה של העלילה זה על המפגש אהבים הזה, ואיך אהבה כזאת מחזיקה את עצמה במקרה וכל אחד מבני הזוג נמצא במרחק גדול.
מצד התבנית המוכרת, הכל מוכר וידוע, ואפילו כתוב ומתורגם כמו שצריך, רק שאת החלק העיקרי שמהווה את הקשר בין האוהבים, לא הבנתי.
הוא הרגיש לי ילדותי מדי ולא ממש אחזתי מכל הגוזמא של התשוקה הבוערת והכמיהה שפשוט הגיעה משום מקום, וגם אחרי זה המשיכה לקשר שלא הצלחתי לפענח.
וכל זה עוד לפני שאני בכלל מנסה לחשוב על איך להגדיר אהבה וכו'.
הספר הזה בעיניי פחות עובד, וגם לא כזה רע.

לפני שנתיים•
★★★★★
•oziko
מרד המציאות

מרד המציאות

סטפן (שטפן) צווייג

Widerstand der Wirklichkeit

"מרד המציאות" 1929, נובלה של שטפן צוויג- עודות "התעשיין", אשתו (צוויג לא נותן לה שם) ו"החבר הצעיר"- גיבור הנובלה לודוויג/'דוקטור', אותו מביא התעשיין לעזור לו בעסקיו (אותו הכיר דרך אשתו, שהכירה אותו לפני תשע שנים, או בניסוח צוויג- "ארבעת אלפים ימים).
העלילה מתרחשת תחילה בהיידלברג (משם התעשיין ואשתו יכחו רכבת) לחבל פרנקוניה- לכפר בוקנהיים, ערים וחבלי ארץ במערב גרמניה ליד הגבול עם צרפת.
לודוויג שולח את משכורתו לאימו ושתי אחיותיו וחי בדוחק, כל זאת לאחר שהתעשיין חלה והוא שחוק מלנהל את עסקיו הרבים וכך נוצר לו משולש האוהבים ב"מרד המציאות".

"האדון התעשיין הטיל עלי ברוב טובו משימה גדולה ורבת אחריות,וקיבלתי אותה. בעוד עשרה ימים אצא למקסיקו לשנתיים" (ע"מ 32)
""את עשרת הימים עד ליציאה לדרך חיו השניים בלהט של טירוף חושים בלתי פוסק" (ע"מ 34).
התחלתי לקרוא את הנובלה בטיסת
Connection

בין מילאנו לטנריף. ישבתי ליד החלון, אחרי 40 ע"מ נרדמתי. היום סיימתי את הנובלה במלון/קלאב בטנריף. במהלך הטיסה העלילה התיאורית האיטית של צוויג,מעט דיאלוגים והרבה נואנסים פסיכולוגים גרמה לי ל
Blackout
במהלך הקריאה, מה גם שלדעתי- "מרד המציאות " לא מהטובים של צוויג.
זוג האוהבים בתחילת הנובלה נפרד בסערה רומנטית, היא מלווה אותו לרכבת "לא יכולתי כאן, לא כאן בבית שלי,שלו. אבל כשתחזור, אז מתי שתרצה" (ע"מ 36).
לודוויג סופר את הימים420,419,418 עד שיפגש שוב עם אהובתו, בצורה סנטימנטלית אינפנטילית.
בעודו בשליחותו במקסיקו הוא אובססיבי ללכת לדואר לקרוא ממכתביה עליו.
צוויג הופך את הקערה על פיה עם פרוץ המלחמה והשליחות של לודוויג למקסיקו. המאורעות והזמן עושים את שלהם ולודוויג בונה חיי משפחה עם 'צהובת שיער ביתית באופייה'...

התעשיין שיישאר באירופה, גורלו כאנרכיסט באיילון ב12 בלילה...

"לודוויג,זה אתה?" היא אומרת לו בטלפון בסוף מלחמ"ע ה-1 והוא אומר לה שמחרתיים יבוא לפרנפורט.
"אתה נשאר בוודאי לארוחת צהריים לודוויג" (..) "נדמה היה לו שלא עזב מעולם" (ע"מ 53-52).
הטיול לאיטליה וספרד תוכנן לפני חצי שנה, אחותי התאומה גרה באוסטרליה. פרצה "הקורונה", לא חליתי למזלי. מלונות הוזמנו, טיסות כורטסו ובשבת שתי 'נפילים' פוליטים טרללו את המערכת ואיומים לשביתה כללית הוכרזו...
במה שנראה "כמרד המציאות" שאף אחד לא יכול היה לדמיין
"הקול שלה רעד בכל מילה: "למה אתה שואל אותי? עכשיו אין טעם שאגיד לך,עכשיו כשהכול כבר מאוחר מדי.(..) אף פעם לא היה בכוחי לסרב לך,הייתי שלך תמיד,מהיום שהכרתי אותך". (ע"מ 59).

בעוד שגורל האוהבים ב"מרד המציאות" עולה על שרטון, אני ואחותי בסוג של נס נפגשנו לאחר יותר משנה במילאנו, אני טסתי מתל אביב והיא הייתה' מחוסלת' אחרי טיסה דרך שלושה
Connections
מאוסטרליה למילנו. מיד נפגשנו בחדר שלה (כמובן שעם אמא שלי, והאחיין החמוד) והתדהמה והעליצות לא אחרו לבוא.

בסופו של דבר ה-
Happy-ending
של זוג האוהבים ממש אלגורי למפגש שלי עם אחותי (אושרת), ולמלון המפנק בטנריף בה אני יושב וכותב בהנאה גדולה.
מהספר פחות נהנתי, סנטימנטלי ורומנטי, אך ליד נובלות אחרות של צוויג נראה ממש כנלקחה מה
v.o.d
של כתביו ולא בחוד-החנית של יצירותיו כ"נובלת השחמט" ו"מכתב של אלמונית"
מוזמנים לחפש אותי ב
Facebook
העלתי תמונה שלי ואחותי במרפסת החדר שלה יחדיו .

לפני 3 שנים•
★★★★★
•אושר
מרד המציאות

מרד המציאות

סטפן (שטפן) צווייג

האדם מתכנן ואלוהים משבש את כל תוכניותיו.
לעניות דעתי, מדובר במימרה שמעלה תחושות לא פשוטות באנשים רבים, בעיקר זכרונות לא טובים שמוצפים בנו בעל כורחנו אסוציאטיבית.
המימרה הזאת כאילו נתפרה אל הספר. ספר שתאר תוכניות גדולות שנופצו במחי יד. מפגש מחודש שנדחה שנים רבות וכאשר מתקיים סוף סוף הצפייה כבר אינה אותה צפייה. הקלילות אינה אותה קלילות.
מעטה השנים שנוספו תבע את שלו, מעין שיריון קשיח שהדמויות עוטות על עצמן ואף על פי הרצון להסירו כליל, זה לא מתאפשר, רובד הזרות שנערם במהלכן מונע זאת.

כאשר קראתי את הספר, התחוללו בקרבי רגשות רבים מכיוון שהוא נגע בנקודות מאוד אישיות וקריטיות בחיי שמשמעותן קיבלה משנה תוקף דווקא בימים אלה. גם אני, כמו הגיבור הראשי, ייחלתי למפגש עם אדם יקר שבסופו של דבר לא התרחש. נסיבות החיים הפרידו בינינו וגרמו לכך שלא נתראה שנים על גבי שנים, מלבד במקרים חפוזים אי-אילו ואחרים.
דבר שהיה לי מאוד קשה לעכלו, וגם היום, כשכבר למדוני החיים כיצד לשלב את כאב ההחמצה עם סדר היום, עם השגרה, המחשבות עודן מציפות אותי מדי לילה והתהיות לגביו נישאות על כנפי החושך ומגיעות אלי וכאשר הן מגיעות, הן אינן מרפות עד לכתי לישון וגם אז, הן נוכחות היטב בחלומותיי. הגעגועים מציפים לב חרד ודואב. חרדה לנוכחות דוממת של אדם יקר שכבר איננו חלק מחייך, שנסך בך אושר עילאי ופסק. והפחד שדמותו תימחק מזכרונך וקולו יהיה כהד מרוחק של העבר.

לצד ההתמודדות הלא פשוטה עם ניתוק קשר עם אדם שחלקו בחייך היה עז וכבד משקל, הגחתה אל שגרתנו השברירית של הקורונה. קורונה שגרמה לחישוב מסלול מחדש, לדחיית מפגשים, להתמרמרות ובעיקר תמיהה: האם הדברים יחזרו אל מסלולם הקודם? האם הרגשות הישנים יהיו כפי שהיו? זה מבחן לזוגיות ויחסים אנושיים שאיום ממשי מאיים לקרוע אותם זה מזה במסגרת הבדידות הכפויה והשינויים החלים באדם בעותות מצוקה וחירום.

לודוויג הוא בחור צעיר בן 23 שהעוני לא פסח על פתח דלתו. העוני הוא חלק מחייו בכל אספקט בחיים, הוא מעין סימן הכר משני שנתלה על צאוורו כחרב פיפיות, כמעין גרדום שמספיקה תנודה קלה שתחרוץ את דינו ותאמללו לכל החיים. העוני משתרך אחריו לכל אשר ילך והוא מצוי במאבק מתמיד עם הניסיון הנואש להשיל אותו מעליו, לאפשר לעצמו לנשום פעם אחת בחייו ולזלוג אל עתיד אחר, מזהיר יותר.
במסגרת נסיונות אלה, הוא מקבל הצעת בעבודה מהממונה עליו לשהות בביתו פרק זמן מסוים, כשנתיים, ולנהל את ענייניו. הסכמתו של לודוויג מהוססת אך לבסוף הוא מקבלה למרות אי-רצונו הגלוי. הסכמה שתשנה ללא הכר את חייו.

בביתו של אותו ממונה הוא פוגש לראשונה ברעייתו של הקשיש המזדקן, רעיה אשר הוא מתאהב בה ממבט ראשון עד מעל הראש. אהבה עזה ובעיקר בלתי אפשרית, שכן אין הוא בטוח שהרעייה אכן חשה כמוהו.
החודשים חולפים והצעה חדשה על הפרק: לעבור לארגנטינה למשך שנתיים ולפלס דרך אל הצמרת, דרך בטוחה. הצעה זו מבלבלת את חושיו של הצעיר שנקרע בין אהבתו הכבירה והיצרית לאשת הממונה לבין הקידום הנכסף. בלבול שגורם בדרך לא דרך, להתוודות האהובה על אהבתה ומימוש חלקי של היצרים בעת שנותרה.

השנתיים עוברות על הבחור בניתוק מאוהבתו וכל החודשים הללו הוא חושק בה וכמהה לשאתה לאישה, מתגעגע ושומר איתה על קשר בסודיות מוחלטת מרחוק. כאשר הזמן לשוב מתקרב, קורה דבר מה בלתי צפוי שהופך את היוצרות ומאריך את השהייה שלו לשנים רבות וגורם לו לפתוח בחיים אחרים...מלחמת העולם הראשונה פורצת ומשליכה את המוכר החוצה ומאמצת לחיקה את הזר והמנוכר....

עד שההזדמנות לחדש קשר מזדמנת שוב. האם לאחר שנים רבות הרגשות ישובו לפעפע או ההבנה שהם דעכו תעורר את הכרתם? ועל כן, כמדומני, שמו של הספר ' מרד המציאות'. הדמות הראשית משתדלת לנפץ את המציאות שנכפתה עליה, להיות רחוקה מהאהובה.

צוויג, כמיטב מנהגו, חודר אל עובי הקורה באיזמל מנתחים מקצועי- משונן וחושף בפנינו את לבטיהן של הדמויות, את התשוקות הישנות שהזדקנו עם חלוף השנים אך הגחלת הבוערת נשארה כמעין מזכרת מהדהדת, גם אם עזותה פחתה עם השנים. הרצון לשמר את שהיה, להתרפק על העבר כמות שהוא, למזג את העבר והווה יחדיו לכדי יצירת עתיד שונה- עודנו שריר וקביל.
שאלות רבות מעלה הסופר בשפתו הערבה לעין והעסיסית שגורמים לקורא להרהר ואף להזדהות, כפי שקרה לי. שאלות כגון: האם ניתן להשיב עטרה ליושנה? האם ימי הזוהר של האהבה הצעירה יכולים לחזור בגיל בוגר יותר? האם אהבה אמיתית אינה דועכת לאחר שנים? אלה שאלות שהתחברו לי גם בפן האישי שכן הרהרתי בהן לא פעם. האם רגשות ישנים עלולים לצוף מעל פני המים העכורים ולהיות זכים שוב? רגשות ששכבות האבק כיסו אותן?
מפליא עד כמה הוא מצליח לנגוע בנקודות הרלוונטיות במעט מאוד עמודים. לא פלא שרבים מאוד נוטים לכנותו אומן. הוא יודע לעקצץ את לבבות הקוראים, ולא להשאירם אדישים לתוכן, קצר ככל שיהיה. באופן מתמיד לעורר בהם תגובה וחוסר נוחות מסוים.
זו אומנות של ממש שכן צוויג כותב בצורה ייחודית לו ומצליח להשפיע ולענג את הקורא הן בכתיבת פרוזה קצרה והן בזו הארוכה. דבר שאינו מה בכך כאשר מדובר ביצירה טובה באמת. מעטות הן היצירות הקולחות שיודעות ללפות אותך ולהיטמע בתוכך ימים רבים לאחר הקריאה.

"משהו בוטח ברכותו, מרגיע ומאושר בידיעת עצמו נבע מן הפנים האלה, צלילות קרנה מן המצח הטהור, המבהיק בנערותו, שמעליו היה השיער מסורק כמו טרם זמנו בתסרוקת הרצינית של בעלת בית. "
" אך הוא רק התגונן: כלום! כלום! הקשיב עמוק יותר פנימה, אל העבר שחלף, שמא רוצה הקול הנבואי הזה של הזיכרון לדבר אליו שוב ולחשוף בפניו את ההווה בעזרת העבר."

לפני 6 שנים•
★★★★★
•סקאוט
מרד המציאות

מרד המציאות

סטפן (שטפן) צווייג

עוד נובלה מצויינת של צווייג שיוצאת לאור בהוצאת תשע נשמות. לפי הכתוב בכריכת הספר הוצאת תשע נשמות מתכוונת להוציא לאור את כל הנובלות שכתב צווייג. אני אחכה להם בפינה בסבלנות ואקטוף אותם אחד אחד.

צווייג עושה מה שהוא עושה הכי טוב, כותב על אהבה בלתי ממומשת, רגשות ונפשות מיוסרות.

פועל במפעל מתקדם בסולם ההיררכיה ומתחבב מאוד על ידי בעל המפעל. האחרון מזמין אותו להיות יועצו האישי וסגנו. בעל המפעל הופך להיות מוגבל גופנית ומבקש מסגנו לבוא לגור אצלו כדי שיהיה יותר זמין בשבילו. הסגן מתאהב באישתו של המנהל ובין השניים נרקם סיפור אהבה אסור ובלתי ממומש שילווה אותם לכל חייהם.
סגן המנהל נשלח לשליחות ארוכת טווח באמריקה הלטינית והקשר בין השניים ניתק. שליחות של שנתיים הופכת לקרוב לעשר שנים כיוון שפורצת מלחה"ע ה-1 ולא ניתן לחזור לגרמניה. כל אותם השנים הקשר בין הנאהבים נשמר. בנתיים סגן המנהל מתחתן ונולדים לו שני ילדים. לאחר כעשר שנים הוא חוזר לגרמניה ויוזם מפגש אם אהובתו משכבר הימים. מה יעלה בגורלם? האם יממשו סוף סוף אהבתם?

העיקר אצל צווייג היא כמובן הפרוזה המהפנטת והסוחפת, אבל צווייג דואג גם לספק לנו עלילה מסקרנת ומרתקת ובכך גדולתו.
רוב הסופרים מספקים מספר מוגבל מאוד של משפטי מחץ שנשארים אתנו להרבה זמן לאחר הקריאה. צווייג מספק זאת כמעט בכל עמוד.
כתיבה מהוקצעת החודרת עמוק לנפש האדם ובכל זאת מאוד קריאה ופשוטה להבנה.
מומלץ!

לפני 7 שנים•
★★★★★
•משה