• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
מרד המציאות

מרד המציאות

מאת סטפן (שטפן) צווייג

הביקורת של סייג'

תמונה של סייג'
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
2.0
מרד המציאות

מרד המציאות

מאת סטפן (שטפן) צווייג

הביקורת של סייג'

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
2.0
תמונה של סייג'
הוצאה לאור:תשע נשמות
שנת הוצאה:2017
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
אירית פריד
לפני שנתיים

“שלום חברים , רגע לפני חג הפסח והמצות, ולפני ההתקפה באיראן, אם תהיה או לא, ובין עיסקאות החטופים שעדי”

4/17
ביקורות על מרד המציאות
הבאה
סקאוט
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 6 שנים

“האדם מתכנן ואלוהים משבש את כל תוכניותיו. לעניות דעתי, מדובר במימרה שמעלה תחושות לא פשוטות באנשים רב”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 4 חודשים•2 דקות קריאה

אני אגיד את דעתי, הספר הזה משעמם.
הוא רק כמעט שמונים עמודים, אבל איכשהו מצליח לשעמם מאוד בחצי הראשון שלו, ולהרגיש פחות משעמם בחצי השני, אבל עדיין חסר השפעה.
זה הספר הראשון שאני קוראת מאת שטפן צוויג, ויש הרבה רגש במילים שלו, הספר כתוב טוב.
אבל הוא ללא פרקים ככה שקריאה מרגישה נמרחת, זה לא ספר שכיף לקרוא בישיבה אחת, אבל ככה הוא בנוי, לאדם שיכול לשבת ולקרוא בלי לעצור.
אני לא הייתי מעוניינת בזה.
הייתי צריכה הפסקות, הייתי צריכה שהספר יגיד לי מתי נכון לעצור, ומכיוון שהוא פשוט לא בנוי ככה - השתעממתי.

אני יכולה להגיד על מה הסיפור אבל מה הטעם?
במשפט, זה על גבר ואישה שנפגשים שוב אחרי שנים בנפרד, היא אלמנה והוא נשוי עם ילדים.
הם עולים על רכבת, לא ברור לשם מה, פשוט מאוד נרגשים לפגוש זה את זה.

היו לי ציפיות מאוד שונות מהספר.
חשבתי שהכול היה משעמם, ששום דבר לא קרה, שאפילו שיחה טובה בין הדמויות לא הייתה כאן, רק רגש חזק שלא ברור מה לעזאזל היה הבסיס שלו.
כאילו, זה ברור, אבל זה גם לא, כי אנחנו לא קוראים על הדברים האלה, אנחנו רק יודעים שהרגשות האלה התפתחו עם הזמן שלהם ביחד.

זה לא היה הספר עבורי בכלל, ציפיתי ממנו ליותר מדי.
לא היה כאן כלום, לא דמויות שאני מחבבת ומבינה, לא סיפור שאני חושבת שהוא מעניין, ואפילו לא אהבה עמוקה.
זאת הייתה החוויה שלי.
אני מבינה למה אנשים אחרים אוהבים את זה, אבל אני גם מבינה שהאנשים האלה קוראים ספרים אחרים לגמרי מהספרים שאני קוראת, ושזה עניין של טעם.

אם זה לא היה קצר כנראה שלא הייתי מסיימת את זה.
לפחות הייתה לי תקווה שאולי בסוף יהיה איזה משהו, אבל לא, התאמצתי לעבור עמוד ועוד עמוד, בשביל כלום.
כנראה שאני צריכה ללמוד מזה שאם ההתחלה של הספר משעממת אותי, כנראה שגם הסוף שלו יאכזב אותי.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של yaelhar
yaelhar
תמונה של אירית פריד
אירית פריד
תמונה של בר
בר
תמונה של חובב ספרות
חובב ספרות
תמונה של מירית
מירית
תמונה של rea
rea
תמונה של מורי
מורי
תמונה של גלית
גלית
8קוראים|גיל ממוצע52|63%נשים

על המבקרת

תמונה של סייג'

סייג'

ותיקה
חברה מזה 7 שנים
250 ביקורות•5 נבחרות•1,939 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות קלה - רומנים•ספרות מתורגמת•ספרות מקורית
תמונה של סייג'
סייג'
ותיקה
חברה באתר מזה 7 שנים
ביקורות250
ביקורות נבחרות5
לייקים שקיבלה1,939
דירוג ממוצע3.7 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות קלה - רומנים80ספרות מתורגמת43ספרות מקורית17

דיון על הביקורת

7 תגובות
חובב ספרות
חובב ספרות•לפני 4 חודשים
שותף לדעה, אבל עדיין שווה קריאה כי זה צווייג.
גלית
גלית•לפני 4 חודשים

הבעיה עם ההוצאה הזו

שיחסית לתמורה - זה יקר פחד ( לא שמחירם של ספרים יותר מגובשים ועבים הוא הגיוני) ובד"כ אין עליהם מבצעים
מורי
מורי•לפני 4 חודשים

מהיחידים שלו שלא קראתי.

1 תגובה
סייג'
סייג'•לפני 4 חודשים•

למה לא קראת?

1 תגובה
מורי
מורי•לפני 4 חודשים•

קראתי כל כך הרבה ממנו שלהוציא על ספרון כזה נראה סתם לזרוק כסף.

גלית
גלית•לפני 4 חודשים

אף פעם לא בכוח

אבל אני כן ממליצה לנסות נובלה אחרת שלו באותה הוצאה ואותו פורמט - "פחד"
1 תגובה
סייג'
סייג'•לפני 4 חודשים•

תודה גלית, אני אזכור.

7 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של סייג'

לאור השקיעה 2 - שקיעות אדומות

לאור השקיעה 2 - שקיעות אדומות

דיאן אל

זה טוב יותר מהספר הראשון לדעתי, אפילו שאני מעדיפה את מייקל על דין.
יש משהו פחות מתחשב וגם פחות מנוסה בדין, ואני עושה השוואה בין השניים רק כי בספר הזה מייקל עדיין נוכח וזה היה לי בולט ההבדל ביניהם.
אז אני מעדיפה את מייקל מהספר הראשון, אבל לדעתי הסיפור פה יותר מעניין, והתחברתי יותר לסאלי מהספר השני, ומאשר לשיינה מהספר הראשון.

בספר הזה דין, עובר לקנדה, כדי להיות שומר הראש של סאלי.
זה חלק מאיזושהי עסקה בין מייקל, שהוא ראש המאפיה היהודית בטקסס, לבין אבא של סאלי, שהוא ראש המאפיה היהודית בקנדה.
לדין יש תוכנית להרוג את אבא שלה, ולהשתלט על הארגון שלו, בזמן שהוא משתף פעולה עם זה שנכפה עליו להיות שומר ראש של סאלי.
אז הוא מגיע לקנדה, פוגש את סאלי שוב, מגלה שהיא מגמגמת ורואה איך הגברים סביבה מתייחסים אליה כאילו היא רכוש.
הוא לא טוב מהם בהרבה מבחינת איך שהוא מתייחס אליה, אבל הוא לפחות לא כופה עליה דברים, אז... אני מניחה שזה גורם לו להיראות טוב יותר מהם למרות שהם כולם רכושניים ככה תכלס.

גם פה לא ממש אהבתי את הסמאט מבחינת הדיבור, כאילו המילים "אשתי", "בעלי", שהם אומרים אחד לשני בזמן הסקס, אמורות להדליק משהו.
זה פשוט מוזר בעיניי, קרינג', אני באמת בספק אם אנשים נורמלים מנהלים שיחה כזאת בזמן סקס, שהוא שאל "של מי את?", והיא עונה "של בעלי דין".
אני מודה שאכן יש לי רתיעה מסוימת ממוסד הנישואים, וחתונות בכללי, ושיש סיכוי שזה שמפריע לי פה השימוש במילים "אשתי" ו-"בעלי", זה עניין אישי לי.
אבל אני עדיין חושבת שהשימוש במילים האלה מטופש, כאילו, ברמה של חוסר בגרות, כי מי מדבר ככה?
זה מרגיש כמו איזו פנטזיה מטופשת של צעירות, אני לא מבינה מה מדליק בגבר שמניח תפילין, ואני לא מבינה מה מדליק בלומר את המילים אשתי ובעלי בזמן סקס.
אבל אתם יודעים מה, מה אני מבינה, אולי בעתיד אני אוכל את הכובע ואגיד שזה כן מדליק בעיניי.

זה כנראה כישרון של הסופרת לעשות לי קרינג'.
בכל מקרה, יותר טוב מהראשון לדעתי מבחינת הנושאים והדברים שקורים, זה פשוט היה יותר מעניין בעיניי.
אני מניחה שעבורי הספר הראשון היה יותר קרוב ל-2.5 כוכבים, ועם הספר הזה אני יותר שלמה עם השלושה כוכבים שאני נותנת.
אבל אני עדיין מעדיפה את מייקל.

לפני חודש•
★★★★★
•סייג'
לאור השקיעה 1 - לזרוח בשקיעה

לאור השקיעה 1 - לזרוח בשקיעה

דיאן אל

לספר הזה יש דירוג גבוה באתר עברית, אז כנראה שהדעה שלי עליו לא פופולרית.
לדעתי, אין בספר הזה שום דבר מיוחד, הוא מאוד דל, לא מתעמק בדברים, וזה הופך אותו גם ללא הכי משכנע.

הסיפור עוקב אחרי אישה צעירה בשם שיינה, שגדלה במאה שערים, שהופכת להיות אומנת לילדה בת 4, והאבא של הילדה הוא בעצם ראש המאפיה היהודית בטקסס.
מעבר לכך שהסיפור הזה באמת לא כל כך שונה מהספר הקודם שקראתי, ולכן אולי אני קצת מזלזלת בו כי אין בו שום דבר מבחינתי שלא קראתי בעבר, הוא גם מאוד קיטשי בעיניי.
הדיבור בזמן הסמאט, החוסר בגרות של הדמות הראשית, זה שמייקל כאילו אומר ששיינה מדהימה עם הבת שלו, על איזה משהו קטן כמו לנקות את הידיים שלה עם מגבון - היו כל כך הרבה דברים מטופשים בעיניי.
שכאילו לא מסתדרים לי בשכל.
גם יש איזה קטע ששיינה באה מאיזושהי כת, ובאמת שמעבר לפלאשבקים שבהם רואים איך אבא שלה מתייחס אליה ומה הוא עושה לה - אין שום תוכן נוסף על הכת הזאת, או על החיים של שיינה מעבר לזה.

זה פשוט דל, זה שאביה מכנה אותה "שקיעה", כי היא מביאה רק חושך אחריה, וזה שמייקל מראה לה ששקיעה וזריחה נראות בדיוק אותו דבר - זה פשוט קיטשי ומטופש בעיניי.
לא ברמה שמעוררת סלידה אצלי באופן אישי, אבל כן, גורמת לי לחשוב פעמיים אם הסופרת הזאת בשבילי.
המשפט ממש נמצא על הכריכה: "הדבר היחיד ששונה בין זריחה לשקיעה זה המיקום. כל זריחה כאן זו שקיעה אצל מישהו אחר בעולם."
אני מצטערת אם זה נשמע למישהו עמוק ואני אולי קצת מעליבה עכשיו כשאני מזלזלת, אבל גם הביצוע והשילוב של המסר הזה בסיפור, היה לא משכנע עבורי.

זה הספר הראשון שאני קוראת של דיאן אל, ואני לא ממליצה עליו לקוראים כמוני שמקבלים קרינג' בקלות.
הוא הרגיש לי דל, לא מספק, וגם היו המון רגעים שהרגשתי עיוורת, כאילו לא מתארים לי מספיק טוב את הסצנות או את הדמויות סביבי, וזה גרם להכול להרגיש מטופש.
גם יש המון פרטים שהסיפור לא השלים לי, כמו למשל - בן כמה מייקל לעזאזל?!
אין מצב שפיספסתי את זה, אם זה היה כתוב בספר, הייתי קולטת, אני בת עשרים ותשע לא תשעים ושתיים, ואין לי שום בעיות זיכרון או קליטה.

אני אקרא את הספר השני בדואט, שעוקב אחרי זוג אחר, ובעיקר כדי לדעת מה לחשוב על הסופרת, כי הסיפור כאן עם הבעיות בקשר לדת, היה פשוט לא בשבילי.
אני דתייה, אז כאילו כל הקטע של להפוך את הדת למשהו מקסים ורומנטי - לי עושה קרינג'.
כאילו וואו, הם מדליקים נרות שבת, עושים קידוש, ושומרים נידה - איזה קסם. (אני צינית.)
לא בשבילי, ואני יודעת שזה לא בשבילי, ואני תמיד חשבתי שזה מטופש בתור דתייה בקטע שזה מרגיש שיטחי מאוד, כאילו כותבים על זה מבחוץ ולא באמת מתוך היכרות עם הדת.

לכן אני אתן הזדמנות לספר השני.
וכשאני אומרת הזדמנות אני מתכוונת שאני אקרא אותו, ואנסה ליהנות ממנו ולחשוב עליו בצורה חיובית.
אין סיבה שזה לא יעבוד, אלא אם כן יש משהו מהותי בכתיבה של הסופרת הזאת שאני פשוט לא אוהבת, כי זה סיפור אחר שלא משתמש בדת בדרך שלא מוצאת חן בעיניי.
החוסר שיכנוע בסיפור ממש הפריע לי, וזה כאילו גם חוסר שיכנוע רגשי, זה לא היה רק בגלל איך שהתעסקו פה בעניין של הדת.
גם הייתה איזושהי סצנה בסוף הסיפור, שפשוט לא הייתה אמינה בעיניי, וכן בכיתי ממנה, אבל היא לא הצליחה להוסיף לספר ערך עבורי, להפך, היא גרמה לי עוד יותר לחשוב שהסופרת לא מספיק העמיקה כדי לשכנע אותי בתור קוראת.

לסיכום, בעיניי זה היה שיטחי.
נהניתי לקרוא, אבל זה שאני נהניתי לא הופך את זה לספר שאני רוצה להמליץ עליו.
אני לא ממליצה עליו, במיוחד כי הוא לא מביא איתו שום דבר יוצא דופן בעיניי, אפשר למצוא את מה שיש פה בספרים אחרים, ואם יש פה משהו ייחודי לסיפור הזה, אז בעיניי הביצוע היה זול.

אבל שוב, 4.3 כוכבים באתר עברית, אז מה אני כבר מבינה.

לפני חודש•
★★★★★
•סייג'
ממלכה נופלת

ממלכה נופלת

אשלי זווארלי

הופתעתי לטובה מהספר.
בהתחלה לא רציתי לקרוא כי סוג של פיתחתי רושם מסוים לפי התקציר, שאולי זה קצת יותר מדי "מסע נקמה" עבורי.
אבל זה לא היה ככה, לנטליה היה מניע מאוד מוצק לדברים שהיא עושה, ואיך שהסיפור התפתח בינה לבין אלסיו היה מעניין ואפילו מותח.

זה קצת כמו סיפור מאפיה, אבל עם חוקים שונים, והרומנטיקה הרגישה לו כמו בספרי שלגי, אז היה פה עירבוב מעניין של דברים שאני מכירה, רק שזה היה פחות צפוי איכשהו.
נטליה מתראיינת ומתקבלת לעבודה כמטפלת של הבן של אלסיו, נינו שהוא בכיתה א', אז אני מניחה שהוא בן שש.
יש דברים שלא כתובים בתקציר, והם הפתעה כשמתחילים לקרוא את הספר, ולכן אני אומר שאהבתי את הספר הזה בעיקר בגלל ההפתעות הקטנות האלה.
הייתה פה אפלה שאהבתי, רגע השיא בסיפור לא היה צפוי כמו בספרי מאפיה אחרים, שזה בדרך כלל חטיפה או וידוי מזעזע על בגידה או על כך שהגבר הוא מהמאפיה.

זה סיפור שיחסית לספרי מאפיה אחרים שיצא לי לקרוא, מרגיש שלם, ועמוס מספיק מבחינת תוכן רגשי וחיבור בין הדמויות.
זה יותר הסגנון שלי, גברים אפלים שיש להם משיכה חזקה שהיא גם מעבר למינית, אל מישהי שהם לא מממהרים להתמסר אליה.
בתקציר כתוב שזאת בעירה איטית, ואני כן אוהבת בעירה איטית ובכל פעם שאני רואה את זה, זה כאילו מרגיע אותי כי רוצה להרגיש מתח וערגה - אבל אפילו שהסמאט פה לא מגיע מהר, אני לא חושבת שזה נחשב בעירה איטית בעיניי.
לדעתי זה פשוט קצב רגיל.

יש בספר הזה שילוב טוב של אפלה ורומנטיקה.
כי לרוב בספרים כאלה שבהם הגבר עוסק בהריגה ועינויים, האפלה היא גם ביחסים האישיים, בין אם זה יחסי מין קצת קשוחים מדי, או יחס אגרסיבי - פה דווקא הרגשתי שהיחס מאוד עדין ורומנטי.
השילוב של אפלה כללית, כי נטליה מתכננת להרוג את אלסיו, עם הרומנטיקה והמשפחתיות, הפך את הספר הזה להפתעה עבורי.
כי בדרך כלל זה לא ככה, בדרך כלל זה תשוקה סוחפת, מינית, חסרת היגיון, אגרסיבית - אבל פה היה משהו הרבה יותר איטי ושקול.

אני יודעת שיש לסופרת הזאת עוד ספרים, וזה הספר הראשון שקראתי, והוא גרם לי לרצות לבדוק את טרילוגיית בני האדונים שיצאה לפניו.
כי גם פה בסיפור, אלסיו הוא חלק מהארגון הזה, שהוא לא מאפיה, אז אני מניחה שיש איזשהו עולם שסופרת בנתה בטרילוגיה הקודמת, ואני מעוניינת לבדוק אותה.

לפני חודש•
★★★★★
•סייג'
חלק מהעולם שלך

חלק מהעולם שלך

אבי חימנז

זה הספר הראשון שאני קוראת מאת אבי חימנז.
יש פה פער גילים, אלכסיס היא רופאה במיון חירום, בת 37 שנפרדה מהחבר שלה הנרי שהוא מנתח, והיא מתחילה קשר שמבוסס בעיקר על סקס טוב עם דניאל, בחור בן 28.
זה רומן רומנטי ללא סמאט.

אבי חימנז כתבה עוד ספרים לפני ואחרי, אבל זה הספר הראשון שבאמת היה לי עניין לקרוא, ויצאו עוד ספרים שהיה לי עניין בהם, אבל הם מתרחשים באותו עולם כמו הספר הזה, ולכן מבחינתי צריך להתחיל איתו.
"שלך בנאמנות", עוקב אחרי חברה של אלכסיס, ואני חושבת שגם לאלו שיצאו אחריו יש קשר כלשהו לספר הזה.

אלכסיס באה ממשפחה עם מורשת רצינית, מאה עשרים וחמש שנה של לעבוד באותו בית חולים, אז היא כמו חלק מבית המלוכה רק של רופאים.
היא גם ממש עשירה, אבל אנחנו לא ממש רואים את הראוותנות של העושר שלה כשאנחנו קוראים דרך נקודת המבט שלה, מלבד אזכור פה ושם לכמה היא משלמת על דברים.
דניאל עושה הרבה דברים, בחור צעיר ומוכשר מאוד, שגם לו יש מורשת ארוכה והיסטוריה, אבל הוא עני ובהשוואה לאלכסיס.
יש פה פער מעמדות רציני, שדניאל לא לגמרי מודע אליו כי אלכסיס לא מדברת איתו על זה, היא מסתירה ממנו המון דברים, בהתחלה כדי להגן ואחר כך כדי להגן עליו.

הסיפור מחולק בין העולם שאלכסיס מסתירה, לעולם שהיא ודניאל חולקים ביחד.
האקס שלה, מנתח שמבוגר ממנה בעשר שנים, ויש לו ילד בן עשרים ושתיים, התעלל בה נפשית.
הוא לא הרים ידיים, ולא קילל, אבל הוא עשה דברים קטנים פה ושם, כדי להוריד לה את הביטחון, כדי לגרום לה להרגיש שהיא לא מסוגלת בלעדיו.
די בטוחה שבסיפור אלכסיס מסבירה שהיא הבינה שהיא חוותה התעללות, דרך הטיפול הפסיכולוגי שהיא עברה, אבל אנחנו מתחילים את הסיפור כשהיא כבר מבינה טוב מאוד מי זה הנרי ולמה היא לא רוצה להיות איתו יותר.
העניין הוא שהאנשים סביבה לא מבינים, לא לוקחים אותה ברצינות, רוצים שהיא תחזור אל הנרי, בעיקר אבא שלה, והסיבה היא כי הנרי מתאים למה שהם רוצים, הם כבר התרגלו אליו, הוא חלק מהחבורה, הוא באותו מעמד ותחום.

אני באופן אישי מאוד מתחברת לסיפורים כאלה, שבהם הדמות צריכה להתנגד למה שהסביבה רוצה ממנה, ואפילו קצת כופה עליה.
ההתפקחות של אלכסיס היא בעיקר לאנשים סביבה, להתנהגות שלהם, והיא מתחילה לראות אותם בזווית אחרת, דרך הקשר שלה עם דניאל.
היא פשוט משווה, היא רואה איך דניאל מתייחס אליה, איך דניאל מלמד אותה את כל מה שהיא רוצה לדעת, בעוד שהנרי היה מסתיר כי הוא רצה לשכנע אותה שהיא לא יכולה בלעדיו.
היא גם חווה התפקחות בקשר ללייף סטייל שלה, ואפשר לראות שהיא לומדת מדניאל ומקבלת ממנו סוג של עוגן ערכי, עם המשפט "חמלה לא עולה כלום".
אלכסיס לוקחת את המשפט הזה ללב, היא מתחילה לראות מי סביבה מתנהג בחמלה ומי לא.

אני חושבת שהסיפור ממש תפס אותי רגשית, אפילו שלדעתי קוראים אחרים עלולים לחשוב שאלכסיס מעצבנת בגלל איך שהיא מתנהגת בשלב הקונפליקט שבא לקראת סוף הספר, אני באופן אישי נהניתי ממנו.
היה אפילו קטע שגרם לי לבכות.

לסיכום, יש בספר הזה המון לב, עולמות נפרדים שאנחנו חווים את שניהם, נושא חוזר של התעללות, עיירה קטנה עם קצת קסם בתוכה, וזוג שאוהב להיות ביחד למרות הפערים הרבים.
אני לגמרי בקטע של לקרוא עוד מאבי חימנז, אפילו את הספרים שלא הייתי מעוניינת לקרוא לפני.
מה שהפתיע אותי היה, כשסיימתי את הספר הזה והבנתי שאיכשהו יצא שקראתי שני ספרים בפחות מ-12 שעות.
אפילו לא שמתי לב שאני עושה את זה, מה שמעורר אצלי חשד, כי ממתי אני קוראת כל כך הרבה?

לא יודעת... לא מתאים לי להיות ככה, אולי זה תסמין של משהו שהשתנה במוח שלי.
לא נראה לי שאני יותר אוהבת לקרוא מבעבר, נראה לי שאולי אני פשוט פחות בדיכאון, אז אני כבר לא צריכה להתאמץ כל כך לעשות דברים שאני רוצה לעשות.

לפני חודש•
★★★★★
•סייג'
האומץ לבחור

האומץ לבחור

אבי גליינס

מהספר הזה נהניתי יותר, כי רוֹמוּר כבר לא באפלה.
היא יודעת מי זה קינג, היא יודעת שהכוונות שלו לא היו תמימות כשהוא הביא אותה אל המשפחה שלו, ויש בפניה בחירה אם לעזוב או להישאר.
בספר הזה יש יותר מהזוג מאשר הספר הראשון, כי בספר הראשון זה בעיקר להסתיר ממנה את האמת, ולתת לה את השקט להחלים מההתעללות שהיא עברה.
פה היא כבר יותר מעורבת עם המשפחה, ואחד מהדברים שאני לא מבינה לגבי הספרים האלה, זה למה לעזאזל יש כל כך הרבה דמויות ושמות של אנשים, שרק מופיעים לרגע בעלילה.
כאילו זה ברמה שהייתי מצפה שאני אכיר את הדמויות האלה מתישהו, אבל אולי זה בגלל שסופרת עובדת על ספר נוסף בסדרה הזאת, אנחנו צריכים להכיר את כל השמות האלה מראש אפילו שמחוסר רלוונטיות אנחנו לא נזכור אותם ממש.

יש כל כך הרבה גברים.
הסמאט דווקא די טוב, יחסית לקינק של קינג, שהוא אוהב לשלוט בנשים לקשור אותן וכו', הם מסתדרים ממש יפה ביחד.
מהספר הראשון הוא יודע שאסור לו לגעת בה ושהיא מחוץ לתחום, כי זה מה שהבוס אמר, והוא גם חושב לעצמו: "היא לא יכולה לתת לי את מה שאני צריך מינית."
כאילו סבבה, לא הגיבור הרומנטי.
כנראה שזה פחות הטעם שלי, ועדיין אני חושבת שיחסית לכל הדברים המיניים הקצת בוטים, כמו זה שהיא במסיבה ואז אחד מהבחורים שהיא מכירה - ומפחדת ממנו - מתחיל לזיין מישהי מול כולם, הסמאט היה סבבה.
והיה מלא ממנו.
לא יודעת אני הרגשתי יחסית שכל סצנה הייתה קצרה, אז בתחושה שלי לא היה פה - מלאאאא סמאט, אבל אולי מבחינת האחוזים יש פה הרבה, אני לא בטוחה.

הקטע של לא להיות דיסקרטיים או צנועים, כשהם "מזיינים" מישהי או שתיים, ואני בכוונה אומרת מזיינים כי שוכבים ממש חוטא לעניין - לא הכי ברור לי.
כאילו, לי זה מרגיש קצת לא אמין, אבל מאיפה לי, אולי מאפיונרים הם באמת קצת בהמות ככה.
היו דברים בעיקר בפן המיני, שהרגשתי שהסופרת קצת הגזימה.
אבל אני מניחה שיש אנשים שיכולים לחשוב שזה לוהט, אז כן, אם סמאט מעניין זה מה שאתם רוצים - אני מניחה שהספר הזה מתאים.

סך הכול נהניתי מהספר הזה והבנתי אותו קצת יותר טוב מאת הספר הראשון.
רוב הספר הראשון זה פשוט להשאיר את רומור באפלה, ולא הכי נהניתי מזה, כי הרי אני כבר יודעת שאלו אנשים מהמאפיה, אז אצלי אין באמת מסתוריות.
אבל פה כשהיא כבר יודעת זה מרגיש שהסיפור באמת התחיל מבחינתי, ולא היה בו משהו יוצא דופן, אבל היה לי סבבה לקרוא.
לא הייתי יוצאת מגדרי כדי לקרוא את הספר הזה, אבל מבחינת להעביר זמן בלבד, הוא העביר לי את הזמן בסבבה.

לפני חודש•
★★★★★
•סייג'
הפחד להישאר

הפחד להישאר

אבי גליינס

זה הספר הראשון בדואט, וגם הספר הראשון שאני קוראת מהסופרת הזאת.
קשה לי להסביר מה דעתי על הספר, בעיקר שבשלב זה כבר סיימתי לקרוא את שני הספרים.
זה מאפיה, הדמות הראשית, שמה רוֹמוּר חווה התעללות מבעלה, ואז מישהו יורה בו והיא בורחת מהבית שלהם, כשאחריה רודף קינג, שהוא ללא ספק אדם מהמאפיה.
הוא מנסה להקסים אותה כדי שתבוא איתו, וזה בסופו של דבר מצליח והוא רוכש את אמונה.

כל הקטע של למה הם בכלל רוצים לקחת אותה ושהיא תהיה איתם, לא כזה ברור לי, בספר השני זה קצת מוסבר.
אז היא חיה עם קינג ועם המשפחה שלו, בלי לדעת שהם מהמאפיה, וזהו בערך.
זה לא ספר עמוק במיוחד, זה ספר על מישהי שעברה התעללות פיזית ונפשית, שהתחתנה עם מישהו שריסק את הביטחון העצמי שלה, ומגיעה אל משפחה מוזרה עם הרבה כסף.
יש פה דברים שהם רגילים לספרי מאפיה, כמו הרכושנות, האקדחים, אפילו סקס מול אנשים אחרים.

אני לא בטוחה מה דעתי על כל הדברים האלה, בסופו של דבר זה ספר קצר, ואני לא חושבת שהתוכן בו שווה את ההשקעה של לקנות את שני הספרים האלה במחיר מלא.
הספר השני עוד יותר קצר.
דבר אחד יוצא דופן פה, זה שאנחנו עוקבים אחרי גבר שהוא חלק מהמאפיה, אבל הוא לא זה שעומד בראש, אלא זה שמקבל הוראות.
הוא עדיין גבר חזק ומרשים ומקסים כלפי חוץ, אבל בצורה מאוד שונה מהדמויות הראשיות שקראתי בספרים אחרים.

יש בספר משהו קצת תפל.
אבל מבחינתי אני בסדר איתו, כי קראתי אותו מהספרייה, ואני בתקופה של לקרוא יותר והעיקר שיש משהו לקרוא בשבת - אז ממש לא הטרידה אותי הרמה.
הרי בכל מקרה הייתי מגיעה לספר הזה מתישהו, כשלא הייתי מוצאת שום דבר אחר לקרוא וזמין מהספרייה.

לפני חודש•
★★★★★
•סייג'
מפלצת יפהפייה

מפלצת יפהפייה

צ׳ריטי פרל

זה היה נחמד, החווית קריאה עצמה הייתה מאוד קלה וזה שכריסטיאן לא שפוי היה מהנה.
אבל בסופו של דבר הספר לא הולך למקום מעניין במיוחד, יש פה את כל הדברים המוכרים מספרי מאפיה אחרים.
הספר התחיל מאוד מעניין, עם דמות מפלצתית, שלא כזה קל לפענח - ואז זה מגיע למקום מאוד צפוי.

יש פה הרבה סמאט, שמאבד מהאיכות שלו באיזשהו שלב, הדיבור המלוכלך היה די קלישאתי ומגוחך.
אני יודעת שאני אמורה לספר על העלילה, וזה שאני מתבאסת מזה שאני צריכה לעשות את זה, כנראה מעיד עד כמה הספר הזה היה סתם עוד ספר מאפיה עבורי.
הסוף שלו גם לא גרם לי לרצות לקרוא את ההמשכים, אבל אולי אני אעשה את זה בשביל לראות עוד מהדמויות הראשיות פה.

אז, נטליה צריכה הגנה כי היא נפרדה מבן של משפחת מאפיה, אז היא מבקשת עזרה מכריסטיאן, שהוא אבא של החברה הכי טובה שלה וגם ראש משפחת מאפיה בעצמו.
איכשהו זה מגיע למצב שאין לה ברירה אלא להתחתן איתו, וכל העלילה בעצם זה לנסות לשמור על נטליה מפני האנשים שרוצים לפגוע בה.
הכול פה מאוד צפוי.
אבל כריסטיאן ונטליה די חביבים ביחד.
אז כאילו, הזוג היה נחמד, עלילה הייתה סבירה, וסך הכול נהניתי גם אם אני לא חושבת שיש פה משהו מיוחד.

כאילו, שלא תבינו, לספר היה פוטנציאל שכזה, בכל זאת מערכת יחסים בין גבר מבוגר וראש משפחת מאפיה, לבין אישה צעירה שהיא גם החברה הכי טובה של הבת שלו - יש פה בסיס למשהו מאוד מעניין.
וזה אכן היה מעניין לרגעים, אבל זה מרגיש שלא היה בספר משהו עמוק מספיק.
אני חיבבתי את הדמות של כריסטיאן, כי הרגשתי שהוא בהחלט ממלא את התפקיד של איש מאפיה מפחיד ודפוק, ונטליה הייתה בסדר, אבל זה הרגיש שאין בה הרבה מעבר לגוף, יופי ותעוזה.
זה לא שהיא הייתה דמות לא טובה, היא פשוט לא הייתה מעניינת במיוחד, ולא צללנו בסיפור לסיבה שהיא נמשכת דווקא לגברים מסוכנים.
הסיפור רקע שלה פשוט היה שיטחי, כאילו, זה מרגיש שהסופרת התעצלה להיכנס לכל הבלאגן הרגשי והפסיכולוגי אצל נטליה, ואני מרגישה שיש בספר הזה חלקים חסרים בעיקר מהצד של נטליה.

בכל אופן, הספר די קצר, לא הייתי צריכה להכריח את עצמי לקרוא אותו, אבל הוא היה די קלישאתי במובנים מסוימים, עם יכולת להיות יותר עמוק ומעניין.
אומנם לא הגענו לשם ממש, והקשר בין כריסטיאן לנטליה היה בעיקר מיני, אבל הספר כן הצליח לעורר עניין וסקרנות, גם אם הוא לא ממש סיפק את הסחורה, עדיין היה חלק משמעותי מהספר שבו נהניתי והיו לי ציפיות גבוהות.
בסופו של דבר הכול הסתכם בצורה מאוד שיטחית, ואפילו קצת מפגרת אם תסלחו לי.
כאילו, יש סצנת סקס אחת, שפשוט הייתה נראית לי כל כך מטומטמת.
ידעתי עליה כבר מראש כי הבחורה שהמליצה לי על הספר סיפרה לי עליה, והיא דיברה על זה כאילו זה לוהט, וזה לא היה נשמע לי ככה מהמעט שראיתי, ואז קראתי - וזה אכן... לא יודעת, זה פשוט לא התאים לי בוייב.

לסיכום, לא מרשים במיוחד, אבל כן מהנה ומסקרן ברובו, עם סוף קלישאתי שאותי באופן אישי שיעמם.

לפני חודשיים•
★★★★★
•סייג'
אהבה במדים 2 - חוגרים כרך ב

אהבה במדים 2 - חוגרים כרך ב

יפית גולן

לא ציפיתי לסוף הזה.
זה היה מדהים, אני מודה שהסיפור של נועה ואסף קצת איבד עניין ברגע שהם התחילו לממש את היחסים שלהם, אבל עכשיו עם הסוף הזה... אני צריכה עוד.
זה כרך ב', אז באמת שאין בספר הזה משהו יוצא דופן, הוא פשוט המשך של הסיפור, ועדיין יש בו הרבה עלילות משנה.
אני נהניתי מהעלילות משנה פה הרבה יותר מאשר בספר הראשון.
כאילו, שלושה סיפורי אהבה?
זה היה מהנה.
בספר השלישי אני כבר לא יודעת למה לצפות, כי אני עלילות המשנה שהיו פה כבר לא יהיו רלוונטיות.

מחכה שהספר "שתולים" יצא לאור, ואני מקווה שאיתו הסיפור יסתיים, כי אין לי עצבים לחכות עוד .
עדיין אין תאריך הוצאה לאור, אבל עברה שנה, הקצב של יפית גולן מהיר, מבחינתי שתולים צריך לצאת השנה ביוני.
אז זה לא באמת הרבה לחכות, אלא אם כן משום מה דווקא השנה, היא לא רוצה להוציא ספר ביוני.
שזה לא סביר מבחינתי.

אז קצת על הסיפור שוב, זה סיפור על אהבה אסורה בין מפקד ההכשרה אסף צרפתי, בן ה-38, לנועה אדלר חיילת צעירה בת 18.
אני חושבת שהחלק הכי מעניין ברומן שלהם היה הבעירה האיטית, ועכשיו כשהם יותר ביחד, אני מרגישה פחות מחוברת אליהם, כי כשהם ביחד זה בעיקר דברים מיניים.
הם לא יכולים להוריד את הידיים זה מזו, וזה בסדר.
מזל שיש עלילות משנה.
אז לנועה יש שתי חברות מהטירונות שאיתה בקורס הכשרה, שרונה והדר, ולשתיהן יש סיפורי אהבה.
שרונה הכי מתוסבכת, אבל גם להדר לא חסר.
הן שתיהן מצחיקות, הדר הרבה יותר חדה וקולטת דברים וזה הופך אותה לדמות מאוד חביבה, כי היא עושה החלטות שקולות, שלא כמו שרונה, שעושה החלטות מטומטמות.

אני לא רוצה לעשות ספוילר לכרך א', אז אני אסכם בתחושות שלי.
נהניתי מהעלילה, אבל הרבה פחות התרגשתי לקרוא את הספר הזה מהספר הראשון, כאילו בספר הראשון היה בעיקר את הדברים שעניינו אותי ומשכו אותי, והייתי סקרנית, ובספר השני היה כבר נטול סקרנות מצידי.
הייתי בעצבים כשקראתי את הראשון, מרוב ציפייה, ופה פשוט קראתי את הסיפור ונהניתי מהחוויה, אבל אני מניחה שזה למה אני נותנת לספר הזה ארבעה כוכבים ולא חמישה.
בראשון היה את המשהו הרגשי שתופס אותי ואי אפשר להסביר, ופה לא היה אותו.

זה באמת לא אומר שהספר הזה פחות טוב מהראשון, פשוט לי אישית, הדבר הרגשי שגרם לי לתת חמישה כוכבים לספר הראשון, לא היה פה.
אבל עדיין, קריאה מאוד מהנה.
לא התאכזבתי.

לפני חודשיים•
★★★★★
•סייג'
לאהוב את 13

לאהוב את 13

קלואי וולש

נהניתי מזה, זה הספר הרביעי שמסכם את הסיפור של שאנון וג'וני, ומבחינת הזוג הזה, הייתי מרוצה מאיך שהסיפור נגמר.
אבל אני עדיין צריכה לקרוא עוד על שאר הדמויות, הן מעניינות אותי, אז אני אמשיך את הסדרה, כי יש המון דברים שאני עדיין צריכה לדעת ולהבין.

בכל אופן, זה ספר רביעי בסדרה, כבר עשיתי ספוילרים לספר הראשון והשני בביקורת על הספר השלישי.
אני לא רואה טעם לדבר על הסיפור שוב.
אני רק אסכם מבחינתי את ארבעת הספרים האלה ומה היה בהם, בצורה הכי כללית שאני יכולה.

בספר הראשון הייתה ערגה, והיכרות עם הדמויות.
הדמויות הראשיות ג'וני ושאנון לא היו הרבה ביחד בספר הזה, אז בעיקר ראינו את החיים שלהם בנפרד, ואת הקשיים של כל אחד.

בספר השני כבר הייתה יותר היכנעות למצב, והתחילה להיווצר קירבה ביניהם.
הם התחילו להכיר זה את זה, והיה עומק מסוים לשיחות ביניהם, כאילו... הם לא סתם דיברו, הם היו השקט אחד של השנייה, כאילו עם כל אחד אחר הם נזהרים, אבל כשהם זה עם זה, זה כאילו שהם חיכו שנים רק להיות במצב הזה, של קירבה.
זה היה מקסים.

בספר השלישי היה יותר אקשן, יותר כאב שקשור למצב המשפחתי של שאנון.
הייתה מלחמה על להיות ביחד, ועל להתמודד עם מצב קשה.

בספר הרביעי דברים מגיעים לסיכום.
הוא לא ספר יותר קל לקריאה, אבל יש תחושה של היפתחות שוב לעולם הזה, ולשאר הדמויות, והתעוררה אצלי סקרנות לגבי המון דברים שלא קשורים לשאנון וג'וני.
הספר הבא, החמישי יהיה על אחיה של שאנון, וקוראים לו ג'ואי, וזה מאוד דומה לג'וני, ולכן אני אומרת.
זה לא הסיפור שאני הכי מתרגשת לקרוא, אבל כמובן שאני צריכה לקרוא את זה, כי אני עדיין צריכה לראות מה קורה עם האחים הקטנים של שאנון וג'ואי, ואני מקווה שבספרים עליו, אני אראה יותר גם מהם.

פשוט כל כך אכפת לי מהדמויות.
יש משהו קצת אפל בספרים האלה, ואני חייבת לציין, שזה ממש לא קשור לזה שזה רומן אירוטי.
אין פה הרבה אירוטיקה, ומה שיש פה הוא לא מאוד דומיננטי לסיפור, מעבר לזה שבאיזשהו שלב בסדרה הם בעיקר מתנהגים כמו מתבגרים חרמנים, ואני לא יודעת למה אני כותבת "כמו", כי הם אכן מתבגרים חרמנים.

בכל אופן, נהניתי, נתתי לכל הספרים ארבעה כוכבים, וזה מרגיש שבאמת הספרים שומרים על רמה ואיכות קבועה.
זה מעניק לי המון ביטחון להמשיך לקרוא את הסדרה, כיף להרגיש שאני יודעת מה אני הולכת לקבל.

לפני חודשיים•
★★★★★
•סייג'

ביקורות נוספות על "מרד המציאות"

מרד המציאות

מרד המציאות

סטפן (שטפן) צווייג

ספרו "מרד המציאות" של צווייג, הזכיר לי את ספרו של יהושע קנז "מחזיר אהבות קודמות" ולא בגלל עלילת ספרו של קנז אלא בעיקר בגלל השם. גם כאן כמו במקרים רבים אחרים, צוויג כותב על אהבה. אלא שהפעם הוא דן בנושא מכוון שונה: האם בני זוג שאהבו בכל נפשם ומאודם זה את זו אך נאלצו להיפרד בשל נסיבות החיים, יכולים אחרי שנים לחזור אל אותם רגעים בהם כל כך אהבו? כמו בעוד סיפורים של צוויג, האהבה אינה נורמטיבית לגמרי: לודוויג הצעיר מתאהב באשת מעסיקו. פרט להיותה אשת איש, היא גם מבוגרת ממנו בלא מעט שנים, אלא שהיא בהחלט מחזירה לו אהבה.

אך אז מציע לו המעסיק שהוא גם הבעל הנבגד, קידום, אך זה כרוך במעבר לארץ רחוקה, גם אם לשנתיים בלבד. היה זה בימים בהם המושג רילוקיישן טרם הומצא. זג האוהבים נפרד, אלא שאז פורצת המלחמה הגדולה אשר שנים מאוחר יותר הפכה למלחמת העולם הראשונה. השנתיים מתארכות לכדי 10 שנים אשר בסופן לודוויג שב לגרמניה ומנסה לברר מה קרה לאותה האהבה: האם ניתן עדין לממש אותה או שמא רחוק מהעין הופך בהכרח גם לרחוק מהלב? לא ניתן להימלט מהמחשבה מה היה עולה בגורלה של אותה האהבה לו היה נשאר לודוויג בגרמניה ולא יוצא בשליחות מעסיקו, אך את זה צוויג כבר משאיר לנו הקוראים.

הצורה בה מתאר צוויג את מחשבותיהם של גיבוריו, היא שעושה בעייני את ספריו לכל כך טובים. הוא כותב על חומרים הלקוחים מהחיים ויש לו את הכישרון להכניס במאה עמודים, את מה שרבים וטובים אחרים, לא יכניסו גם ב-300. זהו סיפור מצוין המעורר הרבה מחשבות גם לאחר סיום הקריאה.

התרגום של הראל קין, נפלא כתמיד.

לפני שנתיים•
★★★★★
•בנצי גורן
מרד המציאות

מרד המציאות

סטפן (שטפן) צווייג

את הספר הזה של צוויג, כמו קודמו וכמו כן גם הבא שלאחריו, גמעתי במהירות. את הספרים קראתי בתקופה אישית לא פשוטה עבורי, והספרים של צוויג היו מפלט עבורי לבריחה מהמציאות. דמיינתי לעצמי, שסטפן צוויג וודאי היה יכול לכתוב ספר על דמות ראשית שעוברת את הטלטלות ואת סערת הרגשות שאני עובר בחיי האישיים. כן, בהחלט, היה מתאים לו לכתוב ספר שכזה.
במהלך הקריאה, סערת הרגשות שלי השתלבה בסערת הרגשות של דמות הגיבור בספר, ויצרה סערת רגשות גדולה מאין כמותה.
יש כאן תיאור אוטופי של אהבה. טוב, לא בדיוק אוטופי - המרחק הרב של האוהבים בשל משימה אליה נשלח הגבר, מלחמת העולם שהופכת את החיים לקשים ומקשה גם על סיפור אהבתם, עצם זה שהאישה מבוגרת מהגבר בשנים רבות ונשואה לבוס שלו - אבל האהבה, הו האהבה, הגבר אוהב בטוטאליות רבה את האישה, האישה אוהבת בטוטאליות את הגבר. אמנם כן, הכל נעשה בסתר, ובחלק מהפעמים גם במרחק באמצעות מכתבים, והייתה הרגשה שנוכח הנסיבות לא ייצא מזה קשר זוגי של ממש, אבל כמה רגש האהבה חזק ונוכח כאן! סיפורים כאלה, על אהבה ממש כמו באגדות, עם רגשות חזקים ועוצמתיים, כשאני נמצא במשבר בחיי האהבה שלי עצמי ובקשר הזוגי שלי, בודד רק אני והספר והמחשבות המציקות... אין מרגש מזה! וגם כואב ולא נעים, אם צריך להודות.
אבל לא משנה איזה רגשות חשתי, שליליים וחיוביים כאחד - אם יצירה ספרותית גורמת לך לסערת רגשות, מבחינת הסופר שכתב אותה הוא כבר עשה את העבודה שלו (גם אם הספר רחוק מלהיות מושלם).

לפני 4 שנים•
★★★★★
•זה שאין לנקוב בשמו
מרד המציאות

מרד המציאות

סטפן (שטפן) צווייג

שלום חברים ,
רגע לפני חג הפסח והמצות, ולפני ההתקפה באיראן, אם תהיה או לא, ובין עיסקאות החטופים שעדיין לא מתממשות, ושלל אירועי המלחמה בחצי השנה האחרונה שהכבידו ושברו את ליבנו, הרשו לעצמכם להתענג על אחת הנובלות הקצרות והמשובחות של שטפן צוויג. לטעמי היפה מכולן, אם יש מושג כזה...

ממתק אמיתי, שבקלות אפשר למסגר בו כל משפט ומילה. ובכלל עשו חסד עם עצמכם ואמצו בחום את הוצאת "תשע נשמות" שמצטיינת בבחירה מדויקת של מיטב הכותבים, ומיטב המתרגמים. והיות שמדובר על נובלות קצרות, מתאפשר לקחת כל כותר בתיק קטן ולקרוא בו בכל הזדמנות...

כמי שידוע בכתיבתו כבוחן כליות ולב, וככותב שמדייק כתער ובעל יכולות מרשימות לפרוש את האדם ואת רגשותיו באיכויות של סורק תהודה מגנטי(מבלי להזריק חומר ניגוד), גם כאן בנובלה שהתפרסמה לראשונה ב-1987 צוויג מפליא להנגיש עבורנו סיפור על אהבה שהוחמצה ועל נסיבות הגורל שגרמו לאותה החמצה ועל הניסיון אולי לכפר עליה.

הוא - היה צעיר מאוד ורווק והיא - מבוגרת ממנו ונשואה-זוגתו של הבוס. והם מתאהבים. עד כאן נשמע די בנאלי. אהבה לא ריאלית אבל מלאת תשוקה כיאה לרומן שיש בו קשיי מימוש. הקשר נקטע ולאחר 9 שנים הם שוב נפגשים והפעם המפגש הוא בין שני אנשים כבר לגמרי שונים . הוא- כבר לא עני מרוד ורווק, והיא- כבר לא נשואה. האם אפשר לתקן ולשקם ולחדש את התשוקה ?

וכאן אני עוצרת .

יופי של נובלה נוקבת ומדויקת, ומעוררת מחשבה ובעיקר חודרת ללב ואפשר לומר גם מכמירה.

אז שיהיה לכולנו אביב מלא תקווה ותודה מאוד רבה מראש לכל מי שקורא אותי .

לפני שנתיים•אירית פריד
מרד המציאות

מרד המציאות

סטפן (שטפן) צווייג

כל מי שחווה במהלך חייו אהבה גדולה צריך לקרוא את הספרון הזה(רק 78 עמודים)
המתאר ברגישות מיוחדת אהבה יוקדת שלא יכולה להתממש..
לודוויג הוא בחור רווק עני ומשכיל בן 23 שבדם ליבו רכש השכלה, אך רגשי הנחיתות מלווים אותו גם הלאה...
"כלפי חוץ כיסה עכשיו תואר הדוקטור, כמעיל זול אך בכל זאת אטום, על הזוטרות של משרתו,
במשרד הסתירו ביצועיו את הפצע מעלה המוגלה של נעוריו המבוזים, שהזדהמו מעוני ומצדקה.."

היא מעולמות אחרים, טובה, נקייה, טהורה, נשואה..
הקשר ביניהם הוא בלתי נמנע, מין רגש שמשתלט והופך את האהבה למה שהיא באמת,
רק מהרגע שהיא כבר לא הרגש העוברי שסוער רק בכאב המחשכים שבעמקי הגוף,
אלא היא מעיזה לקרוא לעצמה בשם, להצהיר על קיומה, להעלות אותו על דל השפתיים.
אהבה שקורעת את שניהם, ומחייבת אותם להתמודד מול המציאות.

ואז נוצר נתק. מלחמת עולם פורצת ומפרידה ביניהם.
והנתק הוא ארוך וקשה, והוא מבין כי "הטבע האנושי אינו חי רק מהזיכרונות,
וכפי שצמחים וכל יצור אחר זקוקים לכוח המזין של הקרקע ולאור מהשמים שלא יקמלו,
כך זקוקים גם החלומות עצמם, למזון מתחדש לשמור על חיוניותם".

אחרי תשע שנים ארוכות המלחמה מסתיימת, והם שוב נפגשים.
האם האהבה שימרה את עצמה? האם אפשר להמשיך מהמקום בו הכול נעצר? האם כדאי לנסות?
אלה השאלות שהסופר והקורא מנסים להבין...

הסיפור מעניין, הדמויות מתוארות ברגישות, הסופר מתאר את העלילה בכתיבה ללא אתנחתא ואין חלוקה לפרקים,
כאילו הבערה להמשיך ולכתוב לא נעצרה לשנייה עד לסיומו של הסיפור.
מומלץ❗

לפני שנתיים•
★★★★★
•michalus
מרד המציאות

מרד המציאות

סטפן (שטפן) צווייג

כעשור לאחר פגישתם האחרונה, נוסע לודוויג ברכבת עם אהובת לבו הנכספת כדי לממש את אהבתם. אולם המון אירע מאז – מלחמות, נדודים, והאהבה, מה איתה?

האם התשוקה יכולה לגבור על מושאה? האם אם כן, ראוי לממש אותה? וכיצד מתעתע בה הזמן?

בכתיבה ענוגה וסוחפת מתאר צווייג סיפור שעוסק בכמיהה – של לודוויג לאהובתו, אבל יותר מזה של צווייג המוגלה למולדתו, אירופה של לפני המלחמה.

צווייג מבטא את הבנתו כי הוא אינו אותו אדם, וכך גם אותה אישה-מולדת, אותה הכיר, אהב וערג לה.

מרד המציאות, האופן בו מחריבה המלחמה והשטנה האנושית את החלום.

מומלץ.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•אור שהם
מרד המציאות

מרד המציאות

סטפן (שטפן) צווייג

חרף הביקורות הטובות שאופפות את הספר הזה, לטעמי הוא מהפחות טובים שלו.
רק אדגיש שזה כמובן ביחס לטיב של שאר הספרים שלו (שקראתי) ומאוד אהבתי.
הסיפור מספר על מפגש בין בחור בן 23 לאשת הפרופסור המעסיק שלו(שגם יותר מבוגרת ממנו). מתפתח ביניהם משהו שלא ברור לי עצמי, ואמור להוות איזה רגש חזק ומפורט כמו שמתאים לצוויג והם מתרחקים והכל וכאילו הנקודה של העלילה זה על המפגש אהבים הזה, ואיך אהבה כזאת מחזיקה את עצמה במקרה וכל אחד מבני הזוג נמצא במרחק גדול.
מצד התבנית המוכרת, הכל מוכר וידוע, ואפילו כתוב ומתורגם כמו שצריך, רק שאת החלק העיקרי שמהווה את הקשר בין האוהבים, לא הבנתי.
הוא הרגיש לי ילדותי מדי ולא ממש אחזתי מכל הגוזמא של התשוקה הבוערת והכמיהה שפשוט הגיעה משום מקום, וגם אחרי זה המשיכה לקשר שלא הצלחתי לפענח.
וכל זה עוד לפני שאני בכלל מנסה לחשוב על איך להגדיר אהבה וכו'.
הספר הזה בעיניי פחות עובד, וגם לא כזה רע.

לפני שנתיים•
★★★★★
•oziko
מרד המציאות

מרד המציאות

סטפן (שטפן) צווייג

Widerstand der Wirklichkeit

"מרד המציאות" 1929, נובלה של שטפן צוויג- עודות "התעשיין", אשתו (צוויג לא נותן לה שם) ו"החבר הצעיר"- גיבור הנובלה לודוויג/'דוקטור', אותו מביא התעשיין לעזור לו בעסקיו (אותו הכיר דרך אשתו, שהכירה אותו לפני תשע שנים, או בניסוח צוויג- "ארבעת אלפים ימים).
העלילה מתרחשת תחילה בהיידלברג (משם התעשיין ואשתו יכחו רכבת) לחבל פרנקוניה- לכפר בוקנהיים, ערים וחבלי ארץ במערב גרמניה ליד הגבול עם צרפת.
לודוויג שולח את משכורתו לאימו ושתי אחיותיו וחי בדוחק, כל זאת לאחר שהתעשיין חלה והוא שחוק מלנהל את עסקיו הרבים וכך נוצר לו משולש האוהבים ב"מרד המציאות".

"האדון התעשיין הטיל עלי ברוב טובו משימה גדולה ורבת אחריות,וקיבלתי אותה. בעוד עשרה ימים אצא למקסיקו לשנתיים" (ע"מ 32)
""את עשרת הימים עד ליציאה לדרך חיו השניים בלהט של טירוף חושים בלתי פוסק" (ע"מ 34).
התחלתי לקרוא את הנובלה בטיסת
Connection

בין מילאנו לטנריף. ישבתי ליד החלון, אחרי 40 ע"מ נרדמתי. היום סיימתי את הנובלה במלון/קלאב בטנריף. במהלך הטיסה העלילה התיאורית האיטית של צוויג,מעט דיאלוגים והרבה נואנסים פסיכולוגים גרמה לי ל
Blackout
במהלך הקריאה, מה גם שלדעתי- "מרד המציאות " לא מהטובים של צוויג.
זוג האוהבים בתחילת הנובלה נפרד בסערה רומנטית, היא מלווה אותו לרכבת "לא יכולתי כאן, לא כאן בבית שלי,שלו. אבל כשתחזור, אז מתי שתרצה" (ע"מ 36).
לודוויג סופר את הימים420,419,418 עד שיפגש שוב עם אהובתו, בצורה סנטימנטלית אינפנטילית.
בעודו בשליחותו במקסיקו הוא אובססיבי ללכת לדואר לקרוא ממכתביה עליו.
צוויג הופך את הקערה על פיה עם פרוץ המלחמה והשליחות של לודוויג למקסיקו. המאורעות והזמן עושים את שלהם ולודוויג בונה חיי משפחה עם 'צהובת שיער ביתית באופייה'...

התעשיין שיישאר באירופה, גורלו כאנרכיסט באיילון ב12 בלילה...

"לודוויג,זה אתה?" היא אומרת לו בטלפון בסוף מלחמ"ע ה-1 והוא אומר לה שמחרתיים יבוא לפרנפורט.
"אתה נשאר בוודאי לארוחת צהריים לודוויג" (..) "נדמה היה לו שלא עזב מעולם" (ע"מ 53-52).
הטיול לאיטליה וספרד תוכנן לפני חצי שנה, אחותי התאומה גרה באוסטרליה. פרצה "הקורונה", לא חליתי למזלי. מלונות הוזמנו, טיסות כורטסו ובשבת שתי 'נפילים' פוליטים טרללו את המערכת ואיומים לשביתה כללית הוכרזו...
במה שנראה "כמרד המציאות" שאף אחד לא יכול היה לדמיין
"הקול שלה רעד בכל מילה: "למה אתה שואל אותי? עכשיו אין טעם שאגיד לך,עכשיו כשהכול כבר מאוחר מדי.(..) אף פעם לא היה בכוחי לסרב לך,הייתי שלך תמיד,מהיום שהכרתי אותך". (ע"מ 59).

בעוד שגורל האוהבים ב"מרד המציאות" עולה על שרטון, אני ואחותי בסוג של נס נפגשנו לאחר יותר משנה במילאנו, אני טסתי מתל אביב והיא הייתה' מחוסלת' אחרי טיסה דרך שלושה
Connections
מאוסטרליה למילנו. מיד נפגשנו בחדר שלה (כמובן שעם אמא שלי, והאחיין החמוד) והתדהמה והעליצות לא אחרו לבוא.

בסופו של דבר ה-
Happy-ending
של זוג האוהבים ממש אלגורי למפגש שלי עם אחותי (אושרת), ולמלון המפנק בטנריף בה אני יושב וכותב בהנאה גדולה.
מהספר פחות נהנתי, סנטימנטלי ורומנטי, אך ליד נובלות אחרות של צוויג נראה ממש כנלקחה מה
v.o.d
של כתביו ולא בחוד-החנית של יצירותיו כ"נובלת השחמט" ו"מכתב של אלמונית"
מוזמנים לחפש אותי ב
Facebook
העלתי תמונה שלי ואחותי במרפסת החדר שלה יחדיו .

לפני 3 שנים•
★★★★★
•אושר
מרד המציאות

מרד המציאות

סטפן (שטפן) צווייג

האדם מתכנן ואלוהים משבש את כל תוכניותיו.
לעניות דעתי, מדובר במימרה שמעלה תחושות לא פשוטות באנשים רבים, בעיקר זכרונות לא טובים שמוצפים בנו בעל כורחנו אסוציאטיבית.
המימרה הזאת כאילו נתפרה אל הספר. ספר שתאר תוכניות גדולות שנופצו במחי יד. מפגש מחודש שנדחה שנים רבות וכאשר מתקיים סוף סוף הצפייה כבר אינה אותה צפייה. הקלילות אינה אותה קלילות.
מעטה השנים שנוספו תבע את שלו, מעין שיריון קשיח שהדמויות עוטות על עצמן ואף על פי הרצון להסירו כליל, זה לא מתאפשר, רובד הזרות שנערם במהלכן מונע זאת.

כאשר קראתי את הספר, התחוללו בקרבי רגשות רבים מכיוון שהוא נגע בנקודות מאוד אישיות וקריטיות בחיי שמשמעותן קיבלה משנה תוקף דווקא בימים אלה. גם אני, כמו הגיבור הראשי, ייחלתי למפגש עם אדם יקר שבסופו של דבר לא התרחש. נסיבות החיים הפרידו בינינו וגרמו לכך שלא נתראה שנים על גבי שנים, מלבד במקרים חפוזים אי-אילו ואחרים.
דבר שהיה לי מאוד קשה לעכלו, וגם היום, כשכבר למדוני החיים כיצד לשלב את כאב ההחמצה עם סדר היום, עם השגרה, המחשבות עודן מציפות אותי מדי לילה והתהיות לגביו נישאות על כנפי החושך ומגיעות אלי וכאשר הן מגיעות, הן אינן מרפות עד לכתי לישון וגם אז, הן נוכחות היטב בחלומותיי. הגעגועים מציפים לב חרד ודואב. חרדה לנוכחות דוממת של אדם יקר שכבר איננו חלק מחייך, שנסך בך אושר עילאי ופסק. והפחד שדמותו תימחק מזכרונך וקולו יהיה כהד מרוחק של העבר.

לצד ההתמודדות הלא פשוטה עם ניתוק קשר עם אדם שחלקו בחייך היה עז וכבד משקל, הגחתה אל שגרתנו השברירית של הקורונה. קורונה שגרמה לחישוב מסלול מחדש, לדחיית מפגשים, להתמרמרות ובעיקר תמיהה: האם הדברים יחזרו אל מסלולם הקודם? האם הרגשות הישנים יהיו כפי שהיו? זה מבחן לזוגיות ויחסים אנושיים שאיום ממשי מאיים לקרוע אותם זה מזה במסגרת הבדידות הכפויה והשינויים החלים באדם בעותות מצוקה וחירום.

לודוויג הוא בחור צעיר בן 23 שהעוני לא פסח על פתח דלתו. העוני הוא חלק מחייו בכל אספקט בחיים, הוא מעין סימן הכר משני שנתלה על צאוורו כחרב פיפיות, כמעין גרדום שמספיקה תנודה קלה שתחרוץ את דינו ותאמללו לכל החיים. העוני משתרך אחריו לכל אשר ילך והוא מצוי במאבק מתמיד עם הניסיון הנואש להשיל אותו מעליו, לאפשר לעצמו לנשום פעם אחת בחייו ולזלוג אל עתיד אחר, מזהיר יותר.
במסגרת נסיונות אלה, הוא מקבל הצעת בעבודה מהממונה עליו לשהות בביתו פרק זמן מסוים, כשנתיים, ולנהל את ענייניו. הסכמתו של לודוויג מהוססת אך לבסוף הוא מקבלה למרות אי-רצונו הגלוי. הסכמה שתשנה ללא הכר את חייו.

בביתו של אותו ממונה הוא פוגש לראשונה ברעייתו של הקשיש המזדקן, רעיה אשר הוא מתאהב בה ממבט ראשון עד מעל הראש. אהבה עזה ובעיקר בלתי אפשרית, שכן אין הוא בטוח שהרעייה אכן חשה כמוהו.
החודשים חולפים והצעה חדשה על הפרק: לעבור לארגנטינה למשך שנתיים ולפלס דרך אל הצמרת, דרך בטוחה. הצעה זו מבלבלת את חושיו של הצעיר שנקרע בין אהבתו הכבירה והיצרית לאשת הממונה לבין הקידום הנכסף. בלבול שגורם בדרך לא דרך, להתוודות האהובה על אהבתה ומימוש חלקי של היצרים בעת שנותרה.

השנתיים עוברות על הבחור בניתוק מאוהבתו וכל החודשים הללו הוא חושק בה וכמהה לשאתה לאישה, מתגעגע ושומר איתה על קשר בסודיות מוחלטת מרחוק. כאשר הזמן לשוב מתקרב, קורה דבר מה בלתי צפוי שהופך את היוצרות ומאריך את השהייה שלו לשנים רבות וגורם לו לפתוח בחיים אחרים...מלחמת העולם הראשונה פורצת ומשליכה את המוכר החוצה ומאמצת לחיקה את הזר והמנוכר....

עד שההזדמנות לחדש קשר מזדמנת שוב. האם לאחר שנים רבות הרגשות ישובו לפעפע או ההבנה שהם דעכו תעורר את הכרתם? ועל כן, כמדומני, שמו של הספר ' מרד המציאות'. הדמות הראשית משתדלת לנפץ את המציאות שנכפתה עליה, להיות רחוקה מהאהובה.

צוויג, כמיטב מנהגו, חודר אל עובי הקורה באיזמל מנתחים מקצועי- משונן וחושף בפנינו את לבטיהן של הדמויות, את התשוקות הישנות שהזדקנו עם חלוף השנים אך הגחלת הבוערת נשארה כמעין מזכרת מהדהדת, גם אם עזותה פחתה עם השנים. הרצון לשמר את שהיה, להתרפק על העבר כמות שהוא, למזג את העבר והווה יחדיו לכדי יצירת עתיד שונה- עודנו שריר וקביל.
שאלות רבות מעלה הסופר בשפתו הערבה לעין והעסיסית שגורמים לקורא להרהר ואף להזדהות, כפי שקרה לי. שאלות כגון: האם ניתן להשיב עטרה ליושנה? האם ימי הזוהר של האהבה הצעירה יכולים לחזור בגיל בוגר יותר? האם אהבה אמיתית אינה דועכת לאחר שנים? אלה שאלות שהתחברו לי גם בפן האישי שכן הרהרתי בהן לא פעם. האם רגשות ישנים עלולים לצוף מעל פני המים העכורים ולהיות זכים שוב? רגשות ששכבות האבק כיסו אותן?
מפליא עד כמה הוא מצליח לנגוע בנקודות הרלוונטיות במעט מאוד עמודים. לא פלא שרבים מאוד נוטים לכנותו אומן. הוא יודע לעקצץ את לבבות הקוראים, ולא להשאירם אדישים לתוכן, קצר ככל שיהיה. באופן מתמיד לעורר בהם תגובה וחוסר נוחות מסוים.
זו אומנות של ממש שכן צוויג כותב בצורה ייחודית לו ומצליח להשפיע ולענג את הקורא הן בכתיבת פרוזה קצרה והן בזו הארוכה. דבר שאינו מה בכך כאשר מדובר ביצירה טובה באמת. מעטות הן היצירות הקולחות שיודעות ללפות אותך ולהיטמע בתוכך ימים רבים לאחר הקריאה.

"משהו בוטח ברכותו, מרגיע ומאושר בידיעת עצמו נבע מן הפנים האלה, צלילות קרנה מן המצח הטהור, המבהיק בנערותו, שמעליו היה השיער מסורק כמו טרם זמנו בתסרוקת הרצינית של בעלת בית. "
" אך הוא רק התגונן: כלום! כלום! הקשיב עמוק יותר פנימה, אל העבר שחלף, שמא רוצה הקול הנבואי הזה של הזיכרון לדבר אליו שוב ולחשוף בפניו את ההווה בעזרת העבר."

לפני 6 שנים•
★★★★★
•סקאוט
מרד המציאות

מרד המציאות

סטפן (שטפן) צווייג

עוד נובלה מצויינת של צווייג שיוצאת לאור בהוצאת תשע נשמות. לפי הכתוב בכריכת הספר הוצאת תשע נשמות מתכוונת להוציא לאור את כל הנובלות שכתב צווייג. אני אחכה להם בפינה בסבלנות ואקטוף אותם אחד אחד.

צווייג עושה מה שהוא עושה הכי טוב, כותב על אהבה בלתי ממומשת, רגשות ונפשות מיוסרות.

פועל במפעל מתקדם בסולם ההיררכיה ומתחבב מאוד על ידי בעל המפעל. האחרון מזמין אותו להיות יועצו האישי וסגנו. בעל המפעל הופך להיות מוגבל גופנית ומבקש מסגנו לבוא לגור אצלו כדי שיהיה יותר זמין בשבילו. הסגן מתאהב באישתו של המנהל ובין השניים נרקם סיפור אהבה אסור ובלתי ממומש שילווה אותם לכל חייהם.
סגן המנהל נשלח לשליחות ארוכת טווח באמריקה הלטינית והקשר בין השניים ניתק. שליחות של שנתיים הופכת לקרוב לעשר שנים כיוון שפורצת מלחה"ע ה-1 ולא ניתן לחזור לגרמניה. כל אותם השנים הקשר בין הנאהבים נשמר. בנתיים סגן המנהל מתחתן ונולדים לו שני ילדים. לאחר כעשר שנים הוא חוזר לגרמניה ויוזם מפגש אם אהובתו משכבר הימים. מה יעלה בגורלם? האם יממשו סוף סוף אהבתם?

העיקר אצל צווייג היא כמובן הפרוזה המהפנטת והסוחפת, אבל צווייג דואג גם לספק לנו עלילה מסקרנת ומרתקת ובכך גדולתו.
רוב הסופרים מספקים מספר מוגבל מאוד של משפטי מחץ שנשארים אתנו להרבה זמן לאחר הקריאה. צווייג מספק זאת כמעט בכל עמוד.
כתיבה מהוקצעת החודרת עמוק לנפש האדם ובכל זאת מאוד קריאה ופשוטה להבנה.
מומלץ!

לפני 7 שנים•
★★★★★
•משה