את ימי הנערות שלי מילאתי ,לצד ספרים של קינג ופטריק קים, ברומנים רומנטיים. אני לא זוכר את סדר החשיפה אבל אני חושב שהתחלתי באנגליק הצרפתיה ועברתי לג'נט דיילי ( שלא מזמן מצאתי את ספריה ברחוב ולקחתי אחד לזכר ימים ) , ביליתי עם ויקטוריה הולט וגם עם ספרים שהם על גבול הזאנר של סידני שלדון ואוולין אנטוני. כמו קינג גם הם נשארו בעברי. אני מדי פעם אשמח לנקות את הראש עם סרט רומנטי אבל זה בדרך כלל לא יהיה הבחירה הראשונה שלי. החיים לימדו אותי שהנסיון לאחד בין זוג אוהבים ונישואים כמטרה – בין אם בין סטרייטים או להטבים כפי שזה מודגש בסרטים בסרטים – הוא יפה ומרגש באמת אבל החיים האמיתיים נמצאים ב והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה – ומסתבר שהיום הזה גמיש בהגדרתו.
רומנים רומנטים של M\M ( בין גברים ) הפכו להיות מאוד פופולארים בשנים האחרונות. הם אהובים על קוראות ועל גייז – אבל לדעתי יותר על קוראות. למרות שבסרטים אני משתדל לראות כל סרט גאה שיוצא ובעל דירוג נורמלי ( חופש מוחלט מוקרן עכשיו בקולנועים והוא מעולה ) בספרים אין לי את הצורך הנל ועל אחת וכמה את אלו הרומנטיים.
אבל אני איני כזאת אני צנועה בדרך כלל – אז זהו שבשנים האחרונות יש גל גדול של ספרות גאה . חלקה בתחום הרומנטי , חלקה בתחום ה YA וחלקה היסטורית שמנערים מעליה את האבק כמו מוריס של פורסטר ובולדווין ועוד וכשנפתח לי שער האודיו שמאפשר לי בקלות רבה לטעום דברים כבר לא יכולתי לסרב וכשחבר , שותף לחווית השמע שקשה להאשימו ברומנטיקניות מוגזמת , החל לעוף על הספר ולספר שהוא שומע ממנו מקטעים קטנים כי הוא לא רוצה לסיים , נפל הפור.
זה מתחיל חביב וחמוד. לוק אודנול , המספר , הוא דמות שקשה לא לחבב גם כשהוא טוען שהוא אדם נוראי. המכשול הראשון בספר שהוא המכשול העיקרי בספר מתחיל בפרק השני: ספרים רומנטיים כמו סרטים רומנטיים כמו ספרי מתח של הרלן קובן כתובים על פי שבלונה. שני אנשים שלא רוצים להיות ביחד , נתקעים ביחד מתקרבים , רבים מתקרבים , רבים מתקרבים ,מתאהבים לרוב גם ממשים ואז מגיע המשבר הגדול , שוד ושבר חרב העולם ואז פיוס בדקה ה91 במרדף אחרי רכבת\מטוס\ כדור פורח או באמצע טקס חתונה או ארוע גדול של חברה. The end
הסיבה שבגללה לוק ואוליבר יפגשו היא מטופשת – זה לא ספוילר זו דעתי – אלקסיס הול הוא שם עט של סופר זכר (לטענתו) שכותב מצויין. יש המון קסם ( במובן charm ) בספר. הוא מודע לזאנר ומשתעשע איתו . הוא מצליח להגניב ביקורות חברתיות בתוך הסיפור וליצור דמויות שלא מוכנות להיות עגולות רק כי זה עושה love handles אבל כשהוא דוחף את הסיפור לשבלונה הרומנטית הוא מעיר את המבקר הפנימי שלי . הייתי צריך לקטול את המבקר הפנימי עם מאצטה מספר פעמים במהלך הספר ולזרוק את גופתו המדממת לתוך הארון רק כדי לגלות אותו מולי צורח שוב בסצינה הבאה. זה תמיד הופיע בתפרים בין הפסיקים של השבלונה שתיארתי קודם. כל הריבים המטופשים וסיפורי המסגרת החצי אפויים וזה עיצבן כי הבחור יודע לכתוב.
בסופו של דבר הקסם של הספר מנצח . זה ספר קליל וכייפי ומצחיק לפרקים,מלא בלונדון ובריטיות בנוי על נוסחא מנצחת שעושה טוב בלב והמבקר הפנימי שלי הוא ציניקן נרגן – לא חייבים להקשיב לו.
אני מפרסם את הביקורת תחת הגרסא התורגמת שיצאה לא מזמן למרות ששמעתי אותו באנגלית.
המקריא joe jameson עושה עבודה נפלא. לשמחתי יש לספר המשך שנקרא husband material אז יש למה לחכות.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
