יש לי כמה תהיות בקשר לספר הזה:
1. למה בכלל קניתי אותו
2. למה המשכתי לקרוא כשהבנתי באיזו רמה הוא כתוב
3. איך ייתכן שספרים בינוניים כאלה מתורגמים לעשרות שפות ונמכרים בעשרות מיליונים
4. למה שורה של סופרי מתח טובים מהללים את הספר הזה ואת המטופלת השקטה
5. מה יוצא להם מזה, חוץ מאשר מחמאות שהם מספקים זה לזה

ועכשיו לענייננו. אלכס מיכאלידס הוא אידיוט. הוא סופר אידיוט שזו רמה אחרת לחלוטין. הוא סופר אידיוט שלמד בקיימברידג' ספרות אנגלית, אז מי קיבל אותו לאחת האוניברסיטאות הטובות בעולם ובזכות מה.

כתיבה קלישאתית ורדודה מזו לא קראתי זה זמן מה. הדמויות מטופשות או מטומטמות, ילדותיות וראוותניות וכולן סבלו מהתעללות בילדות, כאילו כבר אין בעולם ילדים שיש להם ילדות בריאה.

בסוף יש הפתעה, כמובן, אבל לאורך כל הספר יש רק חשוד אחד, שברור לגמרי שהוא לא הרוצח.

כדי לשים נזם זהב באף חזיר, מיכאלידיס מעבה את ספרו עם סיפורים מהמיתולוגייה היוונית ועם שירתו של טניסון והגיבור האמיתי של הספר הוא קולג' קיימברידג', שאנחנו מקבלים תיאורים מפורטים שלו הרבה יותר מאשר תיאורים של גיבורות הספר.

על מה הספר? מריאנה, יוונייה לשעבר, שסבלה מילדות גרועה והתחתנה עם סבסטיאן אהוב נפשה שהכירה בקיימברידג', ושהיו לה נישואים נהדרים עד שהוא מת, ושהיא פסיכולוגית שמטפלת בקבוצות ויש לה בקבוצה אחד הנרי, מטורף עם קבלות, שלא שייך לעלילה בכלל, מקבלת טלפון מאחייניתה האהובה והיתומה זואי, מאוניברסיטת קיימברידג' (הבטחתי לכם שהקולג' הוא הגיבור הראשי) שחברתה הטובה נרצחה, והיא מבקשת ממריאנה לבוא ולתמוך בה ולשמש בלשית לעת מצוא, בלשית גרועה, יש לציין, שחושדת כל הזמן באדם הלא נכון. וכמובן שמריאנה אורזת כמה בגדים ונוסעת לקיימברידג' ושם פוגשת את פרופסור פוסקה, שהוא החשוד הראשי בעיניה, אחרי שפגשה את פרד הנחמד בדרך, ובקיצור, אחר כך נרצחת עוד בחורה מהמועדון הסודי של הפרופסור ואחר כך עוד אחת. ואם כשיתברר לכם מי הרוצח תבינו למה נרצחו הבנות האלה, אני בטוחה שאתם גאונים, כי אני לא הצלחתי להבין.

בקיצור, שומר נפשו ירחק.

נ.ב. למה בכל ספר מתורגם חייבות להופיע שגיאות כתיב???

אתחיל מהסוף- לא לקרוא!
פשוט ככה. ולמה לא? או. כי אין שום סיבה לקרוא את הספר הזה. העלילה רדודה, הדמויות כתובות בצורה רעה, הניסיון להכניס איזשהו רקע אקדמי-פילוסופי בניחוח יווני מאולץ ומתאמץ. מיכאלידס מקפיד לנסות להטעות את הקוראים בעזרת כל מיני דמויות משנה שאמורות להוסיף נפח או מתח לסיפור, ואז סוגר את הקצוות לקראת הסוף בצורה מהירה ואפילו חובבנית. הקורא לא יכול שלא לשאול את עצמו מה הוא קרא פה בעצם ולמה- כמה וכמה דפי מלל על דמות מיותרת (שברור שהיא לא הרוצחת) שלא הוסיפה כלום והלכה כלעומת שבאה. לא ברור.
יכול להיות שיש למיכאלידס כישרון כתיבה מסויים, לא קראתי את ספר הדגל שלו " המטופלת השקטה" שעל פי הביקורות טוב יותר. האמת שאחרי הספר הזה אני לא בטוח שמתחשק לי לנסות.

לאחר משבר קריאה לא פשוט החלטתי שאני צריכה איזה מותחן טוב כדי להתמודד עם הצרה.
מה יותר טוב מהספר החדש של מיכאלידס שכתב את המטופלת השקטה?
הרי המטופלת השקטה גם אם מבחינה ספרותית לא להיט הרי שמבחינת טוויסט בעלילה הוא באמת עשה את העבודה והחזיק אותי מרותקת.
אז באמת אפשר להגיד שאת המטרה שלו הספר הזה השיג אצלי... קראתי אותו בשבועיים. בלי משבר. בלי הפסקות ארוכות. הצלחתי להישאב לסיפור ולסיים אותו (בשנה האחרונה גם זה הישג עבורי).

סיפורה של מריאנה, מטפלת קבוצתית אחרי אובדן של בעלה, שנקראת בדחיפות לקולג' של האחיינית שלה על מנת לתמוך בה אחרי רצח חברתה הטובה .
מריאנה נשאבת לחקירת הרצח ולדמויות הסובבות אותו.
אבל הספר לא משהו. כן הייתי סקרנית איך זה ייפתר בסוף אבל פיתרון התעלומה הוא אידיוטי. חייבים להגיד גם את זה.
ישנם דיאלוגים שבחלקם הזויים ובחלקם לא הגיוניים לעלילה ולדמות אבל לשמחתי הם לא היו רבים.
הספר הזה בעיקר נופל על הסוף שלו... בדיוק ההפך מהספר הקודם שנחשב לטעמי הצלחה אך ורק בגלל הסוף שלו.

אפשר לוותר...

במילה אחת: אכזבה.

לאחר התחכום המצויין ב "המטופלת השקטה", זו ממש נפילה.
אומנם, הספר קריא ומושך, אבל החשיבה לאורך כל קריאתו, שכל מה שאתה קורא היא הכוונה של הסופר כדי להטעות, ואתה מבין שבין כל החשודים לא נמצא הפושע האמיתי, - יוצרת תחושה של דלות היצירתיות של הסופר.
ואכן כך מתרחש, למרות שסופו איננו ידוע מראש, הוא ידוע מראש! ולכן ההפתעה בסופו של הספר איננה מפילה מן הכיסא.

בניגוד לספרו המטופלת השקטה, הספר לא טוב. לא התחברתי לא לדמויות ולא לעלילה שלא סחפה אותי בכלל.

לא האמנתי שאני אכתוב את זה אי פעם על ספר של אלכס מיכאלידס, אבל אני מאוכזב. "המטופלת השקטה" פשוט היה הרבה הרבה יותר טוב בפער עצום.. נתחיל בזה שהספר נפתח בעמודי שבחים לספר הנוכחי וגם(!!) לספר הקודם. מתיש ומיותר בעיניי. בנוסף, הספר הקודם שלו נכתב בגוף ראשון ואני הרבה יותר מתחבר לזה ואילו הספר הזה נכתב בגוף שלישי שבעיניי יוצר ריחוק. מעבר לזה, הניסיונות של הסופר לבלבל ולתעתע בקורא עד למציאת הרוצח האמיתי היו די שקופים וכבר באמצע הספר עליתי על מי הרוצח. בעמודים האחרונים הייתה לי הרגשה שהסופר מנסה להפתיע בעוד טוויסט אחרון ולגמרי מיותר רק כדי למשוך כמה שיותר את גורם ההפתעה.
הדבר היחיד שאהבתי זה הקישור המשעשע ביותר שהסופר עשה לספרו הקודם "המטופלת השקטה" :)
לסיכום, לצערי התאכזבתי הפעם אבל נחכה לפעם הבאה. ואני עדיין שומר חסד נעורים לאלכס מיכאלידס על הספר הקודם שלו, שהוא אחד הטובים שקראתי אי פעם

״הבתולות״-אלכס מיכאלידס

הוצאת פן ידיעות אחרונות
352 דף

מריאנה אנדרוס, פסיכולוגית, מטפלת בקבוצות בביתה.
היא איבדה את בעלה האהוב, סבסטיאן, שנה לפני.
יש לה מטופל, הנרי שהיא מרגישה שהיא לא מצליחה איתו וגם חשה מאויימת ממנו.
אך הנרי יכול לחכות, זואי האחיינית שלה מבקשת ממנה לבוא לאוניברסיטת קיימברידג׳ ששם הכירה את סבסטיאן ועכשיו נרצחה בחורה, טרה, חברה של זואי, שחוששת.
היא נוסעת ברכבת ומכירה בחורצ׳יק צעיר בשם פרד, שלומד באוניברסיטה.
זואי היא הבת של אחותה של מריאנה. היא ובעלה נהרגו בתאונת דרכים ומריאנה וסבסטיאן דאגו לזואי כאילו היא ילדתם.
טרה היתה חלק מהבנות של פרופסור אדוארד פוסקה. גבר מרשים, כריזמטי ומרצה של טרגדיית התרבות יוונית.
בהלוויה שלה הוא הגיע כשמאחוריו שש בנות יפהפיות ולבושות לבן. תלמידות שלו. הן נקראות ״הבתולות״.
מוזר לגמרי.

בין כמה פרקים ישנה דמות מסתורית אפלה שמדברת על עצמה.
מי זו הדמות הזו? למה יש תחושת אפלה רעה ממנה?

רצח שני מתרחש. עוד תלמידה של פרופסור פוסקה. הרצח דומה לגמרי לרצח של טרה.
האם רוצח סדרתי מהלך בקיימברידג׳!

האם מישהו עוקב אחריה או שזה בראשה?
מה קורה בינה לבין פרופסור פוסקה? מי העכבר ומי החתול?
מי האדם המסתורי האפל?
דמויות חדשות וישנות נכנסות לסיפור ועכשיו המחשבה על מי הרוצח נערמת כמגדל קלפים.

הפרקים קצרים וקל להתחבר מפרק לפרק ולא לאבד כיוון.
אולי הספר הזה פחות טוב מ״המטופלת השקטה״, אך הוא מותח מאד ולא הורדתי אותו מהידיים. תוך יומיים הסתיים הספר ועם… סוף מפתיע מאד!!!!!

אפילו יש תזכורת של משפט על המטופלת השקטה מהספר הקודם.

מומלץ!!!