שלום בוגסלבסקי מוכר בשנתיים האחרונות בעיקר הודות לפרשנות הידענית שלו ברשתות החברתיות על המלחמה באוקראינה. פה הוא לקח על עצמו משימת ענקים, לתמצת ב- 400 עמ' לערך, את הפנומן ההיסטורי של יהדות מזרח אירופה מנוחתה עדן. הזכרון האישי שלנו אולי מכיל תמונות משפחתיות ישנות בשחור לבן מ"ארץ שם" ("עיין ערך אהבה"), שברי ביטויים ביידיש והרבה ימי שואה, אבל בוגוסלבסקי מקים לתחייה את הציביליזציה היהודית הגדולה שהתקיימה שם לפני כן במשך מאות שנים. בסוף המאה ה-19, מנו יהודי מזרח אירופה ויוצאיה, כשלושה רבעים מכלל יהודי העולם. ממנה נוצרה יהדות ארצות הברית. בתוכה התרחשה בשלהי המאה ה-18 ההתעוררות הדתית הגדולה האחרונה בתולדות דת ישראל עד כה - התנועה החסידית. בה קמה ההתעוררות הלאומית היהודית בסוף המאה ה-19 שכללה את רוב עולי ארבע העליות הראשונות לארץ ישראל המתחדשת (למעט התימנים). יהודי מערב אירופה קראו להם בהתנשאות "אוסט יודן", יהודים מזרחיים - הם היו מסורתיים יותר מיהודי המערב, דיברו בעיקר אידיש, משפחותיהם היו מרובות ילדים, הם היו קולניים ואכלו דגים מלוחים זולים.
איך הגיעו המוני היהודים דווקא לשם בסוף ימי הביניים? מדוע קמה שם רשת חסרת תקדים בהיקפה של מאות עיירות שבהן היו היהודים חלק ניכר מהאוכלוסיה ולעיתים אפילו רוב? איך נוסדה הממשלה היהודית היחידה בגולה ("ועד ארבע הארצות") שהתקיימה במשך כמאתיים שנה? ואיך הם פגשו את המודרנה שהגיעה מהמערב ומוטטה את העולם הישן מבפנים, עוד בטרם הוכחד מבחוץ?
הספר נע על על רצף האיזון בין תמונה כוללת לבין סיפורים פרטניים. מטבע הדברים, לא ניתן במסגרת כזו להעמיק חקר בכל התופעות המרתקות כולן ולכך נדרשת קריאה נוספת בספרות ממוקדת יותר. אבל לכל מי שמתעניין בסיפור ההיסטורי של העם היהודי ורוצה להבין את התמונה הכוללת, יהנה מהקריאה ומהידע הרב.
אי אפשר להתעלם מהשם הייחודי שנבחר לספר, בין אם כמסר על מורכבות הנושא ובין אם כגימיק שמושך תשומת לב.
וזה נפתח כך: "מי שהיה מתהלך בהרי האלפים בסביבות שנת 800 היה רואה מחזה שכמותו לא נראה שם כאלף שנה, מאז שצבאו של חניבעל חצה אותם במלחמתו נגד הרומאים: פיל. שמו של הפיל היה אבו אל-עבאס. ...שמו של האיש שהוביל את אבו אל-עבאס וטיפל בו כל הדרך הארוכה מבגדאד היה יצחק בן יעקב". מומלץ.

האם אלה חמישים הגוונים של סיפור יהדות אירופה? מהי אותה אירופה? אם נתייחס לאירופה הקלאסית מהעבר (לפני הפיכתה לאירופה המוסלמית), הרי מדובר בפריז, רומא ולונדון. אבל שלוש אלה הם רק הד רחוק במקום בו עוסק הספר, שמחברו המוכשר בוגוסלבסקי הוא אדם עם ידע אינסופי. זה טוב וזה גם רע.
הספר גולש מעבר לעמוד 400, שופע מידע בכתב צפוף, ואף כי בעמוד כז' מופיעות מפות, הן מוגדלות כך, או מוצגות כך, שלא ממש ניתן לראות היכן בדיוק הן ממוקמות למי שלא מתמצא באירופה ולא מצויד במפה נוספת, ממבט נרחב יותר. אבל בגדול, מדובר במדינות שנקראו אז פולין-ליטא, חזקות מרוסיה ושופעות מסביבתן המיידית. הספר גולש מעבר לחמש מאות השנים האחרונות ומעבר לזה קשה לקבל מידע כתוב. לא הייתם רוצים שבוגוסלבסקי ישב אצלכם בשולחן השבת משום ששאלה תמימה יכולה לגרור נאום שלא ייגמר...
לא מדובר כמובן רק במדינות המצויות במלחמה. מדובר במדינות הסוחרות ביניהן, למעשה אימפריות כמו האימפריה העות'מנית בדרום עם שכנותיה מצפון. ולא רק מדובר בגוני היהדות, אלה בעמים עצמם היושבים פה ושם וגם כך לא תמיד מדובר בשלטון מרכזי וחזק, אלה יותר בממלכות מקומיות חזקות, באצילים שלהם חוכרי אדמות ועובדים בעבורם. וכמובן שתמיד יש שם יהודים.
אבל מהשפע הזה ניתן להבין שלא מדובר ביהודי המוכה, המסכן והמדוכא. היו כאלה כמו שהיו כאלה מעמים אחרים והיו עוד דתות. אבל ביהודים עסקינן ובעיירות שקמו במדינות האלה, השטעטלים המפורסמות (העיירות), כמות היהודים בהן גלשה לעיתים מאחוזים בודדים עד לכמחצית העיירה, כשהם מהווים חלק חשוב במסחר, בייצור ואף מלומדים משכניהם (עובדה המונכחת גם בספר "יהודים ומלים" של עמוז עוז ופניה עוז-זלצברגר). ואם נדמה שהם נמצאים רק במקומות אלה, גם בין הלוחמים מצאו עצמם, אף בין הקוזקים.
ואם ניתן לחשוב שמדובר על יהודים נגד כל השאר, הרי היו בנצרות קתולים ופרוטסטנטים, גם הכנסייה הפרבוסלבית היתה בסביבה ואז גם כנסיה יוונית קתולית – האוניאטים.
בשנות השישים של המאה השמונה עשרה היו באזור 750,000 יהודים, שזה יותר ממחצית יהודי העולם. וסתם קוריוז: בזמן זה או אחר, שמונים אחוז מיהודי העולם דיברו יידיש.
ב-1760 התפתחה התנועה החסידית ובצמוד לה הישיבות. הלימוד בישיבות איפשר פשוט ללמוד חוקים יהודיים. עניין מעשי לגמרי. מי שרצה לקבל על עצמו משרות בקהילה היהודית, לא יכול היה להתחמק מלימוד בישיבה.
ובעוד פולין-ליטא מתפרקת וחלק גדול ממנה עובר תחת השפעת האימפריה הרוסית, פתאום רוסיה מקבלת המון יהודים ויחד עם עובדה זו, רוסיה הופכת למדינה בעלת כמות היהודים הגדולה בעולם. אלה גם מתגייסים לצבאה.
כשיצאו האירופאים למסעות הפלגה למזרח הרחוק להביא תבלינים, אותם יהודים שישבו תמיד בדרכי מסחר בפולין-ליטא-רוסיה-אוקראינה, כי סוחרים הם ובמסחר יש כסף, פתאום אין יהודים. אבל אל דאגה – הם התגלו בקוצ'ין שבהודו.
מי שמחפש קריאה קלה וקליפית, זה לא הספר. מי שמחפש את התמונה הגדולה של העם הקטן הזה, הנה התשובה. רק עניין מציק,שגם הספר הזה לא טיפל בו – מדוע כל כך שונאים אותנו?

ספר מעולה שהייתי ממליץ בחום לחובבי האיזור וההיסטוריה היהודית בו (כמו מורי למשל), לקרוא.
בוגוסלבסקי מתחיל בלקיחת אחריות ובפטור מאחריות. הוא מצהיר שאיינו היסטוריון ובכך משחרר את עצמו מחובת הדיוק ההיסטורי המוקפד. מצד שני הוא מעיד על עצמו שהוא מורה דרך שמסתובב באזורים של מזרח אירופה ובהיותו כזה הוא חייב לדעת הכל - החל מההיסטוריה, דרך השפות והביטויים, כלכלת המקום, חקלאות ועוד... אז עם התחלה כזו נשאר רק להתרוווח בכורסא ולהתחיל להנות כשאתה משוחרר מכל דבר.
בוגוסלבסקי כותב מרתק. הסיפור שלו קולח ונראה שכולו נעשה ממעוף הציפור. הוא אינו מתמקד באירוע ספציפי ויורד לשורשיו. הוא מצייר תהליך זרימה ארוך שבו יהודי האיזור נישאו על גבי מים גועשים.
היתרון הגדול של בוגוסלבסקי הוא שהכתיבה שלו איננה "יהודית" - הוא כותב על ההיסטוריה של האיזור ורק אחר כך מכניס את ההקשר היהודי. כפי שכתב אחד המבקרים כאן - "יש הרבה הפתעות לבוגרי מערכת החינוך הישראלית". ואכן זה כך. כמי שחונך לזכור שחמלניצקי היה היטלר הראשון הייתה לי הפתעה לקרוא על איש מבולבל ופוליטיקאי קטן מאד שהאירועים הובילו אותו יותר משהוא הוביל אותם. וזו רק דוגמה.
או למשל שהפוגרומים המפורסמים היו חלק מהתנהגות המקומיים כלפי שכניהם בין אם הם יהודים או לא. בקטע של היהודים הייתה להם "הצדקה דתית" אבל הרצח הוא רצח.
למדתי המון מהספר. למשל כמו מקור השם "שטייטל". או דמות העיירה היהודית ואיך היא נוצרה. האם הייתה יהודית או מעורבת עם גויים אחרים. דמות היהודי שחי באיזור בשלש מאות השנים האחרונות - התגלה לי להפתעתי שרוב היהודים לא היו דומים לחרדים של ימנו אלא יותר ליהודים המסורתיים. כשמפגיש בוגוסלבסקי את היהודים עם המהפכה התעשייתי וגלי הנאורות שהגיעו עם נפוליאון, מתגלה נקודת מבט חדשה ומעניינת - לא כל יהודי מזרח אירופה היו או "חסידים" או "מתנגדים". היו גם אחרים והם היו הרוב. וכשהוא מגיע להופעת הציונות - נקודת המבט שלו מעניינת ומרתקת.
נקודת מבט מעניינת ומרתקת היא ההסתכלות על מזרח אירופה כעל נקודת המפגש בין האימפריה הטורקית לגילגולי פולין השונים (פולין-ליטא, אוקראינה כחלק מפולין, פולין תחת הכיבוש הרוסי והאוסטרו הונגרי). פתאום את רואה שהקשר בין קהילת יהודי איזמיר לקהילות ורשה ושאר ערי פולין היה די הדוק... וזה "משבש" את החלוקה לפיה יהודי המזרח היו מנותקים מיהודי אירופה לחלוטין...
הספר עשיר בידע ובפרטים (למרות מה שהעיד המחבר על עצמו בתחילת הספר...) והוא הופך את נקודות המבט עליהן חונכנו. למשל ההיסטוריה הפולנית (טלאים...) מול ההיסטוריה הכוחנית הרוסית. העובדה שהיו ארמנים ומוסלמים בכל המרחב של מזרח אירופה ואפילו יוונים וכולם שיחקו תפקיד בהיסטוריה המקומית.
בקיצור - נהדר, מרתק, מעשיר. ובעיקר - משנה מחשבה.
מומלץ בחום לכל מי שרוצה ללמוד על מקורותיו של העם היהודי (שלשת רבעי העם היהודי היה באיזור הזה בתקופה מסויימת, אז אני מניח שזה רלוונטי לכולם).

אני אוהב היסטוריה, אבל ממש ספציפית. כלומר, נחלת העבר בכללותה לא מעניינת אותי לרוב כבפני עצמה או כמשהו סיפורי, אלא כנתחי עובדות. לגבי היסטוריית יהדות מזרח אירופה, זה מורכב משני הצדדים. גם מצד זה שצריך ידע מאוד רחב על לא קצת דברים מאותו זמן כי לקבל זווית נורמלית כי ובכן, זה מורכב, וגם מצד זה שלי באופן אישי יש יחסים לא פשוטים איתה.

אני אוהב את הספרות של יהדות מזרח אירופה מכל מיני סיבות, וגם כדי להבין אותה בצורה אידיאלית לפחות איך שאני רוצה, אני כן צריך (וכמובן רוצה) לחטוף כמה שיותר פיסות היסטוריות עובדתיות, וזה בד"כ בא לידי ע"י קריאה ממגוון מקורות עם הזמן.
מה שבעצם אני בא להגיד, זה שכותרת כמו של הספר הזה כמובן משכה אותי מיד, והסתקרנתי לראות במה מדובר.
ומדובר בספר לא רע בכלל.
אני נהנתי לאורך כל הספר כי מצאתי את עצמי מבין דברים בצורה יותר טובה, ובגלל שמדובר בנושא שאני אוהב, חיפשתי (ומצאתי) בכל פרק ופרק את מה שאני אוהב.
אבל, זה לא כזה פשוט. אני לא יודע איזה סגנון הספר הזה מתיימר להיות, כי כן מדובר בסגנון שבסופו של דבר קצת מסורבל.
הסופר מגיע עם ידע רחב מאוד בנושא וזה ממש ניכר בשטף המושגים שאולי היו לו מוכרים מאליהם ובאמת לאורך כל הפרקים יש זרימה חזקה של מידע. הנקודה היא שהכל כתוב בלשון ברורה רהוטה ומסבירנית ואין לה אווירה של הרבצת תורה היסטורית עם סגנון יבשושי, ככה שבקריאה השוטפת אין סלעים או עצירות שיעמומיות, אבל כשמגיעים לסוף קטע נשארים עם סיפור, ולא עם תוכן היסטורי מזוקק. כלומר ביחס לכמות התוכן בספר, יש איזה מעטה קטן של עומס פרטים לא מוסברים שגורמת לתוצאה להיות נחמדה אך בכל זאת לא תוכנית ביותר.
אז כן, הספר כשלעצמו מצוין ונותן עוד זווית ונקודת מבט על תקופה שלדעתי מאוד מעניינת וצבעונית (ולא רק למעליותא) אבל גם אליו צריך לדעת איך לגשת. מדובר בספר מאוד קריא, אבל הערך שהוא נותן, מעבר לזה, לקורא הרגיל לפחות לעניות דעתי, לא גדול במיוחד לפחות לא ביחס לידע הכללי שלכם שאני מניח שיש לכם על אותה התקופה.
ואני יודע, גם מה שכתבתי פה קצת מסורבל, אבל בכל זאת היה לי חשוב לציין את זה, כי אחרי הכל לא מדובר באיזה רומן אלא בספר שמציין באופן ישיר את התנודות ההיסטוריות של יהדות מזרח אירופה.

מאז "חייו והרפתקאותיו המופלאות והמפתיעות של רובינזון קרוזו מיורק, מלח שחי 28 שנים לבדו על אי בודד לחופי יבשת אמריקה" לא זכינו לספר עם שם כה בלתי סביר ובלתי זכיר כמו ספרו החדש של שלום בוגוסלבסקי. ואף על פי כן אני מוכן להמליץ בכל פה: רוצו לקרוא!
אספר לכם קודם מה משך אותי לספר. בתור חובב הז'אנר, אני מנוי כבר מספר שנים למגזין 'סגולה' להיסטוריה יהודית. אם יצא ומצאתי במגזין כתבה הנוגעת למזרח אירופה, הייתי נוהג להביא אותה לאבא שלי, היסטוריון מדופלם של יהדות רוסיה. וכמו כל איש אקדמיה מצוי, אבא שלי היה נוהג למצוא שלל טעויות ואי-דיוקים במאמר, חלקם מביכים למדי. עד שיום אחד הבאתי לו כתבה מעניינת על הפיצול ההיסטורי בין רוסיה לבין אוקראינה. אבא שלי ישב בשקט ובאופן מפתיע פשוט וקרא וקרא עד הסוף ללא הערות ביניים. שמו של מחבר הכתבה היה שלום בוגוסלבסקי.
עכשיו, אני ויתרתי בשלב די מוקדם בחיי על קריירה אקדמית ופניתי לעולם החי-שקלים-טק הזוהר. אך עדיין בוערת בי התשוקה לכתוב מאמר או ספר על נושא אקדמי איזוטרי כלשהו ולהרגיש שתרמתי בכך משהו לאוצר הידע האנושי. אם בנוסף הנושא יהפוך במקרה לפופולרי – מה טוב. והנה בוגוסלבסקי, מדריך טיולים במקצועו ללא כל דיפלומה דיפלומטית, פשוט קם וכתב. בעבורי זו השראה.
אוקיי, אז במה עוסק הספר? מדובר בסקירה פופולרית של ההיסטוריה הסבוכה של היהודים ומזרח אירופה. הסקירה מתחילה במאה ה-16, כאשר יהודים החלו להגר במסות לאיזור, ומסתיימת בתחילת המאה ה-20 בעודם עוזבים אותה בהמוניהם ל'די גאָלדענע מעדינע” כולל זרזיף לישראל. אותו זרזיף אגב היווה את הרוב המוחלט של אנשי העלייה הראשונה, השנייה והשלישית.
הספר מנתץ אינספור מיתוסים הנפוצים בז'אנר. מסתבר שיהודים דווקא ידעו טוב מאוד להגן על עצמם, אין דבר כזה 'לבוש יהודי מסורתי' והעזיבה לאמריקה לא הייתה בגלל הפוגרומים. אפילו יש חידוש לגבי טרגדיית הגיוס בכפייה הזכורה בתור 'גזירת הקנטוניסטים', כששלום מסביר שהאשמה לא רבצה רק בצד הרוסי. עכשיו, רוב העובדות הנ"ל היו ידועות לי, אך ההצגה שלהן בתוך קונטקסט היסטורי רחב יותר של המרחב המזרח אירופאי הייתה מרעננת. נושאים נוספים כגון מה גרם ליהודים להגיע למזרח אירופה מלכתחילה, או כיצד הם מצאו עצמם בטעות תחת שלטון רוסי אנטישמי גם הם מטופלים. סה"כ מדובר בסקירה מרשימה מאוד ביחס למספר העמודים, וכמובן הכל מתובל באנקדוטות יפות והומור מזרח אירופאי משובח.
דווקא בגלל ההערכה שלי לספר, לא אתעלם מנקודות החולשה שלו. עצם הניסיון להקיף כל כך הרבה נושאים מוביל מטבעו ללא מעט דילוגי עלילה, מה שיכול להקשות על הקורא. גם בבחירה מה להכניס ומה לא יוצא שמדי פעם שלום מקצר או מאריך מדי לטעמי. למשל, הוא מזכיר בדרך אגב 'סיפור מעניין על לוחמת יהודייה' ואז ממשיך הלאה. לעומת זאת, הוא מאריך בהסבריו על עליית המודרניות העולמית וגילוי אמריקה, כנראה בתור רקע היסטורי, אבל לא בשביל זה קניתי את הספר. ככלל, הספרות משרתת בספר את המהלך ההיסטורי, כך שגם כאשר מוצגות דמויות בעלילה הן לא מתוארות בתור הרבה יותר מפלקטים. זהו פספוס לטעמי, וקצת יותר החייאת רוח בדמויות הייתה תורמת לעלילה.
לסיכום, מדובר בספר שאתה אומר לעצמך 'למה לא כתבו אותו קודם לכן'?. מומלץ לכל מי שמעוניין להרחיב את אופקיו בנוגע לאותה פינה פלאית אך לא מספיק זכורה של העבר המשותף שלנו.

זהו ספר היסטורי, קולח, מעניין, מהנה מאוד.
כפי שכתוב בכותרת, הנושא הוא מזרח אירופה היהודית. מה עוד כתוב בכורת? "הלא מספיק זכור" – זאת אומרת, אותם חלקים בהיסטוריה היהודית הפחות מוכרים, לא רק מבחינת ההיסטוריה עצמה, אלא גם על אותם חלקים שאנחנו כן מכירים אבל לא תמיד יודעים את ההקשר שבו הדברים התרחשו.
ועוד משהו.....הבנתי שהמציאות הייתה מורכבת, הרבה יותר ממה שסיפרו לנו. בהיסטוריה, כמו במציאות שאנו חיים, אין רק שחור ולבן, יש גוונים וצבעים שונים ואם רוצים להבין אותה יותר טוב תמיד שווה לקרא אותה מנקודות מבט שלא נחשפנו אליהם.

בתור חובב פולין בפרט והיסטוריה יהודית של מזרח אירופה מאוד נהניתי לקרוא. ספר קולח ומעשיר, בוגרי מערכת החינוך הישראלית יקבלו כמה ניפוצי מיתוסים

פעם ראשונה שהשתתפתי בפרויקט מימון המונים- ועוד לספר מצויין מאת שלום בוגוסלבקי, אותו הכרתי בזכות הכתיבה המרתקת שלו בטווייטר על מלחמת רוסיה-אוקראינה. המסקנה העיקרית שלי מהקריאה היא שאנחנו כמעט ולא יודעים דבר על ההיסטוריה היהודית, וזאת באופן מכוון על ידי היהודים עצמם, בין אם מדובר בתנועה הציונית שרצתה להציג רק את ההיסטוריה המתאימה לגישת "היהודי החדש" של ארץ ישראל ובין אם זה בקהילות הדתיות, שלדעת רבים מהן, בין חורבן בית המקדש השני ובין בוא המשיח בעתיד אין באמת היסטוריה יהודית, כמה שזה לא נכון! למעשה כל ההיסטוריה של העם שלנו שאנחנו מכירים היא של היהדות של עד תחילת תקופת הגלות, ומסוף המאה ה- 19 ועד להיום. לאור זאת הספר לא עוסק במדינת ישראל, לא בציונות (פרט לחובבי ציון), לא בשואה ובאופן כללי לא בהיסטוריה היהודית שכבר מוכרת לכולנו.

במה כן הספר עוסק? ובכן התשובה היא בשם הארוך מאוד של הספר: בסיפור הבלתי סביר והלא מספיק זכור של מזרח אירופה היהודית. למה דווקא מזרח אירופה? כי שלושה רבעים מהעם היהודי התגורר שם, היא הייתה המרכז היהודי מהמאה ה-15 ועד אמצע המאה ה-20. יהדות העיר וורשה הייתה גדולה יותר מכל יהדות צרפת, יהדות העיר אודסה הייתה בסדר גודל של כל יהדות צפון אפריקה, מקורם של יהדות יבשת אמריקה והמדינות דוברות האנגלית הוא מהגירה ממזרח אירופה. למעשה הסיבה העיקרית להגירה יהודית ממקום למקום היא חוסר סובלנות מצד השלטון והעם שבו חיו היהודים, הם גורשו מספרד, פורטוגל, צרפת ואנגליה, ולאחר מספר מאות שנים גורשו מכל מדינות האיסלם, האחרים ברחו מאירופה, והאחרונים (בתקווה שלא יהיו עוד הגירות) נמלטו מהגוש הסובייטי כשהוא התפרק סופית. אבל דווקא במזרח אירופה הם נשארו במשך מאות שנים, על אף האלימות נגדם (כמו שהייתה בכל מקום) ואף שגשגו בשטחי ממלכה בשם "האיחוד הפולני-ליטאי" שכיום מחולק בין פולין, אוקראינה, בלארוס, ליטא, לטביה ואחרות. היהודים הצליחו להתפרנס ולהתקדם כלכלית דווקא במקומות הפחות מפותחים, וזאת שגם בערים הם הוגבלו לאזורים מאוד ספציפיים, ומשם הוקמו העיירות היהודיות שלימים יקראו "שטעטל". לימים כאשר רוסיה, אוסטריה ופרוסיה יחלקו את פולין-ליטא ביניהם יווצר אזור "תחום המושב" שרק בו הרוסים יאפשרו להיהודים לחיות.

בעוד אנחנו חושבים שהיהודי לרוב היה רופא, בנקאי או משפטן, בפועל התפקיד הנפוץ של היהודים היה ברמן, שהיה אחראי על האלכוהול של האצילים המקומיים. למעשה העיסוק העקרי של היהודים הייתה חכירה של עסקי האצילים ולמעשה היו ביניהם יחסים כלכליים רחבים מאוד לאורך מאות שנים. הם סחרו עם כל תושבי האזור וניהלו שרשראות אספקה דרך הקהילות היהודיות בכל אירופה ושטחי האימפריה העות'מאנית. היהודים ניהלו בכל עיר מעיין מועצת עיר יהודיות אוטונומית וקיבלו החלטות בקנה מידה שלא יתואר למי שלא הכיר את התקופה ההיסטורית. תפקד אף סוג של פרלמנט יהודי, "ועד ארבעת הארצות" שהוא ככל הנראה הגוף השלטוני היהודי הכי משמעותי מתקופת הסנהדרין ועד הקמת מוסדות התנועה הציונית. הם היו אחראים לאיסוף ותשלום המיסים למדינה ועם השנים לקחו על עצמם מגוון תפקידים. היהודים השתתפו באופן פעיל במלחמות השונות באזור ואף התלבשו באופן מהודר בהתאם למעמד שהצליחו להידמות לו, שונים לגמרי מהתפיסה של היהודי החלש והעני שרווחה במאה ה-20. גם מסתבר שהתנועות העיקריות ביהדות שאנחנו מכירים היום: חילונים, ציונים, חרדים, רפורמים ועוד הן כולן קבוצות מודרניות של היהדות שהחלו להופיע באותו הזמן לקראת המאה ה-19. בעצם היהודים היום הם תוצאה של מה שקרה איתם ולהם במזרח אירופה לאורך כל אותם שנים, וראוי בהחלט שנדע ונלמד על כך.