אמי תמיד אמרה לי שהרים לא נפגשים באותה תדירות כמו שאנשים נפגשים ומוצאים אחד את השני. אני זוכרת לפני שנים טיילנו בבלאק גליישר בארגנטינה. סוף העולם שמאלה בשבילכם. המקום היה די ריק אך פתאום שמענו קול מאוד מבוגר בעברית ולידו קול מאוד צעיר גם בעברית, היו אלא סבתא ונכד בטיול בר מצווה. רק הם מול כל המצוק השחור באמצע שום מקום. וחשבתי לי שאין מקום עלי אדמות שלא נפגוש מישהו שמכירים, שפה מולדת, צבא... משפחה, חברים, ידידים. ובאר פשוט מכיר ומוצא בכל מקום גם נידח את הדוד של הסבא של האבא של החבר.... וכולם בסוף עוזרים אחד לשני להגיע לאן שרוצים כי כולנו כאמר מאותו אשכול.
קריאה בסיפורים הרבים של באר גורם לתהות מה האדם הזה אכל בימיו, שהוא רץ ברחבי תבל מעיר לעיר בחיפוש ספרים עבשים, אך יקרים מפז. שמתבל מילותיו ביידיש או בשפה קדומה שאין איש מבין כמו עברית מלכותית ויפה. מה מדרבן אותו להוסיף עוד ספר ועוד ספר לספריה המקודשת שלו. והתחרות עם שכמותו מרתקת לעיתים כמו ספר מתח. מי יגיע ראשון לספר וישים עליו יד. יש אפילו שקרים לבנים או רמאויות קטנות בדרך, שמקדשת את כל האמצעים. ויש כאלה כמו במרוץ שליחים עם פתקיות ביד וסוד באוזן היכן נמצא ספר מסויים ובאיזה חנות ואצל איזה אדם.
זהו ספר חכם, חובק אדם שחובק עולם. מלא ידע קדמוני של דורות, ידע אצל באר הוא לא רק צורך הוא גם מאגר בלתי נדלה של התפלפלות וחידודי מוח ללא הרף כי הוא אדם שמתבונן ומקשיב. כמו שיש אנשים שאוספים בולים מכל העולם או מטבעות מכל ארץ כך יש אנשים כמו באר שיהרגו בשביל כמה דפים ישנים ממאות קודמות. והתחרות היא גדולה מכפי ששיערתי.
הספר שוקק חיים משלו כמו באר עם אנקדוטות וסיפורים מלא השק. בערך כמו שסבים מגידים לילדיהם שמגידים לילדיהם וכך הלאה. הם חדים מאוד , עשירם בתובנות ומלאי ידע שבאר אגר אצלו בראש. ההתרחשות היא בין ארצות ובין השמים לארץ ובין ידע מקראי היסטורי ספרותי ומהנה מאוד גם בקריאה שנייה.
בסיור באירלנד בסוף הסיפור על כך כתב:
"כשעבר האוטובוס על פני, ראיתי את הנהג: זה היה הנהג שלנו, הוא נופף לי את ידו בשמחה. תארו לכם: בעיר זרה, זרה לחלוטין, שאינני מכיר בה איש, מישהו מקדים לי שלום: האין זה בבחינת נס גלוי?".
והיות וימים גדולים לפנינו ואנחנו חייבים לזכור הכל, ועוד יהיו לפנינו, אני מביאה פה סיפור בשם:
"שמים אחרים"
"בחנות המזכרות שבמצפה הכוכבים המלכותי הישן שבגריניץ' חמדתי מפה מסתובבת שבה אפשר לראות את מפת הכוכבים ברקיע בכל יום מימות השנה.
"האם שמת לב שזאת מפה המיועדת לאנגליה ולאירופה?" שאלה המוכרת כשהגשתי לה את המזכרת מקו אורך 0 שהועדתי כמתנה לבני. הכרת פני ענתה בי שלא ירדתי לסוף דעתה.
"לכל אזור בכדור הארץ הוכנה מפה מיוחדת, שהרי בכל מקום נראים שמים אחרים", דברה אלי לאט כמו יליד מאחת המושבות שלא השכילו דיו. "מהיכן אתה?" "מישראל", עניתי. "מפלשתינה?" הבליעה המוכרת חיוך, "אם כן, לך וחפש בין המפות מפה המיועדת למזרח התיכון". ואז, כמדומני, רק אז, הבנתי מה הם באמת השמים הפרושים מעל לראשינו.
ספר שאפשר לקחת, להרהר, להניח, לעשות סלטות, ולחזור אליו.


















