דבר ראשון זה היה פחד אלוהים. עשו אצלנו בשכונה דבר כזה שקוראים לזה ספריה קהילתית. זה סתם כמה קרשים שעשו אותם בצורה של מדפים על איזה קיר באמצע הרחוב ועשו לזה מלמעלה גגון בשביל שלא יירד על זה הרבה גשם ושמה כל אחד יכול לשים הספרים שהוא לא צריך אותם וכל אחד שני יכול לקחת מה שבא לו בראש. עכשיו בזמן של הקורונה אני לוקח רק משמה והבעיה זה שאין שמה ספרנית. בגלל זה לא היתה הזאת שאומרת לי אל תיגע בזה בשביל שתשמור על הלב שלך ועל הלחץ דם.
אפילו שאני פחדתי כל הספר לא רציתי לעזוב אותו שרציתי לדעת מה יילך. זה ספר מתח כאילו מעכשיו יעני מהזמנים של הטרור שכל משוגע אם יש לו מספיק שכל וידיעה של דברים של נשקים ביולוגים או דברים מהסייבר או אם יש לו רעיונות כמו של סטרטאפ של טרורים אז הוא יכול במכה אחת להרוג גם מלאן בני אדם וגם לשנות את ההתנהגות של שאר הבני אדם אפילו באיך שיעשו את הדברים הרגילים.
הסופר כתב את זה ככה שאתה מבין גם מהזה שבורח וגם מהאלה שרודפים שהוא ידע להסביר בדיוק למה כל אחד עושה את המעשים שלו ואתה מבין את זה אפילו שאתה לא מסכים.
הוא גם בשביל לשמור על הלחץ דם גבוה אצלך אומר לך מן רמזים על מה שיהיה יעני מביא לך משפטים כמו - לא ידעתי שזאת תהיה הטעות שלי. ואז אתה חייב להמשיך למה שאתה לא מבין בכלל איזה טעות יש בזה. בשבילי זה היה כמו שאני רוצה להפסיק לאכול ואז מביאים עוד מנה וכל אחד מסביב אומר כמה זה טעים. איך אפשר?
בקיצור הלכה קצת הבריאות מהספר הזה אבל בשביל מי שאוהב את האקשן זה באמת האמאמא של הסיפורים.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
