“על פי רוב אני אין לי תלונות על השפה בגלל שאני יודע שגם אני לא רושם פה הכי הכי אבל אני חושב השפה עשו אותה בשביל שאנשים יבינו אחד על השני אז אם בספר כל משפט אתה צריך לקרוא אותו יותר מפעם אחת בשביל שתבין ולפעמים גם זה לא עוזר ואתה הולך הלאה ומתפלל שאחר כך תבין מה היה הכוונה אז זה אומר שיש פה בעיה. לפי דעתי הבן אדם תרגם לעצמו פעם ראשונה בשביל שיהיה לו את הכיוון הכללי ואני לא יודע מה הלך שמה (יכול להיות שהוא היה לו חופשה מוזמנת או חס וחלילה תפס אותו מיקרוב) אבל לקחו את זה איך שזה בלי שמישהו ניסה לקרוא ובטח בלי בכלל לבדוק וככה שמו את זה בספר. ראיתי שיצא הספר הזה עם עוד כריכה אז אולי בבפנים שלה שמו עם תיקונים אבל אני חושב אם אחד ממכם מסוגל לקרוא את זה באנגלית אז עדיף לו שיעשה ככה.

הסיפור אחלה סיפור. זה על המרגלים של אנגליה שחושבים שיש אצלם אחד שבוגד וכל הספר זה בשביל לנסות למצוא אותו. זה בזמנים שיש המלחמה הקרה וכל הבלאגנים של רוסיה ושל אמריקה וזה מעניין שמראים לך את כל הדילים שיש מאחורה שאף אחד בכלל לא שומע מזה.

אני חושב יותר מעניין מזה זה שהוא מראה לך כל מיני הסוגים של הבני אדם יעני יש אלה שיכולים בשביל האגו שלהם לרצוח גם את האמא שלהם ויש אלה שהפוך יעני מחשיבים את עצמם פחות ממה שצריך ואתה רואה איך יש כאלה שהם לבד יעני בודדים ומחזיקים כל דבר בפנים ויש האלה שחייבים שיהיה להם חברה בשביל השופוני וכל הדברים האלה זה לא באמת חשוב איפה זה יעני אם אני מסתכל אצלנו בתחנה אז כל אחד שיש בביון הזה אני יכול למצוא מישהו מהטיפוס שלו אצלנו ובסוף אתה שם לב שזה על היחסים של הבני אדם.

בשביל הסיום סיומת אני ישים לכם קטע קצר שיש בספר וזה ממש הצחיק אותי אז בשביל שאולי תצחקו אני מביא לכם את זה לפה:

יוחסה לו, על אף נטייתו לסובלנות, הבנה עמוקה של הנפש הפלילית. היו כמה דוגמאות לכך, אבל המובהקת ביותר אירעה כמה ימים לפני גמר הסמסטר, כאשר גילה ספייקלי בסל הניירות של ג'ים העתק של המבחן שהיה צריך להתקיים למחרת היום, והשכיר אותו למועמדים תמורת חמישה פנים חדשים לאחד. כמה נערים שילמו את השילינג שלהם ובילו לילה של יסורים בשינון תשובות לאור פנס בחדרי השינה שלהם. אולם בהגיע שעת הבחינה הציג ג'ים סדרת שאלות אחרת לגמרי.
"אתם יכולים להסתכל בגליון הזה חינם" שאג כאשר ישבו במקומותיהם.”

“אני לא יודע הכל. זה כל פעם מפתיע אותי מחדש וטוב שכך. אם לא הייתי טורח להקשיב לאנשים אחרים סביר שלא הייתי מחפש וקורא ספרים כמו "החפרפרת" ( שמו באנגלית – פחח, חייט, חייל, מרגל).

על הספר הזה, ולמעשה על כל ספרי ג'ון לה קארה המליץ לי אדם בשם גיורא כץ וזה המקום להודות לו. הספר הזה הוא הראשון בטרילוגיית קרלה (לעיתים נקראת גם טרילוגיית סמיילי או סמיילי נגד קרלה, אף על פי שהגיבור , ג'ורג' סמיילי , מופיע בספרים נוספים שכתב לה קארה. )

הספר נכתב בשנות ה-70 (הקלאסיות ...) ומתאר את מלחמתם של שרותי הביון הבריטים באלו הסובייטים . אלוהים , הכל היה פשוט יותר אז, זאת אומרת טובים – רעים וכו'...

טוב קצת על הספר – שירות הביון הבריטי הושחת על ידי חפרפרת שהושתלה על ידי "קרלה" , ראש שרותי הביון הסובייטי. הדבר כבר עלה בהרוגים רבים מהשתולים של הבריטים מאחורי מסך הברזל וג'ורג' סמיילי נקרא מפרישתו המאולצת עקב אחת התקלות הללו על מנת לצוד את החפרפרת.

סמיילי הוא לא איש מרשים. בכלל. לעזאזל , אין לו אפילו תכונות "רעות" סקסיות – אתם יודעים הוא לא מעשן, לא שותה (מאוד "סקסי" כתכונה של הגיבור, זה הופך אותו לאנושי, "כמוני וכמוך" אתם יודעים) , לא מהמר , לא נראה טוב , שמן, נמוך , לא בוגד אפילו. למעשה, אישתו בוגדת בו ! כל הזמן בערך.

בקיצור סמיילי, איננו גיבור על. הוא לא ג'יימס בונד, או ג'ק ריצ'ר או ג'ייסון בורן . הוא סתם גוץ קטן וטרחן....עם מוח אנליטי , חריף וקטנוני. הוא בלשן, פנקסן אובססיבי, פסיכולוג, בעל יכולת מדהימה לדובב, להקשיב, לשים לב לפרטים הקטנים ולהסיק מסקנות. הוא כמו צב – איטי , זחלני אבל לעולם לא עוצר . שכבה אחרי שכבה הוא מקלף עד שהוא מגיע אל האמת...והאמת היא מכוערת.

העלילה מרתקת ומותחת מאוד, אין פה פיצוצים וגלגולים ומעשי גבורה מטורפים (ולא אמינים) אלא רק מאבקי מוחות וכוחות והכל עטוף באווירה אנגלית רזה, קרירה ואפרורית משהו, כמו ג'קט טוויד ישן, ועם זאת סופר מתוחכם.

האמת היא שעד הרגע האחרון לא היה לי מושג מי החפרפרת . היו ניחושים אומנם אבל לה קארה משאיר אתכם עם הלשון בחוץ עד הסוף.


לקרוא את הספר הזה היה מענג במיוחד, היו המון פעמים בהם קראתי בספר, סגרתי אותו, קמתי מהכיסא נופפתי בספר ואמרתי " מעולה, פשוט מעולה" , והמשכתי לקרוא....
הכתיבה של לה קארה מדהימה, בכמה רמות מעל כל ספרות המתח/ בילוש שקראתי בשנים האחרונות ואיזה מזל ששמתי יד על הספר הזה. החלק השני בטרילוגיה - "התלמיד המכובד" – שמתאר את המשך מלחמת המוחות של סמיילי בקרלה כבר מחכה לי על המדף .


אז מי הוא הפחח? ומי הוא החייט?

מי הוא החייל? ומי האביון? ויש גם קבצן....

רק אחד הוא החפרפרת.

מומלץ מומלץ מומלץ בחום.”

“כמו פאזל 1000 חלקים, לאט לאט נרקם לו הפאזל בספר הריגול הזה וכל פעם שמתקבלת תמונה חלקית היא רומזת על אחד מארבעת החשודים כ"חפרפרת" שנשתלה בצמרת הביון הבריטי, עד לפתרון כשהפאזל הושלם. את המתח יוצר משחק המוחות בין ג'ורג' סמיילי הבריטי ויריבו קארלה הרוסי.
זהו הספר הראשון שכתב ג'ון לה-קארה (דיוויד קורנוול, בשמו האמיתי) בטרילוגיה Smiley vs. Karla.
זהו ספר טוב עם עלילה שמתפתחת באיטיות והוא מומלץ לכל מי שיש לו אורך רוח (את חסידי עלילות המתח הרדודות והמהירות, סטייל הרלן קובן, הוא ישעמם).

גילוי נאות: את הספר קראתי באנגלית כי הספר בעברית היה מביך ומעצבן לקריאה.
הכתבות על הסרט הזכירו לי שהספר נמצא בספרייתי אבל משום מה לא זכרתי את העלילה. מצאתי אותו כשסימניה עתיקה תחובה בו בעמ' 82 וכשהתחלתי לקרוא הבנתי גם למה לא סיימתי אותו, לכן רכשתי וקראתי את הספר באנגלית.
נתקלתי כבר בתרגומים גרועים, אבל התרגום של חיים גליקשטיין לספר הזה שבר את השיא. זה שהוא תרגם בשפה מליצית ניחא, אבל זה שהוא לא ידע לתרגם מונחים בסיסיים, ביטויים וכינויים זה גרוע. לעיתים התרגום הוא שגיאה גסה (משום שהוא תרגם מילולית ולא הבין את הביטוי באנגלית-בריטית) ולעיתים כתב את המונח באותיות עבריות: ספק אם רוב הקוראים ידעו מה זה "ביולטין" (הכוונה ליומן חדשות), "קונקורנציה" (המתחרים: הריגול הנגדי) או "רדיו קצר" (משדר FM ). יש לו גם נטיה לדחוף את האות א' לכל מושג ("שמאלאן" במקום שמאלן) ולעוות שמות (אסטארהאזה במקום אסטרהזי). אני רק מנחש שמדובר במתרגם של רומנים אמריקאים שנתנו לו לתרגם ספר שכתוב באנגלית בריטית-אוקספורדית והוא לא ידע איך להתמודד איתו.
אם התרגום הגרוע לא הספיק אז העריכה הרשלנית והיעדר ההגהה (כמעט בכל עמוד יש לפחות שגיאה אחת) גרמו לי לזרוק את הספר בעברית לפח המיחזור, שם הוא יועיל יותר.

מעניין: בספר ג'ורג' סמיילי הוא גוץ שמנמן וממושקף, גארי אולדמן שמשחק את הדמות בסרט הוא די גבוה ורזה...

לסיכום: יצאה מהדורה חדשה של הספר, אם השאירו את התרגום של חיים גליקשטיין אפשר לוותר, אם זהו תרגום חדש אז הספר מומלץ.
ניתן גם להשיג את הטרילוגיה באנגלית בהוצאה מחודשת (1600 עמ', 8.80 פאונד באמזון הבריטית).”

“זהו ספר ישן, ואחד הספרים המפורסמים של ג'והן לה-קארה. קראתי אותו לפני שנים רבות (באמת רבות) וזכרתי שהוא היה ספר מצויין, אלא שנתקלתי בו שוב והחלטתי לקרוא אותו שנית. הופתעתי עד כמה הספר הזה כתוב בצורה מיוחדת, בסגנון מרתק. זהו ספר ריגול שיוצר חוויה מיוחדת לקורא: לא עלילה מסחררת, לא הרפתקאות, לא משבר בינלאומי מתגלגל, לא אלימות, לא סקס, לא אנשים יפי-תואר, בקיצור - לא תסריט הוליוודי. יש כאן משהו אחר לגמרי: מלחמת מוחות של אנשי הביון הבריטי, ששורותיהם נפרצו, נגד הביון הרוסי. בעולם שבו אי אפשר לדעת על מי ניתן עוד לסמוך נקרא לדגל בכיר-לשעבר, שפוטר מהשירות, כדי להוביל מבחוץ את החקירה.

זהו סיפור מרתק, כתוב בסגנון מיוחד. התיאורים מינוריים, קמצניים בפרטים. האווירה הכללית היא קודרת, של מקומות ישנים, עבשים וספרטניים. המיקום הוא לונדון - לא מעברים מהירים בכל בירות העולם. הדמויות עצמן הן של אנשים "רגילים", לא סופר-סטארים, רובם מזדקנים ובעלי חולשות אנושיות ברורות. וכל הסיפור מתמקד במלחמת מוחות, בניסיון לקרוא שוב ושוב את אירועי העבר כדי לנסות ולמצוא בהם את מה שנעלם מהעין.

אני ממליץ לקרוא את הספר, ולמי שכבר קרא אותו לפני שנים רבות, כמוני - לקרוא אותו שוב. היתה לי הנאה צרופה מעצם הקריאה, לאט-לאט, של הסיפור המרתק הזה”