• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
הארי פוטר ואבן החכמים

הארי פוטר ואבן החכמים

מאת ג'יי. קיי. רולינג

הביקורת של מורי

תמונה של מורי
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
1.0
הארי פוטר ואבן החכמים

הארי פוטר ואבן החכמים

מאת ג'יי. קיי. רולינג

הביקורת של מורי

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
1.0
תמונה של מורי
הוצאה לאור:ידיעות אחרונות
שנת הוצאה:1998
סדרה:הארי פוטר #1
קטגוריה:מדע בדיוני ופנטזיה
הקודמת
הזקן בן המאה
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 7 שנים

“יש אצלנו בדיור המוגן (שמתם לב שהיום אומרים רק דיור מוגן? המילה בית אבות הפכה להיות מילה מוקצית מחמת”

4/231
ביקורות על הארי פוטר ואבן החכמים
הבאה
האופה בתלתלים
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 5 שנים•3 דקות קריאה

הארי פוטר, הסדרה, לא הספר, כבר מזמן הפך לאזור תעשייה. כריכה קשה, רכה, עיצוב חדש, שלל שפות, סרטים, צעצועים, פאזלים מרהיבים בתלת-מימד ובתלת-מחיר. הבנתם את הרעיון. מסדרה שמורכבת משבעה ספרים יש פתאום שמיני וזה אפילו לא עצרת... המחברת, ג'יי. קיי. רולינג כבר הפכה לסלב והחלה לכתוב ספרי בלשים כעיסוק צדדי והשלמת הכנסה בדרך להפיכתה ל... מאיון עליון.
מכל התשבחות האלה, איך לא לשבח ספר?
הארי פוטר הועבר לקרוביו משמתו הוריו. תאונה? התנקשות? הארי היה תינוק וגדל אצל דודתו, שם, בחדר שגודלו כגודל מיטה שהוכנסה אל מתחת למדרגות הבית הוא גדל. בן דודתו דאדלי, המפונק והעגלגל, התעלל בו פיזית ונפשית. בגיל אחת-עשרה זכה הארי להתקבל להוגוורטס, בית הספר החשוב לקוסמים. קרוביו ניסו כמובן להסתיר קבלתו זו, לא ברור למה. הם הרי יכלו להפטר ממנו בקלות. הם הצליחו וזה עלה להם בביזיון. האגריד טוב הלב ליווה את הארי לבית הספר ושם, חיש קל, הוא התקבל בהערכה כבנם של הפוטרים הידועים, הוריו. הוא גם רכש חברים מהר, את רון והרמיוני. ובבית ספר כמו בבית ספר, המון שיעורים, קנאה, מורים צרי מוחין והרפתקאות.
ומה לומדים שם? כימיה (של חומרי קסמים, לחשים וכשפים), היסטוריה (של קוסמים, מכשפים) וגיאוגרפיה (של חדרים שהגישה אליהם חסומה וסודית).
הספר יצא בשנת 2000, הקדים ברכות את מהפיכת הסמארטפונים והביא לעולם סיפור שכולו חיוורון, סתמיות, תיאורים שהם בעצם נחלתם של סרטים ושם הם בטח ירשימו טוב יותר את הלקוחות הפוטנציאליים – ילדים רכים, כפיפים וגמישים בני 10-12, רכים להשפעה, מנותקים חברתית ומרבים קריאה כילדים נטולי עיסוקים אחרים.
רולינג מנסה לבנות עולם וכוח הדמיון שלה מוגבל לסוכריות בשלל צבעים, כשאלה בצבע ומראה של טופיפי באות בטעם שעוות אוזניים. אכן, דוחה כמו שזה נשמע וגם לא מצחיק במיוחד.
רולינג מנסה לפרוט על נימים מוכחות: חברות, נאמנות, עבודה קשה ויושר, העזה ואומץ, חשיבה מחוץ לקופסה ועוד ענייני ילדים רכים, גמישים וחסרי חברים.
הדמיון המוגבל של רולינג מצליח פעם אחת, ולמשך הרף עין, להמציא המצאה רבת חן: משחק שחמט בו הכלים חיים ומעניקים למשחק בהם עצות להיכן להזיזם. גאוני וקצר עד כאב. גם חד-פעמי ומוכיח שכל שאר בית הספר והמצאותיו הם ברמה כל כך נמוכה, שילד בכיתה א' יקשה להתפעל משרביט קסמים המתיז ניצוצות בצבע רמזור. גם יתקשה להשאר ער.
ספרותית, הספר ברמת תחכום נמוכה עד כאב. מילא היה בזה לקרב את הילדים לקרוא עוד. אני בספק.
חישבו על בעל טסלה, הקם בוקר אחד לאחר ליל גשמים סוער, ומגלה שמכוניתו נמצאת בלב מגרש חניה והכל שלולית אחת ענקית ובלתי נגישה. אותו בעל טסלה נכנס לאפליקציית הרכב שלו ורכבו יוצא אליו עצמאית מהשלולית ומתייצב לשירותו במקום יבש. על זה לא חשבה רולינג. מאסק כן.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של קצר ולעניין
קצר ולעניין
תמונה של גלית
גלית
תמונה של משה
משה
תמונה של רחלי (live)
רחלי (live)
תמונה של שופי ינשופי
שופי ינשופי
א
אברהם
תמונה של רותה
רותה
תמונה של ענן
ענן
43קוראים|גיל ממוצע49|47%נשים

על המבקר

תמונה של מורי

מורי

ותיק
חבר מזה 19 שנים
990 ביקורות•39 נבחרות•21,228 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•ספרות קלאסית
תמונה של מורי
מורי
ותיק
חבר באתר מזה 19 שנים
ביקורות990
ביקורות נבחרות39
לייקים שקיבל21,228
דירוג ממוצע3.8 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת514ספרות מקורית233ספרות קלאסית27

דיון על הביקורת

107 תגובות
אן
אן•לפני 5 שנים

הבהרה...

צודקת לגמרי. אם הביקורת הייתה בונה ונוקבת בנקודות משמעותיות בו- אחלה! הבעיה היא שהביקורת הייתה אך ורק על כך שהוא תעשייתי, והיה בה לא מעט לעג על דימיון, יצירתיות ועולם הפנטזיה. אין לי שום בעיה עם מגוון דעות- להפך, אני בעד! וכבר קראתי ביקורות לא טובות על הספר... אבל זו לא ביקורת, זה סתם אדם שקרא את הספר מלכתחילה על מנת למצוא בו פגם ולהשמיץ אותו כדי לצאת כביכול מיוחד... זה מה שעצוב פה...
מורי
מורי•לפני 5 שנים

תודה, יעל. ממך לשמוע את זה, באמת נעים.

yaelhar
yaelhar•לפני 5 שנים

סליחה שאני מתערבת, אן.

אבל לדעתי - יכול קורא לקטול ספר שאהבת בלי להיות מואשם בזה שהוא לא יכול למצוא את היופי... אני לא מסכימה בכלל לדעתו של מורי על הספר, הוא גם כלל לא זקוק להגנתי, אבל זה מה שהוא חשב על הספר. שונה ממך וממני. אני הייתי מנסה להפיק את המיטב מדעתו.
אן
אן•לפני 5 שנים

ביקורת מטופשת

אם לא אהבת את הספר היית צריך לכתוב ביקורת בונה ולא לקטול כל אלמנט בו. מה שכתבת זה סתם קטילת דמיון ויצירתיות, ובכלל קטילה של עולם הפנטזיה. הביקורת שלך נובעת אך ורק מכך שהספר נעשה מסחרי. ואם אתה אוהב משהו מסחרי אז אתה כבר לא מיוחד, אה? חבל שאתה לא יודע למצוא את היופי בכך מבלי להרגיש עם עצמך לא טוב...
גלית
גלית•לפני 5 שנים

לי דווקא נראה שאתה מאד נהנה מורי (ע"ע ילד עירום)

בכל אופן - לא מסכימה . אותי הוא הקסים מהמילה הראשונה (קראתי בעמידה באנגלית בחנות לפני כ20 שנה )מייד ראיתי בו את הקסם של קלאסיקות מוצלחות ולא אוכזבתי, האיכות של הספרים משתנה אבל כולם כתובים היטב ,ג'יי קיי מוכיחה בקיאות עצומה במיתולגיות מערביות,יודעת לבנות דמויות שקל להזדהות אתן , דמויות עגולות שמתפתחות עם הזמן, בקיצור : מה שזשל"ב , מה שחני, מה שפרפר צהוב ( חוץ מעניין הגיל - ובכלל כל הגישה של כמה מגיבים פה שצריך להיות סלחנים לחולשות כי זה ספר נוער) מה שיעלהר,ובעיקר מה שאתל ואב"פ.וHill
מורי
מורי•לפני 5 שנים

אני לא נהנה לשחוט פרות קדושות, אבל אם צריך, אני האדם הנכון למשימה. לא פוחד לעמוד

מול כולם ולומר בפשטות שהמלך עירום ושהבולבול שלו קטן.
ג
גולי פויל•לפני 5 שנים
יש לך ביצים ואתה לא מפחד לשחוט פרות קדושות, אהבתי קבל לייק. בטח אם היית עם הארי באותה שכבה היית מתקבל לגריפינדור (זה המגניבים האמיצים).
חיים
חיים•לפני 5 שנים
אני כרגע במסע קסום (אבל גם מפרך- בגלל האורך...) לקריאת כל סדרת הארי פוטר. קראתי בעבר ספר פה וספר שם אבל לא בצורה מסודרת. בעקבות ילדי שקוראים את הספר ללא הפסק החלטתי לעבור עליו שוב ולראות האם שווה את הזמן? וגם האם התכנים שהילדים קוראים שווים ובונים או הורסים ומקלקלים (מדי פעם אני פולש לספריית הילדים ולוקח ספר רנדומלי לקריאה- בימינו חשוב לשים לב לתכנים שמופיעים גם במרחב הספרותי וגם במרחב הוירטואלי מסביב- חשוב שהורים ישימו לב במה מלעיטים להם את הילד). דבר ראשון אני חייב להגיד שאני נהנה מאד!!! יש הבדל ברמות הספרים. לעניות דעתי אפשר לחלק את הסידרה לשלושה חלקים- 1. ספר א'- מתאים לגילאים הצעירים מאד(א'- ג')- ספר הרפתקאות בנאלי ונחמד. 2. ספרים ב'-ג'- מתאימים גילאי הביניים (ג'-ו')- הרפתקאות מורכבות יותר עם עולם של חברויות שהולך ונבנה. 3. ספרים ד'-ז'- מתאימים לגילאים יותר בוגרים ( שם הספרים כבר הופכים לאפלים יותר ומורכבים יותר- מדובר על מוות (לפעמים אלים מאד), התעללויות, בגידות, שחיתויות ועוד). שוב- זו חלוקה שלי בתור הורה לילדים. יכול להיות שאחרים יחלקו עלי- תפאדל... אני לא מתיחס לביקורת שלך על הספר באופן נקודתי אבל יכול להבין גם למה לא נהנית מהספר. כמו שכתבתי זה הספר הבוסרי ביותר בסידרה. ומכיוון שזו סידרה מתפתחת צריך לשפוט אותה גם כך. (אני חייב לציין שגם את החלק הראשון של שר הטבעות לקח לי הרבה זמן לצלוח- ועד היום אני לא מצטער על זה- קראתי את הטרילוגיה לפחות 20 פעם). ואמשיך ואומר כמו כולם פה- על טעם ועל ריח אין מה להתווכח... נ.ב. ודרך אגב- רולינג חשבה על הפטנט של מאסק וטסלה עוד לפניו כנראה... ראה ערך ספר רביעי- "אציו מטאטא"
מורי
מורי•לפני 5 שנים

מעניין שדווקא עם מצריים יש לנו שלום קר יחסית.

גדי
גדי•לפני 5 שנים

עד לפני 20 שנה אף אחד לא האמין שמדינות ערביות נוספות יחתמו איתנו על הסכם שלום.

האמנו שנצטרך להמתין עוד 100 שנה עד שהפלסטינים יחליטו מה הם רוצים מעצמם. והנה, מי היה מאמין, בחריין, איחוד האמירויות וסודן. דברים משתנים, גם אנחנו.
בר
בר•לפני 5 שנים
האמת, בתקופתי הארי פוטר היה מיינסטרים מטורף אבל אני לא נמניתי עם אלו שקראו אותו. אולי כי תמיד קצת בזתי בתור ילדה למה ש*כולם* עושים. בכל אופן, הארי פוטר מסמל את תקופתי ולאחרונה בסגר גם עשיתי מרתון נחמד של כל הסרטים, אבל זה ברור לי שלא אקרא אף ספר מהסדרה הזו לעולם.
מיכל
מיכל•לפני 5 שנים

קטילה שנונה ומצחיקה.

רק שאני לא מסכימה עם אף מילה... ספר מעולה!
זה שאין לנקוב בשמו
זה שאין לנקוב בשמו •לפני 5 שנים
נכון, טום, אתה הצד הצעיר שלי...
מורי
מורי•לפני 5 שנים

טום, עכשיו כולם ירוצו לקרוא והתמלוגים יהיו רבים. חלק שלך.

תום
תום•לפני 5 שנים
זשל״ב, אני אשמח לקבל תמלוגים ממך. טום יכול להיות קיצור של טום רידל, כך שאנחנו כאילו אותו אדם. ובינתיים אני מוציא כסף על הסדרה הזאת ולא מקבל...
זאבי קציר
זאבי קציר•לפני 5 שנים

צודקת היל וגם אותם יש להכיל... אופס, יצא לי חרוז ;)

ראובן
ראובן•לפני 5 שנים

ראסטה-זה עניין של הגדרה.

גדלתי בתקופה אחרת והתרגלתי לאחרת. זו שאני מחובר אליה לא מדברת לבני 15 היום ולהפך וזה טבעי.
שופי ינשופי
שופי ינשופי•לפני 5 שנים

הילוש, לייק על התגובה.

Hill
Hill•לפני 5 שנים

זק, יש אנשים שלא מסוגלים להכיר בשוני, לתת לו מקום.

זה מתחיל ב'סלידה תהומית', ממשיך באגו נפוח ומסתיים באפס סובלנות. כן, ההיא עם ה-ו'. אז כאן זה מוסיקה וספרים, בחוץ זה כלפי אנשים וכו'. מדהים!
זאבי קציר
זאבי קציר•לפני 5 שנים

ראסטה, לא צריך למהר כיוון שברור שזו מוזיקה...

מוזיקה שאתה ואני אולי לא אוהבים, אבל מוזיקה...
גדי
גדי•לפני 5 שנים

אתמול או שלשום קראתי שהיא רוצה לעצור את פרויקט המטרו כדי להשאיר גם תקציבי פיתוח לטובת הפריפריה.

ואחת התוכניות היא הנחת מסילה עד אילת. היא קראה לזה, מקרית שמונה ועד אילת. הצוות המקצועי מצא שאין שום הצדקה לכך, בדקו לעומק וחקרו תוכניות שישבו עוד טרם הסכם השלום עם מצרים, והסיקו שזה לא יתרום כלכלית ולא גיאו פוליטית. היא אומרת שזה חלק מהציונות והשקעה בפריפריה.
Rasta
Rasta•לפני 5 שנים
לא הייתי ממהר לקרוא לזה מוסיקה.
ראובן
ראובן•לפני 5 שנים

גדי- אופירה וברקו הם המיץ של הזבל אבל לא מהווים סכנה.

כמו רותם סלע ודומיה/דומותיה.כלומניקים חסרי יכולת. להבדיל מהפושטקית במשרד התחבורה ואקס תרבות המהווה סוג של סכנה. 'מסטיק' ובן אל יוצרים מוזיקה שנשמעת לדורות בוגרים טראשית אבל בגיל צעיר מתחברים אליה.
נמרוד
נמרוד•לפני 5 שנים
חבל זה ספר טוב
מורי
מורי•לפני 5 שנים

אבל כבר אמרתי שיש לי פרוייקט קטילה.

זה שאין לנקוב בשמו
זה שאין לנקוב בשמו •לפני 5 שנים
הבנתי. אם ככה, היית מפסיק באמצע, אם הוא אכן השחתה של זמן כפי שאתה אומר
גדי
גדי•לפני 5 שנים

אנחנו חיים בתקופה בה אופירה וברקו הם גיבורי התרבות שלנו.

אתה שואל ילד מה המוזיקה האהובה עלייך והוא משיב מסטיק ובן אל. צעירים לפני 25 שנה היו משוכנעים שבטהובן הוא שם של סרט ילדים ולא בן אדם אמיתי.
מורי
מורי•לפני 5 שנים

ברור לך שאני לא יורד על ספרים סתם. האהבה שלי לספרים משובחים גדולה. כשאני קורא

ספר סתמי זה כמו להשחית זמן. לא שזמני יקר כל כך, אבל עדיף להשחיתו על תרבות גבוהה. אנא צפו בסדרה גמביט המלכה.
זה שאין לנקוב בשמו
זה שאין לנקוב בשמו •לפני 5 שנים
תודה מחשבות, גם אתה אחלה של בן אדם ולא ירוד כלל (אם כי לרדת על ספרים אתה יודע גם יודע) ראסטה - אני מקבל תמלוגים מרולינג, אבל טום לא. הוא מקבל תמלוגים ממני.
סקאוט
סקאוט•לפני 5 שנים
ראסטה- אהבתי את תגובתך. שיעשעת.
מורי
מורי•לפני 5 שנים

ראסטה, אל תגיד מילה על מה שאני מקבל ממאיר שלו. זה בינינו, אף אחד לא שומע.

Rasta
Rasta•לפני 5 שנים
זשלב וטום הם המשווקים הגדולים ביותר לספרי הארי פוטר בסימניה, אתם בטח גם מקבלים תמלוגים, אה? אנחנו יודעים שכן, אל תעבדו עלינו. הנאמנות שלכם לסדרת הספרים הזאת ראויה לציון.
מורי
מורי•לפני 5 שנים

זשל''ב, הקטילה אינה נוגעת אליך אישית. הספר ירוד ואתה אחלה בן-אדם.

זה שאין לנקוב בשמו
זה שאין לנקוב בשמו •לפני 5 שנים
האופה בתלתלים - אהבתי את תגובתך המקורית! תגובה מתבקשת. וזהו, חדל קשקשת והתייחסות, תם ונשלם הקונדס!
תום
תום•לפני 5 שנים

מורי, שנון ויפה מאוד!

(הכפיר)
תום
תום•לפני 5 שנים
בקריאה חוזרת הבנתי, ראסטה. נכון שמה שהעולם אוהב לא בהכרח מעיד על איכות.
האופה בתלתלים
האופה בתלתלים•לפני 5 שנים
פטפוטים! בלאבוש! קייפופ! שפיץ! תודה!
מורי
מורי•לפני 5 שנים

טום, מקורי אינו בהכרח מעניין ומושך. זה המצב אצל הכפיר שפיטרו אותו.

תום
תום•לפני 5 שנים
לא הבנתי את טענתך, ראסטה. האם אתה טוען שקליפים של Kpop הם מחרידים? אני אוהב מאוד ולדעתי הם טובים מאוד. לא דוגמה טובה, כי על טעם וריח אין מה להתווכח. בכלל, ״טוב״ זו הגדרה שמשתנה מאדם לאדם. אמרתי שרוב העולם אוהב כי זה עוזר לי לקבל את זה שהגיוני שלא 100% מהאנשים בעולם יאהבו הארי פוטר, וזה בסדר. אבל אל תגידו שזה לא מקורי!!!
Pulp_Fiction
Pulp_Fiction•לפני 5 שנים

ראסטה, מילים כדורבנות!

מורי
מורי•לפני 5 שנים

ממש כך, ראסטה. למרבה הצער, הלייקים האלה מצטברים לכסף ביוטיוב.

Rasta
Rasta•לפני 5 שנים
"גם ככה רוב העולם האוהב" בתקופתנו מה שרוב העולם אוהב לא בהכרח טוב. ביוטיוב על קליפ של ג'ימי הנדריקס יש 2 מיליון צפיות ו25 אלף לייקים בעוד שבקליפ מטופש של אריאנה גרנדה צפו 46 מיליון פעמים ונרשמו לטובתו 3 מיליון לייקים. בקליפ של בלאק סבאת ולד זפלין צפו 60 מיליון פעמים ופחות מ50 אלף לייקים בעוד שבקליפים של הרכבי K POP מחרידים הצפיות עומדות על מיליארד ועשרות אם לא מאות מיליונים של לייקים. "רוב העולם אוהב" זה לא מדד.
חיפושית
חיפושית •לפני 5 שנים
אני חושבת שהקטילה היתה יותר מוצלחת אם הדברים שנאמרו בה היו נכונים. דרך אגב, לא בהכרח מקוריות זה מה שמושך אנשים לספרים שלה. אלא תחושה טובה של חמימות ועולם שנותן הרגשה טובה שנכנסים אליו מחדש בכל ספר וספר בסדרה. כנראה לא כל אחד מחפש את ההרגשה הזאת.
מורי
מורי•לפני 5 שנים

עובדה שמעולם לא מנעה ממני לקטול ספר. מעולם. את הספר הזה היה

קל במיוחד לקטול: משעמם, חסר ברק ואלגנטיות, פונה לקהל שלא קרא ספרות משובחת. חייבים להודות שהספר הזה אינו מה שהביא את התהילה לסדרה ולרולינג.
תום
תום•לפני 5 שנים

שים לב שבעמוד של הספר בסימניה:

1055 קוראים נתנו לספר 5 כוכבים, ורק 28 נתנו כוכב אחד. הפער הגדול ביותר בתולדות האתר והאנושות.
מורי
מורי•לפני 5 שנים

טום, מתברר שהרבה פה לא אהבו. אם אנחנו מדגם מייצג של הקוראים, אז הארי פוטר

בצרות. עכשיו קלטתי למה פיטרו את הכפיר הזה.
תום
תום•לפני 5 שנים

בהחלט על טעם וריח אין מה להתווכח.

כלומר, אם קוראים פשוט לא אהבו זה בסדר. גם ככה רוב העולם אוהב. אבל יש מה להתווכח על זה שאמרו שהספר נטול מקוריות. זה כבר בושה להגיד על הארי פוטר. ואני רוצה לציין, שאם זה לא היה ברור למי שקרא רק את הראשון, שבהמשך הסדרה מורכבת יותר ולכן פונה גם למבוגרים. ייתכן שלא אהבתם את הראשון והייתם אוהבים (אם קוראים) את הספרים המאוחרים יותר.
מורי
מורי•לפני 5 שנים

למה ''מורי''? זה שמי ובו אני מוכר. אני מכריז בזאת שאני ממשיך בגישה נונשלנטית.

אתל
אתל•לפני 5 שנים

לפחות יש צדיק אחד בסדום.

"מורי", אני בטוחה שאתה מסוגל לענות לגופו של עניין - להתנצל או להכריז שאתה מתכוון להמשיך בגישה לא מכבדת. תבחר.
מורי
מורי•לפני 5 שנים

לא, לא. על טעם וריח אין מה להתווכח, אבל יש לפתח.

אהוד בן פורת
אהוד בן פורת•לפני 5 שנים

אני חייב להשתיק את כל הברברת הזאת.

להזכיר לכם כלל מאוד ידוע, על הטעם ועל הרייח אין מה להתווכח. חוץ מזה למי ששכח ספרים נועדו להנעים את זמננו, במקרה הטוב גם להעשיר את עולמנו אבל מפה ועד שמישהו יתפוס עליהום ויאמר שהטעם שלו הוא שקובע? פשוט מגוחך. שיזכור מאין הוא בא ולאן הוא הולך. מי שפוסל את ג'יי.קיי. רולינג למה שלא יחזור אחורה בזמן ויפסול גם דברים אחרים? אני אגב, לאחרונה החלטתי לקרוא את "חוכמת הבייגלה" (אהבתי את הרמת הגבה שלך) למרות כל מה שאומרים עליו, החלטתי לגבש דעה משלי, לא משנה באיזו רמה הספר נכתב, הוא הנעים את זמני וזה מה שחשוב יותר מהכל. עכשיו רוצים להמשיך להתווכח? לכו שחקו בחול.
מורי
מורי•לפני 5 שנים

אתל, מה הכבדות הזו? טופיפי בטעם שעוות אזניים זה לא פיצוץ של צחוק?

אתל
אתל•לפני 5 שנים
"כל מי שהגדיר את הארי פוטר כספר הטוב שקרא בחייו, כנראה זה הספר היחיד שקרא" ואולי פשוט יש לו טעם שונה משלך. מה נסגר עם חוסר הסובלנות הזאת? אף אחד לא קרא לך בוּר על כך שלא אהבת את הארי פוטר. אז מה נותן לך את הזכות להתייחס לאחרים כבוּרים? ורק להבהרה, גם אני לא חשבתי שזה הספר הכי טוב שקראתי בחיי. אבל יש כאן עניין של סובלנות בסיסית לדעות שונות, שאנשים מפגינים כלפיך ואתה משום מה לא טורח להפגין כלפיהם.
מורי
מורי•לפני 5 שנים

כל מי שהגדיר את הארי פוטר כספר הטוב שקרא בחייו, כנראה זה הספר היחיד שקרא.

ולמה המשכתי לקרוא? כי יש לי גם פרוייקט קטילה, בו אני חייב לקטול ספרים מפורסמים, שפרסומם לשווא.
לקרוא ברון - חנות ספרים
לקרוא ברון - חנות ספרים •לפני 5 שנים

אם כל כך לא אהבת את הספר למה המשכת לקרוא אותו?

ועוד דבר: יש לשפוט את הספר כספר ילדים ונוער. ברור שלאדם מבוגר רבים מהקטעים בספר יראו מוגבלים מבחינה מחשבתית, אבל לומר שהספר לא מגרה ילדים לקריאה? אין זה נכון. רבים הילדים שלא נוהגים לקרוא ואת הארי פוטר כן קראו. ביניהם נוער בכיתה ט שחלקם מגדירים את הארי פוטר, כאחד הספרים הטובים שקראו, כך שלדעתי הספר אינו תחום לגילאים 10 עד 12.
פְּסֶבְדוֹן
פְּסֶבְדוֹן•לפני 5 שנים
קראתי את הסדרה לפני שנים, כשרק יצא הספר השביעי. לטעמי אלו היו ספרים נחמדים לילדים, אבל הניסיון למכור אותם כקלאסיקה על-זמנית פשוט לא מחזיק מעמד. הייתי מדרג אותם בערך בשלושה כוכבים, אבל אני לגמרי יכול להבין ביקורות של כוכב אחד... לטעון שאני לא מתחבר לפנטזיה זה לא נכון, משום שאני דווקא חובב פטנזיה לא קטן. אבל האמת צריכה להיאמר, וחלק גדול מהספרים ה"מרכזיים" בז'אנר בינוניים ומטה.
סייג'
סייג'•לפני 5 שנים
מעטים יכלו לכתוב את הספר הזה כל כך טוב כמו שהסופרת הזאת עשתה. אולי הז'אנר עצמו הוא לא משהו שללא ספק כל אחד יתחבר אליו, אבל ככה זה עם כל ספר. שני אנשים לעולם לא יקראו את אותו הספר. אז זה תכלס לא משנה מה אחרים חושבים עליו. "על טעם ועל ריח אין מה להתווכח". ספר גאוני וכל מי שחושב אחרת כנראה פשוט החליט לקרוא אותו רק כי הוא "הארי פוטר". אני חשבתי שהארי פוטר זה אוברייטד לפני שקראתי. מי שאהב את הסרטים יאהב גם את הספר.
מורי
מורי•לפני 5 שנים

לו היתה לי דעה מוכנה מראש לא הייתי מתחיל לקרוא. די מהר התברר שספרות זה לא.

זה כן ניסיון מגושם להתחבב על ילדים חסרי קוצים ופלפל בטוסיק. ילדים שאוהבים לקרוא ומוכנים להתמסר לאוכל נטול תבלינים.
kisr
kisr•לפני 5 שנים

האם נהנית או סבלת

למרות הביקורת הקטלנית - מחשבות. נשאלת השאלה האם נהנית מהקריאה או סבלת. במחשבה נוספת האם היתה לך דעה מוכנה מראש לפני שהתחלת לקרוא.
yaelhar
yaelhar•לפני 5 שנים

מורי אתה כל כך צפוי, ממש אי של יציבות דידקטית בעולם נע ונד.

אפשר להיעזר בך לקבוע מה שראוי לקרוא ומה שלא רצוי לקרוא. לקטלג את הספרים "האמיתיים" ואת המזוייפים. ולגבי האחרונים - כל הסופרלטיבים מותרים. מידתיות זה לחלשים.
מורי
מורי•לפני 5 שנים

אסיה, זה לא כשלון גמור, זה שיממון גמור.

מורי
מורי•לפני 5 שנים

טום, אין שם כלום. מקוריות? אוסף של נסיונות ילדותיים לקנות את לב

הילדים.
ברברה
ברברה•לפני 5 שנים
מעולם לא קראתי את ספרי הארי פוטר ולאחרונה התחלתי להרגיש שאולי פספסתי משהו. אני מבינה שלא.
אַסְיָה
אַסְיָה•לפני 5 שנים
אני מעריצה מושבעת של הארי פוטר אבל הביקורת הזאת הרסה אותי מצחוק חחחחחחחחחח זה מצחיק איך האנשים שקראו הארי פוטר מתחלקים לשתי קבוצות - אובססיביים וכאלה שחושבים שזה כישלון גמור....
תום
תום•לפני 5 שנים

גדי - באמת אמרת על הארי פוטר נטול מקוריות?

איך אפשר לחשוב דבר כזה? רולינג מפורסמת בתור אחת האנשים עם הכי הרבה דמיון בעולם! פסבדון, אני נוטה לא להסכים שמאז שר הטבעות הספרים בז’אנר הם חסרי יצירתיות. לדעתי, אנשים לפעמים מעריכים יותר מדי את הספרים הישנים במקום לשים לב ליצירות מופת עכשוויות שבעתיד יהיו ישנים וספרי מופת כמו שר הטבעות. כמובן שאני מדבר על משחקי הכס כדוגמה.
תום
תום•לפני 5 שנים

בעניין התגובות כאן -

אני מעוניין כבר זמן רב להתחיל לקרוא את ספריו של ברנדון סנדרסון. הציפיות שלי ממנו גבוהות מאוד, שמעתי עליו כל כך הרבה דברים טובים! אבל שכחתם כאן את ג’ורג’ מרטין... בו אף סופר לא יכול להתחרות.
תום
תום•לפני 5 שנים

איזה קטע, בדיוק היום ראיתי את הסרט.

בקשר לביקורת - באמת ככה אתה חושב? למה? אתה זוכר שמדובר בספר העלילתי הנמכר ביותר בכל הזמנים? אתה מפספס פה משהו, ואני לא יודע מה... יכול להיות שאתה פשוט לא אוהב את הז’אנר?
אומ"ץ
אומ"ץ•לפני 5 שנים
כנראה שאתה צודק (בעניין הטעם והריח).
פְּסֶבְדוֹן
פְּסֶבְדוֹן•לפני 5 שנים
נו, אתה יודע מה אומרים על טעם וריח.
אומ"ץ
אומ"ץ•לפני 5 שנים
הסופר האהוב עליי. היחיד שבאמת גרם לי לרעוד מהתרגשות בקריאה של ספר מרוב אפוס (בבעל השבועה).
פְּסֶבְדוֹן
פְּסֶבְדוֹן•לפני 5 שנים
אומ"ץ כהן, באמת שאני לא מבין את ההתלהבות סביבו. למען הגילוי הנאות קראתי רק את הערפילאים (טרילוגיה ראשונה) ואת דרך המלכים. הדמויות הרגיזו אותי והכתיבה שעממה אותי. אלו ספרים נחמדים לשרוף איתם זמן בטיסות, נסיעות ארוכות... מכאן ועד סופר הפנטזיה הטוב ביותר בדורנו? אני מאמין שאנחנו מסוגלים ליותר.
מורי
מורי•לפני 5 שנים

זש''י, לראשון לא היה שום קסם. מכאן שלא אמשיך לקסם של האחרים.

אומ"ץ
אומ"ץ•לפני 5 שנים
אני מוחה בתוקף על הקריאה לברנדון סנדרסון סופר בינוני! הוא הסופר פנטזיה הטוב ביותר בדורנו, שהיחיד שמתחרה בו על המקום הראשון בכל הזמנים זה טולקין. תתביש.
פְּסֶבְדוֹן
פְּסֶבְדוֹן•לפני 5 שנים
פרפר צהוב, מזה שנים שהארי פוטר משווקת לבני נוער ולמבוגרים כאחד... שלא לדבר על הבינוניות של חלק גדול מספרי הפנטזיה המיועדים למבוגרים. אני מתכוון בעיקר לרבי המכר ולספרות המיינסטרים: ברנדון סנדרסון, טרי גודקיינד, רוברט ג'ורדן, הרשימה ארוכה. בשוליים, כמו תמיד, אפשר למצוא פנינים אמיתיות.
זה שאין לנקוב בשמו
זה שאין לנקוב בשמו •לפני 5 שנים
מסכים. הארי פוטר זה מסוג הסדרות שעוברות שינויים ומתפתחים מספר לספר, אין לשפוט אותם כמקשה אחת. אם כי אהבתי את כל ספרי הסדרה, כל אחד והקסם שלו.
אומ"ץ
אומ"ץ•לפני 5 שנים
חבל. כמו שאמרתי, הראשון והשני באמת חלשים, אבל כדאי לתת צ'אנס למאוחרים יותר. ככל שהספר מאוחר יותר הוא טוב יותר (אם כי יש לדון בנוגע למה יותר טוב-השישי או השביעי).
מורי
מורי•לפני 5 שנים

מאחורי רק הראשון וממש אין לי כוונה להמשיך. ספרות זה לא.

אומ"ץ
אומ"ץ•לפני 5 שנים
אני חייב להגיד שאני ממש לא מסכים איתך. אמנם יכול להיות שיש צדק בדבריך בנוגע לשני והראשון, אבל אם אתה עושה הכללה על כל הסדרה אני מוחה בתוקף. ואני ממש לא הולך לכתוב למה אהבתי את הסדרה. אני מניח שאתה יכול לחשוב לבד.
פרפר צהוב
פרפר צהוב•לפני 5 שנים

אורסולה לה גווין נהדרת ויש עוד ספרות טובה של מדע בדיוני ופנטזיה שאינה מתאימה לילדים.

פספסתם את הרעיון של קהל היעד. אני בטוח שתעבירו ביקורת גם על סדרת "פינוקי" :-)
מורי
מורי•לפני 5 שנים

רעיונות מעוררי פיהוק.

פְּסֶבְדוֹן
פְּסֶבְדוֹן•לפני 5 שנים
לא נעים להגיד, אבל סדרת הארי פוטר היא תעודת עניות לז'אנר הפנטזיה המסחרי, שמאז טולקין סובל רובו ככולו מחוסר יצירתיות כרוני, פרוזה ברמה נמוכה ונטייה להאריך ספרים יתר על המידה. כמובן שיש גם יוצאים מהכלל כמו טרי פראצ'ט המבריק או אורסולה לה גווין.
פרפר צהוב
פרפר צהוב•לפני 5 שנים

גדי, גם כמי שאינו נחשב מעריץ מושבע של הארי פוטר קשה להגיד שהוא נטול מקוריות לחלוטין.

אמנם יש בו הרבה רעיונות שאפשר לראות מהיכן נלקחו, אבל הרעיון הכללי של בית ספר לילדים קוסמים, רציף 9 ושלושה רבעים, כניסה לתוך קיר, תחרות קווידיץ', הממתקים המוזרים ועוד הרבה רעיונות נראים כמקוריים.
מורי
מורי•לפני 5 שנים

העבודה הטובה לא ניכרת בספר הראשון.

גדי
גדי•לפני 5 שנים
אני לא חושב שהוא עד כדי כך גרוע, היא כן עשתה עבודה טובה אבל זה נטול מקוריות.
מורי
מורי•לפני 5 שנים

חני, מטאטא זה טסלה, ושרביט קסמים זה הנייד שלי, המפעיל את

הממיר של נטפליקס, שניהם שיאומי.
Rasta
Rasta•לפני 5 שנים
בוב ספוג הרבה יותר מעניין.
Pulp_Fiction
Pulp_Fiction•לפני 5 שנים

אני ניסיתי

כמה פעמים לקרוא באנגלית ובעברית והשיעמום היה זהה.לא הצלחתי להתקדם מעבר לכמה פרקים ראשונים. הערכים שיש בו יש גם בבוב ספוג, שהרבה יותר מעניין בעיניי. לא הבנתי במה טמון יתרונו על סיפורי פנטזיה אחרים לילדים. אגב הוא יצא בשנת 97 בבריטניה וב-99 בארץ (במקרה הייתי מהמפיצים הראשונים שלו). עם זאת אני איפשהו מבין אנשים שמאוד אוהבים אותו.
פרפר צהוב
פרפר צהוב•לפני 5 שנים

מורי, הגעת לספר בגיל הלא נכון.

זה ספר לבני נוער, וככזה הוא נחמד מאוד. עדיף כמובן לקרוא באנגלית, היות והעברית לא נשמעת תמיד כמו שצריך. רולינג לקחה רעיונות ממיתולוגיות וסיפורי עם והוסיפה על זה הרבה משל עצמה והרעיונות חביבים ומעניינים. עם קצת דמיון אולי אפילו תראה ירידה לשאול ומשימות נוספות של הרקלס המגולמות על ידי השלישיה הארי, רון והרמיוני. לא ברור איך הארי פוטר הוא הדמות הראשית, כאשר הוא לא טוב בשום דבר. הרמיוני היתה צריכה להיות הכוכבת. לא הייתי משווה את הסידרה הזאת למיתולוגיה היוונית, לסיפורי נארניה או לכל דבר אחר, אבל יש להבין שגם קהל היעד שונה. בכל מקרה, הסרטים עשויים היטב. לחובבי הארי פוטר טיול באולפני ההסרטה ליד לונדון מומלץ ביותר. ישנם סיורי הארי פוטר בלונדון, אתרים באוקספורד, הרכבת היעקובינית שיוצאת מפורט ויליאם ועוד.
חני
חני •לפני 5 שנים

קטילה על קטילה:) חולקת עליך וכמו שכבר דיברנו על כך קודם . זה נשמע

ממש מפיך כמו דו"ח למס הכנסה. איך אתה יכול בנשימה אחת לסקר משהו שמעיף את הדמיון, שמגרה את התאים במוח למליוני ילדים ומבוגרים ולהיות כזה ציניקן לגבי זה ולכתוב סקירה בלי צבעים. ואני יודעת שאצל מורקמי אתה אוהב בדיה ומציאות מקבילים אחד לשני. אני מופתעת שלא הצלחת להתחבר. יש בסדרה אין ספור ערכים שילדים יכולים לחקות. רע וטוב שצריך לבחור ממנו, יש פיתויים ללא הרף, נאמנות לחברים, רצון להשתייך, שאיפה למצויינות. שלא נדבר על מעוף על מטאטא ורק תגיד לי איזה ילד לא חלם על שרביט קסמים?
זה שאין לנקוב בשמו
זה שאין לנקוב בשמו •לפני 5 שנים
טוב, זו דעתך.
מורי
מורי•לפני 5 שנים

זש''י, למה בכלל צריך להתחבר? אלה ספרים קלושים ואני מבין את

מי שהשתעמם קשות. בעידן הסמארטפון והטסלה צריך חומרים חזקים יותר.
גדי
גדי•לפני 5 שנים

אני גדלתי על טולקין וסיפורי נרניה וכמובן שקראתי את סדרת הארי פוטר אבל זה רחוק מאוד.

אני מסכים אפלו כשאנשים אומרים לי שזאת סדרת חובה ואת הספר הזה מהללים כאחד הטובים שנכתבו, אני במקרה הטוב שותק ורק יכול לחייך.
זה שאין לנקוב בשמו
זה שאין לנקוב בשמו •לפני 5 שנים
אוקיי. תודה סקאוט, מקווה שתתחברי יותר הפעם.
מורי
מורי•לפני 5 שנים

את הסרטים ראיתי פה ושם. לא יכול לומר שזה היה מהמם.

סקאוט
סקאוט•לפני 5 שנים
ראסטה- מסכימה עם דעתך. גם אותי שיעמם והשמות שוברי שיניים אבל החלטתי לתת הזדמנות נוספת. בעיקר בגלל שהבטחתי.
מורי
מורי•לפני 5 שנים

ראסטה, מאוד משעמם, אבל הבטחתי.

Rasta
Rasta•לפני 5 שנים
יפה שהצלחת לסיים, אני לא צלחתי את הספר הראשון וקראתי אותו, לכאורה, בגיל הנכון, משעמם.
זה שאין לנקוב בשמו
זה שאין לנקוב בשמו •לפני 5 שנים
באמת??? יאללה אני רץ לקרוא את מויס, אולי הוא יתפוס את מקומו בלב שלי...
זה שאין לנקוב בשמו
זה שאין לנקוב בשמו •לפני 5 שנים
דווקא מתבקש מצידך לכתוב: ספר שיש להטיס בשאט נפש על גבי מטאטא מעופף...
מורי
מורי•לפני 5 שנים

זשל''ב, באמת שכבר עדיף מויס.

אָמוֹן
אָמוֹן •לפני 5 שנים
אני לא מופתע למען האמת. לא קראתי ככה שאין לי דעה בנושא אם הספר טוב/רע.
זה שאין לנקוב בשמו
זה שאין לנקוב בשמו •לפני 5 שנים
ואת הסרטים ניסית לראות?
זה שאין לנקוב בשמו
זה שאין לנקוב בשמו •לפני 5 שנים
ואם היית נתקע רק עם שני ספרים: הארי פוטר וג׳וג׳ו מויס... במה היית בוחר?
מורי
מורי•לפני 5 שנים

אין מצב שאמשיך לקרוא. סבלתי מספיק ספר עם אפס איכות.

רונדנית
רונדנית•לפני 5 שנים

unbeliveble

זה שאין לנקוב בשמו
זה שאין לנקוב בשמו •לפני 5 שנים
אני שמח שקראת את הספר, ועוד יותר שמח שלא אהבת, כי זה אומר שזה ספר איכותי באמת! כמה הערות: 1. הקטע שתיארת עם השחמט הוא קטע שמתרחש בסופו של הספר, מכאן אני מבין שקראת עד הסוף. אם כך, מדוע ביזבוז של זמן? זו סתירה של ההגדרה! הרי אם הוא ביזבוז של זמן לטענתך, אז עדיף לעבור לספר אחר. פשוט מאוד. 2. זו רק ההתחלה. ולהגיד שהדימיון של רולינג הוא ברמה נמוכה, זה הדבר האחרון שאפשר להגיד עליה. היא בראה כאן עולם שלא נראה כמותו, עולם שהולך ומתפתח עם הזמן בכל ספר וספר בסידרה, זה רק הספר הראשון והוא יחסית בוסרי לאחרים, אם כי הוא מקסים בתמימותו ובבראשיתו. בקיצור, אשמח שתמשיך לבאים בסידרה, הרי בכל זאת קראת עד הסוף. מקסימום תהיה עוד קטילה, מה רע?
סקאוט
סקאוט•לפני 5 שנים
טוב, אז לא עבדת עלי. באמת לא אהבת. ביקורת טובה. משום מה, לא מפליא אותי שלא אהבת.
107 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של מורי

מול המראה האכזרית

מול המראה האכזרית

מיכאל בר-זהר

את הסקירה לספר מאיר עיניים זה התחלתי לכתוב באמצע מאי 2026, מספר חודשים לפני הבחירות הגורליות שלאחר הטבח ההוא. מיהרתי להתחיל לכתוב כבר בעמוד 50 של הספר. אם ההפיכה המשטרית מצד הליכוד והימין עשתה משהו מטלטל בקטנה לפוליטיקה הישראלית בתחילת 2023, טבח השבעה באוקטובר טלטל בענק בפוליטיקה בה נמצאים לרוב ננסים רוחניים.
הספר הנוכחי של מיכאל בר-זוהר, כותב נהיר ומאיר עיניים, כאמור, מספר לנו סיפור, שלא ניתן לראות בו אלא סיפור של היסטוריה חוזרת, אבל לאחור. בר-זהר, יליד 1938, היה דוברו של משה דיין, בשיאו שר הביטחון בזמן מלחמת יום כיפור. פרט לדיין, בר-זהר מספר על רבים מגדולי הפוליטיקה של אותם ימים מהענק מכולם, אך קטן-הגוף, דוד בן-גוריון ועד לשמות נוספים כיגאל אלון, משה דיין, נבון, פרס, זלמן ארן, רבין, גולה מאיר, בגין ועוד. הספר הגיע לאינתיפאדה הראשונה ב-1987, אירוע רב נפגעים בגוף, בנפש ובפוליטיקה הישראלית.
ומה ההבדלים כבר בקריאת רבע מהספר? שני הבדלים גדולים ובולטים: דוד בן-גוריון היה פוליטיקאי ומדינאי ענק. הוא ראה למרחוק וסמך על הצעירים המוכשרים, אותם רצה לקדם ותמך בהם. אותם צעירים, או לפחות חלק מהם, הגיעו רחוק כמו גולדה מאיר, רבין, פרס ונבון. ומה היום? מעל כולם ניצב נתניהו, פוליטיקאי ענק ומדינאי ננס, המוקף בננסים רוחניים לרוב, שאת רובם ככולם אין הוא רוצה לקדם ועליהם אין הוא סומך. האם נתניהו אשם בכך? לגמרי. באווירה שיצר מי שיכול לתרום לפוליטיקה ולמדינה, ולא רוצה בכך, ומי שנתמנה לתפקיד כלשהו, לא מסוגל לכך. אפילו תקופתו של בגין זכורה לטוב בתחילתה.
עם המשך הקריאה לא ברור מה מטרת הספר, אבל הכתיבה הבהירה והמרתקת מכריחה כמעט להמשיך בקריאה. הספר, כאמור, נעצר ב-1989, עת משתדלים כל העולם ואשתו להגיע להסכמה על תחילת הדברות עם הפלסטינאים והגעה להסדר, מה שהיום זוכרים כאוטונומיה לפלסטינאים. באותה עת שמיר קפוץ היד ראש הממשלה ורבין שר הביטחון. מפלגת העבודה רוצה (לתת עבודה...) והליכוד השולט מלוכד כרגיל סביב סרבנות וחוסר מעש.
בדרך ממלחמת ששת הימים לאינתיפאדה הראשונה לא מעט מתו משני הצדדים, אבל העולם הערבי קפא על שמריו ולא יכול היה לתת דבר (לערביי ישראל). ישראל התעצמה והתחזקה, ומהצד היוני הבינו מה שתמיד היה ברור, שצריך להפרד כידידים מהערבים לטובת שני הצדדים. האם נפרדנו?
עוד שנים אחדות (לאחר סיום הספר) יעלה נתניהו לשלטון לאחר הרצחו של רבין ומותה של ישראל הישנה והטובה. הביביזם יעלה ויפרח, ישראל גדלה באוכלוסייתה וכך כמובן גם אוכלוסיית הפלסטינאים, אם כי פחות מהנבואות השחורות. האם היום אנחנו מתקרבים לאיזשהו פתרון? השבעה באוקטובר הוכיח בבירור שלא, אבל גם ננסותם הרוחנית של הפוליטיקאים מהימין הריק על מלא הוכיחה שאין על לדבר ואין עם מי. אם מצדנו אין עם מי לדבר, והספר שלפני הוכיח שתמיד היה עם מי, נראה שהמצב אבוד. חשוב לזכור, שלא מדובר בספר על שלום. העולם היום השתנה כל כך, השנאה לישראל חזקה כל כך ויכולתה למכור נשק משובח לאוייבנו מוצקה מתמיד, שלקרוא ספר כמו שקראתי הוכיח שהים אינו אותו הים, הפוליטיקאים מתכווצים והרצון הטוב מתפוגג.
ואם נחזור שוב לספר האדום שלפנינו, הרי ליוויתי אותו אני, גופי ותודעתי במסופר בו כשאני ילד, נער, חייל וסטודנט. כל מה שקרה בו חוויתי בחיי, אבל תמיד נחמד לקרוא כשהכל מסוכם היטב מעטו המושחז של בר-זהר, היודע כתוב.

לפני שבועיים•
★★★★★
•מורי
לב רעב

לב רעב

אשכול נבו

בואו נדבר מה אין בספר.
אין בספר אנשים הנהפכים לחיה אחרת או לחרקים, כך שאפשר לומר עליהם דברים שאפשר לומר רק על אנשים הנהפכים לחרקים.
אין בספר תעלומות, עם גיבור הפותר תעלומות אלה, שאין לו אישה ואין לו ילדים, כי ככה יצא.
אין בספר אנשים מוכשרים מגדר הרגיל, הכותבים עליהם ביוגרפיות ומתארים אותם ישנים לילות שלמים במשרד שלהם עצמם על הרצפה עד שהחשמלית הראשונה המושלמת תצא לכביש. אתם כבר מנחשים. לא, היא לא סינית.
נו, אתם דוחקים, מה כן יש?
אז בואו נדבר על מה יש בספר.
בספר יש סיפורים, דבר שאני דווקא לא אוהב, אבל זה של אשכול נבו, זה שיודע לכתוב מה שנעים לנו לקרוא, אבל שנעים לו יותר לכתוב עליו. הצירוף הזה אפילו נעים עוד יותר כי זו הישראליות בלי פוליטיקה (אז מה אם נבו הוא הנכד של ראש הממשלה השלישי של ישראל?), בלי היסטוריה מעצבנת ולעומתית, עם דברים נייטרליים שעושים לנו נעים בגב בלי התייפיות ומתקתקות סכרינית. זה לגמרי לא עניין של מה בכך. אשכול נבו זוכה להיות סופר אהוב בלי התנצלות.
אז כן, כמובן שלא כל הסיפורים באותה רמה, אבל שופעים מצבים ואמירות העושים לנו טוב, ממש ספר ממתק.

לפני חודש•
★★★★★
•מורי
הבית אשר נחרב

הבית אשר נחרב

ראובן נמדר

הספר הזה זכה בפרס ספיר ב-2014. אני לא מתרשם מפרסים בכלל ומפרס ספיר בפרט, והופתעתי, בסקירה לאחור של הספרים הזוכים, שאחדים מהזוכים אהבתי מאוד, למשל תיאום כוונות של חיים סבתו, מישהו לרוץ אתו של דויד גרוסמן או אם יש גן עדן של רון לשם. ראובן נמדר, המחבר שלפנינו, אם לא ניקח בחשבון אוספי סיפורים שחיבר, הרי הוא סופר של ספר אחד, ספר זוכה, אבל אחד. האם הזכייה מוצדקת? קראו.
אנדרו כהן, פרופסור בכיר באוניברסיטת ניו-יורק, הוא מסוג האנשים האובססיביים כמעט לצורה בה הם נתפסים בחברה. הוא מקפיד על לבושו, גם על הדירה על גדות ההדסון במנהטן, מקפיד על מה בא אל פיו, שומר על גופו ומתאמן תכופות. מדי פעם מארח בדירתו המפוארת אנשים נחשבים לארוחות נחשבות. מגזינים נחשבים מבקשים את דעתו הנחשבת והוא כותב סקירות בחפץ לב. מי שמלווה אותו כרגע בחייו היא אן לי, צעירה מרשימה. הוא בן 52 ומי שיגלם אותו בסרט אמור להיות מייקל דאגלס.
אבל אם נבין מכל זאת שהחיים מושלמים וקלילים, הרי חזיונות פולשים לתודעתו. אם חזיונות אלה מראות המשבשים את ראייתו הבהירה והסדורה בדרך כלל, הרי גם ריחות פולשים לאפו. אם לא די בכך, חייו משתבשים עד כדי כך שהוא חוטף נאום מעליב מגרושתו, אן לי עוזבת אותו, שנתו הסדורה משתבשת ובריאותו חוטפת סדרה של הקאות. אם זה נשמע לא נעים, בעיקר לאדם מוקפד כמו אנדרו, אנחנו העומדים מהצד ומצפים למשהו בסדר גודל מיסטי העומד להתרחש.
הספר כתוב היטב וברמה גבוהה. קל לקרוא את הספר והוא מתקדם היטב, השיבושים מבטיחים שנצא ושלל רב בידינו. מתי הדברים משתבשים בספר, לפחות בעיני הקורא? המטפורות מתחילות לחזור על עצמן כדוגמת החולצות הבוהקות מלובן של פרופסור אנדרו כהן, הממהרות להאפיר ולהתקמט מזיעה, ומראות לנו על שיבוש חמור שחל. פה מתחילה להתגנב לה התחושה שזה, אחרי ככלות הכל, ספר נפ"ל. מצפים, מצפים, קוראים, קוראים, ומה מקבלים?
אם חשבנו שנקבל אפוס קולנועי מרהיב, לפחות לפי צילום הכריכה הקדמית, הרי מדובר בפרופסור בכיר, יהודי בעיר בה לא חסרים יהודים מוצלחים אחרים, בסופו של דבר לא די בהתקף פסיכוטי כזה או אחר כדי לסבר את דעתנו. ובגלל שזה מתברר כספר נפ"ל, האכזבה מרה.
אם הגעתם/ן עד כאן, מותר לכם/ן לדעת מהו ספר נפ"ל – נטול פואנטה לחלוטין.
חבל.
נמדר יודע לכתוב, גם הוא ניו-יורקי, האקדמיה, השפה, המקום כולם מוכרים לו. לא שאלה תנאי חובה, סף כן. יכול היה לצאת מהספר אפוס מרשים יותר, ואנחנו נותרנו עם תאוותנו בידנו.
לא יודע מה השתבש ואני גם לא יודע למה נמדר חתר. הספר מחולק לספרי משנה ומה שנמדר משבץ בין הספרים הם כתבים של עגנון. עוד תעלומה.

לפני חודש•
★★★★★
•מורי
הילדים הם מלכים

הילדים הם מלכים

דלפין דה ויגאן

שני דברים להתחלה: העטיפה של הספר מטופשת לגמרי ומכוערת. המעצבת עדה ורדי צריכה להנזף. הדבר השני: צרפת החליטה ב-27/1/2026 לאסור כניסת צעירים מתחת לגיל 15 לרשתות החברתיות. שוטר יוצמד לכל נייד. מכאן נמשיך לסיפור העוסק ברשתות חברתיות.
מלאני רצתה בהכרה. זו לא היתה משאת נפשה כל חייה, אבל אחרת חשבה שהיא פשוט תתפוגג. לכן, ניסתה להתקבל לריאליטי של חתונה. כבר במפגש המצולם הראשון בחשיכה בין שלוש נשים לשלושה גברים, איש לא נגע בה. די מהר מצאה עצמה בחוץ והקריירה הטלוויזיונית שלה הסתיימה בטרם החלה.
הסיפור הממשי מתחיל באמצע 2019. למלאני בן בן 8 ובת בת 6. היא מנהלת ערוץ יוטיוב ובו היא תמיד ברקע ואינה נראית, אבל ילדיה תמיד נראים מזה שנתיים על המסך כשהם עושים מהלכים של UNBOXING, פתיחת ופריקת קופסאות שהם מקבלים במתנה מחברות בגדים, ממתקים ומאכלים למיניהם. זה מבוים היטב, משוחק כראוי ומשעשע לכאורה. אולפן בנוי בביתם, ערוץ היוטיוב בביתם נקרא HAPPY TIMES. לילדים של מלאני מיליוני עוקבים עד לאותו יום נמהר ביוני כשהבת קימי נחטפת. איך חזרה ומה עלה בגורלה תצטרכו לקרוא בעצמכם.
דה ויגאן ניסתה לכתוב ספר העוסק ברשתות החברתיות, הזמנים הם זמני אינסטגרם ויוטיוב, ביניהם דה ויגאן מבלבלת חופשי. אינסטגרם הרי שייכת למטא, חברת האם גם של פייסבוק ויוטיוב שייכת לאלפאבית, חברת האם גם של גּוּגְל. טיקטוק נכנסה לתמונה באיזכור בודד. דה ויגאן, אם כן, מנסה לדבר על הסכנות של ערוצים אלה, החטיפה של הבת, התפרקות המשפחה מאוחר יותר, ובכלל כל הרע הנוגע לזה.
הספר יצא ב-2021 ורק כמה שנים לפני כן יצא הטיקטוק הסיני. בסין אין טיקטוק, יש משהו דומה. ולמה הזכרתי את זה? מניסיון אישי וכצופה הן באינסטגרם, ביוטיוב והרבה בטיקטוק. זמן מה באמצע 2025 התחלתי לצלם סרטונים פוליטיים ברובם משלי ולהכניסם לטיקטוק. זה החל בצילום והכנסה, בצילום, עריכה והכנסה והמשיך עם קניית מיקרופון לשיפור הצליל ו... הפסיק. לא היה לי כוח להתחייבות לצלם, למצוא נושאים, מה לומר וגם לענות למגיבים הספורים, רובם מחצי המפה הפוליטית נטולת המוח.
דה ויגאן אולי תאיר כמה פינות ותראה דרך לכמה קלולסים, תלך עם המגמה של צרפת להתקדם ולאסור כניסה של ילדים לרשתות, אבל, וזה אבל גדול, כולם שם. אם נניח לרגע את עניין הילדים, נערים ונערות צעירים רוקדים ושרים, ילדים צעירים יותר נראים בסרטונים שובי לב של THE VOICE KIDS, AGT ו-BGT ואם אתם לא יודעים על מה אני מדבר, איך אתם מצליחים בכלל לנשום? יש כאלה שאומרים שאינם מוכנים להכניס טיקטוק לנייד. האם הם פתחו פעם אטלס, מילון?
תאמרו להגנתכם, הרי יש אוכלוסייה ענקית עם ניידים כשרים, שפרט לשיחות אין בהם דבר. להגנתכם? לו היה להם נייד רגיל יכלו ללמוד דבר או שניים בחיים, כולל אנגלית.
מה אני רוצה לומר על דה ויגאן? היא יודעת לכתוב, אבל הספר רץ ומשאיר מאחוריו נושאים כבדי משקל. לו הציצה, והיא מציצה, בטח היתה לומדת מתכון או שניים לקציצות של קובי אדרי. קשה? לא קשה. בוודאי יכולה היתה לעקוב אחר טרנדים של אוכל ויורדת פחות על קפה, ממליצה יותר על בשר ומלהגת פחות. האם אינה צופה? צופה גם צופה. אני כבר לא מדבר על זמרים, נגני פסנתר, גיטרה וכינור המנעימים את זמננו שעות וזוכים לעשרות אלפי לייקים כל ערב ובוכטה של דולרים.
עקבתם אחרי קאבי לאמה (Khaby Lame)? יש לו 160 מיליון עוקבים ואם עקבתם, סוף סוף תדעו לפתוח צנצנת בלי עזרים כלשהם. הרשתות פשוט פנומנליות. אם אתם בטיקטוק אתם בטח מכירים את Dylan Page. ידיעה חדשותית ממוצעת שלו זוכה למיליון ויותר לייקים. אם נדמה לכם שזה הרבה הרי זה שונה ממספר הצפיות, שהוא גדול בהרבה. אנשים קמצנים בלייקים כי להזיז את האמצע כמה סנטימטרים זה מאמץ ניכר, בטח מאמץ מוחי.

לפני חודשיים•
★★★★★
•מורי
המעניק

המעניק

לויס לורי

הספר מוגדר כדיסטופיית מד"ב לנוער, אלה המכונים young adults. ומה בסיפור? אז לפני הפירוט אומר רק שאם הקהל הוא צעיר, הסיפור פשוט עד פשטני, לא בלתי מעניין.
ג'ונס גר קהילה בה הכל שחור לבן, מילולית (ליטרלי, בעברית). אין צבעים, כי לא רואים אותם, אין מוזיקה, אין בחירה. מצד שני, אין מלחמות, רעב, רגשות וכל דבר העלול לפגוע איכשהו בקהילה הקטנה והמוגנת.
הוא רק בן כמעט 12 ואמור לקבל תפקיד כמו כל בני ה-12 בקהילה. וכשעשרות בני ה-12 ניצבים בטקס קבלת התפקיד, הוא מספר 19, מדלגים עליו. החרדה שלו עולה, אבל התפקיד שהוא מקבל בסופו של דבר זה המקבל החדש, ויש רק אחד כזה בדורו. המקבל מקבל מהמעניק המבוגר את כל זיכרונות העבר.
אז כן, הכללים נוקשים, אבל החיים נוחים ובטוחים לגמרי. ג'ונס אינו יכול לספר לאיש על הכשרתו הארוכה, לא יכול לבקש שחרור מהתפקיד וחייב להמשיך עד הסוף.
וכך הוא ניצב להכשרתו והמעניק מעניק לו זיכרונות קשים ונעימים בד בבד. עולם ומלואו של זיכרונות כמו גם צבעים, רגשות ואפילו מוזיקה. אבל ג'ונס נער חכם ולא מקבל כפשוטן אותן חוויות הנמנעות מהקהילה. ופה עולה השאלה, העולה בכל מקום: האם לכל קהילה אוטופית יש מנגנון סמוי שלבסוף יחריב אותה? כספר המוגדר לנוער זה בטח לא המקום לשאלות פילוסופיות עמוקות, וג'ונס אכן מתכנן את בריחתו, מה שיגרום לכל זיכרונותיו שהצטברו במוחו, מטוב ועד רע, כולל רגשות, צבעים ומוזיקה, להתפזר אל הקהילה בה חי. הוא נעלם מעבר לנהר.
ואם כבר שאלה פילוסופית, האם לכל חברה החיה במצב מתמיד של מלחמות יש מנגנון חיות מתמיד?

לפני חודשיים•
★★★★★
•מורי
המסע הארוך

המסע הארוך

ויליאם סטיירון

חשבו לרגע מכמה ספרים נמנעתם רק משום שהספר הראשון שקראתם משל סופר מסויים פשוט לא מצא חן בעיניכם? לו הייתי קורא את הספר הנוכחי, סביר שלא הייתי קורא את בחירתה של סופי או הווידויים של נט טרנר.
השנה היא 1950, מלחמת קוריאה מתרחשת ב... קוריאה. אלא שבקרוליינה נמצאת מחלקת המפקדה והשירותים של המארינס. טמפלטון המג"ד חושב שגדוד המילואימניקים שלו יצליח לעשות את מסע 57 הק"מ שהוא מתכנן עבורו, רק כי הם מארינס. מפקד היחידה מאניקס לוקח על עצמו להתמודד בהצלחה מול המג"ד, לא פחות מאורך המסע. מי שצופה מהצד הוא סגן קאלוור, הרואה את התמודדות האימים מול שני בעלי האגו האלה. כשיש מלחמת אגו, מישהו יוצא צולע. נחשו מי צלע?
כולם חשבו בהתחלה ש-57 ק"מ זה מסע מטורף, בטח ליחידת מילואימניקים בני שלושים. גם מזג האוויר הלוהט, רוחש הברחשים, לא תרם. המסע החל, המסמר בנעלו של מאניקס המפקד לא ויתר, מאניקס לא ויתר וכולם יצאו בשן ועין.
אז מה תרם לנו הספר כקוראים, בטח מול הזיכרון של קריאת שני הספרים המונומנטליים שהוזכרו לעיל? שום כלום. אולי העובדה שממשחקי אגו ויוהרה סתם יוצאים כולם פגועים. מזל שזה היה רק כ-70 עמודים.

לפני חודשיים•
★★★★★
•מורי
מקום שמור

מקום שמור

יעל ואן דר ואודן

כמה דברים יש לומר בפתיחה: הספר הזה יכול להיות תסריט לסרט משובח בידיים הנכונות. אמרתי וזרקתי עצם למי שצריך. הדבר השני נגזר מהראשון: למרות האפשרות להפוך את הסיפור לתסריט ולסרט משובחים, הסוף פה וגם פה יהיה מרופט. אין פשוט סוף תפור טוב לספר/סרט הזה.
בתחילה לא אהבתי את ההשתרכות הלא ברורה. זה מפיל אצלי הרבה ספרים. אבל הביקורות הללו והמשכתי.
אז על מה הספר?
אחד לואי מביא אל אחותו את אהובתו הזמנית אווה. הוא לא יודע שהיא זמנית והיא לא מעלה בדעתה להיות זמנית. איזבל אחותו גרה בבית בהם גרו פעם הוריה בתום המלחמה, מלחמת העולם השנייה. המקום הוא מזרח הולנד והבית, הסבר רשמי, לא שולם במלואו. בעליו איבדו אותו בשל המשכנתא, אבל כי היו בעצם יהודים. מי שנכנס לגור אלה משפחתם של לואי, איזבל והנדריק. השנה 1961, איזבל בת 31 ובערך כך אווה.
לואי גר בעיר ומביא את אהובתו אווה לגור כחודש אצל איזבל. הוא נקרא לעבודה דחופה לפריז. הנדריק ממילא לא גר בבית, אלא עם אהובו סבסטיאן.
ההתחלה עם אווה ואיזבל לא היתה טובה. איזבל שומרת בקנאות על הבית הגדול בו היא גרה לבד. אווה נכנסת לבית ונוגעת בכל דבר. דברים גם מתחילים להעלם, לא שאיזבל חושדת באווה. אווה גורמת לאיזבל להפתח ולוותר על נוקשותה, אפילו נוצר קשר עליו לא אספר. כל רמז נוסף יקלקל לכם ורק אומר שיש יומן, שאווה עוזבת ללא היומן, יומן המגלה את עברו של הבית והסיבה שאווה כל כך רצתה את לואי.
לא יודע למה אצלנו בזיכרון הלאומי שלנו כל כך מוקירים את ההולנדים. יותר ויותר מקרים מראים את נוקשותם וחוסר התמימות שלהם. הספר הזה לא יבוא בטובתם, אבל ינסה אולי ליצור איזו סליחה והבנה, אני מברבר הרבה מדי, לכן זה יכול להיות סרט משובח. לא יודע למה אני מתעקש על סרט, אבל הדרמה נשפכת מכל כיוון.
אתן לכם לגלות את צפונותיו של הספר בעצמכם. הספר שווה את זה. כרגיל עם סוף מרופט שהוא גם ממהר לסגור עניינים פתוחים וגם לא בא בטוב לסיפור כולו. אבל, כאמור, הסיפור שווה את זה.

לפני חודשיים•
★★★★★
•מורי
לאן אתם צריכים?

לאן אתם צריכים?

אביחי נזרי

אחרי ההמלצה החמה לספר הרגשתי שהוא חייב לעבור דרכי, אלא שבקריאה רוב הזמן התחושה היתה של ספר נפ"ל – נטול פואנטה לחלוטין.
גיבור הספר הוא בוגי, ע"ש הבוגי שאתו הוא הולך לים על תקן גלשן של ממש. בוגי הוא מתחתית הכרמל, התחתית של חיפה. עוד ספר על התחתית של החיים.
קיץ אחד בוגי וחברו ירדן מבלים רוב זמנם בחוף הים החינמי של חיפה. אין כסף אז זה מה שיש. כמובן שגם הכרמליסטים המסודרים בחיים מבלים בים, אבל הם באים עם מכוניות, אוכל משובח, גלשנים מהודרים ויודעים לבלות.
בעוד בוגי וירדן חוזרים לביתם ברגל עוצר לידם מישהו עם סובארו ישנה ושואל לאן הם צריכים. הוא מסיע אותם ונותן להם את מספר הטלפון שלו. משלב זה האפשרויות נפתחות לפני הקורא. מדוע נהג בטרמפ מקרי ייתן את מספר הטלפון שלו לבני חמש עשרה?
אילן, חברם המבין יותר של ירדן ובוגי, לא רואה בעיה שיתקשרו לאותו נהג ויראו מה יציע. הם מתקשרים והוא מציע קרוואן נגרר, מעיין נסתר וג'וינט. לכאורה, החיים הטובים למי שזה מתאים לו. רק שמפה לשם, בוגי גומר בכלא ומועבר לחקירה מחדר לחדר, מחוקר לחוקר, שהאמת אותה הוא מספר היא כמובן שקר לאזניהם.
הכתיבה בספר לא מתעלה למרות שהספר קריא וזורם, וזו מעלתו העיקרית.

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•מורי
קריאת הינשוף

קריאת הינשוף

פטרישיה הייסמית (הייסמית')

במהלך 2025 צפיתי בנטפליקס בפנינה הקרויה ריפלי. בנטפליקס יש ים סדרות, אבל הפנינים מצויות גם הן בים והנה ריפלי. ריפלי של הייסמית היתה סדרה של ספרים וחשבתי שמן הראוי לקרוא לראשונה ספר משלה והנה קריאת הינשוף. אבל איפה הספר הזה ואיפה ריפלי.
הייסמית כתבה את הספר ב-1961 והוא התפרסם שנה לאחר מכן. היא אהבה את הספר הזה במיוחד וממש לא ברור למה.
ומה בספר? רוברט פורסטר, בחור אמין כמו סובארו (Subaru Forester), נוסע ערב אחד לביתו מעבודתו כמהנדס בחברת אווירונאוטיקה. בעודו נוסע הוא מבחין באישה צעירה המצויה במטבחה בביתה ומבעד לחלונות הענק הוא רואה שהיא עוסקת שם כנראה בבישול או ניקוי. הוא עוצר בצד ובמשך כמה לילות הוא נוהג כמציץ ועוקב אחריה. אין לו שום כוונות זדון משום סוג.
גרג, חברה של אותה צעירה ג'ני, מנסה לברר מיהו המציץ ולא מצליח. בעוזבו נוצר מצב מוזר בו ג'ני מבחינה במציץ ומזמינה אותו לביתה לקפה. אם נתקדם בסיפור המוזר הזה, קשר רומנטי משהו נוצר בין ג'ני לרוברט, היא מחליטה לנתק את הקשר בינה לבין גרג חברה, שהיה ארוסה, ומעדיפה את חברתו של רוברט, שרק מתאושש מגירושין מניקי אשתו המתעללת בו.
גרג לא מוותר בקלות, ניקי בוחשת בסיפור, עולים חשדות לרצח כנגד רוברט והסוף לא טוב.
הטוויסטים בסיפור מוזרים, הבחישה של הדמויות אחת במעשיה של השניה לא הגיוניים אפילו בסיפור מסוג זה, והסיפור כולו דק כנייר מלמלה. הדמויות שבלוניות ולא זוכות לפיתוח ובסה"כ הסיפור סתמי.
האם התאכזבתי? בהחלט כן. האם אקרא עוד סיפור? כנראה שלא אחפש כזה במיוחד.

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•מורי

ביקורות נוספות על "הארי פוטר ואבן החכמים "

הארי פוטר ואבן החכמים

הארי פוטר ואבן החכמים

ג'יי. קיי. רולינג

ההתחלה הייתה דווקא סבירה. "אדון וגברת דרסלי ידעו לדווח בגאווה שהם נורמליים לגמרי – ותודה ששאלתם. לא יעלה על הדעת שדווקא הם יסתבכו בפרשיות מוזרות או מסתוריות, והרי הם לא סובלים שטויות מסוג זה". הללויה. לא רק שאין כאן מכשפות ומטאטאים, שדים, כשפים ושאר מרעין בישין, אלא שהדמויות המוצגות במשפט הראשון שונאות שטויות כאלה. אנשים כלבבי.

לצערי, לא היה בכך כדי לבשר את הבאות. כבר לאחר כמה עמודים כחכחתי בגרוני וצקצקתי בלשוני. הנה השטויות מגיעות ונערמות בגבבה כעורה במיוחד. בעמוד 10 הופיעה חתולה מעיינת במפה וקוראת שלט, בעמוד 11 אנשים עטויי גלימות הסתובבו ברחובות ובעמוד 17 החתולה ההיא הפכה לגברת חמורת סבר, פרופסור מקגונגל. נו, באמת, מה צפוי לי בהמשך? הפרופסורית תהפוך לקיפוד מזמר? האנשים עטויי הגלימה יתבררו כרוחות רפאים שטניים? הדרסלים החביבים שלי יצחקו עליי ויאמרו לי "עבדנו עליך, אנחנו המכשפים הראשיים"?

זה עוד נסלח לעומת מה שציפה לי בעמוד 19. דמבלדור אוכל קרמבו, או כמו שהוא קורא לזה "ממתק של מוגלגים שאני די מחבב". טוב, ברור לך דמבלור, ידידי הדבילי, שאתה נכנס כאן למגרש הביתי שלי, והמשפט שלך הוא לא פחות מהרמה להנחתה. אז ככה: נראה לך שהביסקוויט העבש הזה והקציפה הבלתי מזוהה שמעליו הם ממתק של מוגלגים? טוב, אולי של סרי הטעם שביניהם. מוגלגים אנינים יודעים להתענג על פרלינים בלגיים. לידיעתך.

בעמוד 59 אני מתבשר שהדביל ההוא מהקרמבו הוא "מסדר מרלין דרגה ראשונה, מכשף גדול, עושה קסמים ראשי, מאגוואמפ עליון, חבר איגוד הקוסמים הבינלאומי". אבל טעם במיני תרגימה אין לו בגרוש.

בעמוד 65 הדוד ורנון מגיב באמירה "שטויות במיץ" אחרי שהאגריד מספר להארי שוולד מורט לא הצליח להרוג אותו לאחר שכבר הרג כמה מהמכשפות והקוסמים ביותר. אחי ורעי ורנון, עדין אתה ונעים הליכות. שטויות במיץ עגבניות בייבי רקובות ומצחינות זה יותר מתאים.

בעמוד 111 גיליתי את הממתקים שקוסמים מתענגים עליהם: "צפרדעי שוקולד, עוגיות דלעת, שרביטי במבליק ועוד כמה דברים מוזרים שהארי לא ראה מימיו". עדיף כבר קרמבו, בחיי.

בעמוד 127 קראתי את שירה של המצנפת המזמרת, אותה מצנפת שממיינת את התלמידים בביה"ס לקוסמים, ולהפתעתי גיליתי שאני מגניב חיוך. מה קורה לי?

מכאן ואילך העלילה דוהרת, והיא משלבת בין היתר כלב תלת ראשי גדל ממדים, טרול ו"הראי של ינפתא", בה רואה הארי את הוריו ואת אבות אבותיו. למרבה הפתעתי, כל סממני הפנטזיה האלו ורבים אחרים חדלו להפריע לי, ובאורח משונה אף התחבבו עליי. אולי בגלל שאם מקלפים אותם מהרומן, נשארים עם סיפור חניכה מרגש ואנושי, מרתק, רווי חוש הומור וכתוב נפלא.
הייתי מגדיר אותו כספר ילדותי. ילדותי לא כשם תואר אלא כשם עצם: הילדות שלי. ילדותי השנייה, ליתר דיוק. בשלהי שנות הארבעים, הספר החזיר אותי למחוזות הנפלאים שחוויתי כילד עם קריאת "הסיפור שאינו נגמר".

בעמוד 178 קרה לי דבר מדהים. נוכחתי לדעת שזה בעצם עמוד 320, ושזה העמוד האחרון. מה, כבר נגמר?

הביקורת הזו מוקדשת באהבה לשונרא.

מוקדשת גם לזשל"ב, שלא ויתר, הפציר ושכנע אותי לקרוא ספר שממש לא נמנה על סוגת הספרים שחביבים עליי.
טוב, לפחות עד עכשיו... (הזמנתי כבר את החלק השני בסדרה).

לפני 5 שנים•
★★★★★
•מסמר עקרב
הארי פוטר ואבן החכמים

הארי פוטר ואבן החכמים

ג'יי. קיי. רולינג

כשהייתי בהריון ראשון כל ההריוניות שדיברתי איתן חלמו על תלתלים זהובים ושמלות ורדרדות. ואילו אני, הדבר שהכי רציתי זה להקריא סיפורים לבתי, ושהיא תשב לצידי ושתינו נקרא ביחד.
כשנולדה הגדולה הקראתי אינספור סיפורים. הדבר הוביל לכך שהפצפונת הבינה היטב שמה שחשוב לי זה ספרים. לא אשכח איך כשהיתה בת שנה וחצי וכעסה עלי היא לקחה את "האריה שאהב תות", הביטה בי בעיני תכלת זועמות במבט נוקב תוך שהיא קורעת את העמוד האחרון. כשגדלה, במרד ילדותי סרבה ללמוד לקרוא. כך יצא שהבת שלי (שלי!!!) התחילה את כיתה א' מבלי לדעת לקרוא.
למרבה המזל הנחתי לה ולא התערבתי. לקראת אמצע כיתה א' גיליתי שיש לי בבית תולעת ספרים. קצב הקריאה של התולעת הלך וגבר, והגיע לשיאים חדשים כשנתקלה ב"הארי פוטר ואבן החכמים". לא היה עם מי לדבר. פתאום נשמעתי כמו אמא שלי. "תפסיקי כבר לקרוא. אולי תרדי לפארק?" "עשית שיעורים?" ואפילו "זה לא בריא לקרוא כל כך הרבה!" כשתפסתי אותה באמצע הלילה קוראת בשירותים. אין ספק, אני אמא גאה...

אני לא חושבת שיש טעם לדבר על העלילה של ספרי הארי פוטר. כשיצא הספר הראשון הייתי זקנה מדי בנפשי מכדי להעריך אותו. קראתי בעיניים של מבוגר, הטריד אותי דמיון למיתוסים מסויימים, אי דיוקים בעלילה. בקיצור, לא הצלחתי להיסחף ונטשתי אחרי הספר הראשון. בעלי, לעומת זאת, שעדיין לא התבגר במובן הטוב, קרא באדיקות את כל הסדרה. כשהגדולה התחילה לקרוא את הספר הם לא הפסיקו לדבר עליו. הגדולה התחילה לתהות אם אפשר לממש חלק מהקסמים, והם דנו בכך ארוכות. באחד הימים אבא שלה מתח אותה, לקח מקל שיהיה שרביט קסמים והפעיל את מילת הקסם "לביוסה" על עיפרון שהיה על הרצפה. (למי שלא בקי – מדובר בקסם שגורם לחפצים להתרומם.) הגדולה נעצבה כשהסתבר לה שזה לא באמת ושאבא קשר את העפרון בחוט דייג שקוף שליפף סביב כסא האוכל שלה והשתמש גם באחיזת עיניים...

טוב, אחרי כל זה לא היתה לי ברירה. רציתי שהילדה לא תחשוב שאני בורה גמורה, וגם שיהיה לי מה לומר בבית. אז חזרתי
וקראתי את הספר הראשון. הפעם קראתי אותו מנקודת המבט שלה. לא ניתחתי, לא ביקרתי, פשוט נשאבתי לתוך העלילה. אין מה לומר, הספר סוחף. אני יכולה להבין למה כל כך הרבה ילדים וילדים בנפשם אוהבים אותו.

מומלץ ביותר לכל מי שזו ילדותו הראשונה או השניה.
אגב – הגדולה כבר בספר האחרון, ואני מקווה שתוך יומיים היא תסיים ותחזור מהוגוורטס הביתה. אני מתגעגעת אליה...

לפני 12 שנים•בלו-בלו
הארי פוטר ואבן החכמים

הארי פוטר ואבן החכמים

ג'יי. קיי. רולינג

יש אצלנו בדיור המוגן (שמתם לב שהיום אומרים רק דיור מוגן? המילה בית אבות הפכה להיות מילה מוקצית מחמת מיאוס. כמו שאומרים נוחיות ולא בית שימוש) ספרייה קטנה. לא משהו רציני. חדר אחד קטן עם כמה מאות ספרים שקיבלנו בתור תרומה. לפני כמה ימים הגיע בחור עם תרומה של כמה ספרים ובניהם הספר הזה. אז ורה, הדיירת שאחראית על הספרייה, ישר אמרה לו מה פתאום? זה ספר נוער, לא ספר לאנשים מבוגרים (שמתם לב שהיום אומרים רק אנשים מבוגרים ולא קשישים? המילה קשיש הפכה להיות מילה מוקצית מחמת מיאוס. יותר גרוע מבית שימוש) ולא הסכימה לקבל את התרומה. אז אני, איך שאני רואה את זה, ישר לקחתי ממנו את הספר. מי קבע שקשיש כמוני (לעזאזל עם הפוליטיקלי קורקט) לא יכול לקרוא ספר נוער? אנשים לא מבינים שגם ישיש בן 100 בתוך הלב שלו יכול להיות צעיר. וגם להפך. כמו שאני צעיר ברוח שלי ופעמים שובב וילדותי גם בגילי המופלג, אני בטוח ש-ורה הייתה כזאת חמורת סבר גם בתור נערה. כמו שאני קראתי את הארי פוטר בגיל 100, ככה היא בטח קרה את דוסטויבסקי בגיל 16. והשוויצה בזה.

הספר יפה מאוד. יש בו תמימות וגם ממזריות, יש בו חוש הומור שובב אבל גם רגעים דרמטיים לא מעטים. יש בו מתח וציפייה לבאות, יש טובים ורעים ויש קסמים כמובן. הפרקים קצרים כמו שאני אוהב, לכל פרק יש שם חביב ואפילו ציור נחמד שמקשט אותו. גם התרגום מצוין, כמו במקרה של המצנפת המזמרת. אני חושב שקשה לתרגם מאנגלית בחרוזים את השיר החביב שלה, והמתרגמת גילי בר הלל עשתה יופי של עבודה.
אני קצת עלובה
אך אל תזלזלו בי
כי כל הכובעים כולם
בזאת לא יתחרו בי
לי אין נוצה או מצחייה
ולא פינות שלוש
אך בעניין של למיין
אני תמיד בראש
כי כל אדם אשר יחבוש
אותי על הקרקפת
כל מחשבה אצלו בראש
מיד אלי נשקפת

אני לא זקוק למצנפת כדי לדעת ש-ורה, אם הייתה את הסקירה קוראת, בוודאי עלי היתה כועסת.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•הזקן בן המאה
הארי פוטר ואבן החכמים

הארי פוטר ואבן החכמים

ג'יי. קיי. רולינג

אחלה ספר, באמת, אין לי הרבה דברים רעים להגיד עליו,
בעצם, כמעט שאין לי דברים רעים בכלל.
אבל, וואלה? לא התלהבתי.
ולא הבנתי למה כולם כן התלהבו.
נכון, יש כאן עולם חדש, קסום ואחר
עם ילד שמוזמן לבקר בו, אחרי שהוא לא ידע שהעולם הזה שייך אליו,
וזה אחלה, באמת.
אבל מה מעבר לזה?
ואין הספר הזה הפך לוואהו אחד גדול סוחף ולוהט שגורם לאנשים להדביק על הרכב שלהם סטיקרים של הארי פוטר?
אילישמץ.
מוזרים אנשים. מוזר העולם.

לפני שנה•
★★★★★
•מירי הופמן
הארי פוטר ואבן החכמים

הארי פוטר ואבן החכמים

ג'יי. קיי. רולינג

ובכן ... דווקא קראתי את הספר באנגלית. והיה לי ממש כיף. גם נהניתי מהסיפור וגם למדתי קצת מילים חדשות על הדרך ...., אכן ספר מדהים. מומלץ בחום.

נדב

לפני 6 חודשים•
★★★★★
•נדב11381
הארי פוטר ואבן החכמים

הארי פוטר ואבן החכמים

ג'יי. קיי. רולינג

איזה קטע. מעולם לא חשבתי לכתוב ביקורת על הארי פוטר.

שוב שוטטתי לי בסימניה במקום ללמוד (נדמה שזה כל מה שאני אומרת בחיים. זה לא סתם מוטו, זה בסיס לינארי) ואז הסתכלתי בדף שלי והתברר שרשימת הסופרים שלי משקפת אותי די נאמנה (חוץ מאורנה בורדמן. למה אלו שאנחנו מדרגים הפוך נמצאים יחד על כל החבורה בשמחה וששון?) והחלטתי לערוך מקצה שיפורים. אז נכנסתי לדף של רולינג והלכתי לדרג את הספרים כולם. היה מגניב, הצצתי על הדרך בביקורות של אנשים.

ופתאום נפל לי אסימון בקול דינג בראש.
מעולם לא כתבתי ביקורת על הארי פוטר.

והרעיון הזה נדמה לי כל כך מוזר, אתם יודעים? באופן הזוי שכזה. אני יודעת בדיוק למה, הנה ההסבר החופר:
בואו נתחיל מכך שהארי פוטר עבורי (ועבור כל העולם, אבל זה כבר גולש לגבולות המפחיד בשבילי, אז עכשיו אנחנו מדברים על עצמי בעצמי עם עצמי) הוא לא ספר. הוא דרך חיים.
כן כן. משהו בספר הזה נכנס לנו בין הוורידים. אנחנו גדלים עם הארי פוטר. אנחנו דור שספג את זה ונשם את זה והפך למשובץ באדום זהב ירוק כסף.
כך שאיך אפשר לחשוב על השורשים שלי כעל ספר בכלל?
גם כשאני חושבת על הארי פוטר כ"ספר מועדף" זה נשמע מוזר. כי הרי, הוא מעל כולם במרחק אסטרונומי כל כך, הוא כבר לא עונה להגדרה של ספר.
אפשר לומר שהוא התנ"ך השני שלי. זה מוגזם, אבל במובן מסוים גדלתי עליו כתנ"ך פרטי. אני משערת שזה מה שקרה לכולם. (טוב נו. אני כן מדברת על כולם עכשיו. וואטאבר)
הוא במדף עם אן שרלי, וממנו מתחילים המדפים שלי. הוא הדבר הקבוע ביותר והממשי ביותר בתרבות האישית שלי.

גדלתי עליו. קראתי אותו מגיל פיצי וגדלתי עליו.
קראתי אותו כל כך צעירה. למדתי ממנו ביטויים ברורים מאליהם. יש המון שלא הבנתי, פשוט כי הייתי פיצית מדי.
אין ספק שאם עכשיו אקרא אותו אבין הרבה יותר.
באמת מזמן לא קראתי אותו. הוא כל כך חי אצלי, קראתי אותו כל כך הרבה פעמים, אני יודעת הכל עליו, כך שהצורך לקרוא שוב לא בוער.
אבל אקרא. ואמשיך לקרוא. תמיד אפשר לקרוא אותו עוד.

וכן, הוא לא ספר. הוא הרבה יותר מזה. הוא עולם המושגים שלי. הוא שורש ברור מאליו בחיים שלי.

לכן לא חשבתי לכתוב עליו ביקורת. זה כמו לכתוב ביקורת על היד שלי, או על האוויר.
לא דבר שאפשר לעשות כל כך, כי זה חלק אינטגרלי, וזהו.

(מה שמיוחד בו כל כך הוא שהוא כזה עבור כל העולם. אני חושבת שזו תופעת נס. לא יודעת איך דברים כאלה קורים. מגניב.)
הוא פשוט, בפשטות פשוטה, אחד האטומים שמרכיבים אותי.
וזהו.

(הו. עכשיו שמתי לב שברשימת הסופרים שלי, יחד עם אורנה בורדמן, מתנוססת בגאון סטפאני מאייר. זה משעשע אותי עד מוות. מי שמכיר את יחסיי עם דמדומים מוזמן להשתעשע יחד איתי)

לפני 9 שנים•
★★★★★
•האופה בתלתלים
הארי פוטר ואבן החכמים

הארי פוטר ואבן החכמים

ג'יי. קיי. רולינג

הספר הראשון בסידרה הנפלאה על קורותיו של הארי פוטר. קראתי את הספרים בזמן אמת וזו היתה חוויה מופלאה! רולינג כותבת נהדר כל כך שמרגישים חלק מעולם הקוסמים, לכל אורך הספר. ספר נהדר, שנון, חכם, מצחיק, עצוב ומסחרר. והכי כיף -שיש עוד 6 ספרים נוספים בסדרה לקרוא אחריו!

לפני 4 שנים• NOTNEW Vintage לא שולחת בדואר
הארי פוטר ואבן החכמים

הארי פוטר ואבן החכמים

ג'יי. קיי. רולינג

אילולא קרו לי האירועים המוזרים הללו שיתוארו פה להלן תיכף ומיד, ייתכן והייתי מטילה פקפוק וספק בקוסמות של הארי פוטר. אלא שסדרה זו של התרחשויות לא ברורות שפקדה אותי עת ישבתי לי לתומי בחצר וקראתי לי לתומי את הארי פוטר, שכנעה אותי שאכן יש בו דבר מה קוסמי.


ההתרחשויות המוזרות התחילו עוד טרם ישבתי לי לתומי בחצר עם הארי פוטר, שכן כלל לא הייתה זו כוונתי לקרוא את 'הארי פוטר ואבן החכמים' אלא את 'נערה עם קעקוע דרקון". אי לכך ובהתאם לזאת, ניגשתי לי לתומי לערימת הספרים התופחת לה לתומה, אך אבוי, הספר נעלם! יום קודם לכן חלפתי לי לתומי ליד הערימה וראיתי אותו מונח שם לתומו, מקום שני או שלישי מלמעלה. חלף יום, ופוף! הוא נעלם. (כשסיימתי את הספר מיששתי היטב את הערימה, שמא הנערה והדרקון התעטפו בשמיכת היעלמות, אך הספר עדיין נבצר מערימתו.)

עכשיו אתם בוודאי חושבים שבגלל שלא מצאתי את הנערה עם קעקוע הדרקון לקחתי את הנער עם קעקוע הברק, אבל אתם טועים. החלטתי לקרוא את האיש בלי שום קעקוע: עמוס עוז. קראתי לי לתומי שלושה פרקים של 'הבשורה על פי יהודה' ואז החלטתי לי, ממש לתומי, שלא כל כך בא לי לקרוא את עמוס עוז בעת הזו. אולי אם הוא היה זוכה בפרס נובל לספרות, הייתי נותנת לו צ'אנס נוסף, אך אבוי, שוב חטפו לו את הפרס מתחת לאף. סווטלנה אלכסייביץ', נעים מאוד.
וכך, בשל היעדרה של הנערה עם קעקוע הדרקון ובשל היעדרו של עניין באיש בלי שום קעקוע, מצאתי את עצמי יושבת לי לתומי בחצר וקוראת לי לתומי את הארי פוטר, כששרשרת של אירועים מסתוריים החלה להתרגש עלי.

בתחילה היו אלו התוכים. יונים אינן מחזה נדיר, כמו גם יונקי דבש, דרורים, סיקסקים ועורבים. לפעמים גם מר נחליאלי או גב' דוכיפת מבקרים בחצר, כי מה איכפת לדוכיפת. אלא שבעודי קוראת לי לתומי על הינשופים המוזהבים שעפו להם לתומם מחוץ לחלונו של מר דרסלי, נשמעה על ראש הגג שמעלי שמחה והמולה: להקה של תוכים ירוקים אדומי זנב וכתומי כנפיים זימרה במקהלה סימפונית מעל ראשי. מחזה מרהיב, ססגוני משובב את העין ונעים לאוזן. וכי מה הם ינשופים זהובים שקטים לעומת תוכים ירוקים מרננים?
לא חלפו כמה דקות, וחיש קל הגיחה בתרועה רמה ארמיה מוטסת של חרקים מעופפים לא מזוהים שגדשה את הרחוב מקצה לקצה במטס חגיגי וזמזמני. ובעוד אני יושבת לי לתומי ותוהה מה פשר פלישת נחיל הזומזומים, חתול רבצן ועצל שישב לו לתומו למרגלותיי ניתר לו לפתע פתאום באקרובטיות אולימפית סימטרית ומדויקת והגיע לגובה שובר שיאים כשהוא נראה כאילו הוא הוקפא בקופסה בלתי נראית. סתם כך, בלי שום סיבה נראית לעין.
אחר כך גם התנגן ברדיו שיר שלא התחשק לי לשמוע, ובעוד אני מקטרת לי לתומי שממש לא בא לי לשמוע את השיר, הופ! הדיסק קפץ והשיר חיש מהר הוחלף. בשיר אחר הוא הוחלף, ושוב עיקמתי את האף. והופ! גם השיר החדש קפץ. קפץ קפץ קפץ עד שהוחלף. האין זה קסם?


יש קסם באוויר. בהחלט.


עברו 18 שנים והארי פוטר צריך להיות כבר בן 29 לספירת המוגלגים. הוא בטח נשוי להרמיוני, יש לו ילד ומשכנתא והוא עובד בשתי עבודות כי הרמיוני קונה ספרים באובססיביות אז צריך לעבור לבית גדול יותר כל חודשיים, וגם צריך לשים משהו בצד לקראת הלימודים של הארי ג'וניור בהוגוורטס. כי מה זה ילקוט וקלמר של אנה ואלזה בשביל שלום כיתה א' בעממיקו ישראל לעומת קרפדה וטלסקופ של שלום שנה א' בהוגוורטס. מצד שני, הארי בטח חוסך לא מעט על הוצאות רכב כי עלות האחזקה של מטאטא היא ממש לא בשמיים. מצד שלישי, הביטוח של תאונות אישיות אוכל לו את רוב המשכורת כי בכל זאת, ילד שעף על מטאטא זה לא כמו ילד שרוכב על אופניים עם גלגלי עזר: במטאטא מוטס יש מקדם סיכון גבוה.


אבל לפני הכל חייבים לדבר על זה שאין לנקוב בשמו.
אבל למה לדבר כשאפשר לכתוב?
למה לכתוב כשאפשר לצטט? ועוד את עצמי?

הזשל"ב הראשון שלי
אני לא יודעת מי זה הזשל"ב הזה, מי הוא, מה הוא, בן כמה הוא, מאיפה הוא, למה הוא בכלל, מה הוא עושה, מה הוא לומד, על מה הוא חולם, מה הוא אוכל, אם הוא אוהב ביסלי גריל, אם הוא אוהב במבה אדומה, מה הוא עושה כשחם לו, מה הוא עושה כשבוער לו, אם הוא כלב, אם הוא סוס, אם הוא חייזר, אם יש לו חייזר, מה הוא עושה כשהוא מתעצבן, מה הוא עושה כשהוא משועמם, האם הוא בכלל יכול להיות משועמם, אם הוא יודע לחלץ מע"מ, אם הוא אוהב קפה, אם הוא מנוי לבלייזר, אם הוא קורא בנסיעה בלי לקבל בחילה, אם הוא הולך לים, אם הוא מתעצבן שהחול נדבק לכל מקום, אם הוא יודע לשיר, אם הוא לובש חולצות פסים, אם הוא משחק קנדי קראש, אם הוא יודע מה זה קנדי קראש, אם הוא המציא את קנדי קראש, אם הוא מפנה את השולחן כשהוא מסיים לאכול, אם הוא בעד טיבי או בעד ביבי, אם הוא יותר שוקו או יותר וניל, אם הוא טס פעם בחללית, אם הוא מרחף גם לא בחלל, אם הוא אוהב צימוקים שחורים או לבנים, מה הוא לוקח לפני שהוא כותב, האם הוא לוקח משהו לפני שהוא כותב, אם הוא שם בקבוקים במיחזורית, אם הוא מסדר ספרים במדף לפי צבע, אם יש לו קטנוע, אם הוא יודע מה זה סוסיתא, אם הוא תלה דגל ביום העצמאות, אם הוא במקהלה של בית הספר, אם הוא בכלל בבית ספר, אם הוא חייל, אם הוא אלוף, אם הוא אוהב בצל בתוך הסלט, אם הוא אוהב ספגטי עם שום, אם הוא חנון, אם הוא מחונן, אם הוא מחונך. אני לא יודעת כלום.
אני רק יודעת שאני נדהמת מהכתיבה שלו ושלא ראיתי כתיבה כזו אף פעם ושלא איכפת לי מהגהה ושלא מפריע לי שסימני הפיסוק חורגים לפעמים ושאני רוצה שהוא יכתוב ספר שלם, ושאני רוצה שכל הספר יהיה בשפה הייחודית שלו שאולי היא קצת נונסנס אבל היא הכי חכמה ושאני רוצה לקבל עותק חתום עם הקדשה אישית מזשל"ב ושאני רוצה להיכנס לחדר ולסגור את הדלת ולהינעל בחדר ולפני כן אני רוצה להזהיר את כולם שעומד להיות רעש חזק כי אני הולכת להתפוצץ מצחוק. .

מתוך החדר של זשל"ב http://simania.co.il/showReview.php?reviewId=76604

קצת אחר כך, הייתה תקרית לא נעימה. לסימניה הגיעה אחת בשם 'זאת שאין לנקוב בשמה'. עמיר חימם אותי (באמת תודה, עמיר!) והסתערתי עליה כמו שונרא שמגוננת על גוריה מפני טורפים, כי חשבתי שזשל"בית גנבה לזשל"ב את הכינוי הגאוני שהוא הגה, גוזל נגזל שכמותו. בשלב זה עדיין לא ידעתי שזכויות היוצרים על השם זשל"ב שייכות לג.ק.רולינג ולא לז.ש.לב, והייתה זו נצחיה (תודה, נצחיה) שהסבירה לי בדרכה הדידקטית והנזפנית מיהו זה שאין לנקוב בשמו האמיתי. אחר כך גם יצאתי נגד הקפטן של נבחרת הפוטבול אלון דה אלפרט כי חשבתי שהוא עשה תיקול לא ספורטיבי לזשל"ב (סליחה, אלון) והתעמתתי גם עם נעמה38 (לא על רקע פוליטי! ואז היא בכלל הייתה נעמה37. איפה את, נעמה?) ואל תשאלו, כמעט הלכנו מכות בחדר ההלבשה. בקיצור, היה שמייח...

מאז עברו ימים רבים, וגם לא מעט שונראים שחורים עברו ביני לבין זשל"ב. הוא קרא ספרים שלא היה צריך לקרוא, כתב דברים שלא היה צריך לכתוב, עשה צחוק מדברים שלא צוחקים עליהם, נדנד וניג'ס והציק והטריף את השכל, הפריז בגימיקים שעיצבנו אותי כי מי שכותב כמותו לא צריך כל כך הרבה גימיקים. וכפי שלא חסכתי בדברי שבח והלל (אפילו שיר חיברתי לו) ופסטיבל ופה ושם גם סקנדל, כך גם לא חסכתי בדברי תוכחה, נזיפה וביקורת, שנאמר: "חוסך שבטו שונא זשלב״ו", ואני דווקא מחבבת אותו.

אבל מאחר וזשל"ב הוא הקורא הכי נלהב של הארי פוטר שגם ניג'ס לי הכי הרבה לקרוא את הארי פוטר, החלטתי שמגיעה לו מחווה רב שלבית. מחווה רב זשל"בית.

מחווה ראשונה
כמחווה למלך הלייקים, גם לי תהייה אוריינטציה לייקיטיסטית הפעם. ככלל, מילים חשובות לי יותר מלייקים. לייק זה נחמד אבל תגובה מילולית ולא רק סמלילית שווה המון וכולם יודעים שאני גם לא חוסכת במילים, לא לעצמי ולא לאחרים. אבל כמחווה לזשל"ב, גם אני אהיה לייקופילית ואזריק לעצמי את חיידק הלייקופיליה האובבססיבית קומפולסיבית. הבו לי לייקים! תנו לי בלייק! עוד ועוד לייקים! ממטרים של לייקים! צונאמי של לייקים! מטחים של לייקים! תביאו חברים, תפתחו יוזרים פיקטיביים, תעירו קפואים מקפאונם, אבל תלייקו ותלייקו עד בלי די. עזרו לי לתפוס את השניץ' ולהגיע אל האלף השני כשאני רכובה עם הארי פוטר על גבי מטאטא הקסמים שלו. אני צריכה 34.

מחווה שנייה
האמת היא שלדעתי הספר הוא ממש בזבוז של זמן, אבל כמחווה לזשל"ב וקריקטורה הפוטרולוגים המדופלמים, אני מעניקה לספר חמישה כוכבים ולא רק כוכב אחד ויחיד כראוי לו.
סתאאאאאם...
זה בזבוז של זמן שלא קראתי עד עכשיו את הספר, שמגיעים לו חמישה כוכבים + חמישים ינשופים מוזהבים + חמש-מאות אוניות זהב. הוא עשה ממני סקווידיץ׳ אחד גדול.

מחווה שלישית
המחווה האחרונה והגדולה מכולן היא מבחן הארי פוטר ואבן החכמים.



ואם זשל"ב רוצה לעשות לי מחווה, הוא יכול לחזור לתמונה המקורית של וולדרמורט לכמה ימים.



עכשיו, כשסיימתי לקרוא את הספר הראשון בסדרה, אני לא יודעת מה בא לי יותר: לקרוא את הספר השני בסדרה או לראות את הסרט הראשון בסדרה. נראה לי שאת הסרט. אבל איזה כיף, אני בכלל לא צריכה להתלבט! מתברר שיש גם יתרונות בלהיות מוגלגים מאותגרי התפתחות ומעוכבי קריאה מפגרים כמוני: גם הספר וגם הסרט כבר כאן, אפילו מעלים קצת עובש.



מבחן הארי פוטר ואבן החכמים

המבחן כולל 50 שאלות אמריקאיות
המבחן אינו מוגבל בזמן
תשובה נכונה שווה 2 נקודות
המבחן הוא עם חומר סגור.
אין להשתמש בשום חומר עזר, קסמים או כישופים.
מי שישתמש בגוגל הוא סתם מוגל.
מי שיקבל 98 ומעלה הוא הארי פוטרולוג מוסמך וכל כל היתר הם מוגלגים פח.

1. מר ורנון דרסלי הוא המנכ"ל של חברת
א. גראנינגנס לייצור מקדחות
ב. גרינגראס לייצור ממטרות
ג. מדיגראס לייצור מריחואנה רפואית
ד. מוצ'וגראסייאס לייצור כרטיסי ברכה

2. לאשתו של ורנון דרסלי קוראים
א. פורטולקה
ב. בוגנוויליה
ג. בגוניה
ד. פטוניה

3. מי הייתה החתולה ברח' פריווט?
א. פרופסור מי רוויה מקגייוור
ב. פרופסור מרווה מקג'ונגל
ג. פרופסור מינרווה מקגונגל
ד. פרופסור מינרליה מקג'ינגל

4. לבייביסיטר של הארי פוטר קוראים
א. גב' פיג
ב. גב' זיג
ג. גב' ביג
ד. גב' מיג

5. שמות החתולים של הבייביסיטר של הארי פוטר הם:
א. מיצי, קיצי, פיצי ופריצי
ב. מיצי, פיצי, מאמי ופוצ'פוצ'ון
ג. פיצי, קיצי, שפיצי ומאמה מיה
ד. מיצקי, פיצקי, מאמזי ופושפושון

6. החבר הטוב ביותר של דאדלי דרסלי הוא
א. פירס פולקיס
ב. פנחס פולקעס
ג. פירס ברוסנן
ד. פירסינג באף

7. מי החברים בחבורה של דאדלי דרסלי
א. פירס, דני, מלכיאל וגורדי
ב. פירס, דנדי, סלאלום וגורדור
ג. פירס, דניס, מאלקולם וגורדון
ד. פירס, דני, מאקו וגרביון

8. דאדלי דרסלי והארי פוטר יילמדו בבית הספר
א. סמלטינגס, סטונוול
ב. סמולוויל, בריקוול
ג. סמייליטינגס, סטונהדג'
ד. סטיקיפינגר, סטונקולדווטר

9. הסמל של הוגוורטס הוא
א. לביאה, בז, שועל וחדף
ב. סמור, נמיה, קביה וצ'יוואוואה
ג. אריה, נשר, גירית ונחש
ד. ינשוף, תנשמת, קרפדה והחתול במגפיים

10. מה שמו הפרטי של האגריד, שומר המפתחות והקרקעות בהוגוורטס?
א. רוביאון
ב. רובאוס
ג. שרק
ד. דראקופיל

11. מדוע השתבש הניסיון של האגריד להפוך את דאדלי לחזרזיר?
א. כי הוא לא חישב נכון את הווקטור הנדרש להנפת המטריה.
ב. כי הוא טעה במילות הכישוף ולכן לא הצליח לחדור את משמניו של דאדלי.
ג. כי דאדלי ממילא נראה כמו חזרזיר.
ד. כי רישיון הכישוף שלו הוא פג תוקף.

12. מדוע רצה האגריד להפוך את דאדלי לחזרזיר?
א. כי אמא של דאדלי העליבה את אלביס דמבלדוג.
ב. כי הוא רצה לסדר בן זוג למיס פיגי.
ג. כי אבא של דאדלי העליב את אלבוס דמבלדור.
ד. כי דאדלי הוא ילד כאפות מעצבן!

13. השר במשרד הקסמים הוא
א. קורנליוס פאדג׳
ב. פורנליוס מאדג'
ג. פולקסווגן פאג'רו
ד. קורנפלקס פאדג'

14. שמו של הפונדק הוא
א. הצלחת הזורחת
ב. הקרחת הצורחת
ג. הפדחת השוכחת
ד. הקלחת הרותחת

15. בין אלו שתי חנויות נמצא הפונדק?
א. בין חנות ספרים וחנות תקליטים
ב. בין חנות מספריים וחנות נעליים
ג. בין חנות סירים וחנות תקליטים
ד. בין חנות ספרים חדשים וחנות ספרים יד שנייה

16. מי ללחצה את ידו של הארי פוטר בפונדק שוב ושוב?
א. דוריס קרוקפורד
ב. דוריס קרופורד
ג. דוריס קרוקודיל
ד. דוריס קרוקפרוג

17. כמה ביקורות, לא כולל זו, נכתבו על הספר ומה הדירוג הממוצע שלו?
א. 181, 4.417
ב. 211, 4.567
ג. 177, 4.399
ד. 182, 4.418

18. העורבים ב'משחקי הכס' הם כמו
א. החתולים בהארי פוטר
ב. הינשופים בהארי פוטר
ג. הדרקונים בהארי פוטר
ד. המטאטאים בהארי פוטר

19. מה אסור להביא לשנה א' בבית הספר לקוסמים?
א. מטאטא אישי
ב. שואב אבק רובוטי
ג. דלי וסמרטוט
ד. מקל ספונג'ה

20. מה מופיע ברשימת הציוד לשנה א' בהוגוורטס?
א. שרביט, קערית, בקבוקים, טלפון וקיסמי אוזניים.
ב. שרביט, קדרה, בקבוקים, מיקרוסקופ ומאזניים.
ג. שרביט, קערה, בקבוקים, מיקרוסופט ואוזניים.
ד. שרביט, קדרה, בקבוקים, טלסקופ ומאזניים.

21. אם אתה ילד קטן, אתה כנראה נורא מחכה ליום ההולדת...
א. ה-11 כי אז תקבל הזמנה להווגרטס.
ב. ה-13 כי אז יחגגו לך בר מצווה ותקבל הזמנה להוגוורטס.
ג. ה-18 כי אז תהיה לך זכות הצבעה ורישיון להדרכה בהוגוורטס.
ד. ה-100 כי אז תהיה זה שאין לנקוב בשמו

22. הוריה של הרמיוני גריינג'ר הם
א. רופאי עיניים
ב. רופאי אלילים
ג. רופאי שיניים
ד. רואים בקלפים

23. איזו מתנה קיבל הארי מהאגריד לכבוד חג המולד?
א. מפוחית שנשמעת כמו שועל
ב. מנדולינה שנשמעת כמו זאב ערבות
ג. חליל עץ שנשמע כמו ינשוף
ד. משרוקית שנשמעת כמו דרקון

24. מה היה שם הכלב ששמר על אבן החכמים ואיך הוא נראה?
א. פלאבל והיו לו 4 ראשים, 8 עיניים, 4 אפים ו-4 פיות
ב. פלאפל והיו לו 3 ראשים, 6 עיניים, 3 אפים ו-3 פיות
ג. פלאפי והיו לו 3 ראשים, 6 עיניים, 3 אפים ו-3 פיות
ד. פליפר והיו לו 3 ראשים, 6 עיניים, 3 אפים ו-2 פיות

25.מהי מילת הכישוף לקללת הרגליים הנעולות?
א. קוקוריקו תרנגול
ב. אוטומוטור ישראל
ג. לוקומוטור מורטיס
ד. רמי פורטיס

26. באיזה ספר לימוד לא מוזכר הארי פוטר?
א. היסטוריה מודרנית של הקסם
ב. עלייתם ונפילתם של כוחות האופל
ג. אירועים חשובים בקוסמות המאה העשרים
ד. קוסמים ששינו את ההיסטוריה הקוסמית

27.סדרו את ילדי משפחת וויזלי מהגדול לקטן
א. ביל, צ'ארלי, פרסי, פרד, ג'ורג', רון וג'יני
ב. וויל, צ'ארלי, פרסי, פרד, ג'ון, רון וג'יין
ג. בלבוי, צ'ארלי וחצי, פרס, פרד, ג'וליאן, רון וג'ניפר
ד. ביל, צ'ארלי, פטסי, פרד, ג'ינג'ר, רון וג'יני

28.מי מבין ילדי משפחת וויזלי חוקר דרקונים והיכן?
א. ג'יני חוקרת דרכונים בשדה התעופה
ב. פרד חוקר דרקונים בפארק היורה
ג. ביל חוקר דרקונים בדרקונסטאן
ד. צ'ארלי חוקר דרקונים ברומניה

29. איזה בעל חיים הביא איתו רון להוגוורטס?
א. חולדאי אפרורי ושמן בשם רון
ב. עכברוש אפור שמן בשם סקאברס
ג. עכבר שחור בינוני בשם מיקי
ד. עכברון לבן קטנטן בשם גודזילה

30. אם נפרוט 15 אוניות זהב ו-9 חרמשי כסף לגוזי נחושת, כמה נקבל?
א. 489 גוזים
ב. 443 גוזים
ג. 466 גוזים
ד. 6,864 גוזים

31.באיזו חנות לא ביקרו הארי והאגריד כשקנו ציוד להוגוורטס?
א. חלוקים לכל עת בהנהלת מדאם מלקין
ב. קערות וקדרות לנערים ונערות בהנהלת גב' פפריקה
ג. כלבו דורסי הלילה איילופס
ד. אוליבנדרס יצרני שרביטים מובחרים מאז 382 לפנה"ס

32. איזה שרביט נמצא מתאים להארי פוטר?
א. עץ בוק ונימי לב של דרקון 23 ס"מ
ב. מייפל ונוצת עוף חול 18 ס"מ
ג. אבוני ופרוות חד קרן 22 ס"מ
ד. צינית ונוצת עוף חול 28 ס"מ

33. כמה עלה השרביט של הארי פוטר?
א. 7 אוניות זהב
ב. 8 אוניות זהב
ג. 9 אוניות זהב
ד. 8 אוניות זהב ו-3 חרמשי כסף

34. מי היה הראשון שקרא לזה שאין לנקוב בשמו בשם זה-שאין-לנקוב-בשמו?
א. אדון אוליבנדר מחנות השרביטים
ב. גברת נוריס
ג. מדאם מלקין מחנות החלוקים
ד. הארי פוטר

35. איך מכנים כל האחרים את זה-שאין-לנקוב-בשמו?
א. אתה יודע מי
ב. עדיף שלא תדע מי
ג. זה שאין להעלות את שמו על דל שפתיך
ד. זשל"ב

36. מאיזו תחנת רכבת, מאיזה רציף ובאיזו שעה יצאה הרכבת להוגוורטס?
א. קינג קונג רציף שמונה ושני שליש בשעה 8:40
ב. קינג קרוקס רציף תשע ורבע בשעה 9:15
ג. קינגס קרוס רציף תשע ושלושת רבעים בשעה 11:00
ד. קינג קרוס רציף ציף ציף בשעה 11:01

37. אילו טעמים של סוכריות ברטי בוטס בכל הטעמים לא קיימים?
א. שוקולד, מנטה, מרמלדה, תרד, כבד
ב. כרוב ניצנים, טוסט, קוקוס, תות, קארי, דשא, נזלת
ג. קפה, סרדינים, פלפל חריף, דג מלוח, שעועית
ד. עוגת גזר, קטשופ, בונזו, מרק אפונה, מוגלה, סירופ שיעול

38. כמה עלו הממתקים שהארי פוטר קנה ברכבת להוגוורטס?
א. 11 חרמשים ו-7 גוזים
ב. 11 אוניות ו-7 חרמשים
ג. 11 אוניות ו-7 רפסודות
ד. 11 גוזים ו-7 אגוזים

39. איזה קלף קיבל הארי בצפרדע השוקולד הראשונה שלו?
א. מיניבוס במבלדור
ב. אוטובוס באבלדוג
ג. אלבוס דמבלדור
ד. אלבוים דב

40. כמה קלפים של צפרדעי שוקולד יש לרון וויזלי ואילו קלפים חסרים לו?
א. 500 קלפים וחסרים לו אגריפס ותלמי
ב. 500 קלפים וחסרים לו אגריפוס ותלמיהו
ג. 555 קלפים וחסרים לו אגריפה ודריפה
ד. 505 קלפים וחסרים לו גריפוס ואדיפוס

41. איזו רביעיית חברים התהוותה ברכבת?
א. הארי, רון, הרמיוני ונוויל
ב. הארי, רון, גויל ונוויל
ג. הארי, רון, הרמוניקה ונוויל
ד. הארי, רון, הרמיוני וגויל

42. את מי פגש הארי בחנות החלוקים של מדאם מלקין ואחר כך ברכבת?
א. דראקו מאלפוי
ב. נוויל לונגבוטום
ג. קראב וגויל
ד.פירס וויזלי

43. התאימו את ארבעת הבתים של הוגוורטס למאפיינים שלהם.
א. גריפינדור
ב. הפלפאף
ג. רייבנקלו
ד. סלית'רין
ה. עורמה ושאיפה לכוח
ו. טוב לב ואורך רוח
ז. אומץ לב ותושיה
ח. תבונה ולמדנות

44. מהן המילים שאמר אלבוס דמבלדור לפני סעודת הפתיחה?
א. פיטפוטין קשקוש בלאבוש עציץ
ב. פיטפוט דץ ודצה הכבשה שושנה מו מו מו
ג. פטפוטים בלאבוש קוקו שפיץ
ד. דיגדוגים בלאבוש שוקו קפיץ

45. מה שמו של השרת בהוגוורטס, איזו חיית מחמד יש לו ומה שמה?
א. ארגוס פילץ', חתולה, גברת נוריס
ב. ארקוס פינץ', צפרדע, גברת מוריס
ג. ארגול קפיץ, יחמורה, גברת בוריס
ד. ארגון פיכס, שממית, גברת דוריס

46. את מי הארי שונא יותר?
א. את דאדלי דרסלי
ב. את דראקו מאלפוי

47. לדין תומאס יש פוסטר של קבוצת כדורגל. איזו קבוצה?
א. הקבוצה שבה שיחק רוני רוזנטל
ב. הקבוצה שבה שיחק אייל ברקוביץ'
ג. הקבוצה שבה שיחק דיוויד בקהאם
ד. בני סחנין

48. הדגם של המטאטא של הארי לקווידיץ' הוא:
א. נימבוס 2000
ב. נימבוס 20.00
ג. על-נימבוס 2000
ד. נימבוס 2020

49. כמה ספרים יש בסדרת הארי פוטר?
א. יותר מדי
ב. לא מספיק
ג. 8
ד. 7

50. אם אהבתי את הארי פוטר ואבן החכמים, סביר להניח שהספר הבא שאקרא הוא
א. ארבעה בתים וגעגוע – אשכול נבו
ב. טניה גרוטר וכינור הבס המאגי שלה – דמיטרי יימץ
ג. טרמפ על מטאטא – ג'וליה דונלדסון
ד. קריאת הקוקייה – רוברט גלבריית

51. שאלת בונוס: מצאו שלוש טעויות מובנות ומכוונות בביקורת.

בהצלחה!







היגור הארי פוטר עם שונרא ופנטזיה עם חתול תרבץ?
לגמרי.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•שונרא החתול
הארי פוטר ואבן החכמים

הארי פוטר ואבן החכמים

ג'יי. קיי. רולינג

את הספר קראתי לראשונה כשהייתי בערך בת 12 איך שהספר הגיע לספרייה הייתי הראשונה שהחליפה אותו .
והספרנית הזהירה לא לחרוג מזמן ההחזרה כי הרשימה עוד ארוכה.

התיישבתי על הספה בסלון ופתחתי את הספר והרחתי ריח של חדש.
נהגתי בו בזהירות מרובה , כי שמעתי עליו כלכך הרבה דברים מבת דודה שלי מחו"ל וחלילה שאני שלא אקמט דף מהספר .

התחלתי לקרוא את הספר ונכנסתי לעולמו של הארי ,
עולם בו לא הכל ורוד ויש אף קשיים ,אך החיובי בהחלט עולה על השלילי.

הדמיון שלי השתולל וממש ראיתי את עצמי מגיעה לסמטת דיאגון וקונה קדירה , עולה על הרכבת ברציף 9 ן3/4 , ולומדת קסם וכישוף, גרה בטירה מדהימה עם מורים מדהימים ואף מאיימים.

סיימתי את הספר עוד באותו היום :) ומאז הפך מנהג את ספרי הארי פוטר קוראים ביום אחד (כן כן גם את הספר החמישי 889 עמודים )

נהנתי כלכך מהספר בתור ילדה , וגם היום כשבא לי לצלול לעולם של צבע ואור אני תמיד מתחילה לקרוא את הספר הראשון.

התאהבתי בהארי המקסים עם המשקפיים העקומות וצלקת הברק :)
הערצתי את הרמיוני על החוכמה והנחישות (והזדהיתי עם השיער המקורזל)
צחקתי בקול מהאגריד הענק העדין.
והתאהבתי לחלוטין בפרופסור סנייפ (גם בתור ילדה)
ועוד כלכך הרבה דמויות שאותן אני לא אזכיר :)

ממליצה לקרוא את הספרובכלל את הסדרת ספרים
היא שולחת אתכם לעולם נפלא של קסמים.

(עכשיו יש לי חשק לקרוא את הספר שוב .... :))

תהנו!!!

לפני 13 שנים•
★★★★★
•Miaka
דירוג
5.0
לפני 9 שנים

“איזה קטע. מעולם לא חשבתי לכתוב ביקורת על הארי פוטר. שוב שוטטתי לי בסימניה במקום ללמוד (נדמה שזה כ”