אתחיל מהשער האחורי של הספר. הוא אינו "מותחן מרתק", אלא, סיפור של חיים , של הרבה אנשים ונושאים.
- סיפורה של משפחה, רות ודוויד הרטמן, הורים לתאומים, בת בשם קרולין ובן תום. בעוד קרולין בעלת מסוגלות וכישורים לחיים, תום מתגלה כבעל קשיים ומגבלות.
הספר מאיר דילמה של חלוקת המשאבים במצב כזה. רות בוחרת בתום ובתוך כך פוגעת בקרולין. דיוויד, בעלה נותר חסר אונים, דמות מחוקה מעט מול האינטנסיביות של תשומת הלב שמאורגנת על ידי האם.
זאת בהחלט בעיה מורלית אמתית בעלת משמעויות על כל הנוגעים בדבר.
-רות היא מטפלת דוקטור מייסדת ומנהלת מחלקה לנפגעי טראומה בלונדון.
בקריאת ספר זה הבנתי במקצת את משמעות הטראומה. עובדת במחלקה היטיבה לצייר זאת בתיאור נחש שבולע ציפור או בעל חיים אחר הגדול ממנו. בתחילה הוא משותק, ורק גבנון גדול מסמן את מקומו של בעל החיים. זאת היא התגובה הטראומטית, גוש עצום תקוע בנפש ואין לנפגע יכולת לעכל אותו. הדבר היחיד הוא לשתוק ולהתכנס אל הכאב.
- ההבדל בין הנחש לאדם , שלא כולם מצליחים לעכל את החוויה ולצאת ממנה בשלום. מנעד רגשות מלווה את עיבוד האירוע, שכולל בדרך כלל רגשי אשמה, מדומים או אמתיים.
- המפגש בין המטפלת רות לנפגע טראומה, דן, מעורר אצלה טווח רגשות הקשורים לבנה טום, לעתים עד כדי נטרול השיפוט המקצועי - אובייקטיבי שנדרש ממנה.
אכן זאת דרמה אמתית, שיש בה עוד הסתעפויות.
הספר מציג את בעיית ההכלה שעל המטפל לעבור בהיחשפו לסיפורים אלו, מה המנגנונים שעומדים לרשותו, והתמיכה שיכול לקבל.
דוגמה פשוטה היא הצורך לטפל באשה שעברה הפלה, על ידי מטפלת שקשורה לחוויה דומה. הפתרון היה להחליף את המטפלת.
הספר ערוך בצדק כתצרף של אירועים תמונות וחוויות הן של דן, המטופל והן של רות ומשפחתה. התמונה הופכת ליותר ויותר מרגשת ומעוררת מחשבה.
זהו ספר שדורש מאמץ נפשי ורגשי מחד עם מחשבות והרהורים של כל קורא על עצמו מאידך.
ובתוך כך נזכרתי בשיר המרגש של רחל שפירא:
אדבר איתך
מילים: רחל שפירא
לחן: אלונה טוראל
כשאתה חיוור מצער
מתחפר בשתיקתך
תן לי לדבר אליך
וללכת בין צלליך
להיות איתך
לא אשאל אותך מדוע
לא אחריד את בדידותך
זהירה, כמו מהססת
באותות חיבה וחסד
אדבר איתך.
יש בי כח, יש בי כח,
אל תחוס עלי
אל תפריע לקוצים שלך
לשרוט את רגלי.
כשאתה עייף עד מוות
לא נרדם בחשכה
בשעה שסיוטיך
מרדפים חלומותיך
אשאר איתך
על ידך אני נודדת
בין שנתך ליקיצתך
המילים שלי שבירות הן
וכפות ידי קטנות הן
אך הן לצידך.
כשאראה, או כשתאמר לי
חרש, חרישי
כי מתיך מתקבצים
גם אני ארכין ראשי

















