#
אבא שלי אהב מאד מדע בדיוני והדביק אותי באהבתו. כשהייתי ממש קטנה הייתי צריכה הסברים על מה שקראתי וההסברים הובילו לשיחות מרתקות. אבא שלי אהב מאד מדע. הוא קרא כל מה שיכול היה להשיג בנושא, והיה מעודכן בתגליות האחרונות ברוב התחומים. למרות שהמדע היה הדרך בה הסביר לי מה שלא הבנתי במדע בדיוני, לא התלהבתי כמוהו ממדע אמיתי.
כשהוא נפטר לקחתי כמה ספרים שלו. את כל ספרי המדע הבדיוני שהיו לו ואיש חוץ ממני לא התעניין בהם, כמה ספרים בנושאים מדעיים – אחד קראתי ואחרים עוד מחכים... ושלוש חוברות "קוסמוס" אלה, שבהם סיפורי מדע בדיוני שהתפרסמו בארץ – לא יודעת מתי. אין על החוברות תאריך. הרמז היחיד הוא המחיר: כל אחת מהן עלתה 35 ל"י כולל מע"מ...
החוברות מכילות סיפורים קצרים, לא אחידים ברמתם. רוב הסיפורים של סופרים אלמונים, מיעוטם של סופרים ידועים. אסימוב – החתום על האוסף – תרם שניים-שלושה קטעים קצרצרים בכל חוברת, שחלקם מעידים יותר מכל על הכישרון לטוות סיפור משום דבר, על הדמיון הרב וגם על היכולת לגרום לקורא להתעניין ולהתלהב.
סיפורון כזה "דבר ברור" שמו, עוסק כמו כל סיפוריו בטבע האנושי. הוא מתאר חבורת אנשי צוות חללית משועממים, שכדי להפיג את השיעמום אימצו דברים מעולמות בהם ביקרו. שני אנשי צוות כאלה מארגנים תחרות בין שתי "יצורי המחמד" שלהם: האחד נראה ומתנהג כאבן, האחר נראה כמו טבעת עם יכולת תנועה איטית מאד. ברוח הסיפור על הארנב והצב מוכרעת ההתערבות בין שני מחזיקי יצורי המחמד.
נראה לי שלקח לאסימוב לא יותר מחצי שעה לכתוב את הקטע המשעשע הזה, המכיל כמאתיים מלים פחות או יותר. הוא היה פורה מאד כסופר וכמעט לא היתה תופעה שלא גרמה לו להמציא איזה סיפור עתידני. מרתק ומשעשע.
והאוסף? במצב רגיל לא הייתי מתקרבת. בכל חוברת כזו יש 100 עמודים עטופים בכריכה צעקנית (אתם רואים אחת...), איורים ילדותיים שנלקחו הישר מהמהדורה האמריקאית. הוא כתוב בפונט שרווח פה פעם – משווע לזכוכית מגדלת. אבל אם מתגברים על הרתיעה – איזה סיפורים חמודים ומרתקים מסתתרים בין הדפים המצהיבים! החוברות האלה שימחו אותי והחזירו אותי שנים אחורה, להנאה מהשיחה מלאת הדמיון על נושאים שעניינו רק את שנינו.
*
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
