#
הספר האחרון שאבקר השנה – השנה העברית, כמובן - עוסק בעיקר בשקרים. ושקרים, זה ידוע, הם מה שנותן את טעם החיים. הם לכל הפחות תבלין הכרחי לכל מה שאנחנו עושים, אם אינם עיקר התבשיל. מצד שני בעולם מושלם שקר צריך להיות נדיר. לא? כמוהו כפטריית כמהין שעולה הון ומשביחה כל תבשיל.
וויל וודס הוא עיתונאי תיירות וטיולים, מה שנקרא לייף סטייל. הוא עובד במגזין תיירות ונסיעות, עבודתו מביאה אותו שלוש פעמים בחודש לפחות לאתרים אקזוטיים למינהם – בהם הוא אוכל ליווייתן ושור הבר (או ניגזרותיהם הארציות) ושותה שמפנייה וויסקי מיושן בן עשרות שנים. הוא מעשן סיגר קובני אחד או שניים, לבוש במיטב המחלצות, בקיצור – חלומו הרטוב של כל חובב טיולים ו"החיים הטובים". בבית וויל חי חיים שונים לגמרי – משכורתו ממוצעת, הוא חי בבית שרכש שבאופטימיות – או טפשות – התחיל לשפץ. השיפוץ היה גדול על הכסף, הבית הוא עיי חורבות וויל ואשתו מתמרנים בקושי בין אופורייה לייאוש.
באחת הנסיעות של וויל הוא פוגש אשה מדהימה ומתאהב בה – או לפחות מה שבתוך מכנסיו מתאהב בה. הוא אמנם עושה מאמץ להמנע מלבגוד באשתו אך בפגישה הנוספת שלו איתה כח רצונו קורס. עכשיו הוא בוגד, משקר לאשתו, משקר לבוס שלו והפרס? נרקב עוד לפני שוויל המסכן הספיק להינות ממנו.
זה סיפור מתח על תככים בינלאומיים, בגידות ושקרים. הוא יכול לקרות, לפחות בחלקו, וכתוב מעניין ומותח. החלק שתפס את תשומת לבי היה השקרים. כל הדמויות בספר הזה – בלי יוצא מהכלל - משקרות. אני יודעת שכולנו משקרים קצת פה ושם, כדי להחליק קמטים, ליישר מציאות שלא מסתדרת לפי הרצון, להתרחק ממבוכה, אבל השקרים של רובינו – אני מעדיפה להאמין – הם שקרים לא משמעותיים, שבטווח הארוך אינם משנים באמת.
אם הייתי יודעת את זה קודם אולי הייתי בוחרת לקרוא ספר אחר ולא את זה כסיום לשנה שהיתה. מצד שני – אולי דווקא הספר הזה ממחיש יותר מכל איזו מין שנה היתה לנו כאן...
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
