ביקורת ספרותית על שירה גאולה מאת נועה ירון-דיין
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 13 באוקטובר, 2016
ע"י נצחיה


טוב, אז זאת היתה אמורה להיות קריאה ליום כיפור. ראיתי שיש היוםהרבה דיווחים באתר על קריאות יום כיפור, וכך יוצא שגם אני מצטרפת. לא שיש יותר מדי זמן פנוי ביום הכיפורים לסתם קריאה, בין כל התפילות הארוכות שממלאות חלק ניכר מהיום, אבל זה ספר יחסית דק, ויש בו פרקים קצרים מאוד, בני שניים או שלושה עמודים. אז מתאים. גם התוכן אמור להתאים, לפחות ממה שקראתי על ובעקבות הספר כאשר יצא.

יש לנו ביישוב ספרייה מאולתרת כזאת. כמה עמודות מדפים במקום ציבורי ונגיש לכולם, שאפשר פשוט לבוא ולהחליף בהן ספרים. בלי ספרניות, בלי שעות קבלה, בלי רישומים. אתה מביא ספר משלך, מניח, ולוקח אחד אחר מהמדף. ככה פשוט. מיועד בעיקר עבור חיילים שמשרתים באיזור ולא יכולים להתאים את עצמם למחויבות של רישום לספרייה הרשמית, אבל מתאים גם לסתם אנשים, כמוני, שמחפשים עוד מקום לגיוון. אז משם לקחתי את שירה גאולה, ושמרתי לי ליום הכיפורים, כי חזרה בתשובה וזה.

עכשיו צריך לכתוב על הספר עצמו, נכון? אז רק השאלה במה להתחיל. אני אתחיל בכך שלשמור אותו ליום כיפור היה טעות גדולה. שירה גאולה היא נערה שברחה מהבית ונזרקת ברחובות. מטבע הדברים היא רעבה חלק ניכר מהזמן, ולפעמים הרעב הוא לא רק פיזי, כי אוכל אפשר להשיג, אבל אוכל ביתי קצת פחות. מכירים את סדרת הטלוויזיה שטיסל ואת זה שכל הזמן אוכלים שם? אז גם שירה גאולה. כל פרק שני נסב סביב אוכל. השיפודים והצ'יפס שמפרגן לה הבחור שמאוהב בה, החביתה והסלט שמגישים לה הברסלבים כשהיא נקלעת לחברתם, הלחם עם הזיתים, הפיתות, הפסטה. הבנתם. לא משהו שמתאים ליום כיפור, כשהבטן ממילא ריקה ומחפשת אוכל. גם שירה גאולה מחפשת אוכל, אלא שהאוכל הוא יותר מאוכל. הוא סמן רגשי להכלה וקבלה שלה, כמו שהיא. גם כשהיא ילדה רעה שלובשת ג'ינס במקום חצאיות ארוכות של מוסדות "בית יעקב".

שמעתי פעם את נועה ירון דיין בהרצאה. היא אישה מצחיקה, מאוד. יודעת לדבר עם הקהל, ולהצחיק אותו. היא גם יודעת לחוש את הקהל, ולהתאים את עצמה אליו. במקרה בהרצאה שבה נכחתי היו תלמידות אולפנה. לא מקום שבו היא היתה שולחת את בנותיה ללמוד בו. ובכל זאת, תחת המטפחת ההדוקה, שאף שערה לא מציצה ממנה, יצאו דברים ודיבורים שהתאימו לקהל. אז אם נדבר על הספר - כן, אפשר בפירוש "לשמוע" בו את נועה הדוברת. או לפחות הבזקים ממנה.

נועה ממקמת את סצנת הפתיחה בשירה גאולה שכבר נמצאת כמה חודשים ברחוב, ובדיוק עזבה את ה"חבר", הבחור שתחת חסותו היא התקיימה רוב הזמן. בכך עושה המחברת לעצמה כמה וכמה הנחות. הסיפור המקדים, איך הגיעה ילדה-טובה-סמינר מבית חרדי אל הרחובות שסביב כיכר החתולות, מסופר רק בפלאשבקים אחורה. לטעמי זו בריחה מהתעמתות ישירה עם הקונפליקטים. הכותבת מעלה אותם, ומיד בורחת אל התזכורת עד כמה רע לשירה גאולה עכשיו, משברחה. ונכון, חיים ברחוב הם לא תענוג גדול, אבל לא תמיד המגיעים לשם מביעים את זה באותה צורה מודעת לעצמה וקרת מזג כמו שעושה גיבורת הספר בת השבע-עשרה וחצי. היא גם הצליחה לשמור על עצמה - לא נוגעת באלכוהול, כן נוגעת בסמים אבל לא מתמכרת, לא נוגעת בגברים. לא אמין בעיני, ועוד הנחה שהמחברת עושה לעצמה. בסופו של דבר הספר מתמקד בסוף הטוב, בהתחברות עם הברסלבים מצילי הכל, ובחזרה של שירה גאולה אל צד הטובים. זה שיש שם גם בחור דבש עם עיני דבש, רק עושה את סוף הסיפור למתוק יותר, וקל יותר לעיכול. לא הייתי אומרת משכנע פחות, אבל זה הסיפור: להיות דתי-סוציולוגי. שירה גאולה, בת לחוזרת בתשובה שנישאה בשנית לאדם חרדי, לא מסתדרת עם הכללים של החברה שבה היא גדלה. היא נושרת, מתוך רצון למצוא קבלה בלי תנאי ומענה לצמא רגשי, ומגיעה לרחוב. בסופו של דבר ברסלברים מעופפים וחסרי מסגרות נותנים לה את המקום ומלוא הקבלה, ויופי-טופי. אבל גם זו דתיות-סוציולוגית. אם זה ספר על חזרה בתשובה, הוא מפספס, כי אין בו כמעט מקום לאלוקים. וזו הסיבה השנייה שלא היה רעיון טוב לקרוא אותו ביום כיפור.

לכל יום אחר - קריאה אפשרית. לא חובה בכלל.
21 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
תמיד אוהב אותו (לפני שנתיים ו-8 חודשים)
ביקורת מצויינת
חני (לפני שנתיים ו-8 חודשים)
מנסיון כן אפשר להיות בתוך זוהמה ולא להתלכלך. קשור לאופי.ועמיר פעם בתכניות של שוש עטרי וטוני פיין זה מה שהיו מציעים חולצה ותקליט.
ספר שלא אקרא אך סקירה נפלאה ושנה טובה נצחיה.
גלית (לפני שנתיים ו-8 חודשים)
חחח
נצחיה (לפני שנתיים ו-8 חודשים)
בנות אולפנא, כנראה.
גלית (לפני שנתיים ו-8 חודשים)
סמים? גברים? בנות אולפנא?
נצחיה (לפני שנתיים ו-8 חודשים)
מהאלף הקודם. איזו שאלה
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
"חולצה ו-תקליט" מאיזו מאה נחתת עלינו ? :)
נצחיה (לפני שנתיים ו-8 חודשים)
צחוקים. אינטרנט רימון צנזר לי פסקה מהסקירה הזאת.
מי שיוכל לפענח לי על מה ולמה, יזכה בחולצה ותקליט. באמת חשבתי שזו ביקורת צנועה וחסודה.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ