ביקורת ספרותית על שירה גאולה מאת נועה ירון-דיין
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 27 בספטמבר, 2016
ע"י קורא כרוני


התארחתי אצל חבר וראיתי את הספר מונח על המדף. הרמתי אותו וחשבתי לעצמי שזה בטח עוד ספר משעמם. אחסוך ממכם את הסיבות למה חשבתי כך.
וכמה הופתעתי! הלכה לי שינת הצהרים של שבת! תתביישי, נועה דיין. היית צריכה לפחות להזהיר כמה הספר מושך..

הספר מתחיל ממבטה של נערת רחוב שכזאת. בלי רקע ברור. נערה חכמה ומופרעת קצת. כותבת לעצמה ביומן- ושורפת מיידית את הדפים. מתגלגלת פה ומתגלגלת שם. מעשנת קצת, מחפפת, צצה, נעלמת, חוזרת, באה. נחשפת לאלימות (הסופרת מרמזת על כך, לא ממש מתארת את זה. מבחינתי- טוב מאוד) ואז מגיע ה'סוויץ'. היא מצטרפת- בצורה מוזרה ומטורללת- לחבורת חסידי ברסלב, נ נחים בשמם העממי, שאוספים כסף כדי להקים את מפעל הספרים האדיר שלהם. הם קופצים ברכב המקרטע לכאן ולשם, ותוך כדי הולך ומתברר לשירה גאולה הרקע שלהם. בגדול הם אסופה של אנשים מעניינים שהתקבצו סביב ר' ישראל אודסר. "הסבא" שבגיל 100 פתח בחיים חדשים. (לא מדוייק, אבל יש בזה משהו) לא לפני שהחבר'ה הבריחו אותו מבית האבות במבצע הירואי של ממש...
לאורך כל הספר החבר'ה נוסעים בצורה מופרעת לחלוטין. חורשים את הארץ. אוספים טרמפים ומנסים לתרץ תירוצים ל'ארץ'- הצדקת שכן רוצה ולא רוצה לארח אורחות מוזרות של בעלה...
התיאורים מעולים. ססגוניים. מלאי הומור ממוקד, חד. חריף. אצטט מהזיכרון: "ראיתי את דביר במירון, בהכנסת אורחים. אוכל משהו לא מזוהה, לעילוי נשמת מישהו בן מישהו..."
לאט לאט נחשף העולם הפנימי של שירה גאולה. מתברר שהיא בת להורים חוזרים בתשובה, והיא הרגישה ריאקציה ודחיה מצד החברה החרדית, החברה שאמה שלה כ"כ שואפת להתאקלם שם. בשלב מסויים אביה נפטר ואמה נושאת בעל חדש, חרדי אמיתי. כבוד. לאחר ריב סוער איתו נמאס לה. מי אתה שתקרא ביומנים הפרטיים שלי?? היא זועמת ופגועה. נמאס לה ו... היא בורחת. החוצה. אאוט.

מה אומר ומה אדבר? התסכול שלה כל כך מובן בעיני. אמא שלה מנסה לדחוף אותה לכיוון כמה שיותר חרדי וקיצוני, כולל סמינר "אולטרא מכובד". לתחושתה- זה נעשה רק כדי שלאמה יהיה נוח יותר בחברה החרדית שבה בחרה לחיות את חייה.
שירה גאולה עצמה שונאת את החברה הזו, התייגנית, החברה שלעולם לא תקבל אותה באמת. החברה שתמיד תזהה בה את "החוזרת בתשובה" + "הספרדיה" + "היתומה" (-כן, אבא שלה נפטר מתישהו ויש לה אבא חורג שמטריף אותה עם הניכור שלו).
פה ושם היא קוראת את המכתבים של אמא שלה שהולכים ונעשים גלויים וכנים ממכתב למכתב.

במהלך הספר שירה גאולה נחשפת לבעלה העתידי, ועל הדרך מצליחה להסתבך: כסף שהשיגה 'בטעות' ממנהיג כנופית רחוב מועבר על ידה לנ נחים, והם בעליזותם הרבה ממהרים לקנות איתו... בידורית. חדשה דנדש. ארוזה בשק שחור. מי המוכר? "מסובך, עדיף שלא תשאלי"
מנהיג הכנופיה מאלץ אותה להשיב לו את האבידה. היא מנסה להשיג את הכסף, לא מצליחה (אפשר להפוך כסף מזומן לבידורית, לא בידורית לכסף מזומן) וכמעט מסתבכת במעשים פליליים. בסופו של דבר העסק מסתיים יפה מאוד. לא אכתוב אותו כאן תועלת אלו שעדיין לא קראו את הספר.
הדמויות בספר מרתקות אחת אחת. תוססות, מאתגרות, מוזרות לחלוטין.
אני פשוט ממליץ על הספר בחום. אהבתי בו הכל ואין לי עליו שום ביקורת. אני כבר כמה ימים אחריו ועדיין הוא פשוט 'נמצא' אצלי. במחשבות. בתובנות. בססגוניות.
קראתי קצת על הסופרת והבנתי שהיא חוזרת בתשובה בעצמה. זה מסביר הרבה אבל עדיין ניכר שנעשתה כאן המון עבודת בירור והכרה של השטח.
בקיצור- ממליץ.
9 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
קורא כרוני (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
לערגה- זה קצת חורג מהשאלות.
כתבתי לך בהודעה פרטית.
ערגה (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
נתי.. איך, תגיד לי איך נחשפת למחברת דרך 'שירה גאולה' ועם זאת אתה אומר שאת 'מקימי' לא חיבבת בכלל? הרי זו אותה מחברת. לא נורא.. בקטנה;)
"טקסטים דתיים נלהבים" - פשש מסקרן, כלומר בעיקר הנלהבים. תביא דוגמא נלהבת אחת.

מסכימה שהכריכה לא מזמינה בכלל, ואכן יש בה משהו זועק, אבל לדעתי לא שיעמום, לי זה מרגיש כאילו שהדמות עברה התעללות מינית,[המבט בעיניים, ההתכנסות המפוחדת פנימה וכו'..] או שזו סתם דכאונית מצויה חסרת נלהבות|; למרות שמצאת בספר את הדמויות כתוססות ומאתגרות....

אז יש הפתעות בחיים @@@




קורא כרוני (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
לערגה- תודה על המחמאה...
לא הכרתי את המחברת. בכלל. נחשפתי אליה דרך השירה גאולה.
את מקימי לא חיבבתי בכלל. מלא-מלא טקטסים דתיים נלהבים. בשביל לשמוע אותם יש לי את אימי:)

ולגבי ספרים ישראלים- לא יודע, לא מתחבר לסגנון שלהם. לאוירה שלהם.
בנוסף, העטיפה של הספר הזה... איומה. דוחה. זועקת שעמום טוטאלי, הלא כן?
ערגה (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
ועכשיו, אחרי שכתבת כל כך יפה, ספר למה חשבת לעצמך שזה 'עוד ספר משעמם'?
הרי נעה לפני חזרתה בתשובה לא היתה כזו משעממת...
(ויש לה גם את "מקימי")
רץ (לפני שנתיים ו-8 חודשים)
יפה מאוד





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ