ביקורת ספרותית על תיקון אחר חצות מאת יניב איצקוביץ'
ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 25 ביוני, 2016
ע"י סדן


מישהי מאוד אהבה את הספר הזה ואמרה לי שאני מוכרח לקרוא אותו. טוב אז נושאים יהודיים קרובים לליבי ביחוד שהספר מתרחש בעיירות הקטנות של תחום המושב של ממשלת הצאר הרוסי, איכשהו בעקיפין, אפשר לומר שגם משפחתי הגיעה בערך מאותו אזור... איצקוביץ מספר כאן סיפור מעשה שאולי הייתי מאוד מתרשם ממנו, לולא הוא נוגד אפילו בעובדות הבסיסיות ביותר, את ההיסטוריה היהודית כפי שהיא ידועה לי... ממש בתחילת הספר קוראת אחת הנשים מגיבורות הספר ידיעה בעיתון "המגיד" אודות אישה עגונה כלשהי והיא מאוד מתרשמת ממנה וחושבת עליה עמוקות.
"המגיד" היה עיתון עברי שיצא ברוסיה וקראו אותו אכן אנשי תקופת ההשכלה. אבל הסיכוי ש"סתם אישה", שאינה יוצאת דופן בהשכלתה, תקרא עיתון בעברית וגם תהרהר במשמעותו שואף לאפס! לא לחינם יצא במזרח אירופה, ספר בשם "צאינה וראינה", שהביא מדרשים במיוחד לנשים והיה כתוב ביידיש כי הנשים פשוט לא ידעו עברית... כך שכבר בהתחלה הבנתי שהרבה אמינות אין כאן. איצקוביץ רוקם כאן סיפור מעשה דימיוני לחלוטין ונוצרת בו עלילת מתח די מרתקת, של "רציחות בשטעטל"... אלא שלצערי הסיפור הוא לחלוטין בלתי-מתקבל-על-הדעת, אנשים מתנהגים בו בצורה בלתי מוסברת ובלתי הגיונית. למשל ישנו אדם אחד שמעביר אנשים בסירתו את הנהר, אבל הוא עושה זאת ועוד פעולות אחרות, ללא בקשת תשלום וללא היגיון הנראה לעין... ואז אני שואל את עצמי; למה שמישהו יעשה סתם מעשים טובים כאלה? וממה בעצם הוא מתפרנס?! ויש אישה יהודיה עדינת מראה וגוף, שהופכת באופן פתאומי ל"וונדר-וומן" ושוחטת אנשים (רעים) במהירות וביעילות אגדתית ועוד כהנה וכהנה... יש לי דוגמאות רבות נוספות לכך, אך אינני רוצה להלאות את מי שקורא כאן. החורים בסיפור המעשה הם כל-כך גדולים, עד שבעמוד 220 מתוך הספר הארוך-למדי הזה (485 עמודים) אמרתי לעצמי – עד כאן!... כתיבתו של יניב איצקוביץ דווקא שוטפת, מלאת דמיון והומור וזה מאוד יפה! אבל הייתי מציע לו לכתוב על תקופות ומקומות שיש לו מושג עליהם...
7 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
סדן (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
רץ, לא הבנת את כוונתי. ספרות יפה שייכת לאמנות - כל סופר חופשי כמובן לכתוב ככל העולה על רוחו. זה גם נכון שהוא לא חייב לשקף את המציאות בצורה מדויקת. הבעיה כאן היא לאו-דווקא הפרטים ההיסטוריים הלא נכונים ברקע שמתיימר להיות מציאות היסטורית. אלא דווקא הסיפור עצמו שהופך להיות מעין סיפור מתח בלשי בלתי-אמין. מתואר שם למשל מפקד בכיר באוכרנה (המשטרה החשאית של הצאר) ש"קופץ למסקנות" ממש מדויקות שהרוצחת היא יהודיה רק על סמך הערה אגבית של איזה אישה מזדמנת ש"היהודים שוחטים בדיוק בצורה כזו" (או משהו בדומה לכך) יותר מדי פעמים הבלש (והסופר שכתב את מעשיו)עולה על עקבות הנמלטים על סמך עקבות רופפים ביותר שלא סביר להניח שאדם רגיל היה מצליח לעלות עליהם... לכך התכוונתי שהסיפור לא שיכנע אותי. דרך אגב הפנטסיה שבסיפור מתרחשת רק מאוחר יותר. בכל אופן תודה רבה לך על התגובה.
רץ (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
סדן - האם כל ספר כיצירת אמנות אמור לשקף את המציאות באופן מדויק, או רק להשתמש בה כחומר גלם ?
סדן (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
רויטל את צודקת הוא אכן הולך לכיוונים פנטסטיים (כנראה בהמשך שאותו לא קראתי) אבל כדי לעבור לצד הפנטסטי צריך להיות אמינים לפחות ברקע הבסיסי של הדברים...
בכל מקרה תודה רבה לך על התגובה.
רויטל ק. (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
ממה שקראתי על הספר, התרשמתי שהוא במכוון הולך לכיוונים פנטסטיים כך שלא בטוחה שמדובר בחוסר אמינות.
אבל מניחה שצריך לאהוב את הז'אנר כדי להנות.
סדן (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
אתה לגמרי צודק "מחשבות" ותודה רבה לך על התיקון ובכלל על התגובה. כתבתי בצורה שזה נשמע לי בעברית אבל אכן כותבים ביידיש "שטעטל" - אתקן זאת גם בטקסט.
מחשבות (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
קטילה עסיסית כהלכתה. שטייטל? שטעטל.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ