• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
הבית העגול

הבית העגול

מאת לואיז ארדריץ'

הביקורת של רוני

תמונה של רוני
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
הבית העגול

הבית העגול

מאת לואיז ארדריץ'

הביקורת של רוני

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של רוני
הוצאה לאור:מודן
שנת הוצאה:2014
הקודמת
רוני pery
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
2.0
לפני 4 שנים

“לא מעניין כל כך אך אחרית הדבר סוגר את ההבנה לגבי גורל האינדאנים וההתיחסות אליהם בארצות הברית”

5/6
ביקורות על הבית העגול
הבאה
ליליה
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 10 שנים•1 דקות קריאה

ספר מעניין וכתוב טוב. מעבר להיבט הספרותי ולסיפור עצמו, יש בו היבט אנתרופולוגי מעניין של הכרות עם נושא שמורות האינדיאנים בארה"ב ואופי החיים בהם. הסיפור (עליו לא אחזור - עשו זאת קודמיי...)משלב את את העלילה בתוך הקונטקסט של חיי השמורה, היחסים הבינאישיים, יחסי המשפחה, יחסי הגומלין עם הלבנים שמחוץ לשמורה, המנהגים הישנים שעדיין שומרים עליהם. בהחלט מומלץ הן כסיפור בעל עלילה מעניינת והן כצוהר לתחום רחוק אך קיים וחשוב לדעת עליו.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של IRomi
IRomi
תמונה של צילה
צילה
תמונה של michalro
michalro
תמונה של אוהבת לקרוא
אוהבת לקרוא
תמונה של מורי
מורי
5קוראים|גיל ממוצע52|60%נשים

על המבקר

תמונה של רוני

רוני

ותיק
חבר מזה 18 שנים
687 ביקורות•1 נבחרות•3,531 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות•ספרות מקורית
תמונה של רוני
רוני
ותיק
חבר באתר מזה 18 שנים
ביקורות687
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבל3,531
דירוג ממוצע4.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת290מתח ריגול והרפתקאות201ספרות מקורית69

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של רוני

החזאי

החזאי

סטיב תאייר

ספר בלש אמריקאי לא רע. במרכז הסיפור פרשיית רציחות שמתרחשות במדינת מינסוטה בחילופי עונות השנה. כל הנרצחות הן נשים אך ללא מרכיב של תקיפה מינית. הדמויות המרכזיות בסיפור הן החזאי דיקסון בל שמפליא בתחזיות המדויקות שלו לגבי מזג האוויר בתחנת הטלביזיה המקומית, מפיק החדשות ריק בינבוסולום - פצוע קשה ממלחמת וייטנאם שפרצופו נשרף והוא עוטה באופן קבוע מסכה, ושדרנית הטלביזה אנדריאה לאבור. הספר מתאר את חקירת המשטרה לגבי ניסיון איתור הרוצח תוך תיאור הקורה בתחנת הטלביזיה ערוץ 7 ובמקביל תיאור של ההוייה הפוליטית במדינה - בחירות למשרת המושל. לאחר שהמשטרה עוצרת חשוד ברציחות (לא אגלה לכם מי) בנסיבות די בעייתיות וללא ראיות ברורות לגמרי, יש תיאור לגמרי לא פשוט של שלב המשפט, גזר הדין וההוצאה לפועל של גזר הדין. בהחלט קריא.

לפני שבוע•
★★★★★
•רוני
מים, שאו אותי

מים, שאו אותי

תומס מורן

ספר טוב ומעניין. ספר "חובה" לבקרי גבול וסלקטורים. עד כאן ולא אגלה למה. סיפורה הטרגי של אונה מוס, סטודנטית לרפואה באוניברסיטת קורק שבאירלנד, המתגוררת מאז נהרגו הוריה בתאונת דרכים? או שמא בהתנקשות, אצל סבא שלה שגם הוא דמות לא קלה כמי שבתור נהג ברכבת נהג להעביר מטענים וחבילות עבור המחתרת האירית וחבריו הקרובים שגם הם שייכים למחתרת האירית. יש בספר הזה סיפור אהבה יפיפייה בין אונה לבין אידן פרל שמסתיים בצורה טרגית. הספר משופע בסצינות של חיי הסטודנטים העליזים בקורק, החברות של אונה מאז בית הספר ואחר כך באוניברסיטה, דיוקנו של הסבא ראוני מוס ועוזרת הבית שלו גב' שונסי. ספר יפה שבצד סיפור האהבה והחיים באירלנד בצל המטענים והפיגועים בהחלט שווה קריאה והנאה מהסיפור עצמו והכתיבה המשכנעת (לפחות אותי - כחובב מושבע של ספרות אירית).

לפני שבוע•
★★★★★
•רוני
האונייה

האונייה

דייוויד גראן

ספר מצויין. קורותיה של האונייה וייג'ר שנטרפה וכל צוותה שנותר הגיע לחוף שומם ושם התחילה סאגה של הישרדות בתנאים לא אנושיים, תוך מאבק של מפקד האנייה קפטן דיויד צ'יפ לנסות לשמור על מנהיגות ועל החוקים הקפדניים של הצי הבריטי, תוך שהוא נתקל בגילויים של מרדנות מצד חלק מאנשי הצוות ומאידך חלק אחר שמר לו אמונים. יש בספר תיאורים אותנטיים של החיים בספינה - מדובר על המאה ה-17 וה-18 והסופר מסתמך על חומר כתוב, יומנים שאנשים כתבו. המורדים בקפטן זנחו אותו וחלק מאנשיו על האי השומם ובעזרת סירות שהם בנו עזבו והפליגו כאשר הם יודעים היטב כי כאשר יגיעו לאנגליה צפוי להם משפט צבאי על מרד והעונש הצפוי הוא תלייה. המורדים מתעדים את מה שקרה מנקודת מבטם כדי לנסות ולהשפיע כאשר יגיעו לאנגליה, תוך אמירה שקפטן צ'יפ כשל ולא רק שכשל הוא גם ירה והרג אחד מאנשיהם, כך שגם הוא צפוי לעונש קשה. התיאורים של חייהם באי השומם, מסעם הסיזיפי והלא יתואר בכלי שייט קטנים בים סוער נגד כל הסיכויים הוא מרשים. ספר מרתק ומעניין מאוד.

לפני שבועיים•
★★★★★
•רוני
עד קצה הגבול

עד קצה הגבול

עודד ליפשיץ

מבין כל הספרים הרבים שיצאו אחרי ה-7 באוקטובר בחרתי לקרוא רק אחד - את אסופת המאמרים והחומרים שכתב עודד ליפשיץ שנרצח בשבי. לא חושב להעביר ביקורת ספרותית על הספר - זהו ספר שנועד להציג דמות - לדעתי דמות מופת - של אדם שהאמין בכל רמ"ח אבריו ובאמונה שלמה - בצדקת הדרך שהוא בחר בה - עמדת שמאל ברורה ובלתי מתפשרת. זה עולה מכל המאמרים שהוא כתב במסגרות השונות - כעיתונאי ב"על המשמר", ככותב ב"חותם" ובטורים שכתב בעיתון "הארץ". דמות של לוחם אמיץ ובלתי מתפשר. הוא דמות מייצגת לדעתי של דור המתיישבים הראשונים של הנגב המערבי - אלו שבחרו אידיאולוגית להתיישב בקיבוצי הספר על גבול עזה ואשר למרות מערכת היחסים רצופת האש וההפגזות - ידע לשים את הלב (התמים והאנושי) שלו במקום הנכון. העובדה שהוא היה בין אלו שהסיע חולים פלשתינאים מעזה לבתי חולים ולבסוף נרצח על ידם - היא יותר מטרגדיה שמסמלת את הקושי והמורכבות של אותם מאמינים מסוגו של עודד ליפשיץ- דמות ראייה להערצה לטעמי.

לפני 3 שבועות•
★★★★★
•רוני
זוּלֵיכָה פוקחת עיניים

זוּלֵיכָה פוקחת עיניים

גוזל יכינה

ספר מעולה. מהטובים ביותר שקראתי - אמנם באיחור - אבל מוטב מאוחר.. קורותיה של זוליכה שנישאה בגיל 14 לגבר מבוגר ממנה ב-30 שנה ומשועבדת לו ולחמותה שרודה בה. נוסף לכל יולדת 4 בנות שכולן נפטרות מייד עם לידתן. חווית "השעבוד" לגבר ולחמותה מתוארים בצורה כל כך ריאליסטית וקשה ומדגימה את קשיי החיים בכפרים הטטריים באיזור קזן ברוסיה. מדובר על שנות ה-30 של המאה העשרים. בעלה נהרג/נרצח במהלך פשיטה של כוחות הצבא האדום על הקולאקים - אותם איכרים שנחשבו ליסודות עויינים למשטר הקומוניסטי דאז והיא מתחילה שרשרת של יסורי מעבר ברכבות משא יחד עם עוד שכמותה להגלייה לסיביר. ברקע דמותו של איוון איגנטוב שמפקד על מבצע העברת הקולאקים והוא גם זה שירה בבעלה. לאחר תלאות המסע הם מגיעים לטייגה הסיבירית שם הם מתחילים לנסות להתחיל חיים חדשים - קשוחים ביותר ללא תנאי מחייה נורמליים. איגנטוב שמייחל לחזור הביתה מוצא עצמו נשאר לפקד על חיי המתיישבים בטייגה הסיבירית ומקשיח עליהם את החיים. זוליכה, בהריון, יולדת בן - יוסוף ומגדלת אותו בתנאים-לא תנאים. היא הופכת לציידת מוכשרת שדואגת להביא בשר צייד למטבח המשותף. יוסוף עם הזמן מגלה כישורי ציור יוצאים מן הכלל בהדרכת צייר מפורסם שגם הוא חלק ממגוורשים לסיביר - הספר כתוב בצורה מרשימה - יצירה ספרותית מעולה ומרגשת. שם הספר הוא גם 2 המילים הראשונות בספר "זוליכה פוקחת עיניים.." - מומלץ ביותר.

לפני חודש•
★★★★★
•רוני
חוף המרגלים

חוף המרגלים

טס גריטסן

ספר טוב. עלילה מעניינת אם כי לעיתים קצת מופרכת - בכל זאת לסופר מותר להשתולל עם הדמיון וזה בסדר גמור. הדמויות "הטובות" בסיפור הם באמת טובות ומעוררות אמפתיה. "הרעים" הם באמת רעים למהדרין. עלילה בלשית בהחלט מהוקצעת, מעניינת, קולחת ונותנת בהחלט "פייט" טוב לספרים בז'אנר הזה. יש כאן בסיס מצוין לתסריט של סרט מתח טוב. מעניין אם זה יקרה. הנושא של סוכני סי.איי, אי פורשים שחוזרים לפעולה מפרישתם עקב אירוע בעברם - הוא נושא לא חדש, אבל כשזה כתוב היטב - אז למרות אי החידוש של הנושא זה עדיין כיפי להעביר שבוע של קריאה. מגי בירד גיבורת הסיפור וחבורת הפורשים שלצידה - הם חבר'ה שהייתי שמח להכיר!! החברות, העמידה ללא סייג לצידה בעת צרה, החוויות לאורך שנים של פעילות חשאית לצד הצלחות וכשלונות וחוסר האפשרות לשתף את סביבתם הטבעית - יוצרת חבורה סגורה, איכותית שחבריה יודעים שתמיד יהיה מישהו לצידם בעת צרה. סך הכל ספר טוב, קריא מאוד.

לפני חודשיים•רוני
נתן ועמוס

נתן ועמוס

אסף ענברי

לא נעים אבל... לא יותר מאשר "בסדר". למה? בארבע מלים "מהנה מאוד - שטחי מאוד". אי אפשר לומר על אסף ענברי שכתיבתו לא טובה. זו כתיבה מהנה, מאוד קריאה, אבל הספר הזה חוטא בשטחיות כזו שרוב יתרונותיו בטלים לעומת השטחיות והתיאורים שמנסים מצד אחד להיות תיאורים היסטוריים לכאורה, שלא לדבר על הציטוטים שהוא מביא ובהרבה מקרים הם פשוט לא היו והם פרי דמיונו של המחבר. נכון שאסף ענברי "המציא" סוג חדש ואפילו מעניין ומקורי שבו הוא מרשה לעצמו להמציא אירועים וציטוטים שמלווים את הפרקים האמיתיים -ראו למשל "הספר האדום" שם זה הרבה יותר מוצלח. במקרה שלפנינו 2 הדמויות הן של אלתרמן והן של עמוס עוז ראויות להרבה יותר מאשר כאן. הניסיון להציג דיכוטומיה בין שניהם יש לה בסיס מסוים, אבל לא כזה שמצדיק את המתואר בספר. רוצה להכיר את עמוס עוז קרא את "סיפור על אהבה וחושך". רוצה להכיר את אלתרמן קרא את כרכי "הטור השביעי". אני, הקטון, נעלב בשם שניהם. בכל זאת מילה אחת טובה - מאוד קריא, שוטף ומי שלא הכיר את שניהם מקבל תמונה אמנם שטחית ולקויה, אבל יתכן שתמשוך את הקורא להכיר אותם באופן ראוי יותר

לפני חודשיים•
★★★★★
•רוני
רקוויאם רוסי

רקוויאם רוסי

ויליאם ראיין

ספר שלא הכרתי בכלל. הפתיע לטובה. עצם העובדה שמדובר בסדרת בלש רוסי משנת 1936 כבר יצר עניין אחר. בלש רוסי בשנים האלו לא יכול להיות דומה בשום אופן לבלשים העכשוויים בכל מדינה - העדר אמצעים טכנולוגיים, אמצעי תקשורת ועוד. המחויבות למפלגה ולסוציאליזם מול שגרת החיים האפורה והענייה רוסיה בשנת 1936. מערכת היחסים בין המשטרה/מיליציה לבין כוחות הבטחון הפנימי/נ.ק.ו.ד (קג"ב לימים). גיבור העלילה אלכסיי קורולוב הוא קצין מיליציה, נאמן למפלגה(מצטלב בסתר) שמוצא עצמו בחקירה בה הוא משמש בלי ידיעתו ככלי בידי הבטחון הפנימי עד כדי סיכון חייו ותוך התנגשויות אלימות עם מבקשי נפשו. הרקע והעלילה בהחלט מסופרים היטב וספר זה הוא נוף אחר בשדה הסיפור הבלשי. בהחלט - לטעמי - משכנע יותר מטום רוב סמית ו"לד44" שהוזכר עי קוראים אחרים.

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•רוני
פרשת סטלין

פרשת סטלין

ג'יילס מילטון

פרשת פגישותיהם של "שלושת הגדולים" סטלין, צ'רצ'יל ורוזבלט בניסיון לתאם מדיניות משותפת כנגד גרמניה הנאצית עם פלישת גרמניה לרוסי (מבצע "ברברוסה) - מתוארת באופן מבריק ומעניין. מעבר לאפיון הדמויות של המנהיגים, הספר עוסק בעוד כמה דמויות שנמצאות לכאורה מאחורי הקלעים - אווריל הארימן האמריקאי - שליחו המיוחד של רוזבלט לצ'רצ'יל ואחר כך כשגריר ארה"ב במוסקבה, וארצ'י קלרק קר - שליחו של צ'רצ'יל לסטלין ואחר כך השגריר הבריטי במוסקבה. שניהם פעלו בצורה יוצאת דופן בעיצוב הקשר בין המנהיגים, כמו גם בעיצוב תוכניות ומעשים בפועל כדי לברום להצלחת הקשרים החשובים האלו לכל האנושות. הספר מלא פיקנטריה מעבר לתיאור המהלכים המדיניים והצבאיים ובזה עיקר כוחו. תמונה מרשימה של היסטוריה שמתוארת באופן נגיש, מעניין ורב קסם. מומלץ מאוד. מי שיוצא הכי טוב מבין המנהיגים למרבה הפליאה הוא דווקא הדוד ג'ו - סטלין שמתואר כמי שהצליח יותר מכולם לכפות את דעתו ואת רצונותיו.

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•רוני

ביקורות נוספות על "הבית העגול"

הבית העגול

הבית העגול

לואיז ארדריץ'

לא לעתים קרובות נתקלים בספר שמקיף את הנושא עליו הוא כותב לפני ולפנים. ושמעמיד את הדברים עליהם הוא כותב בצורה כה הגיונית, שגם לקורא שאינו מצוי בנושא הם "מסדרים את הראש" וגורמים לו לחשוב ולנקוט עמדה. וכשמדובר באינדיאנים בצפון דקוטה, עמדה היא הדבר האחרון שחשבתי שיהיה לי. אבל ארדריץ' הצליחה לכתוב סיפור שמחבר המון נקודות לתמונה שלמה, בלי למעוד ובלי לבלבל אותי, וזאת עשתה תוך תאור של חיים של אינדיאנים לא ב"מלחמות האינדיאנים" אלא בימינו, על תרבותם הייחודית שהיא כבר מעורבת ללא הפרד בתרבות האמריקאית מסביב.

המספר הוא נער בן 13, שאביו שופט בענייני אינדיאנים ואמו מנהלת פחות או יותר את "משרד הפנים" בשמורה. ובוקר אחד אמו נאנסת באכזריות וניצלת ממוות בטוח, וחיי הנער ומשפחתו לא ישובו עוד לקדמותם.
ג'ו, הנער המספר את הסיפור הוא תערובת מבלבלת כפי שכל נער בן 13 הוא: בוגר וילד. שטותניק ורציני. מתעניין בספרי החוקים של אביו וגם בבנות ובבירה. מנהל קשרים ענפים עם בני הקהילה בכל הגילאים ומקשיב לסיפוריהם, וגם חבר של קבוצת בני גילו, ויש לו חבר אחד "הכי טוב".

מכל הנושאים והרבדים הרבים בספר, עניין אותי במיוחד מונח הצדק העולה מהסיפור על פניו השונות. "צדק" לאינדיאנים - שקיבלו את אדמתם להשתמש בה אבל לא להיות בעליה. "צדק" הבנוי ממערכת חוקים שונה לאינדיאנים וללבנים, ומערכת מסועפת ומבלבלת של חוקים, זכויות וחובות, לפי מוצאו של הפושע ומקום ביצוע הפשע. וצדק פרטי שבין אדם לחברו.
הסיפור כתוב נפלא. הדמויות אמינות, ההקשרים התרבותיים משולבים בסיפור בצורה מעניינת ותורמים לעלילה כמו גם לידע של הקורא.

ארדריץ', כך כתוב, היא בת תערובת אינדיאנית/ אמריקאית. הספר זכה בצדק רב ב National Book Award, והוא כולל "אחרית דבר" מרתקת ומשכילה מאת ד"ר מיכל סגל ארנולד שעבודת הדוקטורט שלה נכתבה על התנועה האינדיאנית האמריקאית.
אז כן, האמריקאים הלבנים יוצאים בסיפור הזה לא טוב. ואולי זה הסיפור תמיד - קל יותר להזדהות עם הרחוקים ולשפוט את מי שהוא לא אני.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•yaelhar
הבית העגול

הבית העגול

לואיז ארדריץ'

לא מעניין כל כך אך אחרית הדבר סוגר את ההבנה לגבי גורל האינדאנים וההתיחסות אליהם בארצות הברית

לפני 4 שנים•
★★★★★
•רוני pery
הבית העגול

הבית העגול

לואיז ארדריץ'

יש קוראים שמתחילים סקירות על הספרים בתיאור הדרך שבה הספר הגיע אליהם, או שהם הגיעו לספר. לא תמיד זה רלוונטי, אבל הרבה פעמים התחלה כזאת נותנת לסקירה כולה חן אישי, ומכניסה אותה למסגרת הראויה. הפעם גם אני אתחיל ככה, לצורך גילוי נאות. את הספר הזה קיבלתי בדואר, כחלק ממועדון הקוראים של הוצאת מודן. התלבטתי אם להצטרף, כי הניסיון שלי בעסקאות "קחי ספר, תני סקירה", הוא די גרוע. זה לא שקיבלתי ספרים גרועים. על ספרים גרועים אני יודעת לכתוב. קיבלתי ספרים מוזרים, בלתי קריאים, ובלתי ניתנים לכתיבת סקירה. אבל א' ביקשה, ואני מחבבת אותה. אז הסכמתי, ולא הצטערתי על זה.

הבית העגול נמצא בשמורת אינדיאנים בצפון דקוטה, הוא משמש את האינדיאנים תושבי השמורה להתכנסות ולפולחן לא נוצרי בעליל, ואדמתו נחשבת מקודשת. אישה נאנסת בבית הזה. או בסמוך אליו. או במקום אחר. היא מחלצת את עצמה ומגיעה הביתה, אל בעלה השופט האינדיאני, ואל הבן שלה, אבל שרויה בטראומה ולא מדברת. או מעמידה פנים שהיא שרויה בטראומה ובכך מחפה על מישהו. הספר מסופר מנקודת המבט של הבן שלה, ג'ו, ברטרוספקטיבה של אדם מבוגר ומפוכח המתאר דברים שאירעו כשהיה בן שלוש עשרה. ג'ו בעיקר מתוסכל מהתפתחויות העניינים, והוא מנסה לשלוט בנעשה, להציל את אימו, ולדאוג לצדק. אבל הדברים מסתבכים והוא לומד על מורכבות העולם. כתיבה בגוף ראשון היא קשה תמיד, ומצליחה לעיתים רחוקות. עוד יותר קשה לאישה לכתוב כגבר, למבוגר לכתוב כנער, ולאדם שהוא חלק מקבוצת מיעוט, קשה לכתוב לקהל כללי. לואיז ארדריץ' מצליחה בכל זה, והוציאה מתחת ידיה ספר עשיר, ברור, מרתק ואמין.

אני אוסיף בהסתייגות את דבריהן של נערות הבית. שתי הבנות שלי, אחת בת עשרים ושתים, ואחת בת שבע עשרה, לקחו את הספר והתחילו לקרוא. שתיהן הפגינו בקול אי נוחות בעת הקריאה. מדרך הסיפור, מגישת הכתיבה שאינה מעטרת ציטוטים ודיאלוגים במירכאות אלא מתייחסת אליהם כחלק מהטקסט הרציף, מריבוי הדמויות, מריבוי השמות והמילים בשפה זרה, ומעודף סיפורי שוליים. כל הדברים נכונים. לטעמי חלקם הם עניין של סגנון כתיבה. אבל ריבוי השמות, הדמויות, המילים והסיפורים הוא מחוייב מטבע הנושא. התוצר קצת קשה לקריאה עבור הקורא הישראלי שמבחינתו אינדיאנים זה קלומבוס, מערבונים ופוקהונטס, אבל לטעמי שווה לעשות מאמץ ולקרוא, ולו בכדי לקבל מושג קטן על סוגיית הזכויות הסבוכה של ילידי יבשת אמריקה בארצות הברית. למתקשים יש גם אחרית דבר מלמדת בסוף הספר, אבל אני דילגתי עליה.

לפני 11 שנים•נצחיה
הבית העגול

הבית העגול

לואיז ארדריץ'

ספר מופת רב שכבתי.
לכאורה, ספר על אונס בשמורה אינדיאנית בארה"ב.
הנאנסת היא אמו של ג'ו גיבור הסיפור, אשת השופט האינדיאני בשמורה.
לתועבה זו מצטרף בהמשך רצח, ותהליך הגילוי של המבצע או המבצעים.
כמו באפוס יווני, יש המשך של קורותיהם של הגיבורים.
הכתיבה והרקע אינם שגרתיים.
מדובר בשמורה אינדיאנית שלא בקשה להיות כזאת ונדחקה למצבה על ידי האדם הלבן. חלק באמצעים "חוקיים" כמו החתמת האינדיאנים שלא ידעו קרוא וכתוב, בעלי מערכת ערכים ותרבות של ריצוי הזולת, על "הסכם" שדוחק אותם ממקומם.או כמו, מערכת חוקים שתפקידם לדחוק את עקרונות היסוד עליהם מושתתת החירות האמריקאית (זכויות הפרט), וזאת בהתאם לטובתם של הלבנים או הקפיטליזם הדורסני.
ולבסוף ניטרול הנשמה האינדיאנית ושלילת התרבות והפולחן. לטובת העליונות הגיזעית.
הספר מציג זאת בעלילה מרגשת.
קודם בתחום הפרט: הספר מתאר בצורה ריאלית ונוגעת ללב, את השלבים אותם אימו של ג'ו עוברת לאחר האונס. מהתכנסות והתבודדות, פחד שמא התוקף ישוב ובעיקר חוסר בטחון במה שהיו עוגנים בחייה כמו: ג'ו הבן, הבעל האוהב והסביבה שנשארה תומכת, ועד לבניה מחדש של חייה .
מה שמוציא אותה מזה היא הדמות החריגה , אישה לבנה מכוערת העובדת בבית הדואר, שנזנחה על ידי משפחתה,אומצה על ידי משפחה אינדיאנית .
האב , שהוא שופט מקומי, עומד במכלול לחצים:
א. התושבים של השמורה.
ב. הלבנים שמערכות חוקים מדינתיות ופדרליות מסרסות את סמכויותיו.
ג. הרצון לשמר את מסורת אבותיו, מול המודרנה.
הבן, ג'ו, חי את הונדטה. הצורך לנקום.הוא נתמך בחבריו ודמויות אחרות המתוארות בצורה נפלאה. אין לו בעיה עם המסורת, הוא חי אותה, מבין אותה ונושם אותה. המסורת מסייעת לו למצוא את דרכו . כל תוספת כאן מזיקה להנאה שבקריאת הספר.
האגדות האידיאניות שמובאות בסיפור, משתלבות נפלא בעלילה ובזמן הנכון.
היהירות הלבנה והמעורבות בחיי התושבים, צצה מהיבטים שונים: החל מתחנת הדלק המנוהלת על ידם, השוטרים ואיש ה FBI שחוקרים , אולם אינם מועילים ועוד ועוד.
הקריאה , דורשת סבלנות מהקורא. זה לא האיש שיוצא מהחלון ונכנס בדלת. כל דמות מקבלת מרחב ובמה כדי להראות ולהציג את יתרונותיה וחסרונותיה.
בעצם, אין זה ספר מתח , אלא אפוס רב שכבתי. מהנה ומלא תובנות.
בסוף הספר יש נספח של ד"ר מיכל סגל ארנולד, המאיר את הרקע לספר. כשקראתי אותו, עברו בי שתי תחושות מנוגדות.
האחת, שמחתי כי לא נחשפתי אליו בתחילה, וכך היתה לי הזכות לפענח תעלומה, אקלים חברתי והיסטוריה של האינדיאנים.
האחרת הצטערתי כי לא היתה לי הזדמנות לקרוא לפני כן, ובזה לקבל יכולות להעמקה בספר.
כך או כך הנספח מצויין ומשלים את תוכנו של הספר.
בקיצור, רוצו לקרוא את הסיפור, אבל תנו לו לחלחל בכם לאט , בזה תתענגו עליו יותר.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•אורי רעננה
הבית העגול

הבית העגול

לואיז ארדריץ'

ספר שלפחות עבורי עוסק בנושא מעניין שלא נחשפתי אליו בעבר. עוסק ביחסים שבין צאצאי האינדיאנים בשמורות לבין הממשל והחברה האמריקאית הלבנה. כל זה דרך סיפור על מקרה אונס שמספר לנו ג'ו ,מנקודת מבטו כמתבגר בן 13.
היה קצת קשה להתמודד עם השפה של הספר ועם סגנון הסיפור אבל המאמץ כדאי. אני ממליצה לקרוא את אחרית הדבר דווקא בהתחלה. לדעתי זה עוזר להבין יותר טוב את היחסים בהיבט המשפטי, התרבותי והטריטוריאלי.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•ליליה
דירוג
4.0
לפני 11 שנים

“ספר שלפחות עבורי עוסק בנושא מעניין שלא נחשפתי אליו בעבר. עוסק ביחסים שבין צאצאי האינדיאנים בשמורות ל”